למי היה יותר קשה? / יונתן

העז היא אחת החיות הראשונות שהאנושות בייתה. זה קרה לפני כ-9,000 שנים. עזים הן גם חיות סקרניות ואינטלגנטיות ואנשים שמגדלים אותן אפילו מעידים שניתן ללמד אותן מה שמן והן יבואו כשייקראו להן. והנה עוד משהו מעניין: לפי מחקרים, השיחים הנמוכים שהן אוכלות מקשה על התפשטות אש ולכן עוזרת במניעת שריפות

הויכוח על מי הוא הGOAT של הNBA כמובן מגיע גם כשלא קוראים לו ובניגוד לעזים, הוא לא כל כך אינטלגנטי ודי מעצבן ודווקא גורם לשריפות. הויכוח הזה קורה לרוב בעת הפגרה, בזמן הזה שבו אנשים רגילים הולכים לים או מבקרים במדינות זרות ואילו חובבי כדורסל מעדיפים לעשות השוואות בין מי היא העז העזה ביותר או מהו עדר העזים הכי צמרירי (גולדן סטייט 2017, חסכתי לכם).

עם זאת, במהלך הדיונים האחרונים שנערכו לאחרונה ברחבי האינטרנט ובהופס עלו כמה טיעונים מעניינים – בקשר להשפעה של גודל הליגה ולכמות הכישרון בה בתקופה נתונה ואיך הן השפיעו על האתגר של כל מועמד לכתר עז.

קשה מאוד לעשות ההשוואות האלו, אי אפשר באמת לזרוק שחקני NBA לדלוריאן ולזרוק אותם לעבר או לעתיד כדי שייתחרו האחד בשני אבל כן יש משהו בטיעון לגבי מידת האתגרים שהגיבור מחויב להתמודד איתם כדי להפוך לעז.

מפגש של קר מהעתיד עם קר מהעבר. הייתכן ודריימונד וKD לא צפו ב"בחזרה לעתיד"?

ליגה קטנה = תחרות קטנה?

אחד הטיעונים שמנסה להסביר את ההבדלים בין הליגה של פעם לזו של הכדורסל המודרני מתייחס לכמות הקבוצות. הליגה שבה הסלטיקס שלטה מסוף שנות ה1950 הייתה באמת קטנה יותר – היו רק 8 קבוצות בעת האליפות הראשונה של הסלטיקס.

רמת התחרותיות אכן נבחנת לפי מספר מתחרים. שוק תחרותי הוא שוק שיש בו הרבה חברות שיכולות כל הזמן לגנוב נתח שוק האחת מהשניה – אבל זה מתקיים בהנחה שהן שוות ביכולות שלהן. אם נניח שהיכולות דומות – אז באמת הרבה יותר קשה להיות ה-1 מבין 30 שזוכה כל שנה מאשר ה-1 שבין שמונה. 

מצד שני…

מאחר וקבוצות מורכבות משחקנים, ומאחר וקבוצה צריכה את הכמה שחקנים לרשותה שיהיו אלה שינהיגו את ההתקפה או יעצרו את מי שאמור לשים את הכדור בסל בקבוצה היריבה – תחרות בין 8 קבוצות שחולקות ביניהן הרבה כישרון עלולה להיות אימתנית הרבה יותר. 

אם נניח שיש רק 60 שחקנים שאפשר לבנות איתם קבוצה ראויה (ומהם מספר קטן של "כוכבי על") – 8 קבוצות יוכלו לסדר ביניהן נבחרות של 7-8 שחקנים כל אחת ולבנות איזשהו שילוב שיצליח להביס אפילו את גדולי הכוכבים. לעומת זאת 30 קבוצות יוכלו להתחרות על 2 שחקנים בממוצע לכל אחת מהן. 

כלומר, קבוצה שתצליח לתפוס שניים מהטופ של ה-60 האלה יכולה לזכות בכל הקופה. 

כמות הכישרון אולי משתנה לאורך הדורות אבל התרחבות מהירה באמצעות Expansion Drafts – שגורמת ליותר קבוצות להתחרות על בערך אותו מאגר של שחקנים לתקופה מצומצמת – יכולה להביא לדילול הקבוצות ולהחליש מיידית הרבה קבוצות שנשענות על סגל עמוק ולא שני כוכבי על (למשל, ג'ורדן ופיפן). זה יהיה המצב לפחות עד שייתפתחו מספיק כשרונות כדי למלא את המקומות החדשים שהתפנו.

הליגה בזמנו של ביל ראסל התרחבה מ-8 קבוצות בשנת 1961 ל-14 קבוצות בשנת 1968. הסלטיקס המשיכו לקחת אליפויות בשני המצבים, אבל אם כבר, דווקא ליגת 14 הקבוצות הייתה אמורה להיות הנוחה יותר לאליפיות כי היא יכלה להחליש הרבה מתחרות שכוחן יכל להיות בעומקן.

הליגה גדלה מאז שנות השישים. כולל הצטרפות הABA שהביאה 4 קבוצות עם שחקנים מוכשרים ובלי צורך לדלל כישרון בעזרת Expansion Draft. 

ועם זאת, האליפויות של הבולס הגיעו בתקופה שהליגה המשיכה להתפתח. מספר הקבוצות התרחב בזריזות מ-23 קבוצות ב-1988 ל-29 ב-1995.

מאז 2004 אנחנו עומדים על 30 קבוצות. במצב הזה דווקא לברון שמתחרה מול ליגה סטאטית שבה רק הכישרון ממשיך להתרחב, מקבל הרבה יותר פייט מאשר העזים הקודמות בעדר.

ניק רייט, איך הוא מעז? 
אני לא הייתי מעז. 
ואני, בעצם, לא לבד.

איכות בכמויות

האם שחקנים היום יותר טובים מאשר פעם? לא בטוח אילו מדדים אובייקטיביים יכולים לוודא את זה בלי שיידרש הסבר אלטרנטיבי.

גם אם השחקנים בהווה איכשהו נולדו עם פחות כישרון מאשר פעם, שיטות האימון של ימינו עובדות על כל תנועה קטנה שהגוף עושה בעת קליעה והגנה. מחלקות אנליזה שלמות מגבות את המאמן ושחקנים כיום יכולים לקלוע ולשלוט בכדור כמו שאף שחקן בדורות הקודמים לא יכל. זה מייצר הרבה מאוד קבוצות שיכולות להבין איך לעצור את כוכב העל שעומד מולן. 

יש מישהו בגודלן סטייט שיש לו תוכניות לקיץ?

השינוי הגדול ביותר הוא דווקא בכמות הכישרון שמגיע מחוץ לארצות הברית.  בדברי ימיה של הליגה שיחקו בה באמת בעיקר ילידי ארצות הברית. בסוף המאה העשרים היה ניתן למצוא בה כבר שחקנים מרשימים מכל מקום בעולם והאקים הפך לאחד הכוכבים הגדולים ששיחקו בה. אבל הכדורסל העולמי היה עדיין הרבה מאחורי הNBA. היה מספיק לראות את הבליץ של הדרים טים ב-1992 כדי להבין את הבדלי הרמות.

לכולם ברור שהעולם סגר הרבה פערים מאז המאה ה-20 ומספק זרם מתמיד של שחקנים דומיננטיים לNBA, כולל שלושת המועמדים ל-MVP העונה. ל-30 הקבוצות הנוכחיות יש מאגר שחקנים גדול בהרבה לבחור ממנו, בהשוואה ל-29 הקבוצות מהניינטיז.

יש מדדים נוספים שניתן לבחון אבל לא בטוח שאפשר להשוות אותם – מדדים סטיטסטיים כמו אפקטיביות ורייטינג מושפעים גם מאופי המשחק וההגנה. אפילו מדד כמו אחוזים מהעונשין שאמור לייצג את כושר הקליעה עלול להיות מושפע מתקופות שבהן מעדיפים שחקני הגנה על צלפים.

אם למישהו יש רעיון למדדים סטיטיסטיים מביצועים על המגרש שיכולים לבדוק את איכות השחקנים בליגה – התגובות הן מקום נהדר להציע אותן. לטעמי יישור הקו של העולם הוא מכריע לרמת המשחק.

אז האם ג'ורדן היה מגיע לדומיננטיות כזו בליגה הנוכחית? זו שלעולם לא קופאת על שמריה ויכולה ליצור שילובים קטלניים מאספקה עולמית של שחקנים כשרוניים?

ואם האיכות הכללית של הליגה כן צריכה להילקח בחשבון – אז זה לא רק לברון מול ג'ורדן מול שחקנים מתקופות מוקדמות – איך זה אמור להשפיע על בחינת ההישגים של סטף, דוראנט ויאניס אל מול שחקנים בעבר? 

לפוסט הזה יש 107 תגובות

  1. תודה יונתן. סגנונות שונים, תקופות שונות, השוואה שאני אף פעם לא מבין איך באמת אפשר לעשות… בסוף כל סיפור העז הוא בחירה סובייקטיבית בעיניי ולא משנה כמה תנסה לכמת אותו לנתונים הכי ניטראליים שאפשר. אגב לגבי העיזים האמתיות הן אכן משמות גם כדרך להתמודד עם שריפות. נדמה לי שלרשות הטבע והגנים יש פרויקט גדול באיזור הרי י-ם למשל של רעייה מבוקרת בה רועים מקבלים שטחי רעייה שבהם נעים בהתאם לעונות השנה כדי לשמור על הצמחייה נמוכה ולהקטין את הסכנה לשריפות יער וחורש בקיץ.

  2. כמובן שקשה למדוד ביחס לתקופות שונות, אבל אפשר לשאול שאלה פשוטה:
    אתה מתחיל קבוצה מאפס איזה שחקן אתה לוקח ראשון?
    או שאלה דומה:
    איזה שחקן היית רוצה להיות לו יכלת לבחור?
    בשבילי זה פעמיים MJ

  3. בהקשר של רמת קושי, אפשר להשוות שחקן בעיקר לתקופתו.
    מצחיק שמדברים על שיטות אימון ואתלטיות רק בהקשר של שחקנים ממוצעים. אז הכוכבים לא נהנים מהתנאים האלה? מלמדים רק איך לשמור? לא איך לקלוע טוב יותר?
    לכוכבים אין שירותי רפואה מתקדמים? אין מאמנים טובים יותר?

    בלי קשר, אנקדוטה מעניינת:
    קובי בראיינט, אלוף ההחטאות של הליגה בכל הזמנים, מוביל על לברון ב 1000 החטאות לקריירה, למרות שהאחרון כבר מזמן עבר אותו בכמות הנקודות.
    קובי היה מחטיא כ 11 זריקות למשחק.
    לא בדקתי, אבל אני די בטוח שזה קרוב לממוצע הזריקות של שחקן חמישיה בליגה.
    סיכוי סביר שלברון יסיים את הקריירה ראשון בכמות נקודות, ושני (או קרוב לזה) בכמות האסיסטים.
    אף אחד לא מתקרב לזה.

          1. מצד שני, ניתן לטעון שאם היו משקיעים פחות בהתנסחות, ויותר בחשיבה, היו מפיקים מסקנות שגוררות םחות ציניות, והעולם שלך היה הופך טוב יותר

            1. אם היית משקיע בחשיבה היית מוותר על התגובה הקודמת. בהצלחה.

        1. מדוע נאבד את האמון במדע? בגלל שהעובדות הן שלברון טוב יותר ושהוא מוביל ברוב המכריע של הנתונים וכמובן מנצח בנתונים הכלליים?
          לזה יש להוסיף שלברון הוביל שלוש קבוצות לארבע אליפויות כשהוא זוכה 4 פעמים בתואר השחקן בעל הערך הרב ביותר גם בעונה הסדירה וגם בגמר, נבחר 13 פעמים לחמישיית העונה הראשונה ו-17 פעמים סה"כ לאחת מחמישיות העונה, היחיד עד כה שהוביל את שחקני שתי הקבוצות בגמר בכל חמשת הנתונים העיקריים (ב-2016) והיחיד עד כה שהשיג ממוצע של ט"ד בגמר (בהפסד), וכן היחיד עם ממוצע קריירה של לפחות 25, 5, 5(, 1.5) כשמדובר למעשה ב-27, 7, 7(, 1.5) בעונה הסדירה ו-28, 9, 7(, 1.7) בפלייאוף. (בירד היחיד עם 20, 10, 5 כשלמעשה מדובר ב-24, 10, 6(, 1.7) ובגמרים ב-23, 11, 6(, 2) כשהוא גם היחיד שבשלב מסוים היה לו ממוצע קריירה של 25, 10, 5 ולמעשה 25, 10, 6 כשהגיע לזה לאחר 9 עונות; וילט היחיד עם ממוצע קריירה בעונה סדירה של 30, 20, 4 בעונה הסדירה כשלמעשה מדובר ב-30, 22, 4 ו-20, 20, 4 בפלייאוף כשלמעשה מדובר ב-22, 24, 4, ובאופן בלתי רשמי הוא היחיד עם ממוצעים של לפחות 30, 20, 4, 5 כשלמעשה מדובר ב-30, 22, 4, לפחות 5 [כי לפי המשחקים שבהם רשמו חסימות שלא חושבו אז רשמית הוא חסם מעל 8 למשחק]; מייקל היחיד עם ממוצי קריירה של לפחות 30, 5, 5(, 2) בעונה הסדירה כשלמעשה מדובר ב-30, 6, 5(, 2) בעונה הסדירה ו-33, 6, 5(, 2) בפלייאוף ו-33, 6, 5 כשרחוק שני אס' מממוצע 6(, 1.7) בגמרים)

  4. מצוין יונתן
    ניתוח עמוק ויסודי. העז שהפיקה את החלב הכי טעים זה הספרס של 2014. עד אז, כל שאר הדיונים שווים מבחינתי לקקה של עיזים.

  5. שחקן ניתן להשוואה רק לתקופתו . אז היו שיטות אימון של התקופה , רפואה של התקופה וכן הלאה.

    לכן, הויכוח איך MJ היה מתפקד היום הוא לא רלוונטי . הוא ה-GOAT ללא כל ספק. על רקע העליונות הברורה שהפגין בתקופתו, ההישגים האישיים והקבוצתיים , והשחקנים ההנהדרים , היום בהיכל התהילה גם הם, שהוא מנע מהם לזכות אפילו פעם אחת בטבעת אליפות.
    בשש השנים הגדולות הוא פשוט השליט את רצונו על הליגה כולה.

      1. זה לא רק אליפויות ותארי MVP . זה גם מלכות הסלים , גם משחק הגנה , גם כמות ההישגים יחסית לאורך הקריירה . מי שמבלה בליגה 20 שנים ויותר , דינו שונה ממי שיחק 14 או 15 שנה . צריך לנרמל .
        ואם אתה מתכוון לביל ראסל , אז באמת אי אפשר לקחת כ-GOAT מישהו שהחל לצבור אליפויות בשנות החמישים של המאה הקודמת , כשבליגה היו בקושי 10 קבוצות…

        1. 13:59: "שחקן ניתן להשוואה רק לתקופתו"
          14:22: "באמת אי אפשר לקחת כ-GOAT מישהו שהחל לצבור אליפויות בשנות החמישים של המאה הקודמת , כשבליגה היו בקושי 10 קבוצות…"

          1. שני הדברים לא סותרים . ביל ראסל נחשב כאחד מעשרת הגדולים , תקופה זה דבר אחד . מספר קבוצות בליגה זה דבר אחר.
            10 לעומת 14 – נניח . 24 או 26 לעומת 30 – כנ"ל.

            אבל מה רמת הקושי בזכייה בתארים כשיש בליגה רק 10 קבוצות ?

            1. לעומת 25 או 30 ?

            2. תחשוב על זה אחרת – אם היו מחליטים דווקא לצמצם את הNBA. כל מיני דטרויט, אורלנדו ויוסטון (כפי שהן כיום) היו מפורקות ו-10 הקבוצות שנותרו היו משחקות כשהן חולקות ביניהן את כל 15 הבחירות לחמישיות העונה והרוטציה מהספסל כוללת שחקנים שהם מהטופ 100 של הליגה.
              אם קבוצה כלשהי הייתה הופכת לחזקה יותר ולוקחת אליפות – כמה קשה היה לך למצוא שילוב בין שחקנים בקבוצה אחרת כדי להוריד את האלופה?
              .
              אתה יכול לטעון כמובן שפעם היו שחקנים פחות טובים בארה"ב. יכול להיות שזה נכון – אבל אז זה מחזק את זה שלשחקנים בהווה, שמתמודדים עם כישרון מכל העולם, יש תחרות יותר קשה.

            3. יונתן זאת גם הייתה המחשבה שלי.באמת יש כאן קצת פרדוקס כי מצד אחד אומרים לא חכמה שיש רק 8-10 קבוצות בליגה מצד שני בימינו אנו תצמצם את הליגה ל10 קבוצות ותהיה מלחמת עולם על כל אליפות.

            4. חשבתי. ואני לא מסכים . פחות קבוצות פירושו פחות חשיפה, פחות משיכה ומודעות של שחקנים, וכן הלאה.
              ובכלל , תבדוק מה היה מעמד ה-NBA באמריקה בשנות ה-50 לעומת הבייסבול והפוטבול .

            5. בואו נניח שרמת הקבוצות אחידה. באיזו ליגה קל יותר לקחת אליפות – של 10 קבוצות או של 20 . של 20 או של 30 ?
              גם כמות המשחקים שצריך היה לשחק בליגה מעוטת קבוצות היתה קטנה בהרבה.בפלייאוף .
              מציע להסתכל כמה משחקים שיחקו הפינליסטיות ב-1959 , לדוגמא .

              https://www.basketball-reference.com/leagues/NBA_1959.html

            6. השאלה היא אבל באיזו ליגה יותר קל לשמור על אחידות הקבוצות. 30 קבוצות יכול להיות גם מכבי תל אביב (לא של השנים האחרונות) שפוגשת בהפועל שומקום…
              הפחתת מספר המשחקים בפלייאוף אמורה דווקא להעלות את מגוון האלופות – הרבה יותר קל לגנוב משחק או סדרה אחת מאשר לשרוד ארבע סדרות.

            7. לא . זו לא השאלה. כל ילד קטן יגיד לך שככל שכמות הקבוצות עולה הקושי עולה . כדי להקצין , מה דעתך על ליגה בת 4 קבוצות שמשחקות חצי-גמר ואחר כך גמר ? הטיעון שכל הכוכבים מליגה בת 30 קבוצות יתרכזו ב-4 האלה לא מחזיק מים . כי אין מקום לכולם ב-4 קבוצות . וגם כוכבים תופסים ימים חלשים.

            8. בנוסף, היתה גם ה-ABA במקביל ל-NBA עד אמצע שנות ה-70 .

            9. דיברת פעם עם ילדים קטנים? הם אומרים הרבה דברים. זה לא אומר שזה נכון.
              אם היו מכניסים עכשיו עוד 5 קבוצות לליגת הNBA זה היה מפרק קבוצות עמוקות (כמו ג"ס למשל) בדראפט הרחבה) ולקבוצות שהן top heavy זה היה פינוק מתמשך…

            10. נניח שהכדורסל האירופי היה ברמה של האמריקאי , והיו בשנה שחלפה מייבאים ממנו עוד 10 קבוצות של הטופ שלו לארה"ב ומרחיבים את הליגה ל-40 קבוצות . וגם היה נוסף עוד סיבוב פלייאוף . האם לקבוצות שהגיעו השנה לגמר ( ג"ס וסלטיקס) היה אותו סיכוי לעשות את זה ? זאת השאלה.

            11. אבל הבעיה היא כשזה מתחלק בין שחקנים שהם לא באותה הרמה.
              אם היו מביאים עכשיו את השחקנים האלה באותה הרמה לתוך הקבוצות הקיימות זה גם היה משנה את כל התמונה.

            12. אם אתה לא מבין שלפי חוקי הסתברות בסיסית קל יותר לקחת אליפות ככל שמספר הקבוצות קטן יותר, אז אני מרים ידיים.

              באליפויות נוספות במפרץ ננוחם…

            13. אבל בשביל זה אתה צריך שהסיכויים יהיו שווים. כשאתה מצרף קבוצות שהסיכוי שלהן אפסי אתה משנה בעיקר את הסיכויים של קבוצות אחרות לזכות בלוטרי ויכול אפילו להאריך את זמן השהיה של הקבוצות החזקות למעלה.

            14. יונתן תודה על הפוסט אני עם אשברי פה לחלוטין מה יש לא להבין? בליגה של 8 קבוצות ההסתברות לקחת אליפות גדולה יותר שלא לדבר על כך שבשנות ה 50 אפילו לטוס ממקום למקום זה היה מבצע קשה עדין.

            15. תגידו, קראתם את ההסבר בטור עצמו?

            16. כן קראתי הכל. לדעתי אתה (קצת) טועה. אשברי צודק. זה שיש 10 קבוצות לא הופך את הליגה יותר תחרותית ואת השחקנים ליותר טובים כי יש פחות מקומות לשחקנים. זו פשוט ליגה שנמצאת בחיתולים שלה בשנות ה 50 אנשים עסוקים בעיקר בלהתאושש ממחחמת העולם השניה לא בכדורסל. ככה נראה לי זה טיעון שאי אפשר לשלול לדעתי.

            17. הייט טען שאי אפשר להשוות תקופות. עכשיו כל הטיעון הוא "תנאים בפיפטיז, נסיעות, מלחהע ה2".
              אלה היו התנאים אז והסלטיקס וראסל עשו איתם את המיטב.
              אגב, אם מסתכלים על ה8 כמספר, אז ראסל המשיך לקחת גם כשהליגה כמעט הכפילה את עצמה – זה בעתם טיעון לטובתו. הוא לקח ככה וככה.
              אם מתייחסים לאפשרות שהיה דילול עקב ההתרחבות אז זה אכן לרעתו (אבל גם לרעת ג'ורדן).

            18. יש מצב שזה אכן פועל לזכותו אתה צריך לזכור שגם ווילט וגם ראסל היו ענקים בעולם של שחקנים מתחת ל 2 מ' (גובה ממוצע של השחקנים היה אז 2-3 אינטש פחות מהיום) ולא היתה להם באמת תחרות מלבד בינהם. יחד עם זאת אין ספק שמבחינה לוגית הטיעון שלך לגביו נכון כי הליגה הוכפלה והוא המשיך לקחת אליפויות.

            19. ביל ראסל לא היה סנטר מאוד גבוה. בערך בגובה הממוצע שהיה אז לעמדה שלו, 6-10.
              ההרחבה לא פועלת לזכותו מבחינת דיון העז, אלא לרעתו.

            20. אבל אם מתייחסים למספר הקבוצות כאל משהו סטאטי זה לגמרי עובד לזכותו

    1. מייקל בליגה של היום היה שם 50 כל משחק חחח לא מצליחים לעצור את בוקר דרוזן הארדן של לפני שנתיים ודוראנט אז מה מייקל היה עושה עם הגאמפ שלו משולב באתלטיות של ג'ה וגוף חזק יחד עם השיפוט האווירי וקפיצות על שחקנים שהיה נהוג+מכירת המותג שלו והשריקות שהיו נגזרות מזה חחחחחחחח

      50-60-70 נק קל במשחקים

      1. רק מה-6 שנים של קפיצות על המגן שגרמו להארדן לקלוע 35 למשחק תארו לכם את מייקל חחחחחחחחחחחחחחחחחחח כל גאמפ הוא מרים את המגן באוויר וקופץ עליו וישר 2 זריקות או שהמגינים זזים הציגה עם ידיים מאחורי הגב והוא ממטיר גאמפים LOL אני רק חושב על זה אני צוחק

  6. תודה יונתן, סיכמת יפה דיון אינסופי …
    זה אכן סובייקטיבי ובחירה אישית של כל אחד. חלק יגידו ש8 אליפויות רצוף הן עדות לדומיננטיות של קבוצה וחלק יגידו שלא הייתה תחרות.
    חלק יעדיפו שחקן שמשחק היטב בשני צדי המגרש כמו MJ וחלק יגידו שלברון גם מנהל את המשחק בנוסף לקליעה ולכן נח בהגנה.
    מאחר וכל הליגה התשנתה (שחקנים מכל העולם ולכן מאגר כשרונות יותר גדול, חוקים שונים, מהפכת השלשות,טכניקות אימון, טיפולים רפואיים, אביזרים כמו נעליים ועוד) אין באמת אפשרות או תועלת להשוות בין MJ ללברון (או קארים לאמביד לצורך העניין) אפילו בין דאנקן וקארל מאלון יהיה קשה להשוות והיה לנו דיון באתר מי הפאור הכי טוב …(אבל אחד היה מנהיג שלקח 5 טבעות וגם נתן הגנה, ואחד לא, ולכן מבחינתי עדיף הראשון)
    ולכן כל בחירה מנומקת היטב היא קבילה ואין אפשרות לסתור אותה בנתונים סטטיסטיים.
    אני אישית מדרג את MJ העז ואחריו קארים, מג'יק, לארי, לברון. אח"כ זה כבר פחות מוחלט לפי דעתי.

    1. היה מעניין הדיון על הפאוור פורוורדים?
      הייתי שם גם את דאנקן וגם את יאניס (כבר עכשיו!) לפני קארל מלון.
      האמת שאני משתדל לא לדרג… יותר עניין אותי הטיעון על למי היה יותר קשה להגיע להישגים כי הסביבה כן מעניינת – אני MVP מול הילדים שלי בכדורסל ואמשיך להיות דומיננטי לפחות לעוד כמה שנים טובות, עד שהם ייגדלו או לפחות יתחילו בכלל להתעניין בכדורסל.

    2. גולן המילה העיקרית שאני מסכים איתה ממה שכתבת היא חלק.
      בכל משאל שעושים חלק המהווה כ 75%-80% מהנשאלים משיבים שמייקל הוא העז.
      כל ה 20%-25% הנוספים מתפלגים בין מספר שחקנים. לרוב לברון יוצא שני עם חלק המהווה 10%-15% מהנשאלים וזה אחרי יותר מ 15 שנה כבר שמייקל לא משחק כלומר חלק גדול מהנשאלים כלל לא ראו אותו. זו דומיננטיות מוחלטת. אני למשל בוחר כמובן את מייקל ראשןן אבל את סטף כשני.
      בכל מקרה הגודל של החלקים פה הוא כל כך לא בר השוואה שכל הדיון הזה מיותר. זה דיון נחמד לתקופה המשעממת הזאת אבל לא יותר מזה. יש מעט מאוד נושאים שמתקבל עליהם קונצנזוס כל כך נרחב. זה למעשה מסכם את הדיון. מייקל הוא העז. נקודה.

      1. למרות יכולת הקליעה מרחוק המדהימה של סטף, ככדורסלן הוא לא טוב יותר מלמשל: מג'יק, אוסקאר, קוזי, וסט, בירד, לברון, בארקלי, דאנקן, גארנט, וילט, ראסל, כארים, החלום, שאק, מוזס מלון, וולטון ללא פציעה, ואולי עוד כמה.

  7. תודה יונתן. אני מחזיק בדיעה שהכוכבים הגדולים ביותר בכל תקופה מסוימת היו כוכבים גדולים ביותר גם בתקופות אחרות (ברוב המקרים כן).
    לדעתי גורד'ן בימינו היה יודע להתאים את המשחק שלו והוא היה מדהים גם היום,אותו דבר לברון למשל אם היה משחק בשנות ה-90 היה יודע להתאים את עצמו לתקופה ולהיות גם דומיננטי ביותר.או למשל הטייפ קאסטים הכי קשים הם מצד אחד שאקיל-האם הוא היה דומיננטי גם היום? אז סביר להניח שבהתקפה כן אבל מה הוא היה עושה בהגנה? על מי הוא היה שומר? וכל המאמץ שהוא משקיע בלרדוף אחרי שחקנים היה פוגע בהתקפה שלו?
    ומצד שני סטף שזה דווקא יותר ברור שהוא בשנים עברו לא היה מצליח אבל לא באשמתו כי בשנים עברו אף אחד לא היה נותן לו בכלל הזדמנות.אבל אם היו נותנים לו הזדמנות,האם גם בשנות ה-80/90 הוא היה אותו סטף קטלני?

    1. “My three-point shooting is something I don’t want to excel at because it takes away from all phases of my game,” Jordan said.

      “My game is fake, drive to the hole, penetrate, dish-off, dunk. When you have that mentality of making threes, you don’t go to the hole as much. You go to the three-point line and start sitting there, waiting for someone to find you. That’s not my mentality, and I don’t want to create it because it takes away from the other parts of my game.”
      ג'ורדן טען שהוא לא יהיה אותו הג'ורדן אם הוא ייצטרך לזרוק שלשות…

      1. בסדר אז אמר.גורדן הדבר היחידי שעניין אותו זה איך להיות הכי טוב שהיה איפעם ולזכות בכמה שיותר אליפויות.אני מאמין שאם הוא היה משחק היום אז השלשות היו חלק עיקרי ומשמועתי מהיכולות שלו.חוץ מזה שאני לא אומר שהוא היה הופך לקרי אבל הוא היה משתמש בנשק הזה הרבה יותר

        1. הוא לא היה צריך שלשות הוא כל התקפה היה על הקו. היה לוקח מגן 1 על 1 ללא התנגדות לפוסט מיד ריינג ומרים אותו בפייק וקופץ עליו ככה כל התקפה. בחייאת תראה מה אחד כמו קאווי עשה חחחח בקושי זז ומייקל זה 50 רמות עליו מבחינת הכל

        1. ללגבי סטף אז אני לא סגור.תחשוב כל איך שיחקו בשנים האלה ועזוב את רמת ההגנה שאתה אפילו טוען שהייתה הרבה יותר חזקה אלא על רמת האלימות והשאלה האם הוא היה מסתדר.איך למשל אתה רואה אותו משחק מול הבד בויס המקורים? נגיד והיה מפרפר את דומארס ותומאס(מה שלא פשוט בכלל כי הם היו מגיני על) אתה רואה את למבייר,מהורן ורודמן מפנים לו את הדרך ולא מכסחים לו את הצורה.

          1. סטף היה מסתדר עם האלימות כי הוא פחות בצבע הוא ממטיר מבחוץ וחצי מרחק והם לא היו עומדים במהירות והתנועה שלו היו עם הלשון בחוץ. ההגנות אז היו פרימטיביות כמו היום אבל בצבע כיסחו בלי סוף לכן יאניס ולברון וקאווי היה חצי ממה שהם במקרה הטוב שלא נדבר שהסנטרים היו אז ברמה יותר גבוהה

  8. העידן של היום הוא הכי חלש מבחינת הגנות ומנטליות לניצחון ותוסיפו לזה את הבדיחה השיפוטית שאפילו בסרט קומדיה זה היה פחות מצחיק+הפרסום וההתרפסות בפני הכוכבים זה ליגה של יותר שואו מאשר כדורסל. היום כל פחון חצי מיליארדר שם מי ישמור חח
    6 שנים שחקנים קפצו על מגינים זוכרים או ששכחתם? איזה ניפוח סטט חח

    1. באמת
      כי בשנות ה60 היו 10 קבוצות
      ב70 כולם היו מסוממים
      ב80 היו 4.5 קבוצות מנצחות
      ב90 היתה קבוצה מנצחת וקבוצה נגרית מולה שבשום תקופה אחרת לא היתה מגיעה לגמר
      ב00 היו שחקנים שהתפרקו מבחינה מנטלית שקיבלו רבע ביקורת
      זה פשוט שנאה ללברון שכותבת את זה ולא מוח ישר

      1. חח לברון הוא רק הפנים של זה. זה גם בלי לברון. בשנות ה90 באמת היו נגרים אבל ניסו לשמור קצת 😉
        ב2000 היה גם כשרון וגם הגנות יחסית להיום.

        היום לראות משחק זה כמו לראות מופע ראווה במחצית של הקמעות שמשחקים אחד נגד השני אף אחד לא שומר כולם מטיילים ורדומים.
        השקץ הוא רק הפנים של זה קוסט טו קוסט בקו ישר דרך הטמצע שכולם בורחים לצדדים כל משחק 🤣🤣🤣🤣

  9. בעיני מאוד קשה להשוות בין שחקנים בתקופות שונות אבל גם קשה להשוות בין שחקנים באותה תקופה אבל בקבוצות שונות ולכן הדיון מי הטוב ביותר הוא כל כך קשה מבחינת השיפוט שלו אבל יש דבר אחד שמכניס שחקן מסויים לתחום האם הוא goat או לא הוא האם הוא יכל לשחק בכל עונה ובכל תקופה כטופ 10
    ולכן שחקנים כמו ג'ורדן, לברון ובירד הם בדיון ולדעתי שחקנים כמו קרי הם ממש לא בדיון
    עוד נקודה שמדברים עליה לגבי התאמה על זמנית הוא קארים
    תחשבו על זה שמנעו ממנו במכללות להטביע אז הוא פיתח את הסקייהוק אז תחשבו על היום עם קו השלוש הוא יכל להיות מפחיד אפילו יותר ממה שעכשיו מדברים עליו

      1. הרבה שחקנים שהם hof וחלקם אפילו ברשימה מכובדת אבל לא של הgoat ששיחקו בתקופות אחרות כמו גרי ווסט פיסטול פיט מארק פרייס היו קרובים בסגנון שלהם לקרי וגם זה מבלי שאני מכליל את ההשפעה של קבוצה ומאמן שישבו בול לקרי ושקרי שחקן מאוד פציע גם בתחילת הדרך וגם עכשיו (מערכת הבריאות דאז אין מילים יפות לתאר אותה), אין שום סיבה הגיונית שהוא היה מגיע לרמה של היום

        1. סטף לא צריך להגיע הוא שם ברגע זה. את שם את השחקנים כפי שהם בשיאם. סטף מוריד עליהם 60 70 קל הם לא היו נודמים אחרי דקה מלאדוף אחריו ומפרק להם את הרגליים.
          השקץ לעומתו לא היה רגיל לקבל מכות כמה מרפקים של למבייר והיה הופך לאנותוני מיעסון

        2. קרי שחקן על ועם כמה שאני מעריך את לברון הוא רמה מעליו, גולדן לפני תחילת העונה זכו בתחזיות כאן למקום 6-7 וזכו אליפות די קלה(רק ממפיס הייתה תחרות קשה)

          אם ייצא לך לראות את הלחץ של שחקני יריבה כשהוא נכנס למשחק תבין שהוא יסתדר בכל עשור בקלות.

  10. תודה יונתן. זווית מעניינת לדיון הזה. אם אני רוצה למדוד מי היה שחקן טוב יותר, יש כנראה העדפה משמעותית לעידן המודרני והרמה של שחקני הכדורסל והענף בכלל ממשיכה לעלות, אבל זה לא רלוונטי לדיון ה-GOAT, שם הכלל שאני עובד לפיו הוא "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (תלמוד בבלי, ר"ה, כה:), כלומר שכל מי שהיה הכי טוב בתקופה מסוימת הוא בחירה לגיטימית, ובסוף לי יש את השיקולים הסובייקטיביים שלי, כמו שיש לכל אחד אחר.

    1. אני מסכים עם זה. מבחינתי היה מעניין לבדוק אבל את טיעון ה"ראסל לקח בליגה עם מעט קבוצות" או "התקופה של ג'ורדן הייתה יותר קשה כי…". זה דיון מעניין, אני לא יודע אם הייתי מכריע לפיו – או מכריע בכלל – אבל אני פשוט לא חושב שהוא משחק לטובת אלה שהתבייתו על סוף המאה ה-20.

  11. בפן ההגנתי ,בתקופת מייקל ההגנות היו יותר חזקות פיזית , דברים שהיום היו נחשבים עבירות טכניות, מצד שני לא היו הגנות אזוריות .
    בפן ההתקפי , נכון שלא היו שלשות ברמה שיש היום , אבל בשנות ה 90 היו את הסנטרים הכי טובים אי פעם . האקים דה דרים , היה עושה בית ספר לכל הסנטרים היום אתלט על , יכל בתקופה של היום לשמור על כולם ואם היו עובדים איתו על זה היה קולע גם שלשות.
    אבל בסוף יש את שאלת מי שחקן יותר טוב ומי הדרך שלו יותר מרשימה . הראשון כנראה סובייקטיבי , אבל גורדן יש לו דרך יותר מרשימה , נשאר באותה קבוצה , הצליח להביא שלוש אליפויות רצוף פעמיים , הרצף השני אחרי שחזר מפרישה וגם אחרי גיל 30, עם אותו כוכב לידו.
    לברון לעומת זאת עזב את הקבוצה שלו -לגיטימי, חבר לשני סופרסטארים-לא לגיטימי, ואחרי זה המשיך לחבור לסופרסטארים באופן סדרתי , תוך שהוא מרוקן את היריבות שלו מתחרות(בעיקר בתקופתו במזרח), מכופף את הליגה לרצונו ואחרי שהקבוצה שלו נחלשת עוזב אותה לקבוצה אחרת עם כוכבים יותר צעירים בריצה אחרי אליפויות .

  12. אכן נושא שחוק לעייפה, אבל הצלחת לתקוף אותו מזווית רעננה, ורק על כך מגיעות לך מחמאות.
    בעיניי אי אפשר להשוות בין שחקנים, כי שחקנים הם (גם) תולדה ומראה של התקופה שלהם. כאשר גיורא שפיגל שיחק כדורגל בארץ, רובם היו מגיעים לאימון לאחר חצי יום עבודה, ועל הספסל המתינה להם חבילת הסיגריות, שיתרעננו קצת במחצית. לא יודע לאן הוא היה יכול להגיע היום, עם כל מה שיודעים על אימון, תזונה וכו'.
    בתחום הכדורסל, מישהו בכלל יכול לתאר לעצמו מה לארי בירד היה עושה היום, עם אישור חופשי לזרוק מכל מרחק? ברוב הקריירה שלו הוא זרק פחות שלשות מכמה סנטרים מודרנים

  13. כסיקור היסטורי, ניסיון להבין מה, איך ולמה היה בכל תקופה, זה דיון שבאמת מרתק אותי. באופן מפתיע תמיד יוצא שכל שחקן טוב היה טוב יותר בתקופה שבה הוא שיחק מאשר כל תקופה אחרת. כמעט כאילו הוא גדל בתקופה מסויימת והתאים את משחקו עבורה. אבל יש המון דברים מעניינים שאפשר להוציא בבחינות כאלו.
    את ניסיונות ההשוואה אני לא מצליח להבין. זו פשוט דרך משונה בעיניי להסתכל על האבולוציה של המשחק. התנאים והשחקנים שהיו הם פשוט אבני היסוד של הענף שהפכו את המשחק למה שהוא. אני בעיקר לא מבין את הזלזול שבדרך כלל מגיע עם הדיונים האלו. לאף כיוון.
    אבל כמה שאתעלם מהם, הדיונים האלה ממשיכים וימשיכו לקרות.
    בקיצור, על דיון העזים זה מה שיש לי להגיד:
    https://youtu.be/krJpotX0BYI

  14. פוסט מעניין ביותר.
    כמה נקודות:
    מבחינה אישית ג'ורדן היה מגיע לפחות לאותה דומיננטיות כמו היום- לטעמי גם לברון היה מגיע לאותם הישגים אישיים בשנות ה90.
    מבחינה קבוצתית זה עולם אחר.
    אין מחלוקת על כך שגולדן עם דוראנט והספרס טובות בכמה רמות מכל יריבה שג'ורדן פגש בשנות ה90.
    וגם אין מחלוקת על כך שפיפן הוא הסגן הטוב ביותר שהיה בשנות ה90 מכל היריבות בפער עצום.
    מאוד יכול להיות שלברון היה מגיע לאותם הישגים כמו ג'ורדן בשנות ה90, ומאוד יכול להיות שג'ורדן היה מגיע לאותם הישגים של לברון בתקופה הנוכחית.
    הגדולה של לברון היא זה ששני שחקני טופ 15 התאגדו כדי לנצח אותו (ועוד בקבוצה היסטורית כמו גולדן).
    קשה לי להאמין שהליגה של היום הייתה עוברת בשתיקה לשליטה של ג'ורדן והבולס במשך כמעט עשור, מבלי לייצר סופרטים אמיתית שתתן להם פייט רציני.
    שורה תחתונה יש 3 goat שהם: לברון,מייקל וקארים.
    כל בחירה בשחקן אחר היא לא נכונה ובלי מספיק ראיות לטובתו
    כל אחד מהם ראוי מפני שהוא היה דומיננטי ברמה אישית, וקבוצתית בצורה אבסולוטית ולאורך טווח בצורה הישגית כזו או אחרת(לדוגמא: קארים יותר mvp, מייקל יותר זכיות, לברון יותר הופעות גמר), וכל אחד מהם במידה רבה היה מצליח לא פחות מהשני בתקופה בה השני שיחק.

      1. בניגוד לג'ורדן וללברון, לא בכל האליפויות ולא בכל הופעות הגמר הוא היה השחקן הטוב ביותר, חלק נכבד מזה היה לקראת סוף הקריירה.

          1. מסכים, זה הישג בלעדי ששייך רק לו שלא בטוח ישוחזר אי פעם.
            חוץ מזה ב8788 89 הוא היה מעבר לשיאו באופן בולט,ואי אפשר לזקוף הישגים אלה(2 זכיות וגמר נוסף) באותה רמה כמו שזוקפים ללברון ומייקל.

      1. התכוונתי טופ 15 היסטורי כמובן.
        קרי ודוראנט עונים על ההגדרה הזו והם התאגדו למען מטרה משותפת, לנצח את המלך של הליגה.
        זה אמנם עזר להם, אבל כפי שיעיד דוראנט זה לא ממש עוזר ללגאסי שלו.
        מייקל כנראה היה מפסיד להם והיה עם 4 אליפויות ולברון היה עם 6.

        1. זה לא רלוונטי היסטורי או לא, וחוץ מזה דוראנט טופ 15 היסטורי בעיניים שלך, לא של כולם, והכי קל לזרוק מספרים שמתאימים לאג'נדה שלך.

          לברון הצטרף לוויד והוסיף את בוש כדי לנצח את סן אנטוניו.

          לברון הצטרף לקיירי ולאב כדי לנצח את קרי!

          1. תגיד לי יותר מ15 שראויים ממנו.
            אין אחד שיחלוק עליי לגבי זה.
            וויד היה סופרסטאר לשנה אחת עם לברון. בשאר המשך העונות דעך ולא הזכיר את אותו וויד הישן והטוב.
            בוש היה בטורונטו אולסטאר חביב ולא יותר ובמיאמי היה שחקן חמישייה מעולה ולא יותר מזה.
            אם באמת שניהם היה אחד סופרסטאר ואחד אולסטאר לברון היה לוקח 4 אליפויות בקדנציה במיאמי.
            **לברון לא הצטרף לקיירי ולאב כדי לנצח את קרי- על קרי בקושי שמעו לפני עונת 15'.
            וגם לאב בדומה לוויד ובוש לא באמת היה מי שציפו שהוא יהיה, הוא היה בור בהגנה ולא מספיק אקטיבי בהתקפה.

  15. קארים היה השחקן הטוב ביותר בליגה במחצית הראשונה של הקרירה שלו אבל לא הצליח לקחת על הגב את הקבוצות שלו לאליפות. הוא נזקק לאוסקר רובינסון ולמגיק גונסון כדי לנצח הכל. סקוטי פיפן היה שחקן מצויין אבל הוא לא הגיע לרמה של השנים האלו. למרות זאת גורדן לקח את הבולס לשש אליפויות. לא מספיק להיות השחק הטוב ביותר בליגה באופן אישי. כדי לזכות באליפות צריך משהוא נוסף. נחישות, לכאולה כולם נחושים אבל בפועל לא. זו צריכה להיות נחישות שכופה / מדרבנת / מאפשרת לשאר חברי הקבוצה להוציא מעצמם את המקסימום. לדוראנט למשל, אין את זה וכנראה שגם לקארים לא היתה. לראסל היה את זה ולווילט לא. ווילט היה השחקן הטוב יותר אבל לראסל אין מקום על אצבעות הידים לכל הטבעות ולווילט יש רק אחת.

    1. ממש לא נכון לגבי קארים.
      אם כבר אז אוסקר הוא זה שנכשל כל הקריירה עד שהגיע קארים.
      אוסקר לפני קארים זה ווסטברוק…

    2. אמנם ראסל וינר גדול יותר, אך להגנתו יש לציין שכמעט כל השנים המקבילות שלהםמלראסל הייתה קבוצה אובה יותר באופן ברור. רק ב-67' היה סביב וילט סגל מרשים לא פחות ופילי ניצחה את בזחטע-ס בגמר המזרח 1-4 כשלצידו האל גריר, בילי קאנינגהאם (שהיה המאמן באליפות של 83') וצ'ט ווקר, ועוד.

  16. אין שום מקום להשוואה בין מי שנשאר כל הקריירה (עקרונית…) בקבוצתו המקורית לבין מי שהתחיל לזכות באליפויות רק כשהתחיל לבחור לעצמו קבוצות שהתאימו לאג׳נדה הזו.
    .
    מה יותר מרשים – שני התארים של דוראנט או האחד של נוביצקי ?

  17. כתוב מצויין.
    אני לא יכול להגיב על כדורסל כי נכשלתי בבחינה האחרונה של קטן.
    אבל בטניס נובאק מנצח את מקנרו בכל יום בשבוע.
    אבל בלי מקנרו אין סמפרס שזה אותו סגנון אבל רקטה יותר כבדה
    ובלי סמפרס אין את ההגנה של אגסי.
    בלי שניהם אין את האילוי פדרר עם ההגנה המדהימה וההתקפה החכמה. אבל אז לא היה מגיע הגנת הקיר של נאדאל. שביל נצח אותו צריך כושר אלעי והמשחק של אחוזים גבוהים כמו של נובאק. שביל לנצח אותו צריך אותו דבר רק במטר תשעים וחמש.

    אז כן. לברון מנצח את מייקל ב 2022 אבל מפסיד לו ב 1997.

  18. תודה רבה יונתן, דיון מעניין בעניין מספר הקבוצות 8/30. נדמה לי שגם לתקרת השכר, או להעדרה, יש השפעה על היכולת לצבור כשרון בקבוצה נתונה לזמן מסוים. קשה לשקלל את זה.
    .
    מייקל, קארים וראסל.
    לארי, מג'יק ולברון
    טימי, וכנראה האקים.
    .
    סך הכל 8 שחקנים.
    .
    8 הוא המספר של אורי מלמיליאן שהוא בלי שום ספק גיבור ילדותי.

  19. לכותרת שלך- אין מה להשוות.
    צריך גם להוציא ולהעביר מכאן את הוויכוח של איזה דור יותר טוב.
    העובדות הן שלג'ורדן לא הייתה יריבה ראויה בשנות ה-90'. העלייה שלו הגיעה בדיוק בזמן הדעיכה והזדקנות של השלשה אייזיאה,מג'יק ולארי בירד.

    לברון ניצח בדרך לכל הגמרים שלו קבוצות יותר חזקות מהג'אז של מלון ושלא תשווה בכלל את הסופרטים של הספרס(קוואי,דנאקן,פרקר,ג'ינובלי),בוסטון(אלן,גרנט,פירס,הגולדן סטייט של קווין דורנט.
    לכל מה שג'ורדן היה צריך להתמודד איתו.

    1. כל זה לא קשור ליכולת המדהימה של ג'ורדן בשני צדי המגרש ולווינריות והתחרותיות והמנהיגות וההשפעה על קבוצתו ועל המשחק שאין שני להם.

  20. אתני ראיתי את כולם פיזית ומקרוב. ג'ורדן הוא העז ללא כל ספק. הוא היה כזה אתלט עליון שהיה מצליח ללא כל בעייה להסתדר עם כל סגנון משחק. אפילו בניתור הוא העז ("44 בקפיצה מהמקום). הוא כאילו הציר שלפניו היה הכדורסל 'הישן', ואחריו 'הכדורסל העכשווי'. לא היה אחד כמוהו לפניו, ובינתיים לא קם אחד כמוהו אחריו. הוא עדיין מחזיק בשיאים שונים ששברו את שיאי העבר לפניו, ובינתיים אף אחד לא שבר אחריו. היה לו גם את הגוף האידדיאלי ביותר לשחק עם סמול בול, או עם 'ביג בול'. אילו חייב היה הוא היה גם משתלט על הזריקה מ-3 כפי שעשה בגמר נגד פורטלנד.

  21. מייקל היה אדיר בשני צדי המגרש באותה מדה יותר מכולם, הווינר הגדול מכולם, המנהיג שאין גדול ממנו, גאון כדורסל, שחקן שעושה את הסגל שסביבו לטוב יותר במידה שאין טובה ממנה והשפיע על קבוצתו ועל המשחקניותר מכולם, מוסר משובח, ריבאונדר נהדר, מגדולי החוטפים ומגדולי החוסמים בין שחקני החוץ.

    במכלול היכולות והתכונות הנדרשות בכדורסל הוא הגדול מכולם!!!

    1. עכשיו ברצינות, הטור מתעלם מהגורם החשוב ביותר שבגללו האליפויות של בוסטון בשנות ה60 "שוות" פחות, וזו אותה סיבה שבגללה למיקי שלנו יש כל כך הרבה תארים – תקרת השכר!
      תקרת השכר מונעת הצטברות כוכבים בקבוצה אחת לאורך זמן, ולא משנה אם הם גדלו בקבוצה או נרכשו, ומקשה על קבוצות משוק גדול לייצר שליטה מוחלטת. מכבי ת"א שטוחות בליגה קטנה שלא מצליחה לייצר תחרות אמיתית לאורך זמן בגלל הדומיננטיות הכלכלית של מכבי ת"א.
      בNBA של ימינו אפשר לשמור על קבוצת כוכבים רק אם הם מוכנים לוותר על הרבה כסף. טים ויתר על שכר משלב מסוים כדי שהקבוצה תשאר תחרותית. השלישייה של מיאמי קיבלו פחות ממה שכל אחד מהם יכול היה לקבל בקבוצה אחרת.
      לעומת זאת okc הייתה יכולה להיות מפלצת אם הירדן לא היה הולך אחרי הכסף הגדול והרצון להיות הכוכב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט