דראפט 2022 נקבר לגמרי מתחת לראדר ביום פתיחת העונה והכל בגלל החייזר הצרפתי. כשאדם סילבר שינה את שיטת ההסתברויות לזכייה בלוטו של הדראפט הוא פחד בדיוק מהסיטואציה הזו: שקבוצות שעל פניו מחזיקים סגל כישרוני, אך עוד לא נתנו את הקפיצה המיוחלת לכיוון הטופ של הקונפרץ, יביטו מטה ויתגרו מהזהב המנצנץ והלא ממומש הנכנס לליגה במקום לנסות לחגוג הגעה לפלייאוף באחת הליגות התחרותיות בעולם. בניגוד לעונה הרגילה, בפלייאוף כאשר הרגע הבלתי נמנע של מיצוי הטקטיקה מגיע אחרי הכנה וסדרת משחקים, היתרון האסטרטגי האולטימטיבי אלו כוכבים היודעים לשבור תבניות. יש הרבה כוכבים בליגה אך מעט מאוד משתייכים לדרגה של נשק אסטרטגי זה. כך שקשה לבוא בטענות למקבלי ההחלטות של קבוצות שבהם חסר שחקן ברמה הזו. כך שלמרות הצפיפות בצמרת, בשלב די מוקדם העונה, אנו צפויים להסטת הגה ואזימוט של קבוצות רבות בליגה ממלחמה על מקום בפלייאין לשיפור המיקום בלוטרי.

בנוסף יש בטענה שהאנשים בקצה הפרמידה של קבלת ההחלטות יודעים שהמחיר של אכזבה ואי עמידה בציפיות, מועמסת גם על גבם השביר ולא תמיד על גב השחקנים והמאמנים הנמצאים בפרונט. האור הבוהק של הטופ יכול להפוך לאש הגיהנום במחי עונה מאכזבת או סדרת פלייאוף. מאוד קל למכור למנהל או למאמן את הנוחות של בנייה מחודשת של 3 שנים נטולות התקפי חרדה וסתימות בעורקים. הכוכב שלך נפצע? מצויין הסיכוי לזכות בלוטו עולה. וותיקים עושים רעש בקבוצה? השליכוהם לטרייד.

מצד שני, בשנים האחרונות השילוב בין דראפטים יחסית מאוזנים בטופ 1-5, הורדת הסיכויים לזכייה בלוטו והאפשרות להתגנב לפלייאוף דרך אפילו מקומות 9-10, השאירו את הטאנקינג בעיקר לחסרות הסיכוי. נכון שיש את פרסטי, אבל לזכותו יאמר שהטאנקינג שלו נעשה עם פילוסופיה מסויימת (מציאת שחקנים גבוהים וארוכים לעמדות שלהם עם יותר אפ סייד מאשר תוצרת).

אבל השנה כל העבודה של אדם סילבר והליגה נגד תופעת הטאנקינג עלולה לרדת לתמיון. אחרי מופעי הראווה של ויקטור וומבניאמה שהתפוצץ בשני משחקים בווגאס ובמידה וסרטוני ההיילייטס המחרמנים שלו ימשיכו לעשות דרכם למסכי הסקוואטים בליגה, נראה יותר קבוצות המאפסנות בבויידם את השאיפות לעונה זו ומתחברות לפיטמת הפנטזיה לזכות בפרוספקט הכי טוב מאז קארים עבדול ג'אבר.

ישנם גם נסיבות מקלות להורדת הספוט לייט התקשורתי עד כה. הנבחר מספר 1, פאולו באנקרו לא יצא מלוע התותח עם תחילת משחקני הפרי זיסן. הוא נראה טוב רק במשחק האחרון. הנבחר מספר 2, צ'ט הולמגרן סיים את העונה ולרוע מזלו כוכבו יזהר הרבה פחות כשיצרף להתמודד עם הויקטורמאניה שנה הבאה. נבחר 3, ג'אברי סמית', דווקא פתח מצויין, אך פציעה לא משמעותית, השביטה אותו מיד. אך עדיין דראפט 2022 הראה לא מעט אור ותקווה בפרי זיסן לקראת פתיחת עונת 2022/23. והאירוניה היא שדווקא הקרב על ויקטור וומבניאמה, עלול לתת לרוקיז רבים זמן משחק כחלק מתהליך הטאנקינג.

אז איך נראו הרוקיז הטריים במשחקי הקיץ? האם יש למה לצפות מהם העונה? לרוע המזל הפריזיסן גזל לא מעט זמן משחק ואפשרות להתבונן בהם, אך בפוסט זה אדחוף לקדמת הבמה כמה רוקיז, שבפריסיזן נראים מצוין, כמה שנראים טוב ולעומתם כאלה שהעתיד שלהם מפחיד אותי מעט:

הבשריים – נראים מצויין

נתחיל עם בן מת'ורין (נבחר ששי בדראפט) הקנדי. במוק דראפט האחרון שלי שבו צפיתי שייבחר על ידי הפייסרס בבחירה השישית כתבתי:

"היו רגעים בעונת המכללות ששאלתי את עצמי האם הקנדי הזה הוא השחקן הטוב בדראפט. האם הוא יהיה האול סטאר הראשון שיצמח במחזור." 

מת'ורין הוא סכנה גדולה בניסיון הטאנקינג של הפייסרס. הם ניסו להעלותו מהספסל כדי שבאדי הילד יוכל לעלות בחמישייה ולהראות "עונת קאמבק" לפני מכירת החיסול. אך העליונות של מת'ורין עליו היתה כה גדולה שזה נראה מצחיק. הוא קלעי נהדר מהמיד ריינג', סופר אתלטי והכי חשוב עבד על כל מה שהיה חסר לו בעונת המכללות. בפריסיזן לא ברח ממגע אלא להיפך, הראה הרבה שליטה על הגוף בסיומות סביב הסל ואפילו הגנתית, לא היה טוב, אבל כן הרבה השתדלות ונסיון לבצע פעולות נכונות. למרות התוצרת, לא קיבל הרבה זמן פרקט. אבל ב-23 דקות משחק החזיר עם 20 נקדות למשחק כאשר הוא אמנם לא קלע טוב מבחוץ בכמה מהמשחקים, אך הגיע לקו 7 פעמים שזה נדיר ביותר.

קיגן מורי (נבחר רביעי בדראפט) של הקינגס כבר נבחר לשחקן המצטיין של ליגת הקיץ. אך הדקות המוגבלות שלו בפריסיזן מראים שחקן שאולי יהפוך לקלעי הכי טוב בליגה 5 שנים מהיום. בפרי זיסן שיחק רק 2 משחקים מהספסל, אך הספיק גם בהם לקלוע 7-10 מחוץ לקשת. הקינגס נראים מצויין עד כה וההחתמות שלהם מהקיץ נראות מצויין. הם כיום מסוגלים להקיף את פוקס וסאבוניס בכול רגע נתון בקלעיים עיליים, מה שמקשה על ההגנות לצופף סביב השניים. פוקס אף הוא נראה חד ולא ברור עם הקליעה הטובה שהפגין תמשך. אך היכולת של מורי לנוע ללא כדור ולגרום להגנות לפחד מהקליעה שלו היא קריטית לקבוצה שרק רוצה טעימה קטנה מהפוסט סיזן אחרי בצורת של 17 שנה.

טארי איסון (נבחר 17 בדראפט) מיוסטון הוא השחקן המפתיע שבחבורה. גם אותו איכשהו הצלחתי לנחש כבחירה של הרוקטס (היו לי לא מעט פיספוסים לא לדאוג). הנתונים הפיזיים שלו היו מפתים ביותר. שם אין הפתעה. פורוורד, 2.03 מ', 8"6', מוטת ידיים 1"7', 215 פאונדס וכף יש ענקית כמו של קוואי עם ניתור נהדר פתחו מספיק צ'קרות. אך הפחד היה שהוא חסר שליטה ולא מספיק בוגר במשחק לשחקן בן 21. אבל הרוקטס פשוט נראו סגורים בעמדות הגארד עם KPJ וגרין ובעמדות הפנים עם הבחירה בסמית' ושנגון. רק היה חסר ווינג עצבני שיחבר את הכול. איסון נראה בדיוק זה. בקדם העונה קלע, חדר, הוביל מתפרצות, סיים מתפרצות ולמרות שסמית' נתן משחק אחד בלבד בפריסיזן שבו נראה מעולה, איסון נראה מוכן ממנו להפוך לרוקי המשמעותי בקבוצה. הרוקטס שיחקו עם הוותיקים טייט, מרטין וגורדון בחמישייה, כך לדעתי אלו גם מעומדים למכירה. הרוקטס ב-100% מושקעים בפיתוח הצעירים וכרטיס ללוטו בויקטורמאניה.

שיידן שארפ (נבחר שביעי בדראפט), הילד של הדראפט שהחליט להתחבא במקום לשחק בקנטקי, נבחר בסוף בבחירה 7 לבלייזרס. היה דיבור עליו בטופ 5, אך ברגע האמת הקינגס, פיסטונס ופייסרס הלכו על הבחירות הבטוחות יותר. אבל שארפ הפתיע אותי דווקא בפאן בו לא חשבתי שיהיה מוכן. בפיזיות של הליגה. נכון שצריך לדחוף שם משחקים מול רעננה שאף אחד בארה"ב לא מבין כיצד השתחלה לפריסיזן, אך שארפ נראה כבר בגיל 19 כמו ווינג NBA סופר אתלטי שלא פשוט לדחוף אותו, יכול לייצר לעצמו מצב קליעה ובעל אתלטיות יוצאת דופן. במיוחד הניתור העצום שמצטרף לגובה של 5'6 עם מוטת ידיים של 7 פיט.

ג'יילן ווילאמס (נבחר 12 בדראפט) הוא סוג של פספוס שלי. הקריפטונייט שלי אלו שחקנים המגיעים עם כמה שנות ניסיון ממכללה שכוחת אל. נכון שזו מכללה שהביאה לנו את סטיב נאש וקורט רמביס בפער של 17 שנה. אך רמת התחרות הירודה הצליחו להניע אותי מלראות בו פרוספט טופ 10 למרות שהטייפ מהמשחקים שלו בסנטה קלרה נראו מדהימים והמספרים והנתונים הפיזיים היו לגמרי שם. ווילאמס הולך לטחון דקות השנה ב-OKC כאשר גידי ו-SGA משלימים אותו נהדר. הוא קלעי מצויין, למרות שדווקא במשחקי קדם העונה זה פחות נראה. מה שכן נראה זה ווינג יוצר שיכול להגיע לסל בקלות למסור לחבריו ולייצר הגנה קשוחה כבר עכשיו לקבוצה בעלת מגינים משובחים. בפרי סיזן קלע 14.4 ב-61% מהשדה ב-26 דקות.

תפוחי האדמה – נראים טוב

אורלנדו סיימה את הפריסיזן במאזן יפה של 4-1. דווקא פאולו באנקרו, הנבחר מספר 1 בדראפט שהוגדר כמוכן NBA מהניילונים, היה צריך כמה משחקים כדי להבין מה הוא יכול לעשות מול שומרי NBA אמיתיים ומה והיכן צריך לשים ברקס. המג'יק היא אחת הקבוצות הלא סגורות בליגה מבחינה היררכית ואולי טוב שכך. גם בקדם העונה זה בלט. לעיתים פרנץ הפך למרכז ההתקפי, לעיתים היה זה קול אנטוני, לעיתים פאולו ולעיתים היה זה דווקא וונדל קרטר ג'וניור ששיחקו איתו בדומה לתפקיד הורפורד בסלטיקס, כעושה משחק משני. פאולו שהגיע תחילה להראות כמה הוא דומיננטי, הסתבך בפעולות פשוטות ונראה פוגע בשתף המשחק, אך דווקא כשהפך את משחקו פשוט יותר, גילה שיש לו פרטנרים נהדרים שרוצים ביקרו. בשני המשחקים האחרונים נפטר מהכדור מהר כדי לקבלו חזרה בנקודות בהם הוא בלתי עציר: בהיי פוסט ובבידוד\פייסאפ מול שומר פחות פיזי. עד חזרתם מפציעיות של מרקל וג'ונתן אייזיק, המג'יק לא ידעו לגמרי איזה קבוצה יש להם. הם ינצלו משחקים כדי לזרוק שחקנים לאש ולראות מה נדבק. אבל פאולו בהחלט נראה חלק מתאים של הפאזל עד כה.

ג'מאל קיין (לא נבחר) – בפינה השנתית של מאיפה לעזעזל ההיט מוצאים את השחקנים האלו…. קיין לא נבחר בדראפט אחרי שסיים 5 שנות מכללה בגיל 23. אחרי 4 שנים כשחקן נחמד במרקט, עבר למכללת אוקלנד הלא משמעותית, שם קלע 20 נקודות ו-10 ריבאונדים . הוא אמנם שחקן פיזי בעמדת הווינג אך אפילו לא הראה קליעה מבחוץ (29% לשלוש במכללות). בסיום עונת המכללות, שם לעצמו מטרה לעבוד על הקליעה נונסטופ כדי למצוא תפקיד כווינג 3D. אך למרות שעבד קשה, עדיין התקשה לשכנע מנהל לתת לו הזדמנות. חוץ מההיט שהחתימו אותו בחוזה 2-WAY. קיין הראה כמה משחקים נהדרים כווינג הגנתי ואתלטי כולל בניצחון של ההיט על הנטס. הוא קלע בקדם העונה 11 נקודות ב-21 דקות כאשר קולע 51% מהשדה, 38% משלוש ו-83% מעונשין. לא בטוח שיהיה לו מקום ברוטציה העמוסה של ההיט, אך ההיט לימדו אותנו עם מקס סטרוס ועם דאנקן רובינסון, שאם יש לך מה לתרום, יש לך סיכוי לשחק. הכימיה שלו עם יוביץ' היתה לגמרי מרעננת בהיט

אוסמן דנג (בחירה עשירית בדראפט) – ההחתמה החשובה של הקיץ בת'נדר הוא כלל לא שחקן. שמו צ'יפ אנגלנד בן ה-62 שקרוב ל-2 עשורים שימש כדוקטור של הספרס לקליעה. אנגלנד שיפץ יותר מכניקות קליעה ממנתח פלסטי, נחשב לאחד שלא מפחד מאף מכניקה בעייתית. ה"לקוח" הראשון בת'נדר היה ג'וש גידי, אך על הדרך פרס חסות על אוסמן דנג. דנג ששיחק באוסטרליה שנה שעברה היה טאלנט של לוטרי, אך הריח כמו באסט בגלל שנתן וויבס של קיליאן הייז: אחלה היילייטס, נתונים מבטיחים אך כשצופים בו מבינים שזה הרבה אוויר חם. הוא SF/PF ארוך בגובה 2.10 מ' מהשטאנץ' הגפרורי של KD, אך למרות שנע על המגרש כמו גארד, השליח לבנים מבחוץ עם קליעה מוזרה מהחזה כאילו היה סטף. דנג שלא ממש שיחק בליגת הקיץ עקב פציעה, חזר שחקן אחר. הוא קלע 11 נקודות ב-24 דקות ב-5 משחקים כאשר הוא קולע 58% מהשדה ו-47% משלוש ב-3.5 זריקות חלקם מכדרור עם רפרטואר של סטפבקים וסייד-סטפים (פעמיים נגד רעננה, אבל עדיין הבחור בן 18). הוא עדיין רך, אך האורך שלו כווינג בגובה 10'6 עם ידיו הארוכות ורגליו הזריזות מאפשרות לו להפריע לווינגים רבים בהגנה. הוא נלקח כפרויקט ארוך טווח, כך שלא ברור כמה ישחק השנה מספסל הת'נדר, אך אם הקליעה אמיתית, זה נותן לקריירה שלו עקומת עליה חדה יותר.

ניקולה יוביץ' (נבחר 27 בדראפט), הסרבי הצעיר עם השם שדומה לניקולה אחר, הראה ניצוצות כבר בליגת הקיץ. ההיט לרוב יודעים לבחור בדראפט. עדיין חבל לי שוויתרו כל כך מהר על פרשס אצ'ואה בעסקת לאורי, אך יוביץ' הוא פרס ניחומים מצוין כפורוורד הגבוה שגם מרווח את המגרש וגם יודע איך משחקים כדורסל. המספרים בפרי סיזן לא יעיפו לאף אחד את הסכך. 10 נקודות ב-16 דקות משחק באחוזים סבירים. אך כשצופים בו רואים שחקן שמבצע מהלכים מנצחים. קליעה מהפינה, יציאה למתפרצות, מסירות אומן לשחקנים חותכים, ריבאונד הגנה והובלת כדור. לא ברור מה יהיה מקומו ברוטציה, אך מתי שהוא עלה לשחק המשחק של ההיט הפך לשוטף וטוב יותר. נכון שהרוטציה של ההיט צפופה, אך אין באמת להיט הרבה שחקנים כמוהו שיכולים לתת גיוון בקו הקדמי של ההיט לצד באם. ההיט כרגע ימשיכו עם הרכב שני הווינגים עם מרטין וג'ימי הבולדוגים ההגנתיים. אך זוהי אופציה להוסיף קצת גובה וגיוון התקפי.

ריאן רולינס (נבחר 44 בדראפט) – אני מודה שאני צופה בווריורס יותר מבכול קבוצה אחרת. אני לא אוהד אותה באופן רשמי כמו אלמן שמתקשה להינשא אחרי שאהובתו (סיאטל סופרסוניקס) הלכה. אך בסתר ליבי אני נהנה ממה שהווריורס נותנת לי. אני חייב להודות שלא אהבתי את שני הבחירות של הווריורס השנה. פאטריק בולדווין ג'וניור נראה כמו עוד כוכב תיכונים שהלך לאיבוד ברמה הבאה וריאן רולינס היה שחקן טוב, אך לא הבנתי למה הווריורס צריכים עוד גארד יוצר במקום גבוה כאשר דריימונד נראה חלש רוב הפלייאוף וויסמן היה סוג של חידה אחרי שנה של פציעות לא פשוטות. מאוד רציתי גבוה הגנתי נוסף אחד שיכול לפסיק את ההתפרקות של הווריורס שספגו מטחים בצבע כול פעם שדריימונד לא שיחק. במשחקי קדם העונה, בולדווין ג'וניור דווקא הפתיע לטובה כשחקן שהוא לא רך, בעל קליעה ו-IQ טוב ואפילו הצליח להחזיק הגנתית. וויסמן משקיט אצלי כרגע את קולות הדאגה בצבע, כך שיכולתי להינות מרולינס שבדיוק כמו ג'ורדן פול, נראה היה כגאנר חסר מעצרים במכללה ואיכשהו ברגע שנכנס למעבדה של סטיב קר, הפך לשחקן שמוסר, נע ללא כדור, חותך לסל וכו'. אני ריאלי ויודע שהסיכוי של שני הרוקיס לקבל דקות השנה נמוך במיוחד. יש הרבה שצריכים לאכול השנה בווריורס. רוטציית ה-12 די סגורה כאשר לחמישייה של: סטף, קליי, וויגינס, גרין ולוני ימתינו על הספסל: פול, מודי, קומינגה, וויסמן, דיוונצ'נזו וג'מייקל גרין. איגוודלה, ישחק רק במקרים שיהיה צריך את הניסיון שלו. כך שבולדווין ורולינס יצטרכו להיכנס כשיהיו פציעות, או במשחקי מנוחה לסטף, קליי וויגינס. עדיין, הקלות שבה השתלב רולינס במשחק של הווריורס והדמיון שלו לפול נותנת תקווה לעתיד.

קינוח פרווה – המדאיגים

ג'וני דיוויס (נבחר 10) – איזה נפילה של הוויזראדס. היו לא מעט תומכים לבחירה הזו כולל אני מכיוון שהיא עשתה הרבה שכל. דיוויס נחשב מגן עילי בקו אחורי מחורר של הוויז. הוא גארד יוצר אך הוא לא פוינט גארד שיוציא את הכדור מהידיים של ביל. האופי החזק שלו נראה בלתי חדיר בעונת הפלא שלו בוויסקונסין כאשר הוא לא מוותר על אף פוזשין ואף משחק. כשנראה אבוד בליגת הקיץ, תירצתי את זה בכך שהוא שחקן של שיטה ושהסדר והארגון של קבוצת NBA רק תבליט את החוזקות שלו. הוויזרדס קיבלו שחקן שפשוט לא נראה ששייך לליגה. האתלטיות כאילו נעלמה. היד ברמה של קט סל וההגנה לא רעה, אך לא מדובר על איזה הרב ג'ונס שנותן לך פלוס לא בר החלפה. ב-19 דקות למשחק הוא קלע 2.5 נקודות באחוזים של גבינה (9% מהשדה, 0% משלוש) ולא נראה כבעל השפעה על המשחק. יכול להיות שיש כאן פציעה. יכול להיות שמשהו אחר מציק לו. אך אחרי הנפילה עם אבדיה בבחירה 9 לפני שנתיים והנפילה היחסית עם קורי קיספרט, הוויזארדס לא יכולים להתרסק שוב עם בחירת טופ 10.

ג'רמי סוהאן (נבחר 9)– הספרס בחרו השנה בבחירה 9 בדראפט עמוק בתקווה שיהפוך לדריימונד גרין\סקוטי בארנס שלהם. אחרי כמה שנים של בחירת ווינגים מבטיחים הם רצו גבוה וורסטילי ווינר שיעשה את כל העבודה השחורה. סוהן לא שיחק בליגת הקיץ בגלל פציעה ויכול להיות שנצטרך לפחות עונה או שניים כמו דריימונד כדי לראות מה הוא מסוגל לעשות. אך בינתיים הפולני הבינלאומי עם השיער הצבעוני נראה אפור כמו גופיית הספרס. הוא לגמרי נונ-פאקטור התקפי, לא ממש עושה משחק מהצבע, מגן לא רע ואני מבין את הוורסטיליות, אך לא נראה כמו איזה רודמן או דריימונד שנמצע בכול מקום. זה רק 5 משחקים ורק 20 דקות למשחק. אבל הוא לא השאיר לי טעם של עוד עד רגע זה.

ג'יידן אייבי (בחירה חמשית) – דיטרויט נתנה קדם עונה מזעזע. מקבוצה שסיימה את שנה שעברה חזק ונראתה בעלת כיוון, הפיסטונס נראו אנמיים לחלוטין. הקו הקדמי של קייד ואייבי לא נראים טוב בינתיים. מקייד אני לא מודאג. הוא שחקן שלוקח לו זמן להתחמם. אך אייבי לא נראה כמו אחד שבא לקבל מושכות, אלא יותר שחקן שנותן ניצוץ חיובי ונעלם. אני לא באמת מודאג ממנו, והיסטורית קשה לראות גארד עם הנתונים שלו מתרסק. התקרה שלו סופר גבוהה ואני מאמין שבדומה לדונובן מיצ'ל יצטרך להתמקם בעמדה שהכי מתאימה לו שהוא סקורר ומוביל כדור לעת הצורך, אך לא מנוע ה-IQ של ההתקפה.

ג'יילן דוראן (בחירה 13) – הוא לא קיבל מספיק דקות כאשר אייזיה סטוארט חזר לעונתו השנייה כמרווח משלוש מה שמפתה להתת לו לשחק יותר עם החמישייה בה הגארדים לא פוגעים כרגע מחוץ. אך גם בדקות ששיחק נראה אבוד בהתקפה. הוא אולי יותר בוסרי ממה שחשבתי וממה שהראה בליגת הקיץ. אולי כדאי להעבירו למוד של וויסמן בג"ס. שחקן ציר שיודעים שבעתיד יעשה דברים מדהימים, אך כרגע צריך להשאירו ביסודות: צלילה לסל, הגנת צבע, חיתוכים וחסימות לקלעים.

מרק ווילאמס (בחירה 15), הוא קורבן של נסיבות. ההורנטס חווים את קדם העונה הגרוע ביותר שניתן לדמיין. ברידג'ס ממתין למשפטו אחרי שפוצץ את זוגתו לפני הבן שלו, בול נפצע ויפסיד את פתיחת העונה וכעת ג'יימס בוקנייט שהוציאו מהבוידם בקדם העונה נמצא שיכור גמור ברכבו ונעצר על נהיגה בשכרות. אבל הכי חמור, המאמן שהם רצו כדי לחבר את כולם יחד, קני אטקינסון ברח להם כך שנאלצו להחזיר את סטיב קליפורד הקרקר היבש והמיושן שבקדם העונה הסתכל על שני הסנטרים הצעירים והמבטיחים שלו, קאי ג'ונס ומרק ווילאמס שהובאו לעגן את הצבע והחליט להחזיר את מייסון פלאמלי הבלתי נגמר כאילו שההורנטס מתמודדים על משהו. ווילאמס היה בטוח שהעונה ההגנתית ההיסטורית שנתן בדוק הגנתית, העובדה שהגיע לקבוצה שמשוועת לסנטר מהיר וענק כמהו לסיים לובים ולסתום את הצבע, הבטיחו לו שטיח אדום לא משנה היכן נבחר בדראפט. מה גם שההורנט עשו טרייד על בחירה 13 שלהם, ג'יילן דורן מכיוון שהוא היה אחלה פרס ניחומים. אז במקום לבנות כימייה עם למלו, הוא בעיקר עלה עם המחליפים המזעזעים של ההורנטס שלא יודעים להפעיל סנטר כמוהו ונאבקים גם הם על דקות. אני לא יודע בדיוק מי ינהל את המשחק של ההורנטס. טרי רוזייר הוא פחות פוינט גארד ויותר קומבו גארד. היוורד הוא פורוורד יוצר לא רע, אך גם הוא לא הפיתרון. לאמלו כעת פצוע, כך שאם ההורנטס התרסקו אולי נראה השבתות דחופות יותר שלו.

הילדים של ממפיס – ממפיס שנה שעברה הצליחה לבצע את הקפיצה מקבוצת עתיד מבטיחה לקונטנדרית שמפחידה לא מעט קבוצות בליגה. החמישייה שלה עם מוראנט, ביין, ברוקס, JJJ ואדאמס היא אחת הטובות בליגה. אבל בגריזליס ממשיכים בפיתוח שחקנים חדשים כדי לפתוח אופציות שונות בקרבות פלייאוף. שנה שעברה זה היה הכנסתו של זאיר ווילאמס לרוטציה כווינג ארוך בעמדה 3. השנה מגיעים 4 רוקיז שאחד כלל לא נבחר בדראפט (קנת' לופטון ג'וניור המאסיבי), כאשר כולם מאמינים שיש להם מקום להתבלט. קנדי צ'נדלר לרוע מזלו משחק כפוינט גארד כך שכול עוד מוראנט וטיוס ג'ונס בריאים, לא יראה זמן משחק. מכיוון שהוא קטן לא ניתן לשחק בו בכמה עמדות. אך דיוויד רודי וג'ייק לאבריה הולכים להילחם קשות על עמדת הווינג יחד עם זאיר ווילאמס. זאיר הוא מהסוג הדק והארוך. הגריזליס חשבו להביא ווינגים יותר מאסיבים כדי לטפל במייקל פורטרים, קוואים, לברונים ועוד מפלצות בעמדות הווינג במערב. בניגוד לליגת הקיץ רודי ולאבריה לא פגעו מבחוץ. את הקליעה של JJJ הפצוע יתן סנטי אלדמה המפתיע שהפך לקלעי מצוין. אך כל עוד אדמס משחק בציר, הגריז חייבים בכנפיים קליעה אמינה אחרת הרחבה של ג'ה נסתמת. רודי ולאבריה יהיו חייבים לאפס ידניות אם הם רוצים סיכוי לראות זמן משחק. ההזדמנויות יהיה שם עבורם לאחר הפרדה ממלטון וקייל אנדרסון בקיץ

לא שיחקו מספיק – ציון חסר

צ'ט הולמגרן (סיים עונה), ג'אברי סמית', קנת' לופטון ג'וניור, דייסון דניאלס