ישנה תחושה שהשנה למרות שחווינו קיץ קצר ביותר, הוא היה העמוס ביותר. מאז השיא של משחק 6 בבוסטון, דרך חגיגות אל תוך הלילה במישן, מצעד אליפות על רחוב מרקט, בחירות דראפט לא רעות (במיוחד יחסית למיקום), המון עזיבות המצערות, החזרה של וויזמן מפציעה והופעה ראשונה בליגת הקיץ, המעבר לפוקוס על פיתוח הצעירים, קלי שנחסם מנטלית לאחר חזרה מ2 פציעות, דריימונד… אוי דריימונד, ואז 2 הארכות חוזים לפול וויגינס. קשה להאמין שכל זה קרה בקיץ אחד!

טבעות

ואז הגענו לערב שכולנו חיכינו לו, הליגה חוזרת, ואיתה טקס הטבעות. האמת שהיה מרגש לחזור ולחוות את כל שמחת האליפות מחדש, וכולנו קיוונו שנוכל לקבל קצת מנוחה מהבלאגן של השבוע הקודם ולקחת קצת דקות של נחת. אבל יום למחרת אף אחד בעבודה אצלנו לא דיבר על שום דבר פרט לדריימונד. דריימונד שרק לפני שבוע הביא בוקס סופרמן לחברו לקבוצה באמצע אימון. דריימונד שטוען שהוא מנהיג ושכולם מסתכלים אליו בהערצה. מחליט להתנהג כמו ילד קטן ולהוציא סרט דוקומנטרי על הצד שלו בכל הסיפור הזה, ליבי ליבי. האומנם הוא איש מדיה, אבל אף אחד לא ציפה שהוא יהפוך את הבוקס שלו לתוכנית ריאלטי.

והאמת, שאני רוצה להאמין שהוא התכוון לטוב, ולפעמים הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. וגם אני רוצה להאמין שהוא עדיין המנהיג של החבורה הזו, אבל לפי השבוע הראשון נראה שמשהו עדיין לא נדבק כמו שצריך. וקל להאמין שכשהמנהיג של החבורה מתנהג כך, אז שאר העדר הולכים לאיבוד.

כמובן שזה שבוע ראשון, וכמובן שאי אפשר להאשים את דריימונד בהכל. וכמו שכתבתי אנחנו רצינו לשלב את הצעירים ולהשקיע בפיתוח שלהם, ובגלל זה גם ציפינו שזה מה שיהיה. יש לי תחושה באופן כללי שבספורט בארה״ב בניגוד לספורט בארץ יש סבלנות להפסדים, ולהפסיד באוקטובר זה ממש לא סוף העולם. פשוט ציפינו לאנרגיה שאנחנו בינתיים לא רואים, ממש לא האמנתי שאשמע את קר אומר שהוא מצפה מהצעירים להתאמץ יותר ולתת יותר. חשבנו שנקבל צעירים עם רעב של צאת יום כיפור ובינתיים הדקות שלהם על המגרש מרגישות כמו food coma של אחרי החמין של שבת. 

ובכל זאת, זה רק ב2:2 וזה רק אוקטובר. וכן הצלחנו לתת דקות משמעותיות לצעירים שהראו הרבה ניצוצות של כישרון. וממש המטרה שלי כאן היא לא רק לספר לכם על התלונות שלי ושל החברים שלי כאן (למרות שזה כיף קצת להתבכיין), אלא לדבר על מה חסר בשביל שהפרויקט יצליח. 

כקבוצה

הסגל עוד לא רגיל לשחק יחד, הותיקים החדשים שנוספו לא באמת התחברו עם השאר, הרבה חילופים לא מתוקשרים והרבה איבודי כדור שאומנם זה לא חדש עבורנו אבל הפעם זה מרגיש יותר מבולגן. ובכלל, מתי בדיוק גולדן סטייט ספגה יותר מ70 בחצי הראשון ב3 משחקים רצופים?! 

אז הזמן והאימונים יעשו את שלהם, הותיקים יביאו איתם אנרגיות עם הזמן, ככה זה שהקיץ שלך הוא קצר יותר משל שאר הקבוצות.

