מעורב הופס ליום ב': ביל ראסל, המנצח הגדול מכולם, איננו / מנחם לס

1.ביל ראסל – 'עז' כדורסל, מאמן, לוחם חופש, הוגה דעות, וסופר (22 ספרים), נפטר אתמול בגיל 88

הוא נפטר אתמול כשבני משפחתו, אשתו, וחברים קרובים סובבים את מטתו לפרידה אחרונה.

ביל ראסל הוא העוגן והפיגורה הראשית בדיינסטי שניצחה 11 אליפויות ב-13 שנים. לי היה הכבוד לפגוש אותו כמה וכמה פעמים בחדרי ההלבשה של הניקס והסלטיקס, ואז שנים על גבי שנים בכל מיני אירועי כדורסל מאול-סטארים ועד לפלייאוף של קבוצות שאינן דווקא סלטיקס כי דבר אחד למדתי על ביל ראסל: למרות שהיו לו יחסים קרים (מאד!) עם העיר בוסטון, ואוהדי הכדורסל שלה, הוא היה בסקוהוליק בנשמתו. כששחקנים כלארי בירד, מייקל ג'ורדן, או קרים עבדול ג'אבר די נמנעים מלהופיע (לארי בירד בכלל לא; מייקל ג'ורדן לעתים רחוקות), ביל ראסל נמצא בכל מקום.

ניסיתי לראיין אותו עוד כשהיה שחקן בסלטיקס והוא תמיד היה קצר וממעיט ככל היותר במילותיו. "כן" ו-"לא" וזה בערך זה. אפילו כשניסיתי להשתמש בשטיק שלי, "אני מל מההולי-לנד" זה לא הזיז לו. לא ידעתי אם הוא ביישן, מופנם, או, לך תדע, אולי סנוב גזען שאיזה יהודי מישראל בגובה 1.70 מ' (היום הצטמקתי ל-1.62 מ') לא עושה עליו כל רושם. עם השנים – בהופעות בטיווי וכשראיתי אותו בארועים שונים כמו ב-HOF או גמר NBA הגעתי למסקנה שהוא, פשוט, טיפוס מאד פרטי, ואולי אפילו חשדן. עם השנים הוא התרכך בכל המישורים.

ביל ראסל הוא אחד הספורטאים החשובים ביותר במאבק נגד גזענות בספורט, ולא רק. משך רוב ימי חייו (עד, נניח, עשר השנים האחרונות) הוא היה SOCIAL ACTIVIST ברמה של מוחמד עלי, ג'ימי בראון (פוטבול. הרנינג-בק/פולבק הטוב מכולם לדעתי, ואני ראיתי אותו עוד בתיכון כששיחק ב-LAKE SUCCESS HIGH בלונג-איילנד), וג'קי רובינסון בבייסבול. הוא היה ידיד של מרטין לוטר קינג, והוא סופר של 22 ספרים, רק כחצי מהם ספרי כדורסל.

קשה לסכם את חייו של אייקון כזה. נעזרתי עבור פרטים בפוסטים מ-ESPN, יו.אס.איי.טודיי. בוסטון גלוב, ואל איי טיימס עבור תאריכים ואנקטודות על האייקון העולמי הזה שזכה בכל תואר אפשרי, כולל ה-PRESIDENTIAL MEDAL OF FREEDOM וה-PRESIDENTIAL MEDAL OF HONOR, שני ה-AWARDS הגבוהים ביותר שאזרח אמריקאי יכול לקבל.

ביל ראסל, השחקן השחור הגאה וחמור הפנים שיחק כדורסל בעיר שבשנות ה-50 וה-60 נחשבה לגזענית ביותר בחצי הצפוני של ארה"ב. ישנם המחשיבים את בוסטון לעיר הגזענית ביותר, פריוד, כי בערים הדרומיות השחורים חיים עם השחורים יומם ולילה. חייהם שזורים אחד בשני.

לביל ראסל היו יחסים מאד מסובכים וקשים עם העיר בוסטון עד כדי כך שהוא סרב להופיע ליום קבלתו להיכל התהילה של הכדורסל בעיר ספרינגפילד, מסצ'וסטס. כשהוא פרש מכדורסל טוטאלית כמקצוע הוא זרק את המשפט שצרם משך שנים רבות למאות אלפי חובבי כדורסל בבוסטון:

I do not care if I ever come to Boston again!

זה היה משפט מאד EMBLEMATIC (סמלי) ליחסיו עם העיר שהוא – הרבה יותר מכל אחד אחר לפניו, או אחריו (כולל לארי בירד) – הפך ל-BASKETBALL CITY USA. אבל כאן חשוב לציין שראסל תמיד אהב להיות ירוק. אהב את הקבוצה, הסמל, חברי קבוצתו, מאמנו (רד אורבך היהודי היה לו כאב שלא היה לו) – הוא אהב את הסלטיקס אבל שנא את העיר. הוא גם אהב את כל 11 דגלי האליפות מעל הפארקט המפורסם בעולם, שהוא עזר לעשותו כזה. הוא היה עקשן בדעתו שהעיר לא חיבקה אותו בגלל שהוא לא היה לבן. למעשה הוא לא היה השחור הלבן היחידי בסלטיקס עם כל אליפותיה: קייסי ג'ונבס וסם ג'ונס היו שחורים אף הם אך שניהם באו לשחק ונעלמו אל השחור כל ערב מבלי להגות מילות חן או טינה על האוהדים והעיר. הם היו חלק חשוב ביותר בקבוצה שניצחה 11 אליפויות ב-13 עונות.

הסלטיקס הפסידו פעמיים לסנט לואיס האוקס והסופרסטאר הלבן שלה בוב פטיט (שלשמחתי הרבה זכיתי לראות כמה פעמים ואני עדיין בדיעה שהוא, לארי בירד, וקווין מקהייל היו שלושת הפורוורדים מהטובים ששיחקו בליגה, וניתן להכניס גם את דייב דה-בושר הלבן לקבוצה הזאת.

הסלטיקס זכו ב-7 אליפויות רצופות עם ביל ראסל העוגן הבלתי מעורער שלה, הישג יחיד ומיוחד בכל עולם הספורט הקבוצתי המקצועי.

ביל ראסל הגיע לשיאי כדורסל עוד לפני שהפך ירוק. הוא הביא לאונ' סן-פרנציסקו שתי אליפויות NCAA (עם קייסי ג'ונס והיינסון), ואז כבש את העולם כולו כשבאולימפיאדת מלבורן 1956 הוא עשה צחוק ממש מהכוכב הסובייטי איין קרומניץ, 2.20 מ', שאמור היה 'לטגן' את ראסל, כפי שכתבו אז בעתון פראבדה. מיד אח"כ הפך לשחקן הסלטיקס והיה אז השחקן הראשון אי-פעם שזכה בתואר NCAA ו-NBA והכל תוך 13 חודשים.

ביל ראסל וקייסי ג'ונס: אליפות NCAA, זהב אולימפי, וטבעת NBA, והכל ב-13 חודשים

ביל ראסל היה אוטומטי לאול סטאר (11 פעמים( ו-MVP (5 פעמים). ה-NBA זיכתה אותו בכבוד מיוחד שהגביע על ה-MVP של הפיינלס יישא לעד את שמו.

אם כל זה לא מספיק, אז הרי שהוא הפך גם למאמן השחור הראשי הראשון (כשהיה מאמן-שחקן בשנותיו האחרונות) בספורט מקצועני אמריקאי. כיצד הוא היה כמאמן? לדעתי די בינוני. הוא שיחק יותר מדי שנים עם השחקנים אותם אימן, ולעולם לא נדע אם הסלטיקס זכו באליפויות בגללו כמאמן, או למרות.

גדולתו של ראסל הייתה בזאת שהוא היה השחקן הראשון שהראה שניתן לנצח עם הגנה.

ביל ראסל היה ריבאונדר מעולה ביותר (שיאו האישי – 51 ריב'. ווילט שבר את השיא מיד אח"כ עם 55 ריב' במשחק אחד). ביל היה המגן הראשון ששלט על משחק כדורסל שלם. זרועותיו הארוכות, המיקום שלו, הציפייה, והידע עשו ממנו מגן ששלט באזור הצבע בצורה כמעט אופטימלית. אני זוכר קבוצות ששינו את משחקן טוטאלית כששיחקו נגד הסלטיקס כי אז המשחק היה עם 'סנטר במרכז העניינים'. נגד ראסל הסנטרים גוועו ממש.

טומי היינסון אמר לבוסטון הראלד:

“ "He could absolutely control a game defensively…. His defensive genius was something completely foreign to the NBA."

והוא עשה הכל עם גובה של 10'6 בלבד – 2.08!!!

מדהים ממש!

הוא אמר פעם לס]פורטס אילוסטרייטד:

.

We changed the game already at SF University/ I think you can even say we developed a whole new philosophy of basketball."

אבל זה לא רק כדורסל שעשה מביל ראסל שחקן מיוחד כל כך. הוא – כמעט מהרגע הראשון שלו ב-NBA – דיבר על חוסר השוויון בין שחורים ולבנים ועל כל נושא חברתי אחר ב-NBA ובחברה בכלל. כבר ב-1958 הוא היה הראשון שדיבר על שיטת ה-QUOTA הבלתי כתובה ב-NBA ששלושה שחורים היו מקסימום לכל קבוצה (ובסלטיקס שלושת השחורים עלו בחמישייה והביאו אליפות אחרי אליפות).

ראסל היה משתתף פעיל בתנועת ה-CIVIL RIGHT והשתתף בצעדה הנודעת ב-1961 במיסיסיפי ובוושינגטון ב-1963 כשהוא צועד ליד מרטין לוטר קינג, ומיד אח"כ פותח קליניקות כדורסל לצעירים לבנים ושחורים בלינקולן, מיסיסיפי, דבר שלא נשמע כמותו לפני כן.

ביל ראסל התגורר בשנות משחקו בפרבר רידינג שבמטרופוליטן בוסטון. הוא אף פעם לא התלונן על שכניו. היו לו אפילו יחסים שהוא הגדיר "נאים" אתם. אבל כמה פעמים פרצו לביתו המוגן, שברו רהיטים, ניפצו גביעים, הרסו כמה שיכולים היו, וביל בשקט, וכנראה בשנאה גוברת, השתקם כל פעם מחדש.

כפי שציינתי, הוא סירב להופיע ל-INDUCTION שלו להיכל התהילה, השחור הראשון בהיכל. ביל היה גם קול קורא ברמה נגד מלחמת וייטנאם, וזה היה אז שהתפתחה קירבה בינו לבין מוחמד עלי הרמת קולו נגד מלחמת ויאטנטם, וידידותו עם מרטין לוטר קינג ומוחמד עלי, וכל המלחמה שלו באי הצדק החברתי יכולים היו לפגוע מאד בלגסי שלו אבל ביל מעולם לא התחשב בדברים האלה. הוא סירב לשתוק בענייני אי-צדק חברתי כל ימי חייו כבוגר.

מאמנו רד אורבך מודה שכשהוא החליט לבחור בראסל לא היה לו בדיוק מושג את מי הוא מקבל. בואו נקשיב לו:

Did I know what I was getting?” Auerbach asked. “Not really. A great rebounder, sure. But I never knew about his character, his smarts, his heart — things like that.”

הסלטיקס עם ראסל הפכו לקבוצת כדורסל שלא נראתה כמוה מעולם. עם בוב קוזי האגדי כרכז, וראסל, הסלטיקס הפכה לקבוצת פאסט-ברייק שפיצחה כל הגנה. ווילט צ'מברליין היה למעשה השחקן היחיד שניסה לעשות משהו אבל לא הצליח עם קבוצתו הפילפלפיה ווריורס, אם כי הקרבות האישיים בינו לבין ביל ראסל הפכו לסיפור המרתק ביותר בספורט. צ'מברליין ניצח עם סטטיסטיקה ונשים. ביל ראסל ניצח באליפויות כשהוא לוקח אליפות אחרי אליפות.

כשרד אורבך החליט לפרוש מאימון ב-1965 ולהיכנס יותר לבעלות ונשיאות הקבוצה, ביל מונה כמאמן-שחקן. עונתו הראשונה כמאמן-שחקן לא הייתה מוצלחת ופילדלפיה זכתה באליפות. אבל הסדר הטוב חזר, והסלטיקס, עם ראסל כמאמן, זכתה בשתיים הבאות.

העונה האחרונה של ביל ראסל הייתה ידועה כ'אחרונה' רק לו. אז צ'מברליין כבר היה בלייקרס, ועם ג'רי ווסט ואלג'ין ביילור התוצאה נגד הסלטיקס הייתה 3-3. המשחק ה-7 בלייקרס. כולם היו בטוחים בנצחון הלייקרס. השביעי ניגמר.

סלטיקס 108, לייקרס 106

ראסל: רק בסיום המשחק אמרתי לחברי קבוצתי שהיה זה המשחק האחרון שלי. ידעתי שחובה עלי לנצח אותו. עכשיו אני יכול ללכת הבייתה ולהינות מחיי.

בפרישתו הוא פרש לחלוטין. נעלם ואיננו. לאט-לאט הוא אפילו החל להישכח, ואז לפתע הופיע. בסרט…בפרסוצת TV…בספר שכתב…ועוד ספר…ועוד ספר…

I

In 1999, Russell’s jersey was re-retired in an emotional public ceremony at FleetCenter (now TD Garden) in Boston. The event was emceed by Bill Cosby and attracted Chamberlain, Auerbach, Celtics great Larry Bird and Abdul-Jabbar. Russell was greeted with a standing ovation that brought him to tears.

הוא אמר, בחיוך, ש"כבר גילה שראסל נרגע, והוא כבר אינו כזה כועס כפי שהיה משך שנים".

הוא אמר כשהעלו את גופייתו לתקרת האולם:

I had an agenda,” Russell said later. “And that was to win as many championships as possible. There may be a debate as to who was the best player, but there can be no debate as to who won the most championships."

הפרסים וההוקרה המשיכו להגיע מכל עבר: ה- Medal of Freedom . ה-ACHIEVEMENT AWARD של ה-NBA…ה-MEDAL OF COURAGE על שם ארתור אש….

כשהוא זכה ב-ACHIEVEMENT AWARD המאמן ג'ון תומפסון האגדי של ג'ורג'טאון שהיה שחקן סלטיקס בעצמו אמר על ביל ראסל:

Russell didn’t wait until he was safe to stand up for what was right. Russell did that in the midst of winning 11 championships. He represented things that were right while he had something to lose.”

עם השנים גם גישתו והרגשתו לגבי העיר בוסטון השתנתה. כשאוהדי הרד סוקס בבייסבול עלו על ה-SLUGGER האגדי שלהם, השחקן הלבן טד ויליאמס כשניכנס ל-SLUMP, ראסל אמר, סוף-סוף: "אולי בוסטון היא פשוט עיר קשה לספורטאים".

הפוינט גארד התמידי שלו, ואחד מחבריו הטובים ביותר, בוב קוזי, אמר עליו:

.”

הוא התרכך ונרגע..."He’s mellowed,” said Cousy,

“and is allowing himself to reach out and communicate with people who want to !have a relationship with him

בכוונה צבעתי את המשפט האחרון בירוק!

2. מייקל ג'ורדן על ביל ראסל

3. סת' קרי על בן סימונס: "מי אומר שהוא חייב קליעה מרחוק?"

סת' קרי מוסמך לדבר על בן סימונס לפחות כמו כל אחד אחר. הוא שיחק איתו בפילדלפיה, והוא חי איתו עונה שלמה בברוקלין כשסימונס לא שיחק אמנם אבל התאמן.

"בן סימונס לא חייב לזרוק ג'אמפים בכלל" אומר סת' (https://www.theaustralian.com.au/sport/basketball/nba-2022-brooklyn-teammate-seth-curry-expects-ben-simmons-to-ignite-his-nba-career-next-season/news-story/26d79b9edb9d448761bd8c553ee68256)

הנה, תקראו בעצמכם:

I don’t think he needs a jump shot,” said Curry, per HoopsHype. “He’s just got to do what he does best – which is defend, rebound, push the ball, make plays for others, and attack the rim. When you’ve got the size and talent like him, who takes not one but two and sometimes three guys to stop him getting to the rim, that is a lot in itself.

He’s a multiple All Star right now for a reason,” Curry continued about Simmons. “If he can add knocking down free throws at a higher clip, it’s going to allow him to be unstoppable once he puts his head down.

בן סימונס כנראה לא יצליח לפתח זריקת ג'אמפ מיותר מ-3-4 מטרים כי אצלו זה הפך כבר לעניין מנטלי. מאומה לא יכול לבוא אצלו טבעי יותר. בכל התרוממות לסל מוחו יתחיל לחשוב על כל הבעיות, הצרות, הדילמות, והסוגיות שדובר עליהן מכאן ועד אינדונזיה. הג'אמפ לא יהיה יותר זריקה לסל אלא זריקת סל מלאת פרובלמות וקושיות על בעיות מוח-יד, אוריינטציה, ומעצורים מנטליים. זוהי בעייה פטאלית במקרה שלו.

סת' מציע שישכח מלזרוק ג'אמפ. גם לשאק לא היה ג'אמפ. גם לביל ראסל לא היה. אמנם סימונס אינו סנטר אבל סת' מציע שישחק כפי ששיחק בפילי עם כניסות לסל כפי שהוא הסביר למעלה, ואז זקוקים ל-2 אם לא 3 לעוצרו.

4. ההאוקס קיוו שהם מקבלים שור זועם עם דג'ונטה מוריי? הם קיבלו!

לא משנה שזה היה בליגת ה-The CrawsOver league שלא חשובה לאיש. דג'ונטה חשב שמגן מגן עליו ביתר אגרסיביות, והיתר הלך VIRAL.

The All-Star Murray bonked his defender on the head with the basketball multiple times before blowing right past him and getting to the cup. While Murray failed to convert the basket, he did draw a foul and two shots

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 72 תגובות

  1. ביל ראסל הוא העז של בוסטון סלטיקס.
    בלעדיו היו הרבה פחות תארים לקבוצה. היה אחד מהאחראים ל 11 אליפויות אן בי איי ואולי האחראי שבהם.

  2. תודה רבה מנחם, כתבת להפליא.
    מאוד התרשמתי והופתעתי לטובה מראסל בסרטונים שראיתי בפרויקט של סדרות הגמר.
    הוא היה טוב משחשבתי והיה שחקן חשוב גם היום (משהו כמו בן וואלאס עם שכל. שילוב שלו ושל דריימונד).
    דז'ונטה יכול לפרוח ולהוציא את ה-inner shikutz שבתוכו. הגיע למקום הנכון להתעסק בשטויות ולעשות פוזות.
    ברוך שפטרנו.

    1. ביל ראסל היה גם מהיר לגודלו ומאוד אתלטי – הרבה יותר מדריימונד לפחות. מאלה שכשרואים אותם משחקים אז ברור לך שהם ייסתדרו בכל תקופה.

  3. מעולה מל
    ביל ראסל הוא פשוט מופת. דוגמה אישית שמופיעה כמו שעון לאירועים שצריך להיות בהם. אין ראוי ממנו שגביע הפיינלס אמ.וי.פי יקרא על שמו, זה הכבוד האולטימטיבי שניתן לקבל מהמשחק ומהליגה.

  4. תודה מנחם
    ראיתי/קראתי שראסל סיים לא כך כך טוב בבוסטון, היה לו נתק של כמה שנים.
    לפני כמה שנים ראיתי ראיון של ביל סימונס, במהלך הראיון ראסל סיפר שלאחר שפרש הוא קיבל הצעה מהלייקרס (בוסטון החזיקה במאזן 8-0 בגמרים עם אל איי). ראסל דחה את ההצעה.
    הוא הרוויח את המעמד שלו ביושר
    השחקן היחיד בהיסטוריה עם יותר תארי MVP מאשר בחירות לחמישיה הראשונה של העונה (5 מול 3)
    מנהיג אמיתי
    מלבד הזכיות שלו בליגה הוא מחזיק במדלית זהב ו 2 אליפויות NCAA
    למה אין לו FMVP? הפרס מוענק משנת 69 ואילך
    גרי ווסט זכה ראשון למרות שהפסיד עם הלייקרס

  5. ביל ראסל היה שחקן מאד מתאים למשחק של היום. מהראשונים ששיחקו עם "עזרה בהגנה", הוביל מתפרצות ושיחק כדורסל מהיר, והיה מאד חכם. גובה של 6:10 בליגה של היום זה אידיאלי לסנטר.
    הוא לא התלונן על אי צדק חברתי, אי צדק חברתי זה כשלא מקבלים מה שמגיע מביטוח לאומי.
    הוא התלונן על חברה אמריקאית גזענית, שבנתה את עצמה מ 350 שנים של עבדות, ובסוף המאה ה 19, תחילת המאה ה 20 עשתה הכל כדי לשמר את המצב הזה.
    להבנתי הוא לא נבחר בדראפט ע"י בוסטון, אלא ע"י קבוצה אחרת שלא רצתה שחקן שחור אצלה.
    העובדה שלא הופיע לטקס היכל התהילה, מעידה בעיקר על היחס שקיבל, ועל העיר בוסטון. כך הרגיש כלפיהם שחקן שיותר מכל אחד חשב על ניצחון ותרומה לקבוצה, ולא על מספרים אישיים.

    1. הוא לא נבחר על ידי בוסטון כי הם לא היו גרועים מספיק לבחור כל כך גבוה…
      רד אורבך מאד רצה אותו ודאג לארגן את הטרייד.

      1. הסלטיקס בחרו מישהו לפניו בדראפט
        ורד אורבך אמר שלא ידע עליו הרבה
        אז כנראה שלא מאד רצו אותו…
        מה שכן, אין הוכחה לזה שסיינט לואיס לא רצו את ראסל בגלל שהיה שחור, מלבד מה ראסל עצמו אמר – שאם היה נבחר על ידיהם, כנראה לא היה בנבא.
        ראסל גם אמר, שלמרות כל ההצלחות בסלטיקס (שהיו מתקדמים מאד מבחינת יחס לשחורים), לא הצליחו להביא צופים, ושבחצי מהזמן, התגובה היתה – יש יות מידי שחורים.
        מעניין להשוות את זה לאהבה שקיבלה מבוסטון קבוצה הרבה פחות מצליחה – הסלטיקס של בירד, שהיתה מהלבנות בליגה.
        https://www.peachtreehoops.com/2020/5/17/21258883/bill-russell-atlanta-hawks-racism-st-louis-details-story-conspiracy

        1. אין ויכוח על זה שהליגה הייתה גזענית ובטח עיר כמו סיינט לואיס.
          אבל אתה לא נותן את מה שהסלטיקס נתנו עבור ראסל בלי לרצות מאד את השחקן.
          הסלטיקס לא לקחו "מישהו" לפניו (היינסון הוא בערך הסמל הכי גדול של הסלטיקס אז הוא קצת יותר ממישהו עבורם). הבחירה בו הייתה בחירה טריטוריאלית (בפועל היתה להם הבחירה השישית)

    2. איתי איזה מתפרצת בדיוק ראסל הוביל? נגר ללא סקילס, כדורסל מהיר? זה שזורקים לסל מהר לא הופך את המשחק למהיר המשחק בשנות ה60 משוחק בקצב של צב.

  6. בס"ד
    תודה רבה מנחם.
    עצוב על האיש והאגדה ביל ראסל.
    הלוואי שג'ורדן היה מנהיג חברתי כמו שביל היה.
    דימונס לא חייב קחיעה מרחוק, אבל הוא צריך להחזיר את הביטחון בכניסות לסל,
    וזה הוא איבד בפלייאוף האחרון ששיחק, כנ' ל לגבי קליעות העונשין.

    1. באמת אחלה גבר, ולוחם חופש(בעיקר מול סין! שזה ממש לא מיין סטרים).
      מבחינה מקצועית לא יודע כמה יש לו מקום בליגה, גבוה בלי הגנה ועם התקפה טובה, פחות התקופה.

      1. נכון, אבל באירופה הוא יכול לככב. זה באמת המקום שבו הוא משלם מחיר עצום גם אישי וגם כלכלי.
        אף קבוצה לא תיקח אותו כי הוא לא יכול לשחק בטוורקיה.

            1. ויש כאן גם שיקול של ביטחון אישי למרות שעכשיו שהוא אזרח אמריקאי אני מניח שזה קצת פחות מטריד.

            2. בליגה הסינית?

        1. אף אחד לא תחסל אזרח אמריקאי, פריידום יודע טוב טוב לבחור את המלחמות שלו, עידו כמה משחקים בשנה יש בטוריקה באירופה?

            1. הפלייאוף זה הטוב מ5? אני לא רואה אף אחד עוצר אותו בספרד או ביוון. קראתי עכשיו שבוחרים אולם ניטרלי בתחילת השנה למשחקים בשלבים המאוחרים , במקרה שזה לא טורקיה קבוצות יכולות להחתים אותו לחוזה שנתי, אולי לא האידיאל בשבילו אבל עדיף מכלום. בליגה כיום אין לו מקום ביכולת.

            2. מה אתה אומר בוחרים אתר נייטרלי לשלבים המאוחרים? מעניין.
              צריך למצוא לזה איזה שם קליט – אולי לאסט 4 לא יודע בטח אפשר לחשוב על משהו.
              בכל מקרה בשלבים לפני זה סדרות של חמישה משחקים ויש שתי טורקיות שיש לך סיכוי לא רע לפגוש.

            3. אפשר גם לשאול את ג,א.
              🙊🙉🙈

    2. מצויין. יש לו גם יופי של חוש הומור (שחקן הכי טוב ששיחק איתו – ראס, המאמן הכי טוב – סקוטי ברוקס, חלום הכי גדול – שיהודים ומוסלמים יבינו זה את זה… שפך אותי עם התשובות ההזויות שלו).

      1. ידענו שהוא פה אבל הראיון שפורסם חדש דנדש, חבל שעמיחי לא יצא לראיין אותו.
        כשיש כזו הזדמנות, כתב של הופס יכול לקפוץ עליה אם יש זמן.

  7. חשוב לדעתי גם לציין את איומי השביתה של השחקנים בראשותו ובראשות חברו לקבוצה היינסון לפני משחק האולסטאר של 1964, הראשון שהיה אמור להיות משודר, שבזכותה שחקני ה-NBA עד היום מחזיקים באיגוד שחקנים חזק שמצליח להשפיע לטובה.

  8. הסלטיקס זכו ב-8 אליפויות רצופות שללא פציעת ראסל בגמר 58' היו זוכים ב-10 רצופות וב-12 מתוך 13 עונות.

  9. הלך האיש עם יותר טבעות מאצבעות.
    המאבקים שלו מול צ'מברליין נטעו חזק את חשיבות הקבוצה על האינדיבידואל.
    זו עוד פינה שהוא תרם בה.
    היה איש גדול. בכל המובנים.
    תודה מנחם

  10. ביחס לאותן מספר דקות לראסל ממוצע כ"ח ואס' גדול יותר בעונה הסדירה כשבפלייאוף לראסל יותר גם במספרים מוחלטים כשהוא מחזיק בשיא ממוצע כ"ח למשחק בפלייאוף ובשיא ממוצע אס' למשחק לשחקן ציר (אמנם לוילט שיא ממוצע אס' למשחק בפלייאוף מסוים עם 9 ב-67' ושיא הממוצע המקביל בגמר עם 6.8 באותו פלייאוף).

  11. ביל ראסל הוא ה- GOAT שלי.
    כאוהד ס"א, זאת הדרך שבה אני בוחר: הקבוצה מוגדרת מעל האינדיבידואל.
    דו הקרב שלו מול וולט צ'מברלין (השחקן האינדיבידואליסט הדומיננטי ביותר בתולדות הליגה), המחיש זאת בצורה הטובה ביותר.
    טימי היה כזה. מאנו היה כזה. בהרבה מקרים גם בוסטון של שנות ה – 80, דטרויט של הבד בויז של 2004 – 2005.
    סטיב קר יודע את זה והרים את גולדן סטייט מקבוצת סיבוב 2 לאלופה (עד שדוראנט הגיע) ושוב ב – 2022.
    אבל כדרך, הדרך של מייקל גו'רדןהיא השולטת בליגה.
    לראסל הטבעת פחות חשובה משיא הטריפל דאבל. ללברון, הקבוצה היא כלי בלבד להשגת הישגים אישיים.
    כל פישר מצוי חולם להיות קובי, לא ביל ראסל. חבל.

    1. מסכים עם הגדולה של ראסל בכך שתמיד שם את הקבוצה לפני הכל אבל אתה מציג את זה כאן כאילו הייתה לו אופציה לייצר מספרים טובים יותר והוא וויתר עליה לטובת הקבוצה.

    2. נראה לך נגר בליגה של היום יכול לסחוב קבוצה לאנשהו? ראסל שיחק בקבוצה הטובה ביותר בליגה של מסוממים היום היה ריב באתר אם הוא שווה מקס הנגר. בסוף כוכבים התקפיים מביאים אליפות ונצחונות. אין שום רע בלהיות קובי ברייאנט, הוא יושב למעלה ומחייך עם 5 טבעות על היד ואיזה חצי מליארד בבנק (לא מעטים מהם מפרסומות).

    3. נסחפת…
      אל תשכח שהישג קבוצתי הוא תמיד גם הישג אישי.
      גם מאנו לא היה ממש דפנסיב סטופר, והתרומה שלו לקבוצה היתה ברובה התקפית.

  12. הם גם היו שני החוסמים הגדולים ביותר כשמרישומם בלתי רשמיים (החסימות חושבו רשמית מ-73/4' כמו גם החטיפות) לווילט 8.8 חסימות למשחק בעונה הסדירה ב-112 מש' שבהם נרשמו חס' ולראסל 8.1 ב-135 מש'.
    בפלייאוף לווילט 8.3 ב-38 מש' שבהם נרשמו חס' ולראסל 7.7 ב-50 מש'
    https://www.reddit.com/r/nba/comments/3s9669/heres_135_nba_games_where_blocked_shot_data/
    https://github.com/vyabor/Putting-Wilt-and-Russell-on-all-time-blocks-list-adjusting-for-pace

        1. איזה פרימיטר לא היה לך קו 3 ולא היה לך שחקנים שיודעים לזרוק מטווחים ארוכים ביעילות ובכמויות. שרוב הליגה נגרים חסרי אתלטיות קליעה כדרור מסירה או חכמת משחק, שלא יודעים לעשות כלום פרט לזרוק לבנה לסל להיות מגן צבע לא כזה קשה.

          1. היו שם שחקנים שידעו למסור.
            גם זריקות מרחוק היו, לא יעילות כמו היום, ובטח לא שלשות.
            רואים שראסל מכסה שטחים מעולה, מגיע לקלעים שזורקים מחצי מרחק, וגם לסנטרים.
            היה בחור ארוך, ואתלטי, הרבה יותר מאחד כמו רודי גובר למשל.
            בנוסף, הוא יצר מתפרצות ואפילו הוביל אותן!
            שחקן אידיאלי להגנות של היום.

            1. מה שאתה רואה זה משחק בהילוך סופר איטי, שחקנים הרבה פחות אתלטים. הקרוס אובר גולה רק בעשור אחרי ושוכלל מאז, שחקנים יכלו לכדרר רק ביד אחת ובקו ישר , המכניקת זריקה הייתה כל כך שבורה ואני לא מדבר בכלל על זריקות מ3 (ששינו את כל העניין של כיסוי שטחים וריווח) , המסירות ברמה כל כך נמוכה. רודי גובר ארוך משמעותית מראסל ולא מסוגל לחסות שטחים.
              .
              איזה מתפרצות יצר ואיזה הוביל מדובר בנגר.

            2. נראה לי שאתה ממעיט בערכו, ובערכם של כל אלה שמעריכים אותו, אבל כל אחד ודעותיו.

  13. תודה מנחם.
    עולם הכדורסל ועולם הספורט בכלל נפרד מאחד האנשים הכי גדולים שלו, הווינר האולטימטיבי. בעצם הוא עונה על ההגדרה של גואט בעצם הנצחונות שלו.
    ובנוסף, היה גם פייטר גדול של זכויות אדם.

  14. מוקדש לדה שוט-KD מתחמם לטרייד בחמים מהתנור
    גם טייריק אונס עוד חי ומנגב הפך להיות דומה לקונלי 🙂
    הכדרור של דוראנט טרם השתפר דה שוט לפי הסרטון 🙂
    https://www.youtube.com/watch?v=6AxSi5kYqyM

    מה שעוד רואים בסרטון שאין שופט הם משחקים כדורסל ולא WWE חוץ מהקטע של ההגנה שזה לא קיים גם שם

  15. ברוך קרעת אותי מצחוק אבל האמת עימך. ראסל היה נגר ושיחק עם נגרים. וויחט היה 50 רמות עליו.
    האליפויות זה סתם כי הוא בקבוצה יולר חזקה בהרבה זו הסיבה היחידה. הוא וןילט לא אותה רמה זה כמו להשוות את רוברט הורי וקובי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט