הפיסטונס – קבוצות מנומסות לא עושות היסטוריה / יונתן

לאורך השנים היו קבוצות שלקחו אליפות תוך כדי שהן משנות את הדרך שבה חושבים על המשחק: גולדן סטייט ב-2015 עם מהפכת השלשות, הבולס ב-1996 עם חמישיית המוות שלה (כן, הייתה כזו), או מגוון רביעיות מוות של סווינגמנים שהקיפו סנטר ואולי גם איחוד הצמרת בסלטיקס ב-2008 שנתן השראה לאנסמבלי הכוכבים שצצו מאז. 

אבל יש קבוצה אחת שלטעמי בכל אליפות ואליפות שלה (והיו רק 3) חוללה מעין מהפכה קטנה. 

הפיסטונס. 

שתי האליפויות הראשונות

משחקים של הפיסטונס משתי עונות האליפות הראשונות נראים מעט משעממים ומחוספסים, הם כוללים רגעים אלימים שלא לצורך והנבל הראשי הוא בחור לבן.

מעבר להשפעה הברורה שלהם על איך שנראית כמעט כל הפקה של נטפליקס, לבאד בויז היו גם השפעות מרחיקות דרך על עולם הכדורסל.

סנדקי הסמולבול

עד 1989 היה ברור שהדרך לאליפות עוברת בבניית קבוצה סביב ביגמן איכותי. מאז בוב פטיט וביל ראסל היה כזה לכל אלופה. 

החריגה היחידה בנוף ההיסטורי הייתה הקבוצה שלי – גולדן סטייט ב-1975. אבל לנו יש את הבעיות שלנו. 

הפיסטונס של סוף שנות השמונים לא התברכו בסנטר כזה. הם ראו את קארים, מוזס מאלון, פריש ומקהייל שולטים בעשור הזה והיו צריכים פתרון אחר.

וכך, הגנה קשוחה בצבע, לצד הצורך של יריבות להתמודד עם גארדים מהירים הולידו סוג חדש של משחק. 

ארבעת הקלעים המובילים של הפיסטונס היו בגובה של עד 198 ס"מ: אייזיה תומאס, ג'ו דומארס, מארק אגווייר ו-ויני ג'ונסון. 

ג'ו דומארס, שחקן שרשום בגובה 190 ס"מ זכה בMVP ב-1989. אייזיה תומאס, 185 ס"מ, זכה ב-1990. עד היום תומאס הוא השחקן הכי נמוך לזכות בMVP גמר. ג'רי ווסט, טוני פארקר וסטף קרי רשומים כאינץ' מעליו. 

הסבא של הסטרץ' 5

הפיסטונס לא נחו על זרי הדפנה לאחר האליפות הראשונה. הם פתאום לא הסתמכו רק על נמוכים וליימבר ובעיקר ג'יימס אדוארדס קלעו הרבה יותר. לביל ליימביר היה יותר כישרון ללהרביץ מאשר לסקייהוק, דרים-שייק או בלאק טורנדו אבל התגלה שבל זאת יש לו צד רך – בעונה הזו הוא קלע הכי הרבה שלשות לאורך הקריירה כאשר, במשחק השני מול הבלייזרס בגמר, למרות שהפיסטונס היו אלה שהפסידו – ליימביר נתן תצוגת קלאץ' מפוארת עם 6 שלשות כשהוא משווה את השיא שקבע מייקל קופר, 3 שנים לפני. 

לשם השוואה, האלופה הבאה שהגיעה, השיקגו בולס, קלעה 5 שלשות. כקבוצה. לאורך כל הגמר. 

הקומישנר הרס את כל הכיף

וכמובן, שלהגנה של הבאד בויז מגיעה התייחסות נפרדת.

הם היו קשוחים, ולא וויתרו לאף אחד. 

כל טיעון כדורסל נוסטלגי מתחיל ב"נראה את השחקנים הרכים של היום מתמודדים עם ההגנה של הפיסטונס". 

אבל האמת היא, שאף אחד לא התגבר עליה.

אף אחד למעט דייויד שטרן. 

