בס"ד
המפלצת שוחררה – יומן אליפות קליפרס(6)/ אסי שלם
אחרי כל פרץ הרגשות סביב הסיפור עם בעל הקבוצה סטרלינג, התפנינו לעסוק בהופס.
דיאנדרה ג'ורדן, שלומר עליו "לא נתן 100% מעצמו" במשחק הקודם יהיה אנדר-סטייטמנט, חזר ובגדול. המפלצת שוחררה.
מעניין לראות איך שחקן כדורסל מסוגל לנצח משחקים על ידי נוכחות מרשימה דווקא בהגנה. כולנו מסתכלים על החדירה הבלתי עצירה של לברון, השלשות של סטף "גרין אייז" קארי, היכולות המופלאות של דוראנט לעשות סל מתי שהוא רוצה(חוץ ממשחקיו מול ממפיס) ונהנים. אבל אי אפשר שלא לומר בברור:
דיאנדרה ג'ורדן מנצח את הסדרה דרך ההגנה.
שורה סטטיסטית נהדרת:
18 ריבאונדים(12 בהגנה), 4 חסימות וחטיפה. היו לו גם 25 נק', ורק 9-17 מהקו. היכולת שלו לעשות חילוף ולשמור על קארי ותומפסון באחד על אחד מוציאה את העוקץ מהתרגילים של גולדן סטייט.
כמו ביל ראסל בזמנו(לא נולדתי אז, אבל מצפייה בשחקן העצום יש דמיון מסויים) גם ג'ורדן הוא אתלט מדהים ביחס לגודלו. הוא משלב זריזות חתולית, עבודת רגליים וידיים להטיית מסירות וזריקות לסל. זה בא לידי ביטוי עוד יותר מול הסגל הקצר והנמוך של גולדן סטייט.
ברבע השלישי ג'קסון, מאמן הלוחמים, ניסה את שיטת "הכה את הענק" וקיבל 3 מ-4 מהקו. השילוב של ג'ורדן, הנוכחות המשמעותית של פול(5 חטיפות) בירידה להגנה, והיכולת של בארנס לעצור שחקנים בכל עמדה(שיתק את קארי הזריז, תומפסון שמתרוצץ סביב חסימות ואיגואדלה בדקות שהחל להתחמם) משלימות חמישיית הגנה משובחת במיוחד. ואנחנו יודעים שבפלייאוף מנצחים קודם כל בהגנה.
***
טורקוגלו ניצח את המשחק
טורקוגלו הוא האיש שאני הכי לא אוהב לראות על המגרש של הקליפרס שלי. הוא רק נכנס למגרש(לעמדה 4 שלא מתאימה לו)וכבר שלפתי את העט.
מינוס 6 בדקות שהוא על המגרש, 2 ריבאונד התקפה לקחו לו על הראש וההפרש החל לצנוח. למרות הכל 2 דברים טובים הוא עשה אתמול:
אחד- הוא סחט עבירת תוקף (הרביעית) מדייויד לי.
שניים- הוא נפצע ולא חזר.
אני מבקש מאדון ריברס שמשום מה הפסיק לקרוא אותי: הכנס את הולינס לרוטציה.
***
הסמול בול של ג'קסון
כנראה שהמאמנים כן קוראים Hoops.co.il אחרת איך תסבירו את מגפת ה'סמול בול' שמנחם מטיף לה? קודם אינדיאנה, עכשיו הווריורס ואפילו הקליפרס נדבקו.
ברבע השלישי אחרי העבירה של דריימונד גרין עברו האורחים לשחק עם קארי-תומפסון, איגואדלה, בארנס ולי בעמדת הסנטר. הקליפרס הגיבו עם פול, קוליסון, קרופורד בארנס וגריפין בעמדה 5. האמת שזה עבד לאורחים וההפרש ירד. במיוחד בדקות שדיאנדרה ג'ורדן היה בחוץ. יהיה מעניין לראות האם הטקטיקה הזו תימשך.
האם הסדרה גמורה? עדיין לא. בסאן פרנסיסקו ה'ספלאש ברות'רס' עדיין מדוייקים יותר והסיכויים לטובתם. העסק רחוק מסיום וגם לא נראה לי שלמישהו מהקבוצות ממש בא לשחק מול ממפיס בשלב הבא.
מאמר נהדר.
עד היום, למיטב זכרוני, הקליפרס מפשלים במאני טיים של הפלייאוף. כולל כריס פול.
אולי השנה יהיה אחרת.
מגוון כלי נשק יש להם + רגליים צעירות = פוטנציאל לגמר.
יש להם הכל והם ינצחו את הסדרה. בין השאר בזכות תקרית סטרלינג שמייצרת מוטיבציית על שתשבור את הלוזריות הקלאסית של המועדון בכלל ושל פול בפרט.
תודה על המאמר
כמה רחוק הם יגיעו השנה לדעתכם?
את דעתי אתה יודע. היא כתובה בכותרת
אתה לא באמת חושב שזה יהיה ..
זו גם דעתי, והבעתי אותה בבראקט
אכן ראויים
רק לא מיאמי!
תפסיד בשבע בסיבוב הראשון.
אין לזה שום ביסוס, אבל ביסוס זה לחלשים.
"2 דברים טובים טורקוגלו עשה אתמול:
אחד- הוא סחט עבירת תוקף (הרביעית) מדייויד לי.
שניים- הוא נפצע ולא חזר." – גדול 🙂
אגב ג'ורדן יחסית מאוד קליל תנועה לסנטר מצד אחד ומצד שני הוא לא דחליל ויש לו מאסה. אומנם העונה לא נגמרה, אבל מעניין אותי לראות האם הוא ימשיך במגמת השיפור שנה הבאה או לפחות ישמור על אותה רמה כמו העונה
הוא חייב בקיץ לקלוע ולהתאמן מהעונשין, שוב ושוב ושוב ושוב (-:
אני גם רשמתי אותם בברקט מול מיאמי.
לדעתי, אם באמת יגיעו לגמר, הם יפלו על חוסר ניסיון.
אבל, מומנטום זה מומנטום. אם מיאמי תגיע מפוהקת וקליפרס תגיע מפוקסת – הקליפרס יכולים לקחת ואפילו בקלילות.
אני לא רואה שום קבוצה מנצחת אותם 4 פעמים