לאחר שני משחקי פלייאוף לכל קבוצה פחות מ 7 קבוצות איבדו את יתרון הביתיות בסדרה, כאשר 4 כבר הספיקו להחזירו. בנוסף, עם ההארכה בפורטלנד, הגענו לשיא חדש להארכות לסיבוב הראשון של הפלייאוף (7), וזה כשהסדרה של אוקלהומה וממפיס עדיין רחוקה מלהסתיים.

היום כל הקבוצות יגיעו לארבעה משחקים לפחות, כאשר לראשונה בפלייאוף זה נקבל משחק בו אחת הקבוצות מועמדת להדחה.

פריוויו מצומצם ורגוע

מיאמי היט {2}-  שארלוט בובקאטס {7}- 2:00 אין שידור

(מיאמי מובילה 0-3 בסדרה)

האלופה המכהנת שלא תתפשר על שום דבר מלבד טבעת שלישית, לא התאמצה השנה יותר מדי במהלך העונה הסדירה. בנוסף, משהבינו בפלורידה שכבר לא ישיגו את הביתיות בסדרת גמר אפשרית מול שתי הפיינליסטיות האחרונות, אוקלהומה וסן אנטוניו, היה נדמה שמיאמי לא נלחמה יותר מדי על יתרון הביתיות במזרח, ולמעשה איבדה אותו במו ידיה לאינדיאנה.

למרות שהגיעה אל הפלייאוף במומנטום שלילי, עד כה הכל משחק לטובתה.

בגזרת הקבוצות שסומנו כיריבותיה הגדולות ערב תחילת הפלייאוף, לארי בירד כבר מכין בקשה לבית המשפט כדי שזה ימנה מפרק לקבוצה, ממפיס סוחטת את המיץ מאוקלהומה, ודאלאס מתסכלת את סן אנטוניו.

בגזרת מיאמי, הכל טוב. לברון אדיר עם 29.7 נק', 8.3 ריב' ו 5 אס' למשחק ודווין וייד גם הוא משחק טוב ובעיקר נראה כשיר. בנוסף, אל ג'פרסון, שחקנה הטוב ביותר של שארלוט, שרבים ציפו כי יחגוג על מיאמי, נפצע כבר במשחק הראשון,ומאז משחק עם כאבים.

לאחר שני משחקים בהם שארלוט ממש נתנה פייט שלא הספיק, כולל משחק אחד מופרע של מייקל קיד גילכריסט שהפליא עם 22 נק' ו10 ריב' במשחק 2, במשחק הקודם זה כבר הרגיש שנגמר לה הכוח. קבוצתו של מייקל ג'ורדן, שבוודאי חלם כי קבוצתו תהיה זו שתהרוס למי שמהווה כרגע את האיום הכי גדול עליו (בעיניו של ג'ורדן כמובן, שכנראה יפרגן ללברון רק כשזה יהיה לאחר שיאו ובמידה ולא יתקרב עוד יותר להישגיו,עניין ששווה פוסט ארוך ונפרד של מנחם) את הסיכוי לאליפות שלישית ברציפות. למרות ששארלוט משחקת לא רע בסדרת הבכורה של סטיב קליפורד כמאמן ראשי, היא פשוט לא טובה מספיק.

מיאמי רוצה לנוח לקראת הסיבוב הבא, ותשיג היום את מטרתה במשחקה האחרון של שארלוט תחת הכינוי "בובקאטס" (מהשנה הבאה הם יחזרו לשם "שארלוט הורנטס").

מיאמי תנצח במשחק צמוד

אינדיאנה פייסרס {1} – אטלנטה הוקס {8}- 3:00 שידור ישיר בספורט 5

(שוויון 2-2 בסדרה)

סיכום עונת 2013/14 של אינדיאנה כבר בדרך להפוך לתסריט. השאלה היא, לאיזה סוג של סרט?

האם מדובר על סרט מדע בדיוני הוליוודי, עם סוף בו דני גריינג'ר מגיע לתת נאום מוטיביציה במחצית, היברט מוריד ריבאונד הגנה ומוסר ליליד העיר ג'ורג' היל, שמסמן לסטיבנסון וג'ורג' "תעמדו בצד, אני לוקח אחריות", ורץ לקלוע סל ניצחון בסדרת הגמר? או האם מדובר על סרט טלוויזיה דל תקציב שימומן דרך אתר קיקסטאראר (אתר בו אנשים מכל רחבי העולם מוזמנים לגייס כספים לשם מטרות שונות) עם המאמן לשעבר פרנק ווגל בתפקיד פרנק ווגל?

