מי שמפרק, מתפרק?

אתחיל בלהזכיר את הידוע לנו: כשדני איינג' נכנס לקיץ 2022, הייתה לו מטרה אחת מול העיניים, והיא להרכיב קבוצת כדורסל גרועה. פשוטו כמשמעו. כתוצאה מענייני סכסוכים של שחקנים, כדורסל לא משהו, פציעות, הזדקנות, וגם איזה וומבניאמה אחד, בעלי הג'אז הגיע למסקנה שעליו לפרק על מנת להיבנות. כמובן, בדר"כ מי שמפרק אכן יהיה מפורק לכמה זמן, עד שתתחיל הבנייה המחודשת להניב פירות. כך דרכו של עולם. אך לא ביוטה! כי למרות עזיבת שני הכוכבים הכי גדולים שהיו במועדון בעשור האחרון, ולמרות מהלכים ממש מכוונים להבאת בחירות דראפט ושחקנים פחות מוכשרים (לכאורה), למרות הכל – הכדורסל ביוטה ג'אז מתקתק כפי שלא תיקתק בערך שנה וחצי. רק שלפני שנה וחצי עוד היו שם מיטשל, גובר ועוד כמה. לפני שנה וחצי גם ציפו מהכדורסל הזה לתקתק. אבל עכשיו?! מה פתאום! זה לא אמור להיראות טוב. והילכך, ובהתאם לזאת, אנו מופתעים. והילכך, ובהתאם לזאת, ננסה טיפה להבין מה כלכך עובד שם ביוטה ג'אז.

מאמן זה חשוב (ככה אומרים)

אם היית עוזר מאמן של גרג פופביץ במשך שש שנים, ולאחר מכן עזרת לאמן את סגנית אלופת הנבא הנוכחית, כנראה שיש בך משהו. כנראה שכדורסל – אתה יודע. וזה וויל הארדי. כן, חלק מהשחקנים שהוא מאמן גדולים ממנו בגיל. כן, במבט ראשון עליו אפשר בקלות לטעות ולחשוב שמדובר בפקיד הדואר מהשכונה המקבילה. אבל זה כל היופי בעלם חן הצעיר הזה, שמנחיל ביוטה יסודות כדורסל. כדורסל טוב, שוטף, זורם, מהנה. כדורסל שמשלב הגנה צמודה ולוחצת עם התקפה חדה ובועטת. כדורסל שכיף לצפות בו. זהו כדורסל שמה לעשות, ניזון ממיטב מוחותיהם של פופביץ' ואימה יודוקה. שהם טובים בלאמן כדורסל. ובשונה מהכדורסל האיטי והמשעמם במעט שהריץ קווין סניידר בשנותיו האחרונות ביוטה, הרי שפה אנו חוזים בשפת משחק חדשה. שבאה ביחד עם שחקנים חדשים.

ומיהם אותם שחקנים חדשים קדם?

אז שורה תחתונה, אלה שמות: לאורי מארקנן, קולין סקסטון, קלי אוליניק, מאליק ביזלי, טיילן הורטון טאקר, ג'ארד ונדרבליט, סימונה פונטקיו.

כשמוסיפים אותם ל- מייק קונלי, ג'ורדן קלארקסון, רודי גיי, רואים פה קודם כל נקודה בוהקת אחת: מדובר באסופת שחקנים עם קוף על הגב. חבורה שרוצה להוכיח לכולם, שהם יכולים. שהם ראויים. חבורה של גברים חזקים וגדולים שרוצים לסתום את הפיות של המספידים למיניהם. כן, הם שמעו על טנקינג, ריבילד, ויקטור, וכל מיני מושגים כאלה. אבל זה פשוט לא מעניין אותם, לא את המאמן שלהם, וזה יוצר כדורסל די טוב עד כה.

מי שמוביל ביד רמה כרגע את החבורה על הפרקט, הוא ללא ספק הבחור שהגיע ליוטה היישר מרבע גמר היורובאסקט בברלין – לאורי מארקנן. מארקנן. ואם במדי נבחרת פינלנד מארקנן היה המוביל, הגואו טו גאי, כך המצב גם ביוטה כעת. לאורי מקבל לידיו את ההובלה של הקבוצה, והיא מתבטאת באופן מוצלח ביותר עד כה. 22.2 נק' למשחק, 9.4 ריב', הגנה מצויינת. מנהיגות ווקאלית, והרבה פלואו על המגרש. שילוב של גודל וכישרון שאין הרבה בליגה הזאת. וואן מאן גיים. קולין סקסטון מועמד רציני לשחקן השישי של העונה, שמתפקד כסקורר העיקרי בחמישיות המחליפות וכשמארקנן לא שם, ועושה זאת ביעילות רבה ובאחוזים פנטסטיים. מייק קונלי הוא האבא בכל הסיפור הזה, כשהוא מתפקד בעיקר כ-ותרן בעל הקול המשמעותי בקבוצה. אגב, הלילה מול הקליפרס, קונלי עלה למגרש כשיוטה בפיגור 91-87. מאותו רגע והילך, ריצת 23-11 ליוטה בהובלתו של מספר 11 שמביאה ליוטה את הניצחון השמיני לעונה. וכך עוד כמה שחקנים שפשוט מתפקדים מצויין ומקבלים את התפקיד שלהם בקבוצה, במיינד סט של "אמור מעט ועשה הרבה".

המספרים מדברים בעד עצמם

מקום 7 בליגה באסיסטים (מעיד על התקפה זורמת וקבוצתית). מקום 8 בליגה בהגנה (סופגים לא הרבה, אומרים שזה חשוב). מקום 9 בליגה בהתקפה. יוטה מקום שני בליגה באחוזי היריבה לשלוש, כשיריבותיה של יוטה קולעות רק 32% כאלה מחוץ לקשת. אגב לא יודע איך זה מעיד על משהו, אבל יוטה גם מקום שלישי בליגה באחוזי היריבה מהקו (רק 72.6%). אולי הקהל עוזר בעניין?

ניצחונות על דנבר, מינסוטה, ניו-אורלינס, ממפיס, לייקרס, קליפרס – כולן ראויות וחזקות. אין פה עניינים של לו"ז קל וכל מיני. הדברים מוכחים. רצון להוכיח, רעב, צמא, מה שזה לא יהיה – דברים כאלה תמיד יעזרו לך להתקדם קדימה. אם רק תדע איך לנצל את התחושות האלה לטובה. וזה מה שקורה כרגע ביוטה ג'אז.

כן וומבי, לא וומבי, כן דראפט, לא דראפט, יוטה נראית כעת טוב. יכול להיות שהמספרים יתחילו להתיישר לקראת ההמשך, יכול להיות (והגיוני) שהיריבות במערב שכרגע לא נראות מדהים (ווריורס, קליפרס, דאלאס) יתאפסו בקרוב והקרב על הפלייאוף יהפך לאימתני יותר. אבל ככל שזה ממשיך לנגן ככה, אין שום סיבה לעצור בעדם. לא להשבית, לא לספסל, לא לשחק כדי להפסיד (אין דבר כזה, די עם השקר הזה). הג'אז של יוטה נשמע די טוב בימים אלו, וזה מגניב ומרענן לכולנו.