לאחר שכל סדרות הפלייאוף נפתחו (עם 5 נצחונות חוץ מתוך 8 משחקים, לא רע בכלל), הגיע הזמן לפתוח את את המחזור השני של פלייאוף 2013/2014.

בניגוד לחגיגת הפלייאוף של היומיים הקודמים, היום נקבל 2 משחקים בלבד, אבל איזה משחקים קיבלנו…

אוקלהומה סיטי ת'אנדר {2}-  ממפיס גריזליז {7}- 3:00 אין שידור

(אוקלהומה מובילה 0-1 בסדרה אחרי 86-100)

שימו לב למשהו. בשנת 2010 ממפיס (נטולת רודי גיי) הדיחה את סן אנטוניו מהמקום השמיני, והודחה ע"י אוקלהומה בשבעה משחקים. בשנת 2011 ממפיס הודחה ע"י הקליפרס. בשנה שעברה, ממפיס (נטולת רודי גיי שהועבר בטרייד) רשמה נקמה כפולה בקליפרס ובאוקלהומה (נטולת ווסטברוק), ואז בגמר המערב זה היה תורה של סן אנטוניו לנקום בה. כלומר, מדובר בקבוצה שנמצאת במאזן 1-1 בפלייאוף בשלוש השנים האחרונות נגד 3 הקבוצות המובילות במערב.

הרגשתי האישית היא שכל אחת ממובילות המערב שונאת את ממפיס.

כל זה לא קורה סתם. עם כל הכבוד לאינדיאנה (טרום המשבר) ושיקגו, ממפיס, היא הקבוצה הקשוחה ביותר בליגה. קבוצה פיזית, גדולה ולא סימפטית, שכופה על יריבותיה קצב משחק איטי ביותר. מי שאוהב משחקים עם הרבה נקודות בטח מתעב את הקבוצה שקולעת 96.1 (שלישית בליגה, מהסוף) וסופגת 94.6 נק' (שלישית בליגה, הפעם מההתחלה) למשחק.

מחוץ לפרקט הם נפלאים

את ההצלחה הכבירה של אוקלהומה, לא כדאי לקחת כמובן מאליו. נכון, דוראנט הוא אחד משני השחקנים הטובים בעולם, וווסטברוק לפחות בין ה 15, ובנוסף, סרג' איבקה ממשיך להתקדם ולהשתפר כשחקן בכל אספקט, אז מה כל כך מפתיע פה?

פעם בכמה שנים, הפרשנים מסמנים את אחת הקבוצות שהתחילו ב"בנייה מחדש"  בעיקר דרך בחירת שחקנים מבטיחים בדראפט, כ"קבוצת העתיד" של הליגה. מבלי לבדוק את הנושא לעומק, אני ישר נזכר בשיקגו בתקופת ה"בייבי בולס" בה כיכבו בן גורדון ולואל דנג, ובעיקר בפורטלנד של ברנדון רוי עם אלדריג' הצעיר ואודן הרוקי בעל פני הזקן.  בשנה שעברה זה היה תורה של קליבלנד לזכות מידי פעם להכרה כקבוצה שעוד תשתלט על המזרח (עם זכייתה בבחירה המס' 1 בדראפט התחזיות היו אופטימיות עוד יותר). המסקנה שלי היא שלרוב, זה לא מצליח. הסיבות רבות ומגוונות: פציעות, צוות מקצועי בינוני (החל מהג'נרל מנג'ר ועד לצוות האימון), החתמות משלימות לא טובות, חוסר סבלנות מצד הכוכבים הצעירים שחושבים לעזוב, וגם כמובן חוסר מזל.

