KD הוא גולש ותיק בהופס. זהו מאמרו הראשון, ולא האחרון, באתר.

1992

שנת 1992 הייתה שנה מיוחדת ומלאה באירועים, מפה ועד הודעה חדשה. סכר דגניה נפתח, לראשונה מתגלים כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, דורון אראל הופך לישראלי הראשון שמגיע לפסגת הר אוורסט, ניימאר, סם סמית' ובר טימור נולדים, ועוד ועוד.

בין שלל המאורעות שפקדו את שנה זו, קרה עוד אירוע שבעיני אנשים מסויימים הוא אולי האירוע, בה' הידיעה, הכי משמעותי שקרה בשנה הזו, ואולי גם יותר מזה. למשהו הזה קוראים "דרים טים" – נבחרת החלומות של ארה"ב מגיעה למשחקים האולימפיים בברצלונה, ומשאירה כל חובב כדורסל ביבשת הישנה עם לסת שמוטה ועיניים בורקות. ב-1992 התוודעה אירופה לראשונה לכדורסל, או אם אדייק, התוודעה אירופה לראשונה לכדורסל ברמתו הגבוהה ביותר. כזה שלא משאיר מקום לספק. כזה שמרתק אותך, כזה שמסנוור אותך.  

נכון, אז היה פטרוביץ', והיה ספליט, וקוקוץ', ומיקי – הכל נכון. אבל המיוחד בנבחרת זו היה, שלראשונה חזו האירופאיים בבני האנוש שעד אז רק שמעו עליהם מהשכנים, או ברדיו, או ראו פעם בשבוע בתמונה קטנה בעיתון. לפתע הפלא הזה נפרש למול עיניהם. והפלא הזה היה מרהיב.

היו שם 15 (או יותר נכון 14, סליחה כריסטיאן לייטנר) שחקני הכדורסל הטובים בתבל. טובים בפער גדול מעל כל השאר. בין ה-15 האלה התייצבו להם שלושה שחקנים מוכשרים ומנוסים, שכמעט ולא מצאת איש אשר לא ידע את שמותיהם – מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן. שלושת הגדולים של העשור ההוא, ואולי שלושת האנשים שעיצבו את הNBA כפי שאנו מכירים אותה היום. שילוב כזה של כישרון, פיזיות, גודל ומנטליות, שיצר מפלצת תלת-ראשית על אמת. שלושת שחקני הכדורסל הטובים בעולם, שמייצגים את ליגת הכדורסל הטובה בעולם. והכדורסל הטוב בעולם. וההשוואה לזה האירופי? פחחח, מי חושב על זה בכלל.

שלושים שנים מאוחר יותר…

שנת 2022 היא שנה מיוחדת ומלאה באירועים, מפה ועד הודעה חדשה. רוסיה פולשת לאוקראינה, יורם טהר-לב נפטר, ראש ממשלת בריטניה מתפטר מתפקידו, ועוד. בשנת 2022 מתקיים גם טורניר היורובאסקט – אליפות אירופה בכדורסל. 24 נבחרות הכדורסל הטובות ביבשת הישנה חוזרות, אחרי 5 שנות הפסקה, לתחרות הכדורסל הגדולה באירופה.

ביורובאסקט 2022 אפשר להצביע על מהפך. באליפות זו, יתוודעו האמריקאים לשינוי הדרסטי שחל במורשת הכדורסל האירופית. כי אם בטורניר ההוא ב-1992 שיחקו רק חמישה אירופאים בליגה הטובה בעולם, היום המספר עומד על 55 (!) – שינוי מטורף. 55 שחקנים אירופאים בין כלל ה-450 ב-NBA. שחקנים שנבחרות ומדינות שלמות מצפות מהם להצלחות וריגושים, ובעיקר לכדורסל טוב ומנצח.

בין 55 השחקנים האלה, ניצבים להם שלושה שחקנים מוכשרים ומנוסים, שכמעט ואין איש אשר לא יודע את שמותיהם – לוקה דונצ'יץ', ניקולה יוקיץ' ויאניס אנטדקומפו – לדעת רבים שלושת השחקנים הטובים בעולם, ואם לא אז לכל הפחות בין החמישה הכי טובים בעולם. שלושת האנשים שמעצבים במו ידיהם את הכדורסל כפי שמכירים אותו כיום, וכפי שנכיר אותו בעתיד. השלישייה הזו לקחה את מה שהתחיל הדור הוותיק של דירק-גאסול-פארקר לשלב הבא. צעד קדימה במעלה האולימפוס של הכדורסל. שילוב כזה של כישרון, פיזיות, גודל ומנטליות שיוצר מפלצת תלת-ראשית על אמת. שילוב שיוצר 58 תארים משותפים כשאף אחד מהם לא מבוגר יותר מגיל 27 (!!!).  השלושה האלה מביאים לאירופה טירוף בקניית כרטיסים, באחוזי הרייטינג, ברמת האהדה וההערצה הכללית לענף ברחבי היבשת. הם מביאים משהו חדש, כזה שלא משאיר מקום לספק, כזה שמרתק אותך, כזה שמסנוור אותך.

נכון, אז עדיין יש את לברון, דוראנט וסטף, ועוד שלל אמריקאים שהם אגדות אמיתיות, וגם יישארו כאלו – מהגדולים ביותר שהיו. אבל השלישייה הזו, שמחברים אותה לשאר האירופאיים המצוינים בליגה שגם ישחקו ביורובאסקט, הם מוכיחים לכל האמריקאים ובעיקר לנו שגם כאן, ביבשת הישנה, זה אפשרי. הם גורמים לנו לחלום שוב. זהו כדורסל חדש ממקום אחר. זהו סיפור כדורסל חדש. זהו רנסנס של חלום הכדורסל של כולנו.

זהו מעשה בשלושה כוכבים.