1.לי יש הרבה על מה להודות בחג ההודייה הזה

היום הוא THANKSGIVING DAY, יום חג ההודייה האמריקאי. לי יש הרבה על מה להודות ביום מיוחד זה. אני לא מדבר כרגע על דברים גלובליים כמו שלום לישראל, או טביעה קולוסלית של הרוסים באוקראינה. אני מדבר על דברים אישיים כגון 'ברוך שגייל ואני מצאנו מקום אחלה לדיור מוגן',; או 'גייל מסתדרת מצויין עם מחלת הפרקינסון שלה':; אני עברתי בדיקה רפואית שנתית והכל עשר מלבד שעלי להוריד איזה 5 ק"ג ממשקלי (האוכל כאן ב-STERLING ESTATES – מקום הדיור המוגן שלנו – הוא כמו במסעדה 5 כוכבים. בארוחת ערב יש בתפריט גם לובסטר וגם סטייק שטובריאנד, אז אני מזמין גם את זה וגם את זה), והכוכב של חד ההודייה הוא נצחון יפאן על גרמניה 1-2, ושיהיה ברור לכולם: יפאן התעלתה, בפרוש, על הגרמנים בכל המחצית השנייה. הם ניצחו בזכות ולא בחסד, כמו שאומרים החברים שלי בכרם התימנים. וכמובן ישנה עוד עובדה שיש להודות עליה: קבוצות כמו סקרמנטו, אינדיאנה, אוקלהומה סיטי, יוטה ג'אז, קליבלנד (וישנן עוד) מצליחות לנצח את האריות שבחבורה עד כדי כך שהיום אין דבר כזה יותר כמו 'הפתעות' בליגה. כל קבוצה מסוגלת לנצח כל קבוצה אחרת בכל יום נתון. התוצאה של כל הדברים הטובים שקורים לי, אישית, ביום THANKSGIVING זה? שאני עומד לאכול בעוד כמה שעות תרנגול הודו צלוי עם CRANBERRY SOUCE – מסורת חובה בחג ההודייה הנחגג כל שנה ביום החמישי האחרון של חודש נובמבר.

2. בן סימונס התקבל בקצת שריקות בוז בפילי, אבל ראינו כבר הרבה יותר גרוע

קודם הסרטון:

מה רציתם? שיקבלו אותו באהבה וזרי שושנים במשחק החזרה הראשון שלו בוולס פרגו סנטר שבפילדלפיה? אבל ראיתי כמה קבלות פנים חריפות פי כמה. תשאלו אותי מה הייתה קבלת הפנים המכוערת ביותר הזכורה לי? הייתי מעמיד בראש את משחקו הראשון של קיירי אירוינג בבוסטון גרדנס. את קיירי ממש שונאים בבוסטון, וביני לבין שמעון, זאת לא רק התנהגותו ופיו המשרבב הזיות עם עובדות טבע כפי שמוחו קובע. זה גם הפרצוף המחייך כאילו שלו. מספיק הרצוף שלו שיביא את הרע והמלוכלך ביותר באנשים שמלבד הקללות לעבר קיירי הם תרבותיים ונעימי הליכות כמו ציפורי שיר.

אז שרקו לו בוז, ביג דיל. לשחקן שהלך ב-contentious divorce עם הקבוצה שב-2016 בחרה בו בחירה ראשונה הביה ברור שלא יקבלו אותו באהבה ואהדה אבל בואו נודה שזה לא היה נורא. מה שכמובן עזר היה הנצחון המהמם של הסיקסרס ללא שלושת שחקני החמישייה המובילים אותה ברמות (אמביד, הארדן, וטייריס מקסי) סחטה לדורנט וקיירי את הנשמה (והיכולת), ולמעשה בן סימונס עם כמעט טריפל-דאבל (11 ו-11 כשרק בקטיפות הוא בסינגל דיג'יט) היה הנטסי היחיד שעמד זקוף ובגאווה מול בני קבוצתו לשעבר. הווה אומר שבן סימונס עמד בפני מחסום רגשי ומנטלי קשה ביותר, והוא צלח אותו ללא בעיות. ההפסד 115-106? כל מה שיש לי לומר לשונאי הנטס הוא שג'ו האריס לא יהיה 1 מ-8 מה-3 יותר אף פעם בקריירה שלו עם הנטס.

