בלילה בין שבת לראשון חזרתי מהעבודה ללילה של NBA, צפיתי במשחק ופתאום עלתה לי תהייה נורא רנדומלית. לאיפה נעלמה ההערכה לברוק לופז? הרי הוא היה השחקן המוביל בנטס לאורך כמות נכבדה של עונות, הוביל אותם לפלייאוף, היה בין הסנטרים היותר אימתניים בליגה עם משחק נהדר עם הגב לסל והגנה טובה מאוד באזור הטבעת, אחרי זה היה לשנה בלייקרס של הכלום ושום דבר של לפני לברון ואחרי קובי ומשם הגיע למילווקי. בין לבין, בעונת 2016-17 הוסיף ממד של קליעה לשלוש שגם הפתיעה רבים וגם התאימה בדיוק ליאניס אנטטקומפו (כנראה הסיבה שמילווקי החתימה אותו שנתיים מאוחר יותר). בניגוד לסנטרים אחרים שלא הצליחו להתאים את עצמם למשחק המודרני או לשיטת הקבוצה (אנדרה דראמונד, דיאנדרה ג'ורדן ודומיהם), לופז הצליח בצורה יותר מרשימה מרוב הסנטרים ה"מיושנים" להתאקלם, מכיוון שלא הייתה לו קליעה אפילו סבירה משלוש ולא ניסה אפילו לזרוק לשלוש, ב-8 שנותיו הראשונות בליגה זרק 31 שלשות וקלע 3, בעונת האולסטאר שלו הוא לא זרק אפילו אחת. ב-2016/17 לופז זרק 387 שלשות ודייק ב-34.6 אחוז ובחמש השנים הבאות האחוזים נשארו בערך באותו אזור.

בעונת 2017/18 נוצר עוד שינוי אצל לופז, דווקא בשנה הכי "חסרת פואנטה" בקריירה שלו מבחינת המשמעות של המשחקים, לופז הגיע לאחוזים הגבוהים ביותר מתחת לסל ופרץ את מחסום 60 האחוזים אליו היה מאוד קרוב אך לא מספיק כדי לעבור בשנים קודם לכן. בעונה הזו לופז היה על 63.9 אחוז מתחת לסל כשהממוצע של כלל הליגה הוא 58 אחוז. רוב הזריקות האלו היו זריקות מפוסט אפ, ולא מפיק אנד רול שם לופז מתקשה בשנים האחרונות ורואים זאת בירידה משמעותית בנקודות שלו ממהלכי פיק אנד רול – ירידה של 2 נקודות למשחק ממהלכי פיק אנד רול, מהמקום השלישי בליגה בעונת 2015/16 למקום ה-42 בעונת 2020/21. הדבר נובע כמובן מהאיטיות כשהוא מתגלגל לסל בעקבות פציעות וגיל.

אם כבר הזכרנו גיל, אז נכון, לופז כבר לא צעיר (34) והוא כבר הרבה מעבר לשיא שלו, בנוסף לכך שהחמיץ 8 משחקים ומעלה כמעט בכל עונה מאז הפציעה שלו ברגל ימין ב-2011 שגרמה לו לעבור ניתוח ולהחמיץ את רוב עונתו השלישית בליגה, ובעיות גב שהחלו להופיע לפני ארבע שנים. עם זאת, ראויה לציון עונת 2018/19, הראשונה שלו במדי מילווקי, בה החמיץ משחק אחד, המשחק האחרון והלא רלוונטי באותה עונה.

ואכן יש בעיה בכך שלופז אינו אותו שחקן פיק אנד רול שהיה בעבר, מאחר והוא השחקן שדרכו עוברים רוב מהלכי הפיק אנד רול של מילווקי. אבל ישנה מגמה שבה יאניס הוא החוסם בפיק אנד רול ולופז הוא השחקן שמרווח את המשחק כדי לקבל את הכדור לשלשה, חלק מההתאמות של באד (מפתיע, באד והתאמות, אבל אני מבטיח לכם שזו באמת מגמה שאפשר לראות בנתונים ובמבחן העין). לופז שמחכה בפינה נורא טוב למילווקי מכיוון שמאז שהתחיל לקלוע לשלוש הוא מצטיין מהפינה עם 50% מהפינה, ובאופן משעשע, בכל שנה מפינה אחרת. אז בהתקפה יש סיבה עיקרית להעריך את ברוק לופז, כי ההוק שוט שלו עדיין קטלני, בפיק אנד רול הוא לא אפקטיבי כבעבר אבל עדיין מקבל את הטיקט להיות השחקן המרכזי שחוסם והקליעה משלוש שהופכת את ההתקפה של מילווקי לשלמה ולמנצחת, כי יאניס שהיה צריך להסתדר ללא רכז ובמשחק צפוף היה שחקן שמפסיד כשהמשחק קריטי. עם ברוק לופז יאניס מתבטא הרבה יותר באזור הטבעת וההתקפה של מילווקי היא מכונה משומנת בהרבה. זה הכל בדברים הקטנים, בהובלת הכדור של הולידיי, בהתאמות של בודנהולצר ובראש ובראשונה בגיוון ההתקפי של לופז שיכול לתת גם את השלשה וגם את מהלך הפוסט אפ שיוצא ממנו שתי נקודות או מושך אליו שחקנים לדאבל-אפ שמשאיר את אחד הקלעים לבד.

אז בצד היותר מלהיב נגענו ביכולות של לופז שלא מספיק מוערכות, אבל בצד "האפור יותר" לופז נשאר אחד המגנים הטובים בליגה באזור הטבעת, וכשאלו נעלמים לגמרי כששחקני ציר צעירים נהיים בעיקר שחקני התקפה (מארווין באגלי, ג'יימס וויזמן ודומיהם), לופז נשאר "מיושן" וממשיך לספק למילווקי קו קדמי הגנתי נהדר באזור הטבעת, כי אם יאניס לא מספיק כשחקן הגנה מופלא, גם ללופז לא חסרה בכלל היכולת למנוע מהכדור להיכנס לטבעת. לופז עם ממוצע של 1.8 חסימות למשחק לאורך הקריירה שלו ומלבד העונות בהן שיחק פחות מ-20 משחקים הוא עם 1.7 ומעלה דיפנסיב ווין שיירס בעונה, ובעונת 2018/19 סיים עם 4.3 במדד, שמיני בליגה (ובאופן לא מוסבר אנדרה דראמונד סיים ראשון). לופז חוסם בממוצע 4.8 אחוז מכלל הזריקות לשתיים של היריבות כשהוא על הפרקט, בעונות מסוימות אפילו יותר כי צריך לזכור שיש לו שלוש עונות (וזו הנוכחית) בהן שיחק פחות מ-20 משחקים. כרגע זה נשמע כאילו אני זורק נתונים על זה שלופז חוסם טוב, ואפשר להגיד אותו דבר על חסן וויטסייד שיכול לחסום גם עשר חסימות במשחק וכידוע, הוא שומר נורא ואיום, אז שימו לב לנתון הבא רגע לפני שאני עובר למה שרואים כשצופים בלופז משחק:
בתקופתו של ברוק לופז עם הנטס הרייטינג ההגנתי זהה אתו ובלעדיו, 110.1 אתו ו-111.7 בלעדיו. צריך לזכור שבאותה תקופה שיחק בברוקלין אחד ששמו קווין גארנט, שגם כשהיה לאחר השיא שלו עדיין היה בין השומרים הטובים בליגה. בעונות שלאחר גארנט, שומר לופז על רייטינג הגנתי של 110 כשהנטס בלעדיו על רייטינג הגנתי ממוצע של 119.

ב-2018: כשלופז משחק – רייטינג הגנתי של 107.8, בלעדיו – 116.7.
ב-2019: כשלופז משחק – רייטינג הגנתי של 105.6, בלעדיו – 117.2.
ב-2020: רייטינג הגנתי זהה של 103 עם ובלי לופז (יאניס זוככה בשחקן ההגנה של העונה, ג'רו הולידיי מצטרף לקבוצה).
ב-2021: כשלופז משחק – 111.8, בלעדיו – 117.7.

ובמבחן העין? לא רק גוף גדול יש ללופז בצבע איתו הוא מצליח להקשות על סנטרים מאסיביים, גם הטיימינג שלו נהדר כשבכל משחק הוא יכול לחסום זריקות קריטיות בעיקר של שחקנים גבוהים וחזקים אבל גם של הגארדים הזריזים. התקופה שלו בבאקס יחד עם ההתחדשות של המשחק עזרה ללופז להיות יותר ממגן בצבע והוא הצליח להוסיף גם הגנה שדורשת ממנו להזיז את הרגליים. לא בצורה מדהימה אבל הגוף הרחב שלו עוזר לו לסגור את טווח התנועה של מי שמנסה לעבור אותו.

אז לסיכום, למה אנחנו צריכים להעריך את ברוק לופז?
כי הוא התאים את עצמו לסגנון המשחק המודרני בצורה הכי דרסטית שיש, נשאר לא רק רלוונטי אלא גם יעיל ותורם לקבוצה שרצה לאליפות, מסוגל לנצל מיס-מאצ'ים עם הגב לסל וגם בסוף שעון לעשות מהלך פוסט אפ לשתי נקודות, מוביל באחוזים מהפינה מחוץ לקשת (איום קטלני מבחוץ), בהגנה הוא שחקן שחוסם ומפריע לזריקות בדרך שמשתקת סנטרים ובאופן כללי קבוצות שאוהבות לחדור לסל.
הגיל והפציעות כפי שהזכרתי לא עושים עם לופז חסד, והוא איטי יותר, מתקשה בפיק אנד רול, אבל ברוק מביא את החבילה המלאה של סנטר לקבוצה כמו מילווקי, ובעצם, לכל קבוצה היום בליגה – הגנה קשוחה בצבע, משחק פוסט אפ יעיל וקליעה יציבה מחוץ לקשת בנקודות מאוד נוחות. אז בפעם הבאה שתסתכלו על ברוק לופז ותגידו "חבל, פעם היה אולסטאר", תזכרו שהוא עבר פציעות מאוד מבאסות ועדיין נשאר איום משמעותי מול הסנטרים בליגה בזכות כל האיכויות שלו.