אוקלהומה היא דוגמא לקבוצה שעומדת בציפיות הגבוהות. הקבוצה סומנה כ"קבוצת העתיד" בשנתם השנייה של הרוקיס' המבטיחים והגבוהים קווין דוראנט וג'ף גרין, כשאליהם הצטרף קומבו גארד אתלטי במיוחד, ראסל ווסטברוק. השלישייה השתלטה על הקבוצה, ולמרות מאזן רע של 59-23 שהיווה שיפור של 3 נצחונות בלבד מהעונה שלפני, העתיד של הפרנצייז' החדש נראה ורוד. בעונה הבאה הצטרפו דרך הדראפט ג'יימס הארדן וסרג' איבקה, והקבוצה הצעירה והאנרגטית (שבטח זכתה לכמה טיפים בחדר ההלבשה מקווין אולי בן ה 37, מאמנה של אלופת המכללות הטרייה מקונטיקט) נתנה עונה נהדרת, שהסתיימה בהדחה מכובדת מאוד מול האלופה שבדרך, הלייקרס של קובי בראיינט וגאסול. מכאן כבר עברה הקבוצה כמה שינויים, אבל המשיכה לממש את הפוטנציאל בדרך להפוך לכוח העולה של המערב, והספיקה לצבור ניסיון בכל מעמד אפשרי בפלייאוף, כאשר יש לציין שבין 2010 ל 2012, הקבוצה שניצחה אותה בפלייאוף גם זכתה באליפות.

בדומה לסן אנטוניו הגדולה אותה היא רוצה לעבור, מדובר על קבוצה ששלושת כוכביה הגיעו ישירות מהדראפט והתפתחו בקבוצה.  בדומה לסן אנטוניו, אוקלהומה כבר לא מוכנה להסתפק במחמאות, ורוצה אליפות.

אשתקד, לאחר העונה הטובה בתולדותיה ועם ראשות המערב, היה נראה שדוראנט בדרך למפגש חוזר עם לברון בגמר. הוא הצליח לסחוב את הקבוצה לניצחון בסיבוב הראשון על האקס הארדן, ואז הגיעה ממפיס…

ממפיס השנואה הגיעה כפייבוריטית לסדרה, מיררה את חייה של אוקלהומה, ועברה אותה עם 1-4, כאשר רבים טוענים שעם ווסטברוק כשיר זה היה אחרת.

רצה הגורל, והשתיים נפגשות גם השנה, לאחר ששתיהן ניצחו בנקודה אחת לאחר החטאה של יריבותיהן (דטרויט ודאלאס) על הבאזר. הפעם, שתי הקבוצות מגיעות ללא פציעות של שחקני מפתח, ועם רצון עז להלום אחת בשנייה.

במשחק הראשון, אוקלהומה הראתה שהיא לא מפחדת מהדובים,  ופתחה פער גדול שהגיע בשיאו ל 25 נק'. אל הרבע השלישי, לאחר שיחה קשה בחדר ההלבשה בה השחקנים אמרו שהם מרגישים מובכים, הגיעה ממפיס במצב רוח קרבי במיוחד, כפתה את משחקה על אוקלהומה, ואותתה שהיא באה לנצח.

אוקלהומה הצליחה להתעלות על עצמה, השיגה עצירות בהגנה, דוראנט התחמם, והיא רצה עד שהשיגה הניצחון.

המטרה של שתי הקבוצות היא די ברורה. הת'אנדר רוצים לרוץ, ממפיס רוצים ללכת. לדעתי נקבל משחק צמוד לכל אורכו. קווין דוראנט בשיאו מצד אחד, וזאק ראנדולף בשיאו מצד שני.

ההימור שלי? אנחנו נגיע להארכה לאחר החטאה של ווסטברוק, ודוראנט יתקן את הנזקים בדרך ל 0-2.

לוס אנג'לס קליפרס {3} – גולדן סטייט ווריורס {6}- 5:30 אין שידור

(גולדן סטייט מובילה 0-1 בסדרה אחרי 105-109)

בדיוק כמו בשנה שעברה, גולדן סטייט, מהמקום ה 6 במערב, ללא שחקן חמישייה גבוה פצוע (דיוויד לי נפצע במשחק הראשון מול דנבר אשתקד), גונבת את הביתיות מקבוצה שלכאורה טובה ממנה. יש מצב שהם פשוט קבוצה לפלייאוף?

כעת, כש"גנבו" את יתרון הביתיות מהקליפרס (שתיאלץ לעבוד קשה מאוד כדי לקחת אותו חזרה, כל מי שראה משחק ביתי של גולדן סטייט בפלייאוף יודע שזה הקהל הדוחף ורועש בליגה), הם יגיעו היום למשחק השני כשאין להם מה להפסיד.

הקליפרס מצד שני, מגיעים עם הגב לקיר. לאחר שכריס פול הצליח להוביל את קבוצתו לחזרה מפיגור, הם לא הצליחו לבצע את המהפך. בעיית העבירות של גריפין בתוספת ליכולת מחרידה של בארנס (בשביל זה מחקת את דאדלי מהרוטציה?) וג'אמל קרופורד (האם הזכייה בתואר השחקן השישי של HOOPS  עלתה לו לראש?) עלתה להם במשחק, בו סטף קארי עוד היה רחוק משיאו.

אז למי לשים לב הלילה?

בלייק גריפין – מי שהפך השנה למועמד לגיטימי לסיים במקום ה – 3 במירוץ ל MVP, היה טוב בדקות ששיחק, הבעיה שלא היו הרבה דקות, ולא, זה לא קרה עקב פציעת הפלייאוף התורנית.זהו הפלייאוף הראשון אליו הוא מגיע בלי סימני שאלה סביב כשירותו. זהו הפלייאוף הראשון אליו הוא מגיע עם מאמן רציני שלקח אליפות. זהו הפלייאוף הראשון אליו הוא מגיע בידיעה שהפעם אין תירוצים.

כפי שציין אתמול בטורו מנחם, מרוב לחץ ורצון להוכיח שהוא יכול,הוא היה אגרסיבי יותר מתמיד. בצד השלילי זה כמובן עלה לו בכמה עבירות מיותרות, אך בצד החיובי, הוא כל הזמן חיפש את הסל, וסיים עם 16 נק' ב 19 דק'.

היום, בהנחה ולא יסתבך, זה הזמן שלו לנצוץ, ואולי לזרוע קצת פחד אצל הלוחמים לפני שהסדרה עוברת אליהם.

בגולדן סטייט, שבנוסף לחסרונו של בוגוט, קיבלה 20 דק' בלבד מהשומר הטוב ביותר שלה, אנדרה איגאודלה שגם הוא הסתבך עם בעיית עבירות (4 עבירות כבר במחצית הראשונה), מלבד קארי שיפצה על שלשום, כדאי לשים לב להאריסון בארנס. אשתקד הוא נתן עונת רוקי סבירה (שהשנה בטח הייתה מכניסה אותו לרשימת המועמדים לתואר רוקי השנה) עם קצת יותר מ 9 נק' למשחק, הוא פרח בפלייאוף עם 16 למשחק. כמה טוב הוא היה? על החתמתו של איגאודלה, שנחשב בצדק לאחד השומרים הטובים בליגה זה שנים, נמתחה המון ביקורת רק עקב החשש שהגעתו תעצור את התקדמותו. השנה לקח לו קצת זמן למצוא את מקומו כשחקן השישי, אבל לקראת הסוף נראה שהוא התרגל לרעיון. בכל מקרה, אתמול, עם בעיית העבירות של איגי, גילה בארנס יכולת מעולה עם 14 נק'. יהיה מעניין לראות הלילה האם הוא יכול לשחזר את יכולתו.

היום, הקליפרס חייבים לנצח כדי להשאיר סיכוי (לא רואה אותם חוזרים מ 2-0), ועם גריפין למשחק שלם, הם יעשו זאת, ובגדול.