אני אהבתי את סימונס כשאמר אחרי המשחק:

"I feel like I'm in a good place,". "I'm happy, I'm doing what I love. So to be out there and have that experience was amazing. Obviously it wasn't the result we wanted. It's frustrating to lose a game like that, but I think it's a good step forward."

ומה בקשר ל-"'FUCK BEN SIMMONS'"?

"עוד כששיחקתי בפילדלפיה ידעתי שזה קהל לא מתורבת. מתאים לעיר ולקבוצה", הוא הגיב. ואז הוא הוסיף: "חשבתי שקבלת הפנים היה חריפה הרבה יותר. זה היה כלום"

אם כך יש סיכוי שבביקור הבא קבלת הפנים תשבור את זו של קיירי בבוסטון.

A\

3. היש מצב שפטריק בברלי הוא העארס מס' 1 ב-NBA, או שהוא 'שומר שבטו' שכל קבוצה צריכה?

קודם הסרטון:

הכותרת וההסבר בלוס אנג'לס טיימס:

PHOENIX — Lakers guard Patrick Beverley was ejected for shoving Suns center Deandre Ayton to the floor late in Los Angeles' 115-105 loss on Tuesday, but the longtime veteran said his actions were prompted by how Phoenix players were treating L.A. swingman Austin Reaves.

פטריק בברלי מסביר:

"Got a person on the ground, two people looking over mean-mugging and puffing their chest out and referees don't get into it to kind of separate it, control the game, so I'm going to stand up for my teammate," Beverley said.

עם 3:55 דק' לסיום המשחק, והסאנס מובילה 96-106' דווין בוקר נישרק ל-SHOOTING FOUL על ריבס, הקאוטרי-בוי של הלייקרס שמשום מקום הגיע לחמישיית הסגולים. במקום לומר סליחה, בוקר נעמד מעל ריבס עם מבט מאיים מסוג 'הרצחת וגם ירשת?' אם אתם יורדים לסוף דעתי. מיד אח"כ אייטון נעמד מעל ריבס – מין עמידה של הגלדיאטורים אחרי שהפשיטו את יריביהם, כרתו את ראשיהם, ועתה הם עומדים מעל הטרף המחוסל.

את הרגע הזה קלט פטריק בברלי שהחל בריצה כדי לתפוס תאוצה ולהעיף את אייטון – שלא הסתכל בכיוון – קיבינימאט. "אני לא הולך עם השיט הזה (של הסאנס). חבל שזה קרה מול קהל של נשיונל TV, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא הולך עם השיט הזה נגד בני קבוצתי. אני לובש ג'רסי של הלייקרס, ומיד כולם אחי ואני COMMITTED לקבוצה ולכל שחקניה, לעיר, ולסמל. אני FOXHOLE GJUY".

אחרי מבט נוסף בשידור חוזר בוקר חטף 'פלייגרנט', ובברלי חטף טכני וזריקה מהמשחק. איטון לטף טכני אף הוא.

ריבס אמר שהוא חשב שהוא זב דם ולכן נשאר במקומו, "אבל אחרת הייתי עושה אותו דבר בשבילו. כל אחד אחר בקבוצה היה עודה זאת. זאת לייקרס חדשה עם רוח חדשה שלא ראיתם לפני כן.. ואז הוא המשיך:

פטריק הוא שחקן קבוצה'... "He rocks with who he rocks with. Whoever is on his team, you respect him. You love him. You're glad he's on your team. When he's not, he's a pest, does all that stuff, all those little things. But I just respect him for who he is and standing up for me."

למונטי ויליאמס הייתה שיעה אחרת: "פטריק התקיף שחקן לא מוכן. זה לחבוט שחקן מאחור. הליגה חייבת לעשות משהו בנידון/זה הופך למשהו SILLY. משחק ילדים לעיני האומה כולה".

אייטון: "אני החלטתי לא להגיב. TO KEEP MY COMPOSURE. HE AIN'T HURT ME. הוא לא שדד לי מאומה מהכיס, AND I AIN'T REACT".

בוקר: "פטריק יודע רק להכות אנשים FROM THE BACK. הוא לא יעיז לנסות להכות FROM THE FRONT"

חבל שה-ALTERCATION לקח את כל תשומת הלב מהמשחק הנפלא של AD שסיים עם 37 חיצים ב-11 מ-17, 15 מ-16 מקו העונשין, 21 קטיפות, 5 גניבות ו-5 חסימות. אף שחקן א חר בהסטוריה לא סיים משחק עם 35+ נק', 20+ריבאונדים, ו-5 חסימות וגניבות. חבל, ולא ייאמן שפטריק בברלי גנב את הצגת הכדורסל הנפלאה הזאת.

4.סן פרנציסקו ג'איינטס השתמשו בסטף קרי כפתיון להביא את ארון ג'אדג' למפרץ

ארון ג'אדג' שחקן חפשי. מיהו ג'אדג'? שחקן OUTFIELD של הניו יורק יאנקיס בה שיחק את כל הקריירנה המקצוענית שלו מאז היה שם רוקי העונה פה אחד ב-2017. מאז רק הלך והשתפר כחובט הטוב ביותר בבייסבול, שהשנה חבט 62 הום ראנס ושבר את שיאו של רוג'ר מאריס מ-1961, הקיץ בו הגעתי לניו יורק לכל טרוף שבירת שיא ה-60 הום-ראנס של בייב רות' שמאריס שבר ממש לפני סוף העונה ותחילת הפלייאוף עם ההום-ראן מס' 61 שלו. בשנים האחרונות 3 שחקנים שברו את שיאו של מאריס אבל כולם הואשמו בשימוש בחומרים אסורים כששברו את שיאו של מאריס.

ארון רוג'רס עומד לשבור את כל שיאי המשכורות בספורט. הסכום יטמטם חושים. יגידו שלא ייתכן שחובט כדורים ישתכר כלכך עשרות מיליונים בעונה אחת. אבל זה יקרה בוודאות בקרוב מאד. STAY TUNED.

קבוצות תעשנה הכל לגרותו לחתום אתן. הג'איינטס החליטה להשתמש בסטפן קרי כפתיון, בתקווה ששני המחנות – זה של ארון וזה של סטפן – יגיעו לאיזה שהוא סיכום/הסכם שטוב לשניים.

5. כריסטיאן ווד מתלונן – לדעתי בצדק – על הדקות שהמאמן ג'ייסון קיד נותן לו

 ישנו לפחות שחקן אחד בדאלאס מבריקס שמוכן להביע דעה לפשר ארבעת ההפסדים בשבעת המשחקים האחרונים: כריסיאן ווד, הביג-מן של הקבוצה (שהגיע הקיץ מיוסטון רוקטס), מצביע על 17 הדקות בהן שותף במשחק ההפסד האחרון, 98-97 לדנבר נאגטס.

"הייתי רוצה לשחק יותר" הוא אמר לטים מקמן מ- (per Tim MacMahon of ESPN. הבעתי זאת למאמן קיד כמה פעמים. כל מה שנותר לי לעשות זה להתאמן חזק ולהיות בכושר כשאני נקרא לשחק, ולקוות שמספר דקותי יגדל".

יש לווד את הסטטיסטיקה לעמוד מאחורי מילותיו: 57.3% מהפארקט עם 43.2% מהטריי – שני שיאים אישיים – ו-16.6 נק' עם 7.5 ריב' למשמחק, והכל ב-24.6 דק' משחק. תראו לי סנטר אחר בקבוצה (או אפילו PF) עם מספרים כאלה. בוודאי לא 'האיש שלי' ג'בל מגי.

6. הערב שוטטתי בין שלושה משחקים: וושינגטון במיאמי, דאלאס בבוסטון, והנטס בטורונטו, עם מבטים חטופים בסקרמנטו באטלנטה

בד"כ אני תקוע במשחק אחד בזמן שאני עושה את המעורב. הלילה החלטתי משום מה לשוטט – כמו שאומרים החברים שלי מקרית חרושת בין שלוש קבוצות, עם מבטים חטופים בסקרמנטו באטלנטה.

דאלאס בסלטיקס:

הסיבה שניכנסתי למשחק הזה היה הקטע שכתבתי על כריסטיאן ווד. רציתי לראות מה הבעייה שם בדאלאס. לפני המשחק לוקה דונצ'יק הצהיר ש-"ה-DUO טאטום-בראון הוא הצמד הטוב ביותר בליגה". ג'ייסון קיד הכניס את כריסטיאן וודס כשהיה כבר 13 הםרש לסלטיקס, וכשהוא נכנס הוא שיחק כל כך טוב שקיד כבר השאיר אותו עד הסוף. על לוקה אין הרבה מה להוסיף: כדורסלן בנשמה עם עוד משחק מזהיר ממש של 42 נק' ב-17 מ-28. אבל כריסטיאן וודס נתן לדאלאס משחק של 26 נק' ב-10 מ-14 כולל 2 מ-3 בשיא עונתי של 34 דקות משחק. אולי ג'ייסון קיד למד הלילה משהו.

בבוסטון ה-37 של טאטום וה-31 של בראון הצדיקו את דברי לוקה עליהם. היה כיף לראות את כל החמישייה הירוקה מתפקדת על הכיפק אע"פ שהם נתנו להפרש של 24 להצטמק ל-13, הרבה בזכות לוקה וכריסטיאן.

וושינגטון במיאמי

נכנסתי למשחק הזה לראות בדיוק מה הבעייה של דני אבדיה. למרות שהוא כנראה שבר שני שיאים אישיים הערב – 1) 41 דקות משחק, ו-2) הוביל את כל שחקני וושינגטון במספר דקות למשחק, הוא קלע רק 13 נקודות (אל תאמינו ללוח התוצאות הרשמי: הוא היה 5 מ-10 ו-1 מ-3 מהשלוש) עם 9 ריב' ו-10 אסיסטים.

מה הבעייה של דני? הוא משחק יותר מדי כדורסל נכון. ב-NBA אתה לא יכול לככב עם כדורסל נכון. אתה מככב רק עם כדורסל אישי, שניתן להגדירו כלא נכון. דני אבדיה מסר ה יום 25 מסירות (אם לא יותר) שהוא יכול היה לנסות לקלוע לבדו!! אם לקוזמה היו את 25 הכדורים הללו לפחות 20 היו זריקות לסל שלו, ושימותו כל חברי קבוצתו המצפים למסירות. דני נתן לפחות 5-7 כדורים לשחקן שעמד רחוק ממנו מהסל שמיד עלה לשלשה. למה לא דני? מה הוא מוסר לקלעים שאינם טובים ממנו, ורחוקים יותר ממנו מהסל? האסיסטים שלו הביאו 24 נקודות, אבל אם היה מנסה לקלוע את 25 הפעמים שמסר היו לו הלילה הרבה יותר מ-31 הנקודות של קוזמה.

וושינגטון הישוותה לפני הסוף. מה שחיסל אותה היו השלשות המטורפות של טיילר הירו בסיום המשחק

ברוקלין נטס בטורונטו

כשהנטס מנצחת את טורונטו בטורונטו על 14 הפרש, והשחקן שקלע הכי פחות בחמישייה הוא קווין דוראנט עם 12 נקודות, אתה יודע שקרה משהו מיוחד במשחק. מה שקרה הוא שהחמישייה קלעה 12, 14, 14, 15, ו-29, ולדעתי היה זה משחק בו שברה הנטס את הקרח, ועלתה לדרגה שציפינו ממנה לעלות.

מה שקרה בטורונטו היה שהנטס שיחקה משחק קבוצתי מהיר, פיקח, עם שליטה מחלטת בעניינים כבר מהדקות הראשונות. החמישייה קלעה באחוז מדהים של 68% מהפרקט, וראית קבוצה המתקתקת על כל בוכנותיה.

מילה על סימונס שקלע 14 ב-7 מ-9: כמה ממסירותיו היו מדהימות ממש. הבנאדם הגיע במלוא המובנים.

I

A