חוק הפלייגרנט נכנס לליגה בעונת 1990-91. מיד אחרי האליפות השניה. "חוקי ג'ורדן" הידועים לשמצה כבר עבדו פחות, לשמחת מייקל ג'ורדן שחגג את החוק בלטאטא את האלופה המכהנת מהפלייאוף.

ועדיין, אחרי עשור שהיה שייך לקבוצות התקפה זוהרות כמו הלייקרס וזוהרות יחסית כמו הסלטיקס, הפיסטונס הבהירו לכולם שניתן לקחת אליפויות בהמון הגנה. הבולס, הרוקטס והספרס הסכימו עם הגישה הזו. 

פלייאוף 1991 – הבאד בויז מרביצים, השופטים שורקים והשדרנים מופתעים

האליפות ב-2004

ב-2004 הלייקרס והפיסטונס נפגשו שוב בגמר. 

בשיחה בינו לבין קובי ששודרה בשנת 2018 בTNT  שאק גיחך: "בן וולאס שומר עליי?".

לפיסטונס בכלל היו תוכניות אחרות להגנה. הם החליטו לנטרל כל אלמנט אחר בהתקפה של הלייקרס. קובי ברייאנט סיים את הסדרה עם 38% מהשדה. אף שחקן לייקרס אחר לא קלע יותר מ-7 נקודות בממוצע למשחק. קובי הסביר שהפיסטונס פשוט שמרו על הלייקרס לאורך כל המגרש. פתאום כדי ששאק ייקבל כדור הוא צריך להתרחק מהסל כי אף אחד אחר לא מתקרב. 

שאק סיים עם מספרים מרשימים וב63% מהשדה. אבל בניגוד לסדרות הגמר הקודמות שבהן הUSG% שלו עמד על לפחות 33.5% הפעם המדד הזה התדרדר ל-28.4%. הוא היה הקלע המוביל של הלייקרס בסדרה וניצל כל הזדמנות לסיים את המהלכים של הלייקרס – הפיסטונס פשוט דאגו שהוא לא יוכל לקבל את אותה כמות ההזדמנויות.

הדור החדש של הסנטרים כבר לא יכל לחכות לכדור ליד הצבע.  

אם בפעם הקודמת הקבוצה הקשוחה מדטרויט קלקלה לקארים עבדול ג'אבר את הסיום של עונת הפרישה – הפעם הם דאגו שקארל מלון ייצא לפנסיה בלי אליפות וששאקיל אוניל יילך לחפש את מזלו במקום אחר. הפיסטונס מהצד השני מעולם לא היו זקוקים לכוכבים גדולים. בסוף שנות השמונים לפיסטונס היה אייזיה תומאס, סופרסטאר לפי כל מדד ועדיין לא מג'יק או בירד – הקבוצה ב-2004 הייתה מהאלופות מעוטות הכוכבים שנראו. 

תואר MVP הגמר הלך לצ'ונסי בילאפס. השחקן הכי נמוך לקבל אותו מאז, ובכן, דומארס ותומאס.

שאק וקובי דנים במפגש ביניהם על הפיסטונס

בכל אחת מהאליפות שלהם הפיסטונס הצליחו להגדיר מחדש את הגבולות של משחק ההגנה ושל שימוש בשחקנים גבוהים וגם להגביה את התקרה של גארדים נמוכים כמנהיגים על המגרש.

ההווה של הפיסטונס לא מרשים וזה כנראה משמח את אוהדי כל היריבות שהם צברו לאורך השנים.

אבל יש סיכוי שבפעם הבאה שהם ייחזרו להיות תחרותיים הם יילמדו את כל הליגה משהו חדש. כנראה שבדי הרבה אהבה קשוחה.

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. תודה גדולה ג'ון. אני ראיתי את הבד בויז כמה פעימים בפעולה. דבר חשוב מאד בקבוצה היה ג'ו דומארס שבגלל אייזיה תומאס לא קיבל מספיק קרדיט על התרומה העצו מה שלו. וגם ביל למבייר היה הרבה יותר טוב מהקרדיט שנותנים לו כסנטר נמוך שהיה אחלה ריבאונדר, קלעי טוב מאד, ובכלל – שחקן פיקח שבא לעבוד כל לילה. הטרופים שלו הפכו לשיחת היום עליו במקום איכותו כשחקן. והקבוצה של 2004 הייתה הקבוצה הממוצעת ביותר שלקחה אליפות בגלל משחק קבוצתי אופטימלי כשכל שחקן – אף סופרסטאר – תורם את כל מה שהיה לו. צ'ונסי והמילטון נתנו את משחקי חייהם בדיוק בזמן הנכון: סידרת הגמר.

  2. זה שהגבוהים שלהם קלעו פחות לא הופך את הפיסטונס לסנדקי הסמול-בול.
    ה
    קבוצה שזרקה בכל רגע נתון על הפרקט שניים מתוך:ליימביר,מהורן, סאלי ואדווארדס כשדניס רודמן היה הסמול פורוורד המחליף שלה רחוקה מלהיות קשורה לסמול בול.

    1. בהתקפה הם בהחלט היו כאלה. הרבה זמן לא ראו שום אלופה עם כל כך הרבה כוח אש נמוך לפניהם.
      בהגנה אני לא יודע אם מישהו יכל להיות, היה אסור הגנה איזורית עד 2002 אז די היית חייב להצמיד מישהו גבוה לגבוהים של היריבה.

        1. אני רואה את זה כמשחק התקפי שיש בו יותר הסתמכות משחק עם הפנים לסל וכעיקרון ויתור על גובה ומאסה לטובת מהירות… יותר חדירות או זריקות מרחוק מאשר ניסיון למצוא גבוה סטאטי שקולע מקרוב.
          גובה משחק תפקיד – גם אם יש לך שרירן בגובה מטר שמונים שיכול להיתקע בצבע – יהיה קשה לקרוא לזה אחרת.
          הגנתית מן הסתם זה דורש לדעת לעזור, מה שהיה יותר קשה בתקופה שבה איזורית הייתה אסורה.
          .
          ברור שזו הגדרה מעט גמישה – ואפשר להתווכח אם הפיסטונס היו כאלה או לא כי לא היו חמישה גארדים על המגרש בכל זמן – אבל לענייננו – הם הראו שאתה יכול לנצח את המשחק בהסתמכות על גארדים. זה לא מובן מאליו.

          1. זו לא ההגדרה המקובלת אבל נניח שאני זורם איתך אז הלייקרס והסלטיקס של שנות השישים המציאו את זה הרבה לפניהם.

            1. אני אטען שהם לא הסתמכו על גארדים – אבל אם לטעון את הטיעון ההפוך שגם פעם לא היו חייבים גבוה דומיננטי כדי לקחת אליפות – ביןמטום היינסון, ראסל ווילט שמקבל MVP גמר – אני לא בטוח שהסלטיקס והלייקרס הן דוגמאות לגיטימית.
              .
              ריק בארי עדיין המלך.
              .
              ברור שהיו עוד שילובים מנצחים עם כוכבים נמוכים… אבל הפיסטונס ב89 היו ממש קבוצה שההתקפות שלה היו בנויות על נמוכים. היה בהתחלה בכלל דנטלי שהוחלף באגוואייר.
              הם לא המשיכו עם זה ב90.

            2. בוסטון לא הסתמכו בכלל התקפית על ראסל והיינסון ממש לא שיחק בפנים. הוא אמנם רשום כפאוור אבל שיחק הרבה יותר כמו שאתה מתאר בזריקות מבחוץ.
              בלייקרס אני מתכוון לשנים טרום ווילט (שהגיע רק בסוף העשור לשם)למרות שאפשר לטעון שגם בשנים שלו שם הם ממש לא הסתמכו ועליו התקפית.
              המשחק שאתה מתאר רק על סטרואידים זה בול איך שההסלטיקס והלייקרס שיחקו בשנות ה-60.

