ה-MVP של עונת ה-NBA יהיה קווין דוראנט.

דוראנט ראוי ביותר. נתן עונה פנטסטית עם ממוצע נקודות מדהים באחוזים פנומנליים. זאת, תוך כדי שהוא מוביל את קבוצתו למאזן השני בליגה, כאשר השחקן שנחשב לשני בטיבו בקבוצה, ראסל ווסטברוק, שיחק 46 משחקים בלבד, כלומר נעדר מ-36.

אבל מהות הטור הזה אינו לטעון מדוע דוראנט הוא ה-MVP, כיוון שזה ברור מאילו. מהות הטור היא להראות שגם בחירה בלברון ג'יימס היא לגיטימית. לכל הפחות אינה בבחינת בחירה "הזויה", כפי שהגדיר זאת עורך אתר ספורט ישראלי.

אבל שניה לפני שניגש לשלב הטיעונים, גילוי נאות: אני מאד נהנה משני הנזכרים לעיל. כנראה שמכל שחקני ה-NBA מהם אני נהנה הכי הרבה. העונה, ראיתי יותר משחקים בהם אחד מהם שותף מאשר משחקים בהם קבוצתם לא נטלה חלק.

אז בואו נצא לדרך – הישארו איתי…

***

הגנה:

הואיל וקווין דוראנט היה, ללא כל צל של ספק (לפחות לי אין ספק), שחקן ההתקפה הטוב בעולם, בעונת הכדורסל החולפת, הכי קל לי להתחיל מההגנה.

מבחינת הנתונים היבשים שניתן לבחון בנקל, אין ביניהם יותר מדי הבדלים. ג'יימס חוטף קצת יותר, דוראנט חוסם קצת יותר וגם לוקח קצת יותר כדורים חוזרים בהגנה. הואיל והתועלת של חטיפה מעט יותר גדולה משל חסימה או כדור חוזר (לאור העובדה שפעמים רבות חטיפה הופכת לסל בצד השני של המגרש, בעוד שמרבית החסימות משאירות את הכדור אצל המתקיף ובניגוד לחטיפה (וגם חסימה) אלמלא אותו שחקן הגנה היה לוקח את הכדור החוזר, יתכן בהחלט ששחקן אחר מקבוצתו היה עושה זאת), הדברים די מנטרלים אחד את השני.

בנוסף, אני בספק האם פרקטי למדוד מה היו אחוזי הקליעה של שחקנים שנשמרו ישירות על ידי אותו שחקן, לעומת אחוזי הקליעה הממוצעים שלהם. וגם זה היה בוחן רק את אספקט השמירה האישית ולא עזרה, חילופים (סוויצ'ים), מעברי חסימות ועוד כל מיני אספקטים הגנתיים.

אז למה בכל זאת אני טוען שלברון ג'יימס היה שחקן הגנה טוב יותר במהלך העונה החולפת?

זה מתחיל בעיקר מהרגשה אישית ולאו דווקא מנתונים יבשים. כן, סטטיסטיקה בכדורסל מספרת משהו כמו 50% מהסיפור (לדעתי). את 50% הנותרים צריך לשפוט לפי מראה עיניים ומראה העיניים שלי הוא שג'יימס, בדיוק כמו בעונה שעברה, היה נהדר בהגנה. אמנם גם במשחק ההגנה של דוראנט חל שיפור ניכר, אך בניגוד לג'יימס הוא עדיין לא בטופ בקטגוריה זו.

זאת ועוד, בעוד דוראנט שמר בעיקר על שחקנים בעמדה 3 (וקצת 4, מידי פעם), אשר מתאימים לו מבחינת הגובה, הפיזיות והיכולות האתלטיות, לברון ג'יימס נאלץ לשמור תדיר על עמדות 2-4, לא פעם על עמדה 1 ובהרכבים נמוכים יצא לו אפילו לשמור על עמדה 5, למשך מספר דקות.

עכשיו, בואו ניגש לבדוק את שאר שחקני החמישייה. מי מהם משחק עם שומרים טובים יותר, ולכן יכול להתמקד יותר בשחקן שלו בלבד, כאשר גם קווי המסירה נסגרים טוב יותר, צריך לבוא פחות לעזרה ועוד יתרונות לא מעטים שמקלים על שחקן הגנה לבצע את משימתו, כאשר משחק עם שומרים טובים יותר.

*

נתחיל עם אוקלהומה סיטי – 4 משחקני החמישייה שלהם, לעניות דעתי, הינם בין 5 השומרים הטובים בליגה בעמדתם. לא לחינם הקבוצה ממוקמת במקום החמישי בליגה במדד היעילות ההגנתית:

ראסל ווסטברוק – האתלטיות שלו מסייעת לו להתמודד עם כל רכז בליגה. בנוסף, חוטף 1.9 כדורים וקוטף 4.5 כ"ח בהגנה (טוב מאד בשביל רכז).

ת'יאבו ספולשה – למרות שאינו מציג סטטיסטיקה הגנתית מרשימה, ספולשה נחשב כסטופר הגנתי. לא אופתע מאד אם יבחר לחמישיית ההגנה.

סרג' איבקה – אם אצל ספולשה כתבתי שלא אופתע אם יבחר לחמישיית ההגנה, במקרה של איבקה אופתע מאד אם לא יבחר אליה. אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. 2.7 חסימות ו-6 כ"ח בהגנה למשחק מספרים רק חלק מהסיפור. לא זו בלבד שאיבקה מסוגל לשמור היטב על כל שחקן בעמדה 4 בליגה, אלא שהוא משנה את הזריקות של היריבה ושומר מרחבית בצבע.

קנדריק פרקינס – כנראה שפרקינס לא נמצא בחמישייה של אחת הקבוצות הטובות בליגה תודות ל-3.4 נקודות וגם לא תודות ל-1.1 אסיסטים. פרקינס בחמישייה כי הוא סיוט לכל סנטר בליגה.

*

עתה נבחן את היכולת ההגנתית של שאר שחקני החמישייה של מיאמי היט:

מריו צ'למרס – אם נסתכל על הנתונים היבשים לעמות ווסטברוק נגלה שהוא חוטף 0.3 כדורים פחות למשחק וקוטף 2.1 כ"ח בהגנה פחות למשחק. אבל דה פקטו ההבדל ההגנתי ביניהם גדול בהרבה ממה שמספרים המספרים. כאשר רוצים להצר את צעדיו של רכז היריבה שמים עליו את לברון ג'יימס או שפשוט מחליפים את צ'למרס בנוריס קול. כן, עד כדי כך מוכן מאמן מיאמי היט, אריק ספולסטרה, לפגוע במשחק ההתקפה של הקבוצה ולהכניס את נוריס קול (רמה התקפית של רכז יורוליג טוב+) לדקות ארוכות, רק כדי להימנע מההגנה של צ'למרס.

דווין וויד – וויד היה עסוק בעיקר בלשמור על הברכיים גם בדקות ששיחק. כשהשקיע, היה זה בעיקר בתחרות עם חברו לקבוצה להשגת אחוזי קליעה טובים יותר. סביר להניח שבפלייאוף נחזור לראות שומר טוב מאד, אבל העונה בליגה הוא היה בינוני, לכל היותר.

שיין באטייה – כנראה שבפלייאוף יפתח בחמישייה יודוניס האסלם, אולם במרבית העונה היה זה שיין באטייה בעמדה מספר 4. באטייה שומר טוב, אבל בטח שלא ברמתו של איבקה. פחות מחטיפה ופחות מחסימה למשחק ורק 1.4 כ"ח בהגנה. לא משהו, בלשון במעטה. לא זו גם זו, ה-2.03 מ' של באטייה וחוסר הפיזיות שלו מקשים עליו לשמור את עמדה 4 של היריבה, ולכן למשימה נקרא לא פעם לברון ג'יימס, מה נותן אשליה שרמת ההגנה שלו נמוכה מערכה האמיתי, כיוון שנדרש לשמור על שחקנים גבוהים בהרבה.

כריס בוש – בוש שחקן הגנה טוב…על עמדה 4-לא על עמדה 5! אבל עליה הוא נדרש לשמור. הדבר משבש את כל הגנת הפנים של הקבוצה ומקשה גם על השחקנים האחרים, אשר כמעט ואינם מקבלים ממנו עזרה, כיוון שהוא עסוק בלהתמודד עם שחקנים גדולים ממנו בהרבה.

*

לסיכום פרק ההגנה – לדעתי, ג'יימס לוקח ולא במעט.

***

התקפה:

כנזכר לעיל, שחקן ההתקפה הטוב בעולם בעונה החולפת היה קווין דוראנט. אני מניח שעל כך אין עוררין. אני מניח שאין גם עוררין על כך שלברון ג'יימס שני רק לדוראנט, בקטגוריה זו.

אני רק רוצה לומר דבר פשוט – ההפרש הניכר בטור הנקודות (4.9 למשחק, ליתר דיוק) אינו משקף את ההבדלים ביכולות ההתקפיות. וזאת מדוע?

1. דוראנט מייצר מהשדה 23.4 נקודות למשחק בעוד שג'יימס מייצר מהשדה 21.5 נקודות למשחק. רק שלג'יימס לוקח 17.6 זריקות כדי לעשות זאת ולדוראנט 20.8 זריקות. הווה אומר שג'יימס מייצר 1.2 נקודות לזריקה ודוראנט 1.1 נקודות לזריקה.
2. מסעיף 1 ניתן ללמוד שאחוזי הקליעה האפקטיביים של ג'יימס גבוהים רק במעט, אך כאשר מתבוננים באחוזי קליעה מהשדה, ללא התחשבות באפקטיביות, הפער גדל לכדי 6.4% – לא מעט. זאת ועוד, ג'יימס רביעי בליגה באחוזי קליעה מהשדה. רק מה? השחקנים במקום הראשון והשני לא זרקו שלשות כלל וזה שבמקום הרביעי זרק 7 שלשות במהלך כל העונה. וג'יימס? 306, תודה ששאלתם. דרך אגב, כל שאר 14 השחקנים ב-15 הראשונים באחוזים מהשדה מלבדו זרקו פחות שלשות. ביחד!
3. דוראנט קולע יותר מהקו העונשין. אי אפשר לקחת לו את זה. ההבדל ביניהם בקטגוריה זו הינו 12.3%. לא אסטרונומי, כשמדובר על אחוזים מהקו. רק שמשהו פה לא מסתדר. איך יתכן שג'יימס, אחד החודרים הטובים בליגה, שגם מרבה להשתמש בכלי זה, נשלח לקו פחות פעמים מדוראט, שמעדיף לזרוק מבחוץ? ההסבר שלי שאול דווקא משחקנים אחרים. למישהו כאן יצא לראות משחקים של ראדה פריצה או דקל קינן? יודעים מה, בואו ואקל עליהם – דידייה דרוגבה? גם לא מספק אתכם? אז סופוקליס שחורציאניטיס. ישרנו קו? סבבה. ודאי שמתם לב שלכל השחקנים ברשימה הנ"ל נשרקות פחות עבירות משחקנים אחרים באותה הסיטואציה. כנ"ל לגבי ג'יימס ודוראנט. שלא יהיה ספק, השופטים הולכים עם הכוכבים (ומודים בזה!). גם ג'יימס וגם דוראנט נהנים רבות משיפוט אוהד. ברם, בשל שוני בממדים הפיסיים ובסגנון המשחק, עבירה שתשלח את דוראנט לקו, לאו דווקא תשלח את ג'יימס. רבותי, אין כאן שום ביקורת או רבע ביקורת על השופטים. כדורסל הוא משחק של גברים ואם עבירה לא משפיעה עליך, לא בטוח שצריך לשרוק אותה. כן, עבירה שלא משפיעה על ג'יימס כלל עלולה לאשפז רבים מקוראי טקסט זה. לכן, הם צריכים לקבל את השריקה והוא לאו דווקא. אני רק בא לומר שיש לקחת זאת בחשבון, כשבאים לבחון את ההשוואה ההתקפית בין השניים. לא מאמינים לי? בואו נתערב שאם שוברים לדוראנט את האף הוא מקבל שריקה…

*

לסיכום פרק ההתקפה – לדעתי, דוראנט לוקח, אבל בהרבה פחות ממה שנהוג לחשוב.

***

כללי:

יש עוד כמה טענות שעלו ושווה להתייחס אליהן:

1. "דוראנט שיחק הרבה משחקים ללא השחקן השני בטיבו בקבוצה." – זה נכון. ווסטבורק אכן החמיץ 36 משחקים, אבל גם השחקן השני בטיבו במיאמי, דווין וויד, החמיץ 28 משחקים. לא כזה הפרש עצום. פחות מ-10% מכלל משחקי העונה. בנוסף, כאשר היו על המגרש, ווסטבורק שיחק בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ואסרטיבית מוויד.
2. "דוראנט השיג עם קבוצתו מאזן טוב בהרבה וזאת כאשר הוא באזור קשה יותר. אם מיאמי היו משחקים במערב ההפרש היה עוד יותר גדול." – בואו נפצל את הטענה לשני חלקים:

א.      אכן המאזן של אוקלהומה טוב יותר. כמה טוב יותר? 5 משחקים. לא מעט, אך גם לא הבדל של שמים וארץ. בנוסף, שניהם סיימו במקום השני באזור וזה מה שבאמת חשוב. ההבדל במאזנים יבוא לידי ביטוי רק אם שתי הקבוצות תפגשנה בגמר. כמו כן, צריך לזכור שמיאמי הורידו רגל מהגז לקראת סוף העונה, בעוד שאוקלהומה נלחמו עד השניה האחרונה להבטיח את המקום השני במערב.

ב.      הטיעון שההפרש היה גדול יותר אם מיאמי היתה משחקת במערב פשוט אינו מתיישר עם הנתונים. למיאמי אחוזי הצלחה גבוהים יותר נגד קבוצות המערב מאשר נגד קבוצות המזרח! 30 משחקים נגד קבוצות המערב ו-52 משחקים נגד קבוצות המזרח הם די והותר על-מנת ליצור סטטיסטיקה מהימנה. לא זו גם זו, במערב, ייתכן מאד ומיאמי היו נאלצים גם הם לשחק עד השניה האחרונה כדי להבטיח מיקום זה או אחר, ולכן סביר מאד שהמאזן היה אף טוב יותר.

***

לסיכום – קווין דוראנט נתן עונה מדהימה. הטובה בקריירה. הקונצנזוס לגביו מובן ומקובל. ולמרות זאת, גם בחירה בלברון ג'יימס, אשר, לעניות דעתי, נכלל גם העונה בטופ ההתקפי וההגנתי של הליגה הטובה בעולם, אינה בלתי סבירה, לגיטימית לחלוטין וודאי שאינה "הזויה".

שבת שלום.

***

כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.

או פשוט הירשמו בפינהכב השמאלית עליונה וקבלו עדכונים הישר לתיבת הדואר האלקטרוני.