אם שנת 2013 האירה פנים למועדון (כללה את הפלייאוף המעולה של 2012/13 ואת תחילת העונה הטובה בתולדות הקבוצה), הרי ששנת 2014 עוד עלולה להיזכר כשנה בה חוסלה הקבוצה הנוכחית. הדבר שמאפיין את אינדיאנה ב 2014 הוא שבכל פעם שחשבנו שהם לא יכולים לשחק גרוע יותר, הם "התעלו" על עצמם. כל הדיבורים על הישארותו במועדון של ווגל, על הסכסוך לכאורה בין היברט ופול ג'ורג' בגלל בחורה,  וכמובן על התגרה הפיזית בין סטיבנסון לטרנר, צריכים להיפסק. הדרך היחידה היא להתחיל לנצח.

אטלנטה, שכוכבה אל הורפורד נפצע כשמוקמה במקום השלישי במזרח, ולא הייתה רחוקה מלאבד את מקומה בפלייאוף לניקס, עשתה מעל ומעבר למצופה ממנה עד כה בסדרה שממש לא נראית כסדרה בין הראשונה לאחרונה במחוז (ולמען האמת, לא נראית כמו סדרת פלייאוף של ה NBA). פול מילסאפ מצוין, קורבר צלף, וג'ף טיג נראה לרגעים כמו אולסטאר. האם זה יספיק לנצח את אינדיאנה, פעם נוספת בחוץ?

בשנה שעברה דנבר הייתה הקבוצה עם המאזן הביתי הטוב בליגה, והודחה ע"י גולדן סטייט. השנה לאינדיאנה יש את המאזן הביתי טוב בליגה, וגם היא נראית לא טוב בפלייאוף, אבל כעת, כשבאינדי הבינו סוף סוף שאין טעם להתעקש על היברט כשהוא לא טוב (והוא ממש לא טוב), התשובה היא לא. לאטלנטה כרגע אין מספיק כלים התקפיים או הגנתיים כדי לנצח סדרת פלייאוף.

בניגוד למשחק מס' 4 שסיפק דרמה בסיום, היום אינדיאנה תסגור את המשחק מהר מאוד ותזכיר שההוקס הם לא כאלה גדולים.

אינדי ב10

דאלאס מאבריקס {8} – סן אנטוניו ספרס {1} 4:30 אין שידור

(דאלאס מובילה 1-2 בסדרה)

בדומה למזרח, גם במערב הסדרה בין המדורגת הראשונה למדורגת אחרונה, לא נראית כזו. בניגוד למזרח, היא כן מספקת לנו כדורסל איכותי, אם כי מכיוון מפתיע. אילולא ריצה מדהימה של סן אנטוניו ברבע הרביעי במשחק מס' 1, דאלאס עוד הייתה יכולה למצוא את עצמה עם יתרון  0-3 בסדרה, וכל זה עם דירק נוביציקי ככינור שני.

סן אנטוניו, שלפני שלוש שנים הודחה בסיבוב הראשון על ידי ממפיס המדורגת שמינית בהפתעה מרעישה, לא ציפתה להסתבך כל כך עם שכנתה אותה קרעה במהלך השנתיים האחרונות בעונה הסדירה. משחק מס' 3 היה הטוב בסדרה של הספרס, אך השלשה המדהימה של וינס קארטר העניקה את הניצחון למאבריקס.

היום אין לספרס ברירה אלא לנצח, וכדי שזה יקרה, טוני פארקר צריך להופיע לשתי המחציות, ולעזור יותר לאחיו המבוגרים דאנקן וג'ינובילי בניסיון להשתלט על הסדרה, לפני שדירק נוביצקי מתעורר (צל"ש לטיאגו ספליטר, שומר אותו מדהים).

דאלאס שעד עכשיו שיחקה בלי לחץ בידיעה שאין לה מה להפסיד, תעלה היום בידיעה שניצחון יכול לקרב אותה מאוד לחצי גמר המערב. אם יש קבוצה שלא מתרגשת מפיגור ואובדן הביתיות בפלייאוף (או מתרגשת בכלל…) זוהי סן אנטוניו. היום זה יהיה תורה של דאלאס להפסיד בבית, לקבוצה טובה ממנה.

סן אנטוניו ב 10