כמו בחלק הקודם, (https://hoops.co.il/?p=270459) גם פה אעסוק בסיכום העונה של הקבוצות על פי המהלכים שלהם וסגנון המשחק הייחודי בכל קבוצה.
אשמח לביקורות, הערות הארות וכל דבר שנראה לכם שאפשר לשפר.

מיאמי היט:

מקום ראשון במזרח, מאזן 29-53.
כוכבים מרכזיים: אדביו, באטלר והירו.

שיטת המשחק של מיאמי מורכבת מניצול היתרונות שלה – שני כוכבים ורסטילים שיכולים למסור, קלעי שלשות מצויינים והגנה מותאמת לכל קבוצה (אישית ואזורית).

שימוש בכוכבים:

באטלר ובאם הם הצירים המרכזיים של מיאמי, דרכם בדר"כ עוברות ההתקפות. שניהם קולעים טוב בצבע ושניהם בעלי יכולת מסירה טובה. המאמן מנצל את העובדה שהם איום בצבע ומרווח סביבם כדי שאחרים יקלעו בקלות. כמו בסרטון:

שלשות:

מיאמי מצויינת במציאת קלעי שלשות, בכל עונה היא מביאה שחקן נוסף שמתמחה בתחום זה – דאנקן רובינסון, מקס סירוס, גייב וינסנט וגם טריילר הירו.. התנועה הבלתי פוסקת של הקלעים לצד מוסרים חכמים מעמידים את ההגנות מולם עם ידיים למעלה ובלי תשובה, כפי שניתן לראות בסרטון:

שמירה אזורית:

אחד הדברים שמייחדים את מיאמי יותר מכל הקבוצות האחרות בליגה היא ההגנה האזורית שלהם. בהגנה האזורית השחקנים שומרים על שטח ולא על שחקן ספציפי, זה נועד ליצור לחץ על כל הפרקט ולדאוג שאף שחקן לא ישאר לבד. וכאן מגיעה העזרה, אחרי שיריב עובר שחקן אחד, יש עוד אחד מאחוריו שמחפה עליו. גם בשמירה על הכוכבים (בסעיף הבא) האזורית דואגת שאם יש דאבל-טים על כוכב, מישהו אחר יחפה עליו. ההגנה האזורית דורשת כושר גופני ברמה גבוהה וגם תיאום בין השחקנים. החיסרון של האזורית הוא ספיגת השלשות, (כפי שדיוויד בלו היה אוהב) וכתוצאה ישירה מכך – מיאמי היא הקבוצה שנזרקים מולה הכי הרבה שלשות.

שמירה על כוכבים:

השילוב בין מאמן חכם ותרבות קשוחה לשחקני הגנה מצויינים מניבים את אחת הקבוצות הקשוחות בליגה. יכולת ההחלפה של השחקנים מקשה על כוכבי היריב לעשות ככל העולה על רוחם. גם צמצום ההגנה והחיפוי שמגיע מוציאים את הכוכבים מדעתם ומיכולתם. לא מאמינים? תשאלו את טריי.

סקרמנטו קינגס:

עונה של המלכים התחילה לא טוב ובהנהלה החליטו להיפרד מהמאמן לוק וולטון ולמנות את אלווין ג'נטרי במקומו. זה גם לא עזר לקבוצה לשבור את רצף העונות בלי פלייאוף. במהלך הטרייד-דדליין הקבוצה עשתה שינוי והחליפה את הליבארטון ובאדי הילד תמורת סאבוניס, לאמב והולידיי. ההנהלה שמה את האסימונים על החיבור בין פוקס וסאבוניס, וכעת נותר לנו לראות אם הם צדקו או לא.

1. העונה הזאת הייתה משוגעת מבחינת כמויות השחקנים ששיחקו בליגה – היו קבוצות ששיתפו 29 שחקנים שונים, סקרמנטו הסתפקה "רק" ב-26 שחקנים שונים. זה הקשה על המאמן ליצור קבוצה אחידה וחזקה. גם הפציעות והטריידים לא עזרו במטרה ולעיתים ראינו את הקינגס ללא מנהיג.

2. הנקודה החזקה של סקרמנטו העונה הייתה המהירות. רכז מהיר כמו פוקס וקלעים כמו הילד ובארנס דוחפים את הכדור קדימה וזורקים במהירות, לעיתים עוד לפני שההגנה מסתדרת.

קצב המשחק של סקרמנטו עד הטרייד היה 99.8 פוזישנים פר משחק – מקום שמיני בליגה, אחרי הטרייד קצב המשחק עלה בפוזישן (100.9) אך נשאר במקום השמיני.

3. ניסיתי לסנגר על ההגנה של הסגולים ויצאתי עם מסקנה אחת – דביון מיטשל אחלה שחקן הגנה. לעיתים הוא סופג סלים אך הוא ממשיך להתאמץ ולהילחם בהגנה. זריזות הרגליים שלו לצד יכולת קריאת המשחק של היריב נותנות לו יתרון משמעותי. אם הוא ימשיך בקו העלייה שלו, גם בהגנה וגם בהתקפה, הוא יכול להיות העוגן של המלכים.

4. סקרמנטו בנתה סגל עם פוטנציאל, ההנהלה הביאה מאמן מהאלופה ונראה שהסגולים מכוונים לפלייאוף בעונה הבאה.

האם סקרמנטו תהיה בשמינייה המובילה של המערב בסיום העונה?

אינדיאנה פייסרס:

לא ככה דמיין ריק קרלייל את עונת החזרה שלו לאינדיאנה. הוא הגיע כדי לנסות להוציא מהסגל יותר מאשר הדחה בסיבוב ראשון. אך בפתיחת העונה הוא נקלע למאזן שלילי 6-1. ואז גם החלו להיפצע לו הכוכבים – ברוגדון טרנר וגם סאבוניס, והקבוצה נפלה יותר ויותר. באמצע העונה החליטו להיפרד מהאולסטאר סבוניס והחלו לבנות את הקבוצה לעתיד, הליברטון הגיע ומסר לכל מאן דבעי. פייסרס מסיימת עונה מאכזבת. בקיץ גם ברוגדון עובר לקבוצה אחרת ונותרו הצעירים לעונה הבאה.

1. למרות שיתוף הפעולה הקצר ביניהם, הצמד ברוגדון את סבוניס עשו צרות בהגנות היריבות. מהלך הפיק&רול של האיש החוסם היה קטלני. סבוניס יכול לקלוע מכל מקום ובכל דרגת קושי ולכן השמירה עליו הייתה קשה מאוד. גם טרנר מדי פעם הבליח ונתן תצוגות יפות של שלשות.

2. בזכות הגבוהים שלה אינדיאנה דחפה קדימה וגם הצליחה לקטוף הרבה כדורים חוזרים בהתקפה, והיא חמישית בליגה בסה"כ בממוצע הכדורים החוזרים.

3. סאבוניס טרנר וגם ביטדזה וג'קסון עם חוש מיקום מעולה ועם שימוש בגוף כדי להילחם על כדורים חוזרים ולקלוע מהם נקודות בהזדמנות שנייה ולפעמים גם רביעית. היא הייתה שישית בליגה בסך הנקודות מהזדמנות שנייה.

4. החסרון של הרצון להילחם על רב' ההתקפה בא לידי ביטוי בספיגת מתפרצות, שם היריבות היו תוקפות במהירות וקולעות בצבע ללא ההגנה של הגבוהים שנשארו בצד השני.

5. חסימות – מיילס טרנר הוא אחד החוסמים הטובים בליגה, ולא סתם, הוא אתלטי ובעל יכולת מיקום וטיימינג. הוא קשוח מספיק כדי להתמודד עם הטבעות חזקות ומספיק מהיר כדי להגיע לחיפוי לצד השחקנים. עם הפציעה שלו גם ההגנה של אינדיאנה התחלשה ונשארה הרחק מאחור.

6. הבנייה לעתיד זה רצון טוב ויפה אך הפייסרס ויתרו על אול סטאר עבור פוטנציאל עתידי. אולי זה ישתלם ואולי לא.

האם לדעתכם אינדיאנה עשתה נכון שויתרה על הכוכבים שלה?

שיקגו בולס:

סיכום העונה של שיקגו בולס

כמה כיף היה לכתוב על העונה הזאת של שיקגו בתור אוהד. אמנם השוורים סיימו את העונה בטעם מר, אבל כל העונה הם נלחמו והצליחו לחזור לפלייאוף אחרי 7 עונות בהם היו בחוץ.

בקיץ הקודם דרוזן הגיע והציפיות (לפחות שלי) היו בשמיים. במשחק הראשון של העונה שיקגו ניצחה את דטרויט ולראשונה מאז עונת 2017 עלתה למאזן חיובי. היא המשיכה לעונה נפלאה, במחצית הראשונה של העונה היא הייתה במקום הראשון ואז במרץ הלו"ז היה חזק יותר ושיקגו ירדו למקום השישי בסיום העונה. בפלייאוף מילווקי מחצה אותם 4-1 והשאירה את האוהדים עם טעם של עוד.

1. ניקולה ווצ'וביץ הגיע כבר במהלך העונה הקודמת, החיבור שלו עם זאק לווין היה לא משהו, אך קיץ שלם לעבוד יחד ובנייה נכונה של הקבוצה סביבם וסביב דרוזן יצרה חיבור מיוחד שהוביל את הבולס למקום חדש.

2. 27.9 נק' של דרוזן, ועוד 24.4 של לוין, כאשר גם ניקולה תורם 17.6 במשחק יצרו כאב ראש להגנות. שילוב היכולות שלהם – קליעת חצי המרחק של דרוזן, קליעת השלוש של לווין והאיום של ווצ' מכל טווח, הובילו אותם להובלה בתחילת העונה.

3. שיקגו זכתה בלוח זמנים יחסית קל בחצי הראשון של העונה וניצלה זאת היטב כדי להתמקם בראש טבלת המזרח. עם זאת היא הפסידה את מרבית משחקיה מול אריות הליגה והוטל ספק אמיתי על יכולתה להתמודד ברמות הגבוהות.

4. הבולס היו בראש טבלת הליגה בזריקות ל-2, הרבה מזה בגלל סגנון המשחק של הכוכב של הקבוצה דמאר דרוזן. במהלך חודש פברואר (למעט המשחק האחרון מול מיאמי) הוא קלע בממוצע 35.5 נק' במשחק, הבול היחיד שעשה זאת הוא מייקל ג'ורדן.

5. אם בדאמר עסקינן – צמד זריקות הקלאץ' שהוא קלע בסרטון היו יום אחר יום. זהו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאותו שחקן קלע זריקות ניצחון באק-טו-באק. התאריכים שהמשחקים התקיימו היו היום האחרון של השנה האזרחית והיום הראשון של השנה החדשה.

6. פציעות – שיקגו סבלה מאוד מפציעות במהלך העונה, שחקני מפתח שלה נפצעו בזה אחר זה. ווליאמס עוד בקיץ שעבר, לונזו בול בתחילת העונה, קארוסו מהעבירה של גרייסון אלן, קובי וויט שחזר באמצע העונה ועוד.

7. החיסרון הגדול של שיקגו העונה היה ספיגת הנקודות בצבע. החוסר בגבוה הגנתי טוב לצד שחקני משנה גבוהים מספיק והתמקדות בשמירת הפרימטר השאירה את הצבע פרוץ לכל מאן דבעי. הם היו מהקבוצות הגרועות בליגה בשמירה על השדה.

8. אני אישית מבסוט על העונה של שיקגו, הצעירים התחשלו, המבוגרים התחברו ושיקגו הגיעה סוף סוף לפלייאוף. אני מאמין שהעונה הזאת היא התחלה של תהליך וגם בעונות הבאות שיקגו יכולה להגיע לפלייאוף ואולי גם להגיע רחוק יותר.

מה דעתכם – מה התקרה של שיקגו, האם היא יכולה להגיע לגמר מזרח?

מוזמנים לעקוב אחרי הדף בפלטפורמות השונות:

יוטיוב: https://www.youtube.com/channel/UCVa195lP-W_Q0NSVlLA8u6g

אינסטגרם: https://www.instagram.com/handchico/

פייסבוק: https://www.facebook.com/HANDCHICO