            3. גם ג'אבר זרק סוג של מיד ריינג'. אני לא יודע איפה בודקים איזה אחוז מהקליעות שלו היה מהצבע ואיזה מהמיד ריינג' אבל הסקייהוק לא היה נזרק מצמוד לטבעת. ולצ'מברליין היה פיידאוויי מפורסם.
              עדיין – מעבר לסטטיסטיקה – אני זוכר שבשנות התשעים דיברו הרבה על זה שג'ורדן הראה לכל המפקפקים שאפשר לקחת אליפות כשאתה גארד. הציטוט היחיד שאני מוצא כרגע לגבי זה ש"אתה צריך סנטר דומיננטי" הוא של קיקי ואנדוויי שזה מוזר כי הוא עוד היה שחקן כשג'ורדן נבחר – אבל זה היה בכל מקום בניינטיז.
              וזה היה לי מוזר כי הפיסטונס לקחו אליפות לפניו בלי ביגמן דומיננטי.
              גם אם לא כל הביגמנים נופלים למודל של שאק – וגם אם בסיקסטיז שיחקו ראן אנד גאן שזה סמולבול על סמי מרץ – זו עדיין רשימה של סנטרים שנראה לי שכמעט כולם (או כולם?) ברשימת 75 הגדולים, לעומת מה שהיה בפיסטונס…
              .
              יותר מטריד אותי שההשוואה של דירק לליימביר עברה כל כך חלק. כאן ממש מתחתי את החבל.

            1. הusg% של אדוארדס, מהורן, ליימביר ורודמן פחות או יותר סוגר את הרשימה בקבוצה. כל אחד מהם לקח פחות זריקות בממוצע מכל אחד מה4…

            2. לא אמרתי שהפוסט אפ היה שלהם…

          1. אני זוכר שכשהווריירס לקחו ב2015 דיברו הרבה על סמול בול בהקשר של הסוף של עידן הכוכבים הגבוהים.
            לא ההגדרה האהובה עליי.

  3. תודה יונתן.פיסטונס של סוף שנות ה-80 יש לי פינה חמה בלב. הייתי אצל חבר בדטריוט בדיוק באליפות השנייה וחגגתי עם כולם למרות היותי אוהד לייקרס.
    אני פחות מסכים איתך לגבי היותם פורצי דרך,מסכים שהם לקחו אליפות שהכוכבים הגדולים שלהם הם גארדים ולא סנטרים אבל הם השתמשו בהחלט במשחק הפוסט והמשחק הסטנדרטי נקרא לזה.לגבי האליפות מול הלייקרס הם פשוט ניצלו הזדמנות בדיוקכמו טורנטו אז קשה לי לראות שהם המציאו משהו.היה להם מזל שהלייקרס היו מסוכסכים אחד עם השני ושקארל מלון היה פצוע

  4. להם היה את למבייר
    לנו היה את מייק "המשוגע" קרטר.
    אבל אליפות לא לקחנו….. אז.
    אהבתי את הקבוצה ההיא מדטרויט
    אחל טור
    🙂

  5. סקירה ממש מעניינת. מעניין גם איך התפיסה ההיסטורית של הקבוצות הגדולות דאז נשארה די קבועה לאורך השנים בעוד דטרויט היא זו שעושים לה קואופטציה לכל מיני כיוונים לפי הנראטיב הנדרש.
    אז כדי למנוע שאעשה קואופטציה בעצמי, ומצד שני כדי שהבטן המלאה שיש לי על סטרן תתבשל (איבדתי את המטאפורה שם באמצע. או שאני מכין האגיס) לכדי פוסט למקרה שיום אחד יהיה לי זמן – חוק הפלייגרנט ודטרויט – זה ידוע? יש מקום שאפשר לקרוא בו בלרב על זה? ועל דעתו של סטרן לגבי אותה דטרויט?

    1. בילאפס התלונן על הכנסת ההנד צ'ק (לא נותנים לדחוף שחקנים כמו פעם), הנה איך שתומאס רואה את שינוי החוקים:

      https://twitter.com/TheAssociation/status/1254519433323622400?s=20&t=6UckeCisO8RGupQvpYs1zg
      לא חושב שזה היה אישי נגד דטרויט ולא מתחבר לדמעות התנין של צ'ונסי ושל אייזיה. כדורסל לא אמור להיות רוגבי.
      אני פשוט לא אוהב את טענות ה"איך השחקנים הרכים של היום היו מתמודדים מול הבאד בויז?". הם לא היו מתמודדים איתם. כמו שכל השאר לא התמודדו.

      1. גם אם החוקים נכונים, ובמקרה הזה אני מאוד מסכים כי מי שאוהב מכות יכול היה פשוט לחכות לקיץ לסרט של שוורצנגר, הם עדיין יכולים להתחבר לפילוסופיה כללית שאני פחות מסכים איתה.
        נגיד, אני חושב שהקמת הפארקים הלאומיים ושימורם היה רעיון טוב, אבל אחת הסיבות העיקריות לחוק הפארקים היא ניסיון של וודרו ווילסון לנשל עוד כמה ילידים מהאדמות שלהם.
        מסכים מאוד לגבי טיעון הלא היו מתמודדים.

          1. ספוילרים…
            אבל בקטנה, סטרן היה צריך למכור את הליגה השחורה לאדם הלבן הממוצע במהלך תקופת רייגן הזוועתי, הנשיא הגרוע והאכזרי בתולדות ארצות הברית.
            מצאתי כמה מחקרים בנושא (ואני מקווה שהם עדיין שמורים לי איפשהו), אבל על דטרויט פחות דיברו שם. נראה לי שקבוצה, שחורה ברובה, די אלימה היא משהו שפחות מתאים לתדמית הדרושה.
            שוב מדגיש שזה לא אומר שהשינויים האלו לא היו מוצדקים או שהבכיינות של בילאפס ות׳ומאס נכונה.

            1. הפלייגרנט בא בתקופת בוש האבוש.
              לא רואה הקשר פוליטי כאן. הפיסטונס לא עוברים טוב גם אצל ליברלים…

            2. זה לא שדברים השתפרו יותר מדי תחת הבן של אחד מאנשי העלילה העסקית…
              היי, הפיסטונס לא עוברים טוב גם אצלי. אז אם אתה אומר שלדעתך אין וזה לא שמצאתי משהו במחקרים האחרים, אאלץ להניח לנושא.

  6. יופי.
    חסר רק שדומארס כג'נרל אמנם זכה באליפות אבל הפרנצ'יז לא התאושש עד היום מהטעויות שלו.
    הייתי מקביל את דומארס ותומאס לצמד המודרני טומפסון וקורי.
    גם טומפסון וגם דומארס נחשבים כלא מוערכים.

    בכל אופן מה שהיה מיוחד בדטרויט זה האופי הקבוצתי הקשוח ולא היכולת לשלם לסופרטים היסטורי.
    וכמובן להחתים שחקנים כמו ווסט,איגודלה וקווין דורנט.

    1. +12
      הקשיחות המנטלית שלהם הייתה משהו מעורר השתהות.
      ראיתי את ה30 על 30 שלהם בGOLD ונדהמתי איך מנטליות מיוחדת ומחוספסת של יחידת שחקנים שהם כמו אחים הופכת יחידה מוכשרת אבל לא מפוצצת בכישרון שהופכת אותם לקבוצה אלופה ברמה גבוהה מאוד.
      אם אייזאה לא היה נפצע בסדרה מול הלייקרס, סיכוי סביר ביותר שהדיבור על דטרויט היה של שושלת משמעותית בהיסטוריה, לא פחות מזה.
      הם מקבלים כבוד, אבל זכייה שלישית הייתה שמה אותם בדיון על השושלות הגדולות בהיסטוריה.

    2. לגבי ליימביר, ב-13 עונותיו הראשונות (שיחק עונה נוספת) החסיר סה"כ תשעה מש' שמהם שלושה בעונה ה-13 ושישה ב-5 עונות שמהן ב-4 עונות החסיד משחק אחד (הראשונה היא בעונה הראשונה) ובעונה אחת החסיר שני משחקים (העונה השנייה).
      ב-6 עונות ברציפות מעונתו השלישית לא החסיר משחק אחד.
      בעונה האחרנה החסיר 71 מש'.

  7. תודה jonathan. את הבאד בויז המקוריים לא ראיצי בלייב, את הגרסא המחודשת של העשור הראשון של שנות ה-2000 ראיתי בהחלט. קבוצה מיוחדת ביותר, כל חתיכה ידעה בדיוק את מקומה ותפקידה. מעל כולם משולש המנהיגות של בילאפס וצמד הוואלאסים.

  8. 1. גם הסלטיקס 2008 ועוד מסכימות לגישה ההגנתית.

    1. חוק הפלייגרנט מוצדק לחלוטין ונועד לשמור על השחקנים, בעיקר הכוכבים, מעברות קשות. וכ ו שכתב יונתן, כדורסל זה לא רוגבי (או פוטבול) ובכל ספורט קבוצתי משחק קשוח אינו מצדיק אלימות ופגיעה מכוונת.
    קבוצה שחלק מהשיטה שלה היא אלימות ופגיעות מכוונת בשחקני יריב היא זבל ספורטיבי ואנטי מקצוענית שאין לה חלק בספורט ולא ראויה לאליפות. ושחקנים אלימים שפוגעים בכוונה ויכולים לסכן קריירה של שחקנים הם זבל אנושי ואנטי ספורטאים ואנטי מקצוענים שמקומם בכלא ולא על נגרשי כדורסל.

  9. תודה רבה. מסכים עם הרוב …
    אהבתי אותם בלייב באליפויות הראשונות …
    הם ניצלו כל טיפת כישרון שהיה להם והשלימו את זה בקשיחות על גבול האלימות (והגבול שלהם היה די חדיר ..) , נחישות ואלמנט ההרתעה.
    לא ויתרו על ס"מ. לא נתנו קליר פאת בכלל. כל שחקן ידע בדיוק מה הוא יודע לעשות ומה לא. קבוצה.
    אבל סמול בול ? לדעתי סמול בול מתכוון לקבוצה שמנצלת יתרון מהירות על פני גובה ומסה. (יוסטון מול גובר. גרין סנטר …) לא מספיק שריפ רץ מסביב כמו על סטרואידים …, בקיצור, מה שגילרי אמר. הם פשוט לא שיחקו סמול בול.
    ב 04 היה גלגול של אותו רעיון וצ'ונסי שהיה ענק.

    1. אם גבול האלימות היה חדיר אז הם לא קבוצה שראויה לאליפות של ליגת הכדורסל המקצוענית הטובה בעולם שבה אין מקום לכל אלימות שהיא.

    2. לא זוכר שכתבתי שב-2004 הם שיחקו סמול בול. אני חושב שההגנה שהם שיחקו בפרימיטר ומול גבוהים דומיננטיים השפיעו הרבה על איך שמשחקים כיום אבל לא רואה את זה מעבר לזה.
      אפילו על 1989 לא כתבתי שהם סמול בול – אלא כיניתי אותם הסנדקים של זה – בגלל ההישענות בהתקפה על גארדים וסמול פורוורדים במקום על סנטרים. בגדול כשדיברו בעשור הקודם על המעבר לסמול בול בעיקר הראו את זה שהטופ 10 של הקלעים כלל פחות סנטרים מפעם. זה כוון גם לקבוצות שהיו בהן סנטרים אופייניים שפשוט לא קלעו הרבה, כמו ג"ס עם בוגוט.

  10. ליימביר כן היה ציר איכותי עם 13.5 נק' בדטרויט ב-50.8 אחוזי יעילות מהשדה (50.9% משתיים ו-32.5% מהשלוש) ו-84.4% מהקו, 10.1 כ"ח ו-2.1 אס' לעומת 1.5 אי' ב-32.7 דק' למשחק בעונה הסדירה; 12 נק' ב-48.6 אחוזי יעילות מהשדה ו-81.9% מהקו, 9.7 כ"ח ו-1.7 אס' לעומת 1.3 אי' ב-33.1 דק' למשחק בפלייאוף שהם לא התעלות מיוחדת אך עדיין ביג מן איכותי בהחלט גם אם פחות טוב מהשמות שהוזכרו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט