ביל ראסל הלך לעולמו

ביל ראסל, אחד הכדורסלנים הגדולים בהיסטוריה, הלך לעולמו בגיל 88. ראסל מת בשלווה לפי משפחתו.

ראסל ידוע כשחקן בוסטון סלטיקס בשנות ה-60, איתה זכה ב-11 אליפויות (יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה). הוא זכה 5 פעמים ב-MVP, שימש כמאמן שחקן בבוסטון וכאמור נחשב לאחד הגדולים בהיסטוריה.

פרס השחקן המצטיין של סדרת הגמר נקרא על שמו של ראסל. במשך שנים הוא הוענק ע"י הסנטר, אחד האנשים המשפיעים בתולדות הספורט, לזוכים השונים. יהי זכרו ברוך.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. היה אדם, שחקן, חבר לקבוצה ומאמן גדול מהחיים
    מנחם זכה שהוא חזה בו במציאות, את הגדולה של אז היה צריך לראות בעיניים.

  2. ראוי לציין בעיניי שמלבד היותו מגדולי השחקנים שדרכו על פרקט ותרם המון לפיתוח המשחק, הוא גם האיש שבצלמו נוצר הקונספט של שחקן-מנהיג חברתי שעמד נגד גזענות. בזכותו יש לנו את קארין, ג'יילן בראון ועוד הרבה שחקנים והרבה הישגים חברתיים.
    האדם שהיה הכי כיף ללמוד עליו ועל מעשיו. אני חושב שהדרך הכי ממצה לתאר את פועלו החברתי היא להראות לאיזו רמת קטנוניות עלובה הגיעו אנשי ה-FBI שעקבו אחריו עבור התיק שהסוכנות, שפחדה מהתנועה לזכויות האזרח ומזכויות אזרח, פתחה עבורו רק כי היה unapologetically black וסירב לשחק אותה שחור מחמד לאוהדים גזענים:
    “an arrogant N—- who won’t sign autographs for white children.”

    1. ואני ממש מחכה לראות איך כל מיני גזענים ברחבי העולם שהיו שונאים אותו אם היו בתקופתו ירכבו על המוות שלו עבור נקודות פוליטיות.

  3. מנהיג משכמו ומעלה על המגרש ומחוץ לו. מהסמלים הגדולים של הליגה.
    הסלטיקס מאבדים בשנים האחרונות את כל האגדות של שנות ה-60. רק בוב קוזי עוד יקבור את כולנו.

  4. ענק, האיש ששם את הסלטיקס בפסגה של הליגה. כל כך הרבה הישגים, וכל זאת מבלי לאבד את המהות של הכדורסל, שהיא להיות חלק משלם שהוא גדול מסך מרכיביו: קבוצה. כשמוסיפים לזה את המקום והמעמד שלו בקרב הקהילה האפרו אמריקאית, מתקבל אדם דגול באופן כללי.
    .

    נחקק כעת בראשמור של מעלה

  5. הפלה של הכדורסל
    וואו
    זה מסוג השחקנים האגדות
    שאתה יודע שתזכור את היום שהם נפרדו מאיתנו
    אולי הגדול מכולם שנפטר .

  6. אחד הענקים . בוודאי הגדול ביותר ב-30 השנים הראשונות של הליגה . ייזכר תמיד כמי שסלל את הדרך לדורות של שחקנים שחורים.

    1. כשחקן אחד על אחד ווילט גדול יותר עם התקפה טובה הרבה יותר וגם לו הייתה הגנה מעולה ויכולת חסימה אדירה והיה מוסר לא פחות טוב והיה המצטיין בשתי האליפויות שלו.
      אך כמנהיג ווינר ראסל היה ברמה מעל ווילט.

    1. זכה בחמישה MVP. ווילט זכה בארבעה.
      והנגר הזה ידע לקלוע טוב כשהיה צריך. אתלו לעולם לא היה יכול להיות 11-1 מהקו כפי שהיה לווילט במשחק בגמר.

  7. הרבה יותר משחקן כדורסל,
    על בני אדם מסוגו נכתב:
    .
    וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם"

  8. עצוב, עצוב. שחקן ענק. אישיות מדהימה. פגשתי אותו כמה פעמים בחדרי ההלבשה של הניקס והסלטיקס, ותמיד היה נחבא אל הכלים כזה ומסרב להיכנס לשיחה. רק כן ולא. או שהיה ביישן או שהעדיף שיעזבו אותו לנפשו. בפעמים האחרונות שיצא לי לעבור לידו רק אמרתי 'היי ביל' והוא ענה בחצי חיוך 'הי', וזהו. לדעתי הוא היה המגן הטוב ביותר באזור הצבע עם טיימינג יוצא מין הכלל, מוטות זרועות ענקיות, וחוש משחק מעולה ביותר. יהי זכרו ברוך.

    1. ככדורסלן מייקל היה גדול יותר כשהיה מנהיג ווינר וחכם ותחרותי ומשפיע על הקבוצה והמשחק לא פחות מראסל והיה אדיר בשני צדי המגרש ולא רק בהגנה.

  9. נזכרתי בפוסט שנכתב לפני מספר שנים וכבר לא נמצא באתר(לצערי)
    הייתה פינה של מנהרת הזמן …
    וזה מה שכתבתי על ביל ראסל ז״ל שנבחר בדרפאט 96
    אז מי היה ביל ראסל?

    11 אליפויות, 5 פעמים MVP, תריסר הופעות באול סטאר , אול סטאר MVP , פעמיים אלוף מכללות ( 55 ו 56 ) , מדליית זהב אולימפית ( מלבורן 56 ) , 2 אליפויות כמאמן שחקן. 15.1 למשחק עם 22.3 ריבאונדים למשחק ללא רישום רשמי על חסימות (סביב 8 למשחק).

    עד כמה ראסל היה מוערך ? הוא נבחר 5 פעמיים ל MVP ורק 3 פעמיים לחמישייה הראשונה של העונה. זה נתון בלתי נתפס.

    החלטנו להתעלל קצת בראסל ולשלוח אותו 40 שנה קדימה ….

    MBK מתחיל עם הבחירה בדראפט

    ראסל סנטר בגובה 2.05 בעל קריירת מכללות לא רעה בג'ורג'טאון לצידו של הכוכב הגדול אלן אייברסון מצליח לזכות ב NCAA לאחר 4 עונות מלאות בקולג'. אין שאלה לגבי מי הבחירה ה-1 בדראפט וזה הכוכב הגדול והבלתי מעורר של הקבוצה אלן אייברסון.

    ראסל הגיע לדראפט בגישה בעייתית קצת, הוא מסרב להשלים עם העובדה שהוא נחשב לשחקן משלים בלבד, קבוצות פחדו לגעת בשחקן שחזק בצד אחד בלבד של המגרש, למרות ממוצע מרשים של 15 ריבאונד ו-4 חסימות, ראסל נחשב נגר רציני עם ממוצע קרירה של 9.7 נקודות בלבד ב 41% מהשדה ב-4 עונות בג'ורג'אטאון.

    הדראפט חזק, חזק מאוד. השמות נקראים בזה אחר זה, ראסל פשוט לא נבחר הוא בנה על הבחירה ה-20 אבל קליבלנד החליטה ללכת על אילגאוסקאס הליטאי, אפילו דנבר בבחירה ב-23 הלכה על הכשרון היווני אפטימס רנציאס, בבחירה ה 29 שיקגו בולס מחליטה לתת צ'אנס לסנטר הצעיר.
    ביל ראסל בשיקגו בולס

    ראסל אמנם היה חלק מהקבוצה המיתולגית של הבולס שסיימה במאזן 8-74 אך ראסל לא זוכה להרבה דקות משחק ויש דיבורים על סכסוך כבד עם ג'ורדן. ראסל זוכה לדקות משחק בודדות בהן מציג את היחס חסימות/ריבאונד הגבוה בליגה ל 36 דקות.

    בשנה שלאחר מכן ראסל ממשיך שלא לקבל את ההזדמנות הוא צופה בג'ורדן זוכה ב MVP ה-5 שלו של סדרת הגמר (ע"ש אלג'ין ביילור) וליבו נחמץ, הוא מסיים את העונה עם 4 נקודות למשחק, 6 וחצי ריבאונדים ו 2 חסימות. הוא לפחות זכה לכבוד לשחק עם גדול הסנטרים של בוסטון בכל הזמנים, רוברט פאריש הקשיש.

    לראסל נמאס מלהיות שחקן משני ומיחסיו הרעועים עם פיל ג'קסון ודניס רודמן והוא יוצא מהחוזה שלו לנסות את מזלו בקבוצה אחרת, קבוצות לא ממש קופצות על הסנטר והלייקרס מחליטה להעניק לו חוזה לשנתיים כגיבוי של שאקיל אוניל, ראסל שוב זוכה לכמות מועטה של דקות משחק כאשר שאקיל הולך ומסתמן כשחקן הציר הטוב והדומננטי בליגה. ראסל לא מוותר ובכל דקה של המגרש תורם המון נחישות והגנה, המעבר לאל איי עושה לו טוב ובעונת 98-9 (העונה המקוצרת) הוא מציג מספרי שיא של 7 נקודות למשחק לצד 9 ריבאונד ו 3 וחצי חסימות ב 26 דקות.

    לאחר שנתיים בהן ראסל נהנה מהחיים הטובים באל איי לצד שאק וקובי הלייקרס הולכת על פיל ג'קסון מה שסיים למעשה את קריירת המשחק של ראסל ב-LA.

    ביל ראסל באירופה

    ראסל נפלט מהליגה וחותם בקבוצה ירוקה מיוון עם מאמן דינמי וקשוח. השנה היא 1999 והאחים יאנקופליס רוצים להעלות את קרנה של פנאתנייקוס בכל מחיר. יחד עם ההחתמה של זליקו אוברדביץ', מחליטים להביא לאתונה את ביל ראסל תמורת 5 מיליון דולר לשנתיים. סכום דימיוני במונחים של אותם ימים. כבר בעונתו הראשונה לצד הכוכב הישראלי עודד קטש ולצד רברצה ובודוריגה ראסל מפגין את סט הכישורים שלו כאשר הוא נועל לחלוטין את רחבות אירופה. בגמר של אותה שנה מול מכבי תל אביב הוא נבחר ל-MVP של הגמר יחד עם עודד קטש. ראסל ממשיך לשחק 13 שנה בפנאתנייקוס במהלכן הוא זוכה ב 11 אליפויות אירופה (נכנע רק פעמיים 04 ו 05 לאימפריה הצהובה בראשות פארקר את שאראס), ו-13 פעמים בדאבל היווני.

    ראסל בדרגת אל יווני קיבל כמובן אזרחות והיה חלק מהנבחרת היוונית שזכתה בזהב האולימפי של 2004 ובאליפות העולם של 2006 עם הצגות גדולות של ראסל על האמריקאים בחצי הגמר כולל חסימה על אייברסון שמבטיחה מדלייה יוונית היסטורית.

    ראסל השחקן הגדול ביותר ששיחק אי פעם באירופה פורש בשנת 2012 וזוכה להחליף את אלילו ז'ליקו כמאמן פאו.

    ביל ראסל גדול שחקני הכדורסל באירופה נבחר להיכל התהילה ב-2016 וסוגר מעגל עם רשימה של אלוף מכללות, אלוף אולימפי, אלוף עולם, פעמיים אלוף NBA, חבר לקבוצה הטובה בהיסטוריה (בולס 96) ו-11 אליפיוות אירופה ב-13 שנים.

    ראסל, אגדה ירוקה, זוכה לכבוד המגיע לו. בנאום הכניסה להיכל התהילה הוא מציין את עודד קטש חברו הטוב משכבר הימים ביוון, את ז'ליקו אוברדוביץ' ואת מייק באטיסט שיחד עם ראסל היו משך שנים תאומי המגדל של אירופה.

    ראסל סוגר מעגל כאשר כל הקהל + אלן אייברסון ושאק חבריו בג'ורג'טאון ובלייקרס שנכנסים עמו בשערי ההיכל מריעים לו ממשוכות והמעגל נסגר סופית.

    1. מרישום לא רשמי לראסל 8.1 חס' למשחק ב-135 מש' בעונה הסדירה ו-7.7 בםלייאוף ב-50 מש', במשחקים שנרשמו בהן חסימות לווילט 8.8 בעונה הסדירה ב-112 מש' ו-8.6 או 8.3 בפליעאוף ב-38 מש'.

  10. דיווח באתלטיק לפיו זאיון וויליאמסון לא מרוצה מכל ההערות על המשקל שלו, או מהטענות לפיהן הוא לא מתאמץ מספיק.
    😁איזה טעות של נא על ההחתמה,הבן אדם מינימום אהבל עם אופי נכלולי,או שקרן,הוא יפלט מהליגה מהר מאוד

      1. כולם לא אוהבים הערות כאלה!!! זה לא עושה אותו נכלולי או שקרן ולא אומר דבר לגבי המשך דרכו בליגה!!!

  11. ראסל מחזיק בשיאי ממוצעי כ"ח למשחק בפלייאוף עם 24.9 ושיא ממוצע אס' למשחק בפלייאוף לשחקן שאינו רכז 4.7 כשווילט שני עם 24.5 ו-4.2. בעונה הסדירה המצב הפוך כשראסל שני עם 22.5 ו-4.35 ווילט ראשון עם 22.9 ו-4.44.
    באס' לווילט שיא ממוצע עונתי בעונה הסדירה ובפלייאוף עם 8.56 ו-9 בהתאמה כשאין אחר שאינו רכז שמתקרב אליו.

    1. שיא האס' העונתי של ווילט בעונה הסדירה היה בעונת 67/8'. בעונת האליפות שלפניה השיג 7.78 שהוא השני לשחק שאינו רכז, כשלראסל הכי הרבה היה 5.8 ואחריו 5.3. לווילט היו 7 עונות עם 5.2-4 (5 מהן בסוף עם 4.5-4) וב-5 נוספות (ב-4 הראשונות ובשישית) עם 3.4-1.9.
      לראסל בעונתיים הראשונות 1.8 ו-2.9, בשלוש הבאות 3.7-3.2 וב-8 האחרונות 5.8-4.6.

      בפלייאוף בעונת השיא של ווילט הוא השיג בסיבוב הראשון אחד-עשר אס' למשחק (44 בארבעה מש'), בגמר האזורי עשרה למש' (50 בחמישה מש') ו-6.8 בגמר (41 בשישה מש'). חוץ מעונה זו הכי הרבה היה לו ב-68' עם כ-6.5 למשחק (85 בשלושה עשר מש') כשב-70' מסר 4.5 אס' למשחק (81 בשמונה עשר) ובסיבוב הראשון ב-71' 6.1 (43 בשבעה מש' – בסיבוב השני שני אס' למשחק בהפסד 4-1 למילווקי) ובשאר הסדרות הפלייאוף ששיחק בהן השיג 4-2 אס' למשחק.
      השיא האישי של ראסל (רישום רשמי של אס' בכל הפלייאוף רק מ-60' כשלפני כן יש רישום רק בסיבוב הראשון ב-58') הוא 6.33 ב-65' (ואחד נוסף מעל 6). למעט שלושה פלייאופים עם ממוצעים של 2.9, 4.4 ו-4.8, בשאר שבעת הפלייאופים הוא השיג לפחות חמישה אס' למשחק. מבחינת סדרות לראסל ממוצע של לפחות ארבעה למשחק ב-18 מתוך 23 הסדרות מ-60' ולפחות חמישה ב-15 מהן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט