(מאמר לא ערוך)
תחושות של שמחת ההגעה לפיינל פור .:
כאוהד יש לי כ"כ הרבה התרגשות מעצם ההישג הזה של מכבי .
האמת היא שכל עלייה לפיינל פור היא משהו מתוק מאד.אך הפעם זה מתוק הרבה יותר.
קשה לתאר זאת במילים .
בכל זאת אנסה .
כשמתחילה עונה ואפילו עוד לפני כן בפגרה מציבים מטרות.
המטרות במכבי ברורות דאבל בארץ ו…פיינל פור.
שימו לב לא מציבים מטרה לקחת את גביע אירופה …המטרה היא הפיינל פור.
בקיצור הגעת לשם הצלחת לא הגעת נכשלת.
(נכון יש יוצאים מן הכלל אך זה כרגע לא הנושא).
כשבמכבי מצבים מטרה את הפיינל פור דווקא ולא זכייה בגביע אירופה יש לכך כמה סיבות.
1. לא מדברים על זכייה בגביע לפני שמגיעים לפיינל פור.
2. לנצח פיינל פור זה דבר מורכב בפני עצמו ובסופו של יום זה משחק אחד (או שניים) ..אך להגיע לפיינל פור זה מאמץ עונתי שלם .
ולכן הגעה לשם מהווה כבר הצלחה .
בקיצור נקודתית לאתמול זה היה משחק על שנה שלמה .
עוד לפני שניגע בשנה הספציפית הזו אבקש לומר שפיינל פור כבר מעוררת
נוסטלגיה גדולה :
אחד הדברים היפים בספורט זה להיזכר בחדות כזו בעבר. דומני שמי שלא כזה שרוף לא יכול לזכור את עברו כמו אוהד ספורט .
אך גם אוהד ספורט צריך לבחור בקבוצה שתביא לו זיכרונות.
אין הרבה דברים שמזכירים לך בכזו חדות את הילדות ואז את הנערות ,תקופת הרווקות ,החתונה ,הילדים וכו'.
כל הגעה לפיינל פור מזכירה לי את היותי ילד בן 12 כשמכבי הגיעה לגמר בלוזאן .
היא מזכירה לי את שנת 88 כשלפני פסח מכבי שיחקה משחק מכריע מול פרטיזן (שמצדה כבר עלתה למעמד) ואני לא מעז לצאת מחדרי לסלון מהמתח ורק בסוף המשחק שומע את רלף ז"ל מתראיין באושר ומבין שעשינו זאת .
אני נזכר פתאום במלחמת המפרץ בשנת 91 אז מכבי שיחקה את משחקיה בחוץ מתוך תקווה ….שתסיים המלחמה ומכבי תוכל לארח בארץ.
אני נזכר פתאום איך כשהסתיימה המלחמה סירבה בתוקף אריס סלוניקי (של גאליס ויאנקיס) יריבתה של מכבי לכרטיס הרביעי להגיע ארצה.
עד שדון שמעון עשה להם טריק ושכנע את ידידת מכבי ברצלונה לה היה למכבי משחק שבוע קודם להגיע ארצה .(ברצלונה כבר הבטיחה עלייה לפיינל פור).
וכמובן איך שניצחנו כאן את אריס והגענו שוב למעמד.
נזכרים גם בתקופות פחות טובות באותם תשע שנים שכונות שלא הגענו למעמד.
במיוחד נזכרים בתשעה באב שהיה לנו בפורים תשנ"ב (92 ) ובהחלקה של ג'מצי שמנעה מאתנו להגיע למעמד .(מול אסטודייאנדס) .
ואז אני נזכר בתקופה שלאחר הצבא כרווק בעונה הקסומה ההיא בשנת 2000 עם פיני ודיוויד על הקווים ועל הניצחון בסדרה מול פאף בולוניה.
וכמובן בנס זאלג'ריס בשנת 2004 .ובסדרה הקשה מול אולימפיקוס וסופו הענק שהיה אז יריב אימתני וגרם לי בכל ליל הסדר לחשוב עליו וקבוצתו.(2006).
וכמובן על חברי שהתחתן בשנת 2008 בדיוק במשחק המכריע מול ברצלונה בסדרה של 2008 ואיך רקדנו חיוורים בחתונתו …עד שאלעד אייל סיפר שהעניינים הולכים כמו שצריך.
וכו' וכו'.
" ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ " .
אבל השנה זה מתוק במיוחד.
