חוזרים לשחק ביום שלישי בתקווה לקבל קצת בהירות בנוגע לכיוון שאליו הולכת העונה הזאת. והערב בתפריט: צמד החברים מדראפט 2019 במפגש מערבי לוהט, דאלאס והקליפרס יחליפו מהלומות והג'אז ינסו לחזור למסלול הניצחונות.

בשנת 2005 וכשהוא על גג העולם החליט ג'יי זי לפרוש מהקלטות מוזיקה. המטרה הייתה להתפנות לצד העסקי של תעשיית המוזיקה עם הלייבל העצמאי שהקים. ההודעה הזאת חתמה כמעט עשור בו אחד הראפרים הגדולים בכל הזמנים כבש כל פסגה אפשרית. הוא עוד יחזור בהמשך הדרך אבל את האלבום שהוא הוציא כשנה וחצי לפני הפרישה, אתמול לפני 19 שנים, קשה מאוד לשכוח. the black album.

02:30     ניו אורלינס פליקנס (6-7) – ממפיס גריזליס (5-9)

הביתית

למרות המאזן הכמעט חצוי, הפליקנס מחזיקים בנט רייטינג השביעי בטיבו בליגה מעל דנבר, אטלנטה, פורטלנד וממפיס שמחזיקות במאזן טוב ממנה. לצד ניצחון על דאלאס והפסדים צמודים מאוד לפיניקס ויוטה הקבוצה מבירת הג'אז לא ממש מצליחה לצבור מומנטום ומפסידה נקודות נגד קבוצות כמו אינדיאנה והלייקרס. כשהיא משחקת היטב השילוש של זאיון, אינגראם ומקולום מצית את הדמיון אבל ההיעדרויות התכופות של השחקנים לצד היעלמות במשחקים מסוימים לא מאפשרות להעריך את היכולת שלה כראוי. הנתון המעניין נמצא באזור הצבע – נ"א נמצאת במקום הרביעי באחוזי ריבאונד ומחזיקה לא פחות מ 5 שחקנים שקוטפים יותר מ 5 ריבאונדים למשחק. הקבוצה נמצאת במקום השלישי בליגה בנקודות בצבע ונראה שההוצאה של זאיון החוצה והעבודה שלו עם וולנצ'ונס ולארי נאנס מאפשרת לשחקנים להשיג נקודות קרוב לסל בדרכים שונות. מצב הקליעה של הקבוצה מרחוק נמצא איפשהו באמצע ולפעמים נסמך יותר מדי על היכולות של מקולום (עם אחוזים נוראיים מכל הטווחים) ואינגראם (4.1.9% מחוץ לקשת). וכאן אולי טמון המפתח להבנה של הקבוצה: למרות קלעים סבירים עד טובים מחוץ לקשת (מרפי, אלוורדו, דבונטה גראהם) הפליקנס נמצאים במקום האחרון בליגה בכמות הזריקות שהם לוקחים לשלוש. עבודת הצבע של הסנטרים אולי טובה אבל היא עלולה להיתקע או לפגוש הגנת צבע מעולה מהצד השני והיכולת לתרגם את הצפיפות קרוב לסל לקליעות מרחוק הוא אחד המבחנים הגדולים של קבוצה מודרנית. אולי אפילו ניסיון משוגע לעבוד עם זאיון כסנטר ולבנות על סמול בול ותנועה מהירה יכול להיות מעניין וגם לעבוד בסיטואציות מסוימות. ועם כל זה, כמובן, רק בריאות.

יעדרו: זאיון (ספק).

האורחת

עדיין ההצגה הכי טובה בעיר? אם שואלים את המאזן ואת המספרים של ג'ה מוראנט, בהחלט כן. ועדיין, ממפיס השיגה את הניצחונות שלה (5 מ 7) מול קבוצות בינוניות ומטה (למעט פורטלנד) ולא הצליחה להתמודד עם אתגר רציני במיוחד. הלילה הוא הולך להיות מעניין במיוחד משום ששתי הקבוצות נמצאות במקומות הרביעי והחמישי באחוזי ריבאונדים, מה שאומר שיהיה קרב מותח מאוד מתחת לסל (במיוחד אם זאיון ישחק). ממש כמו היריבה שלה, גם ממפיס אוהבת מאוד את הצבע – 55.4 נקודות למשחק מהאזור ההוא כאשר התיאום בין סטיבן אדאמס למוראנט נראה מצוין והשיפור של ביין מהעונה שעברה אמור להפוך אותה לאחת ההתקפות המהנות ביותר לצפייה. ובכן, לא ממש. ממפיס נמצאת במקום ה 19 בקצב משחק והיא מתבססת הרבה פחות על נקודות מאיבודים של היריבה. הקליעה הלא יציבה בעיקר מחצי מרחק מתאזנת על ידי אחוזי ריבאונד ההתקפה הגבוהים של הקבוצה (הובילה את הליגה בקטגוריה השנה ובשנה שעברה). גם לאחר הזריקה השחקנים נשארים בצד של היריבה ומנסים לקבל פוזשנים נוספים והתוצאה היא ספיגה של לא מעט נקודות בהתקפות מתפרצות. בכל ההקשרים האלה הפליקנס הם המבחן האידיאלי – קבוצה שגם היא אוהבת להעניש את היריבות במטרה לכסות על ההחטאות הרבות. ויותר מכל – הגנה. עם כל הכבוד לשואו ממפיס הגיעה לפלייאוף האחרון הודות למשמעת ותיאום הגנתי שעדיין לא באמת יצא לראות העונה. הניצחון שלה על פורטלנד נטולת לילארד ממש לא מהווה אינדיקציה בנוגע ליכולת של החניכים של ג'נקינס לעצור כוכבים בקליבר שלו ושני המפגשים הקרובים מול הפלינקס אולי יתנו תשובה טובה יותר בנוגע לשאלה האם ממפיס תצליח להתעלות על העונה הקודמת. כך או כך לא היו לנו הרבה הזדמנויות לראות את צמד הבחירות הראשונות של 2019 ראש בראש והרגש, יותר מתמיד, אמור לשחק תפקיד.

יעדרו: JJJ, ביין (ספק)

עוצרים בווגאס: שתי קבוצות כמעט זהות, הנוכחות של זאיון וביין תהיה קריטית לתוצאת המשחק. ניו אורלינס ב 8

03:30     דאלאס מאבריקס (5-7) – לוס אנג'לס קליפרס (6-8)

הביתית

ה usage הגבוה ביותר בליגה שייך לג'יידן ספרינגר. מי? שחקן פילי שקיבל 4 דקות ב 2 משחקים ביחד. במקום השני? תיראו מופתעים – ילד הפלא הסלובני. כמו שזה נראה כרגע הליגה הולכת לבחור בפעם החמישית ברציפות MVP שהגיע מעבר לים ולוקה בהחלט אחד הבולטים ברשימת המועמדים. עם שבירת שיאים לא חשובים אחת ליומיים אף אחד לא הצליח למצוא תשובה ללוקה והוא מתחיל לעשות קולות של עונת טריפל דאבל פסיכית. הבעיה היא שיש לו אחלה קבוצה. האחוזים של דאלאס משלוש הם 34.8%, מקום 18 בליגה. אחת הסיבות – 8.2 זריקות לשלוש שהילד לוקח אותן הוא מכניס ב 28.6% עלובים. הוא יכול לקלוע על הבאזר כמה שהוא רוצה אבל העובדה היא שלוקה לוקח על עצמו קצת יותר מדי. במשחק האחרון דיווידי הוכיח שהקבוצה יכולה לבנות עליו כשצריך והוא אכן עם ממוצעים מצויינים, כנ"ל ווד. העובדה שדאלאס נמצאת במקום האחרון בליגה באסיסטים שמחציתם מגיעים משחקן אחד אומרת הרבה מאוד על האופן שבו ההתקפה שלה מתנהלת. אפילו הירידה במספרים של בולוק קשורה באופן ישיר לעובדה שהבחור פשוט לא מקבל את הכדור. שחקנים שלא נוגעים בכדור לא יכולים להתחמם ואי אפשר לצפות מהם להכניס את השלשות מייד כשהוא מגיע אליהם לידיים. שלא לדבר על חיסרון הגובה המשמעותי של הקבוצה וחוסר השימוש בסנטר טבעי (פאוול חביב, מקגי לא מקבל דקות) יוצר קושי אמיתי בריבאונד ובנוכחות בצבע. כשהקבוצה מפסידה לאורלנדו ווושינגטון ואז מנצחת את פורטלנד עם משחק מפלצתי של הכוכב שלה ברור למדי שהקבוצה במצב משונה. משונה, אגב, זאת המילה המנחה לעונה הזאת בכלל.

יעדרו: ברטנז.

האורחת

החזרה של הקליפרס לעניינים לא מפתיעה במיוחד. אחרי פתיחת עונה רעה היא כבר על 6 ניצחונות ב 8 משחקים כשהיא מחזיקה בהגנה השנייה בטיבה בליגה. נראה שהחניכים של טיירון לו ממשיכים את הקו מהעונה הקודמת ומצליחים להוסיף את פול ג'ורג' אל קבוצה שהיא יותר מסך חלקיה. 6 שחקנים עם ממוצע נקודות בספרות כפולות והיעדר בולט של מנהל משחק דומיננטי (המערכת עדיין מחפשת את ג'ון וול, בעיקר כשהוא על הפרקט) ומנצחת משחקים בעיקר דרך הצד האפור של המגרש.  זה יפה בדיוק כמו שזה נשמע אבל כרגע זה עובד. אפשר רק לחלום איך זה היה נראה עם שחקן חסר אגו וחיית הגנה כמו קוואי אבל כרגע היא נראית כמו קבוצה שיכולה לדבר חזק העונה. עם מינימום ריבאונד התקפה והרבה האסל היא עלולה להיות כאב ראש רציני ללוקה וחבריו הלילה. השאלה האמיתית בקבוצה נוגעת לשחקני המשנה – רג'י ג'קסון ונורמן פאוול חווים ירידה משמעותית במספרים ולא מצליחים להביא את היכולות מהעונה הקודמת. ייתכן שזה קשור בעובדה שמדובר בקבוצה עם שלושה סופרסטארים פוטנציאליים ושבפועל רק אחד הוא כזה ואולי מדובר ברגרסיה של ממש. אם זאת האופציה הראשונה אני מעריך ומקווה שצוות האימון ידע מה לעשות עם הגופה של ג'ון וול והחלודה של הסייבורג. אם זאת האופציה הראשונה המצב יכול להדאיג.

יעדרו: קוואי (שוק), וול (הלם)

עוצרים בווגאס: סוכנויות ההימורים חד משמעיות בנוגע לניצחון דאלאס, אני ממליץ לכם לשים את הכסף על החבר'ה הקשוחים מ LA. קליפרס ב 10.

04:00     יוטה ג'אז (5-10) – ניו יורק ניקס (7-6)

הביתית

חוזרת לגודלה הטבעי? לא כל עוד היא במאזן חיובי. שני הפסדים רצופים להפתעה של פתיחת העונה, אחת לוושינגטון הבינונית ואחת לפילי האיומה (59 מתוך 105 במשחק צמוד אומר יותר על הקבוצה מאשר על השחקן) ואין כמו משחק נגד הניקס כדי לחזור לעניינים. מה משותף לשני ההפסדים האחרונים? הסקורר המוביל, פעם אחת קלארקסון עם 18 נקודות ופעם אחת ביזלי עם 18 חיצים. בליגה של היום קשה עד בלתי אפשרי לשחק עם מספרים כאלה. מרקאנן שעושה דרך יפה מאוד לאולסטאר לא ממש הגיע לשני המשחקים האלו והתוצאה בהתאם. הוא עדיין לא השחקן שאפשר לסמוך עליו לקחת את הקבוצה על הגב במידה והכל מתפקשש ואולי הוא גם לעולם לא יהיה. הייתרון של יוטה בפתיחת העונה החלומית הוא גם החיסרון שלה – האיזון הכמעט מושלם בין כל השחקנים וניצול של מה שהם מסוגלים לעשות. החוסר בשובר שוויון במקרים בהם הכל מתבלגן יכול להיות ההבדל בין קבוצה טובה לכזאת שקשה מאוד לעצור ויוטה, בהנחה שלא תאט את הקצב בשביל לטנקק, עדיין לא מחזיקה אחד כזה. כמעט בכל המדדים הקבוצה נמצאת בחלק העליון של הטבלה מלבד אחד – ריבאונד הגנה. יוטה היא אחת הקבוצות הגרועות בליגה בתחום אבל דווקא בצד השני היא קולטת ריבאונדים בכמויות. הקבוצה מחזיקה בהרבה פורוורדים חזקים שמסוגלים לעקוץ בצד השני אבל אין לה משאבת ריבאונדים או שחקן גבוה שייתן לה את הביטחון מתחת לסל. בהקשר הזה מעניין מאוד שהסנטר הפותח של הקבוצה משחק 26.8 דקות, קולע 12.3 נקודות אבל קוטף רק 4.3 ריבאונדים. משהו משונה עובר על קלי אוליניק.

נעדרים: אין.

האורחת

הפסד, שלושה ניצחונות, שלושה הפסדים, ניצחון, הפסד, ניצחון, הפסד, ניצחון, הפסד. מישהו בניו יורק מאוד אוהב סימטריה. אבל לסימטריה, ילדים יקרים, יש מחיר יקר: אחרי ניצחונות על דטרויט ואורלנדו הניקס מתחילים הערב רצף של חמישה משחקי חוץ במערב שכוללים את יוטה, דנבר, פיניקס, בקיצור נראה שטור ההפסדים הולך לגדול בשבועות הקרובים. הבעיה עם הניקס היא שההנהלה שם אף פעם לא למדה מה זה אומר להיות נמושה: אם אתה מפסיד בכמויות לפחות תשחק מהר, תעלה לאלי-הופים, תחתים שחקנים שנותנים שואו ותמכור איזושהי הבטחה. המועדון לא הולך לשום מקום ולצער הלב הכוכב של הקבוצה נראה בדיוק כמוה – אותו הדבר ולא מספיק טוב. ג'וליוס רנדל הוא אחד השחקנים האהובים עליי בליגה אבל בלי מיטשל (דונובן, לא רובינסון) הוא לא השחקן להוביל איתו את החבורה הלא רעה שיש לניקס. הקבוצה קולעת מזעזע מכל הטווחים ולמרות שהיא מונהגת על ידי סנטר היא קולעת הכי פחות נקודות בצבע מכל שאר הקבוצות בליגה. במצב כזה אין אפשרות להמציא נקודות יש מאין ומה שנשאר זה להתפשר על זריקות שאולי יכנסו ועל מהלכים של רנדל בפוסט. ברונסון, בארט, קוויקלי, כולם שחקנים שיוכלו לתרום בקבוצות אחרות וכאן לא מתגבשים לכדי אמירה ברורה ומשהו שמזכיר הגנה. בשנים הקודמות ההגנה היא מה שנתנה קצת אוויר לקבוצה אבל השנה זה לא בכיוון כשמצד שני השחקנים ממשיכים להתעקש על ניצחונות מול קבוצות נחותות. בקיצור, ניקס.

יעדרו: מיטשל רובינסון

עוצרים בווגאס: יוטה הולכת לחגוג. ג'אז ב 20

05:00     פורטלנד טרייל בלייזרס (4-9) – סן אנטוניו ספרס (8-6)

הביתית

הקבוצה הטובה במערב יחד עם דנבר תנסה להמשיך את פתיחת העונה הטובה מול הספרס המג'עג'עים. סטטיסטית, הבלייזרס במקום ה 17 ברייטינג התקפי. אז מה הביא את כל הניצחונות? הגנה כמובן. מקום שישי בליגה בתחום למרות לו"ז פתיחה קשוח למדי עוזר לקבוצה לשמור על ריכוז גם כאשר ההתקפה מתבלגנת. וזה קורה הרבה: פורטלנד מאבדת בכמויות וגם חוטפת המון נקודות כתוצאה מאיבודים אבל מצליחה בכל זאת לעשות את דרכה לניצחונות דרך שני אלמנטים עיקריים: שמירה ואחוזים לשלוש. הקבוצה זורקת מעט מאוד מחוץ לקשת אבל היא מצליחה לייצר לעצמה מצבי קליעה וקולעת אותם ב 38.7% (מקום שלישי בליגה). המשחק של הקבוצה מבוסס בעיקר על האיום התמידי של השלישייה מחוץ לקשת והיכולת של כל אחד מהם לייצר נקודות. כל זה מאפשר מרווח קריטי עבור שחקנים אחרים לקבל את הכדור בזמן ולקלוע אותו במצב יחסית פנוי. עם כל הכבוד לדיים ההתקפה חייבת המון לסיימונס ובעיקר לגראנט שרק הראה עד כמה הוא מבוזבז בדטרויט. 46% לשלוש ב 5.3 ניסיונות הם דבר חריג שיחייב שמירות כפולות והסתכנות בנקודות של סיימונס או לילארד. ומעל הכל – פורטלנד הלכה לקו 21.6 פעמים במהלך העונה הקודמת, מקום 16 בליגה. העונה – 26.5, מקום שלישי ונתון שמעיד על משחק פיזי וגם לא מעט נקודות שניתנות בחינם. השואו ההתקפי הוא רק החלק המשני בקבוצה של בילאפס וכאשר ההגנה נראית טוב אפשר להכריז שפורטלנד כאן כדי להישאר.

יעדרו: ווינסלואו, נורקיץ', פייטון.

האורחת

6 הפסדים מתוך 7 האחרונים, ניצחון בודד על מילווקי ללא יאניס ומידלטון. למרות שאפשר לתת לספרס הנחות על הלו"ז הקשוח נראה לי שעדיף לנהוג כמו המאמן שלה ולא לתת הנחות אף פעם. סן אנטוניו החבולה חוזרת לגודלה הטבעי ומתרחקת במהירות מפוזיציה רלוונטית במערב. לא צריך לומר יותר מדי: במשך 7 המשחקים האחרונים ההתקפה של הספרס דורגה במקום האחרון בליגה. ההגנה – במקום האחרון. וכל מילה מיותרת.

יעדרו: ג'ונס, קולינס ועוד כמה.

עוצרים בווגאס: המשחק החד צדדי של הערב. פורטלנד ב 25.

05:00     סקרמנטו קינגס (6-6) – ברוקלין נטס (8-6)

הביתית

שלושה ניצחונות רצופים לסקרמנטו שמארחת הלילה את הנטס עם מאזן חצוי. כמנהגנו בקודש נשאל כמה שאלות ונענה – כמו על כל שאלה ביחס לסקרמנטו – בתשובה "אולי": האם סאבוניס מתאים לקבוצה? אולי, לא ברור עדיין. האם פוקס מתאים להנהיג קבוצה? הממ, אולי. אם היה פעם האריסון בארנס בגלל השלשות וכבר אין שלשות, האם זה עדיין נחשב האריסון בארנס? תשאלו את קליי. בכל מקרה הקינגס עם כמות ניצחונות והפסדים זהה והכל בגלל שיש שם שחקנים שיודעים לשים את הכדור בסל. בכל 12 המשחקים ששיחקה לא היה משחק אחד שבו הקינגס או היריבה שלהם ירדו מתחת ל 100 הנקודות. למרות שהיא במאזן 6-2 ב 8 המשחקים האחרונים ההגנה שלה ניצבת במקום ה 20 במהלך התקופה הזאת. האסטרטגיה בונה על כך שהנקודות של פוקס, סאבוניס והוארטר יספיקו בשביל לנצח משחקים. הם לא טועים. השאלה היא מה יקרה כשתבוא מולם ההגנה הטובה בליגה ב 8 המשחקים האחרונים וקבוצה שמחזיקה בכמה שחקנים שיודעים לקלוע. האם השחקנים של ג'נטרי יצליחו לקלוע יותר מדוראנט? אולי. לא ממליץ לכם לקום מוקדם כדי לבדוק את זה.

יעדרו: אין.

האורחת

לנצח 4 מתוך 5 ואז להפסיד ללייקרס זה כמו לקבל 33.33 מיליון דולר לשנה ואז לצייץ ציוץ אנטישמי. זה פשוט מטומטם. וברצינות, ברוקלין נראית קצת יותר קבוצה מאז ההשעיה של קיירי כמו שכבר כתבו רבים אבל המדגם קטן מאוד ולא כולל קבוצות מהטופ של הליגה. ועדיין, קבוצה שהסקורר השני שלה קולע 11.9 לערב לא אמורה להיות רלוונטית. ז'אק ווהן מנצל כמה שהוא יכול מהקבוצה הקיימת ומראה לא מעט נקודות אופטימיות בשני צידי המגרש. החיסרון של קיירי רק מדגיש את הקושי להכניס אותו למערכת קיימת: דוראנט קולע מכל מקום אפשרי והמקום הטבעי שלו הוא לא לנהל את המשחק. בן סימונס לא קולע אבל ניהול משחק הוא טבע שני לו. השילוב הזה עובד נפלא ומאפשר לשניהם לעשות את מה שהם טובים בו (בהנחה שסימונס משחק כמובן). קיירי לעומת זאת הוא קלעי שחייב לנהל את ההתקפה ומנהל התקפה שחייב לזרוק. היכולת להכניס אותו למערכת קיימת (שלא לדבר על הגנה) מקשה על השימוש בו יחד עם משחק קבוצתי זורם. נוסיף לזה את האיומים משלוש ואת העובדה שקלקסטון לא פראייר ואולי נמצא את ברוקלין במאזן חיובי בקרוב. הבעיה היא שהערב, כמו בכל ערב, רשימת הפצועים מקשה על היכולת לבנות משהו מסודר בברוקלין והלילה לפחות דוראנט יספיק בהחלט מול הקינגס. אה, ושמישהו ייתן כאפה לג'ו האריס.

יעדרו: קיירי, קלקסטון (ספק), קרי (ספק), סימונס (ספק), וורן.

עוצרים בווגאס: זה של ברוקלין הלילה. נטס ב 12 ולא מעט נקודות.