וויזמן

הכימיה של וויזמן בפיק אנד רול עם סטף, פול, ואפילו דיוינצ׳נזו דווקא מפתיעה בינתיים לטובה, לפחות אותי שציפיתי לפחות. למרות שגם הרבה פעמים הוא חוסם את האוויר, אפשר להגיד שהוא מרוויח דקות על המגרש והיילטים בעזרת הגודל שלו, היכולת לחסום, וגם להוות איום קליעה מרחוק. בהגנה גם כן יש לו הרבה רגעים שהוא מנצל את הגובה והנוכחות שלו בשביל לחסום או להבריח את החודר. הבעיה העיקרון שלו בהגנה היא שעדיין יחסית קל לנצל אותו בפיק אנד רול. האמת שכבר כאן גם רואים שיפור ונקווה שהמגמה החיובית תימשך. דבר אחד שהייתי רוצה לראות אותו עושה פחות זה שהוא מרים את שתי הידים למעלה באוטומט. קל לנצל את זה וללכת סביבו. טיימינג זה עניין של נסיון והייתי רוצה לראות אותו עושה את זה טיפה יותר בחכמה ככל שהעונה תתקדם. בנוסף, הרבה פעמים יש תחושה איתו שהוא גבוה שלמד לשחק אצל סטף במקום להיות גבוה. עם המסה שלו אתה מצפה לראות דאנק ואז מקבל פלאוטר שכמובן זו זריקה עם אחוזים הרבה יותר נמוכים. מישהו מוכן לספר לו שהוא 2.13?!

מודי

האמת שהוא מרגיש אולי הכי בשל מבין השלושה. אני אוהב את הזריקה שלו, קשת וצורה ממש טובה. נראה שהדרך שלו להרוויח יותר דקות וכמובן לעזור לנו לנצח תהיה בשיפור מהירות התנועה הרוחבית (lateral quickness) שלו. הוא כבר מחפה החיסרון שלו בעזרת פיזיות ומיקום נכון, אבל כנראה ששיפור כאן יהפוך אותו לשומר טוב יותר. האמת שאני גם ממש לא אוהב את הנפילות שלו, מי שלא למד ג׳ודו אולי לא יודע אבל שליפול נכון זאת תורה בפני עצמה. מפחיד אותי כל פעם מחדש.

קמינגה

ממש לא ראינו הרבה ממנו במשחקים האחרונים, וכל עוד הוא לא ישפר את הקליעה שלו ל3 ויכריח את המגן לצאת אליו יהיה קל לקחת ממנו את הדריבל לצד שמאל עם הסיבוב לימין שהוא כל כך אוהב. אני לא יודע אם קבוצות מפרסמות את גודל כף יד של שחקן אבל שמישהו יסביר לי למה הוא תמיד מסיים עם 2 ידיים כל דאנק? קר אמר שנה שעברה עליו שבשביל להצליח עליו להיות שחקן סטייל שון מריון (Shawn Marion). קמינגה צריך להתמקד יותר בלשחק לשיטה, להיכנס טוב לזוויות מסירה של השחקן עם הכדור, ולחפש את הריווח שמגיע כשאתה משחק ליד סטף קליי ופול. בנוסף הקהל מצפה ממנו להוריד יותר ריבאונדים. ריבאונדים זה הרבה מעבר לנתונים פיזיים, זה סגירה נכונה, מאמץ והמון רצון. כשאתה אמור להוכיח את עצמך על הפרקט ריבאונדים זאת הדרך להראות שאתה רעב. 

סיכום

האומנם פתיחת העונה היא ממש לא משהו, בטח שלא לאחר כל הטוב הזה שהתרגלנו אליו. אבל בשביל לפתח צעירים ידענו שזה יהיה המחיר, וזה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם אותו. ולדעתי בקבוצה אפילו מוכנים שזאת תיחשב ״עונה פיננסית״ או עונת מעבר בשביל לפתח את ה core החדש של הקבוצה, שכנראה גם החל משנה הבאה יצטרך לחפות על החסרון של המנהיג, שככל הנראה יחפש חוזה גבוה יותר ממה שגולדן תוכל להציע. בכל מקרה נמשיך לעקוב אחרי הצעירים ובינתיים לקוות שנצליח למצוא את הדרך ללמוד מנצחונות יותר מאשר מהפסדים.