15 הפסדים הפסידה מכבי השנה !
זה מספר לא אופייני שמעיד על משברים וקשיים רבים.
כמה פעמים הספידו את הקבוצה הזו .
ומעבר לכל היא עברה שני משברים קשים מאד .
יש להודות על האמת שמשברים אלו כמעט והובילו לפיטורי בלאט וברור לי כמו שהשמש זורחת שאם היה מדובר במאמן אחר ,או לחליפין אם הפיצוי היה יותר נמוך אז דיוויד היה הולך הביתה.
ובכל זאת בלאט התגבר על שני משברים גדולים מאד.
הראשון בתחילת העונה שכלל הפסדים לחולון ,נס ציונה ,הפועל ת"א בדרבי ובירושלים וכן הפסד ביתי לקאחה ביורוליג.(ועוד ניצחונות דחוקים על קבוצות חלשות כהרצליה).
השני רק לפני כחודש שכלל ארבעה הפסדים רצופים ואח"כ עוד הפסד ביתי לצסק"א כולל תבוסה היסטורית בבית של 91-63 מול ירושלים.
ובכל זאת הקבוצה הזו כאן במעמד הגדול ביותר שיש לכדורסל האירופאי להציע.
בקיצור בתחושות שלי דווקא בגלל כל הקושי השמחה גדולה פי כמה.
יש שנים שאין אתה יודע שתהיה שם …אך יש שנים שזה בא בהפתעה או מכיוון שבאמת הצלחת כשהכל הלך קשה (כמו ב 1991 או 2008 ).
או מכיוון שבכלל לא ציפית (2000 ).
הפעם באמת הכל הלך קשה מאד …אך אני חייב לומר שאני כאוהד מכבי ביורוליג האמנתי לאורך כל הדרך שהקבוצה הזו מסוגלת להיות שם. (ואני מאמין גם ביותר מכך …אבל נדבר על כך בהמשך).
ההנאה היא גם מכך שכל יום סיפרו סיפור אחר.
סיפרו שהקבוצה לא יודעת לנצח משחקים צמודים …ואוי כמה שהיא ניצחה (היא שיחקה הכי הרבה משחקים של 5 ומטה ביורוליג וניצחה ברובם המכריע).
סיפרו שאף אחד לא יבוא וייקח אחריות ובסוף באו גם היקמן וגם רייס והוכיחו שהל קשקוש .
סיפרו שהקבוצה לא בנויה נכון …ובפועל זה מהווה יתרון יותר ממה שזה חיסרון.
דיוויד בלאט :
אך מעל הכל אני שמח בשביל האיש האציל נפש והצנוע הזה.
הוא הוכיח את צניעותו לא פעם ולא פעמיים כולל בהחלטה ההיא לרדת מעמדת הנהג הראשי לכסא המשנה בעונת 2004 (נס ז'אלג'ריס ).
הוא קיבל סגל לא פשוט עם המון בעיות.
הוא חשב כבר לשחרר את טיוס אך נשאר איתו .
הוא חטף מכה של פציעת הגבוה הכי טוב שלו .
היו לו שחקנים מוגבלים מאד …והכי חשוב לא יציבים.
והוא ידע לנווט את הספינה הזו עד הפיינל פור.
שימו לב באלו תנאים.
היקמן : בא לסדרה מול מילאנו אך לא גילה יציבות יתרה במשך השנה כנ"ל רייס.
אוחיון סבל מהרבה עליות וירידות ופציעות מוזרות.
לנדסברג לא קיבל מספיק הזדמנויות.
איגאלס החל טוב ונעלם.
סמית היה הכי יציב עד שהפציעה שהוא סוחב הוציאה אותו מהפוקוס .(לפחות בלמה אותו).
פניני : ממש תחיית המתים אך לא היה בהתחלה.
סופו : מצוין לשליש משחק …אם הוא לא נפצע או מבצע עבירות.
טיוס : באמת יציב …למעט הבריאות.
היוצא מן הכלל היחיד הוא בלו .(שבא בהפתעה בתחילת העונה).
בלו יודע להגיע כל יום לעבודה לתת תפוקה גם בהגנה וכמובן לתקוע את השלשה במשחקים החשובים באמת.
דיוויד את דיוויד ממש שני קינגים .
צפיות לפינל פור :
זה רחוק מאד כרגע
אבל מה שכאוהד וותיק לא חוויתי זה זכיה בגביע אירופה כאנדרדוג מוחלט זה עוד לא קרה (טוב למכבי קשה להיות אנדרדוג 
)
אבל השנה יש לפחות צ'אנס …אך על כך נדבר בהמשך.
תודה לכולם .
מוש השור
25 אפר 2014 02:52:12כל הכבוד אהרן, כתיבה של אוהד אמיתי, כל הסיפורים האלה ממש מחזירים אותי למקומות ותקופות שכבר מזמן שכחתי..
דר' רזי הופמן
25 אפר 2014 05:58:21+1
Shirdotan
25 אפר 2014 10:54:40מעולה, כמי שהיה בהיכל במשחק הייתה באמת גם במשחק הזה תקציר לכל העונה, פתיחה טובה.. רבע שני שבו ראית את הבינוניות של הסגל הזה ושאין שם כוכב.
בעצם יש, דיוויד בלאט, ומה שהוא עשה במחצית לשחקנים זה נראה לי בגדר תופעת טבע, ואז הם והקהל התחברו לתצוגת על ברבע רביעי של 32-10!!
אני רוצה שהם יזכו ומגיע כל כך לב לאט שיהיה ליד השם שלו אלוף אירופה
אהרון שדה
25 אפר 2014 11:20:03+1000
עידן
25 אפר 2014 12:03:51אהרון קודם כל שאפו על הפוסט, בהחלט שיקפת תחושות שלי ושל רבים אחרים וגם על הדרך הזכרת לי נשכחות
ובעניין אחר לגמרי שאני פשוט חייב להציף כי פשוט נמאס לי מהשטות הזו. אתמול התקיים דיון בנוגע לסופו והקללות של אוהדי הפועל.
קודם כל ולשם התחלה אני חושב שסופו בהחלט צריך להענש על מעשיו ללא עוררין והעונש צריך להיות חד משמעי (מה זה אומר? אין לי מושג כי אני לא דיין וגם לא ממש מנסה לשמש כאחד כזה).
הדבר שמרגיז אותי הוא התגובה הטיפשית והילדותית של נציגי הפועל בנוגע לקללות של האוהדים שלהם. תגובות כגון "פאק יור מאדר זו קללה טריוואלית" או "אנחנו טוענים כי הקריאות נגד מר מזרחי לא היו לכל אורך המשחק, אלא בשלושה מקרים". נו באמת מה אתם בגנון, הרי תגובות כאלו רק נותנות לאוהד בקהל את הלגיטימציה לחזור על הקללות בפעם הבאה שוב ואולי אף יותר גרוע. רבותי גם קללות הן אלימות ואם אתה לא מגנה אותן אתה תומך בהן!!!
הגיע הזמן שאדון רמי כהן, יו"ר הפועל יפסיק להלהיט את הרוחות ויתחיל להבין שהוא לא אוהד מן השורה אלא בעל אחריות על כלל הרוח של המועדון המכובד הזה ובכל פעם שהוא נוהג כפי שהוא נוהג הוא רק מדליק את הרוחות עוד יותר!!!
אהרון שדה
25 אפר 2014 12:09:35עידן תודה רבה ואני מסכים איתך על כל מילה.
אתמול יצא לי לשמוע דברים מעניינים מאד שאמר דיוויד פדרמן.
הרבה מהדברים ומהיחס שלו לבלאט לא כ"כ אהבתי …אם כי בעיני הדברים לגיטימים וניכרים שנאמרו ממקום רגשי חזק מאד.
אבל לגוף העניין הוא סיפר על הקשר הטוב והברכות שהוא קיבל מהנהלת הפועל ירושלים …בהחלט קשר מכובד.
גם אני בעל מקצוע חופשי חבר מאד טוב של הקולגות שלי …
אצל הפועל ת"א לצערי הרב התחושה היא שהשנאה קודמת לכל.
וזה מה שכואב .
רצונו של אדם כבודו /רצונו של מועדון כבודו שיהיה להם לבריאות.
אך זה יכול להתנהל אחרת ראו קשר ההנהלות הפועל י"ם /מכבי ת"א.
ראו שחר ובית" ירושלים כדורגל.
תחרות כן בהחלט ,יריבות כן בהחלט אך תוך כבוד הדדי.
הפועל ת"א כדורסל ורגל לא נותנת מספיק כבוד ,לא נוהגת במספיק אצילות …אלא כל הזמן בכי ונהי וזה חבל .חבל מאד.