Stephen Curry – 2022 NBA Finals MVP / הגולש נתנאל ג.

Stephen Curry – 2022 NBA Finals MVP / הגולש נתנאל ג.

נתנאל הוא גולש וותיק בהופס, זהו מאמרו הראשון באתר

כמו לא מעט ישראלים, התחלתי לעקוב ולהתעניין בליגת הnba ב-2014, לאחר שדייויד בלאט מונה למאמן של ק̶ל̶י̶ב̶ל̶נ̶ד לברון ג'יימס. גיליתי ליגה מדהימה ומותחת, וכדורסל ברמה גבוהה בכמה וכמה רמות יחסית לאירופה, כשהמכשול העיקרי כמובן הוא שהמשחקים לרוב מתקיימים באמצע הלילה.

ועכשיו ברשותכם ניגע במה שבאמת מעניין כרגע – FMVP סטפן קרי – ולמה לדעתי הוא הפך בימים האחרונים לאחד הספורטאים האהובים והמוערכים ביותר בעולם אי פעם. סליחה מראש משאר הקבוצה, מעולם לא אהבתי במיוחד את גרין, ולקליי בהחלט מגיע פוסט נפרד על המסע שעבר, אבל נשאיר את זה לאחרים.

כבר בעונת הפריצה שלו, 2015, היה ברור שיש פה משהו מיוחד.

הוא התחיל לקלוע שלשות באחוזים פסיכיים וברמה שלא נראתה בעולם, הבנאדם (?) היה קולע שלשות מהחצי כתחביב, ולפעמים אפילו מעל ראש של מישהו, או תוך כדי נפילה, כשנראה שהוא בכלל לא מסתכל על הסל. בחלק מהמקרים הוא היה מסתובב, ובכלל לא מסתכל אם הכדור נכנס או לא, וחוגג כי ידע כבר, איכשהו, שהכדור נכנס לרשת. כל הקסם הזה נעשה באווירה קלילה, חיוכים וצחוקים, שגרמו לכל העסק להיראות כמו הופעת בידור אחת גדולה שסחפה מעריצים בכל העולם.

על הקבוצה עצמה בשנים האלה אין בכלל מה לדבר, הם היו כל כך טובים ביחס לשאר שכבר בתחילת העונה אחוזי ההימורים שיקחו את האליפות היו לרוב מעל 50% אחוז (אל תתפסו אותי במילה, אין לי איך לבדוק). אני זוכר שחשבתי אז שזה ממש מוגזם, כי בסוף יש 32 קבוצות ובספורט הכל יכול לקרות, אבל בסוף התברר שהיחס הזה היה מוצדק – הקבוצה הפסיכית הזאת שלטה בליגה, והציגה את הכדורסל הטוב בעולם.

הדבר כמובן היה מגובה לא רק בעונה הסדירה, בה לרוב שחטו את שאר הקבוצות ללא רחמים ואם קבוצה כלשהיא בטעות ניצחה אותם היא הייתה חוגגת את זה כאילו היא לקחה את הגמר, אלא גם ב-3 טבעות אליפות, שהיו אמורות להיות 4 אם לא הגניבה של קליבלנד ב-2016. אז, בתצוגת גמר היסטורית משולבת בנחישות, נאמנות למולדת וחסדי שמיים, לברון ג'יימס לקח אליפות היסטורית כנגד כל הסיכויים במשחק 7. משחק שבתור אחד שהיה תמיד team Lebron לא אשכח לנצח (וגם אלה שהתעוררו ב7 בבוקר מהצעקות שלי לא ישכחו את הטראומה כנראה).

View post on imgur.com

לאחר השנים הטובות הגיעה תקופה פחות טובה בלשון המעטה. אין לי עניין לפרט פה על מה שאפשר לקרוא בויקיפדיה, אבל ב3 העונות הבאות הקבוצה ירדה משפל לשפל – הפסידה בגמר, איבדה את דוראנט, את תומפסון, ואת קרי עצמו שבעונה 19-20 שיחק 4 משחקים בלבד. ב2 העונות האחרונות הקבוצה לא הצליחה להגיע אפילו לפלייאוף ונחשבה לאחת מהגרועות בליגה.

View post on imgur.com

עד לפני עשור, כל כוכב nba היה מזוהה עם קבוצה מסויימת ולא היה חושב בכלל לעזוב אותה למעט מקרים קיצוניים. ג'ורדן בשיקגו, בירד בבוסטון, וכל השאר בערך בלייקרס.

בשנים האחרונות חל מהפך שהתחיל לברון ג'יימס, ששלט בליגה ועבר מקליבלנד למיאמי, שוב לקליבלנד ואז ללייקרס – הקבוצה שתסכים (?) שהוא ישחק ביחד עם הבן שלו בגיל 40. כוכבים התחילו להרגיש בנוח לעבור קבוצות. ולא רק הכוכבים עצמם – הקבוצות הרגישו בנוח להעיף את הכוכבים שלהם לעזאזל ברגע שלא ראו בהם צורך – עיין ערך הסיפור העגום של דמאר דרוזן שחי ונשם את טורונטו רפטורס במשך כמעט עשור, רק בשביל למצוא את עצמו מוחלף בטרייד כפוי בדיוק לפני שהקבוצה שלו זוכה באליפות הראשונה בתולדותיה.

לאור כל זה, אף אחד לא היה מתפלא אם סטף היה בוחר לעשות את אותו המעשה. אם כבר להיפך, אנשים התפלאו כשבחר לא לעשות זאת. בשביל שחקן כמו סטף לא להגיע לפלייאוף זה כמו בשביל רונאלדו לא להגיע לליגת האלופות. שחקן ברמה הזאת לא בנוי לשחק רק בעונה הסדירה, זאת הדרך המהירה להירקב ולסיים, ולהפוך את עצמו ללא רלוונטי בטרם עת.

אבל סטף נשאר.

סטף נשאר להרים את הקבוצה שלו גם בתקופות הקשות. גם כשרוב אוהדי הbandwagon שהקבוצה צברה לה בארבעת השנים הטובות התייאשו ועברו לאהוד קבוצות אחרות. גם כשאפסו כבר הסיכויים לעלות לפלייאוף, סטף נתן הופעה משחק אחרי משחק, הרים את המורל של הקבוצה והאוהדים, וכמעט סחב בכוחות עצמו את הקבוצה לפלייאוף בעונה שעברה. סטף נשאר נאמן לקבוצה ולאוהדים גם בזמנים הקשים, כשהיה נראה כבר שהסיפור של גולדן סטייט האלופה נגמר.

 ואז הגיעה עונת 21-22.

הפרשנים בespn נתנו לגולדן סטייט 0.1% לקחת את האליפות. אף אחד לא לקח אותם ברצינות ובצדק, אמנם קליי היה צפוי לחזור באמצע העונה, אבל אחרי פציעה של שנתיים אף אחד לא ידע איך קליי יחזור, וכמובן קרי וגרין (שמאז ומעולם טענתי שהוא overrated) לא נהיו צעירים יותר.

גם אחרי שעלו לפלייאוף, הם עדיין לא ריגשו אף אחד יותר מידי, הם היו חמודים והכל אבל פיניקס וממפיס היו ממש חזקות השנה. לא מזמן פורסם שדרייק הפך 200 אלף דולר למיליון דולר כשהימר בתחילת הפלייאוף שגולדן סטייט תגיע לגמר.

בוסטון הייתה יותר טובה (בקצת) על הנייר, אבל עזבו אתכם ניירות. בסדרות גמר יש הרבה יותר מזה, השחקנים נותנים את הנשמה שלהם על המגרש, האופי והניסיון של הקבוצה (והמאמן) בגמרים חשובים לא פחות.

View post on imgur.com

ריאל מדריד השנה הייתה הרבה יותר חלשה על הנייר מכל שלושת הקבוצות שניצחה בדרך לזכייה בליגת האלופות, גם זאת דוגמא לקבוצה בעלת אופי של ווינרית שאסור לזלזל בה לא משנה כמה היא מדורגת על הנייר.

השנה היו לנו בגמר הnba שתי קבוצות בעלות אופי חזק ומסורת של נצחונות, לראשונה מזה שנים זה הרגיש כמו סדרת גמר צמוד שאין לדעת לאן תלך. גם סוכנויות ההימורים נתנו לזה פחות או יותר 50-50. לרוב כשאנשים מדברים על סדרת גמר הם נוטים להתייחס למשחק האחרון, מה קרה בו, מי קלע כמה ומתי וכו'. למרות שסטף היה מדהים במשחק האליפות, הן מבחינה התקפית והן הגנתית, אני רוצה לכתוב דווקא על משחק מספר 4 בסדרה.

המשחק התקיים בבוסטון לאחר שהסלטיקס גנבו את הביתיות והציגו הגנה משובחת ששיתקה את גולדן סטייט. גרין שיחק כל כך גרוע שאפילו אמא שלו כתבה בטוויטר שהיא לא מבינה איך הוא משחק ברמה כל כך נמוכה והיא חושדת שמדובר בשיבוט שלו (אם השנה ללא ספק). סטף, עם כל הניסיון שלו בסדרות גמר, הגיע למשחק בידיעה שאם הם מפסידים ובוסטון עולה ל3-1 – הלכה האליפות. המומנטום היה של בוסטון, ולנצח בגארדן מול הקהל של הסלטיקס זה אתגר בפני עצמו. ואכן באופן לא מפתיע בוסטון שיחקו טוב יותר והיו אמורים לקחת את המשחק וכנראה גם את האליפות.

אבל אז הגיע סטף.

בתצוגה מטורפת שלא זכורה לי כמוה, בסדרת גמר או לא גמר, הוא השחיל שלשה אחרי שלשה, כשכל אחת מהן יותר פסיכית ומגוחכת מהקודמת, לפעמים על שמירה כפולה, ולפעמים תוך כדי נפילה. מי שלא ראה חייב לצפות בלינק – סטף התעלה על עצמו בכל הקריטריונים, והציג, לטעמי, את משחקו הטוב ביותר אי פעם, עם 43 נקודות קשות כשעל כל אחת ואחת מהן הוא נאבק בשיניים. גולדן סטייט ניצחו, ואת המומנטום הזה כבר לא היה אפשר להפסיק. סדרת הגמר נגמרה ב4-2 לגולדן סטייט.

לברון ג'יימס הוא שחקן בעל אופי קשוח, לוחם אמיתי. כמובן שהוא התרגש כשזכה ב-2 האליפויות במיאמי, אבל רק לאחר שהשלים את המסע הארוך שלו בקליבלנד, וזכה עבורם באליפות, רק אז לברון לא הצליח לעצור את הדמעות ובכה כמו ילד קטן על הפרקט, אולי בגלל שמאז שהיה ילד חלם על הרגע הזה שסוף סוף הגיע.

סטף קרי הוא בעל אופי שונה מלברון ב-180 מעלות, אך בדומה אליו גם הוא לא נראה כאחד שמרבה להזיל דמעה. את 3 האליפויות שלו בגולדן סטייט הוא לקח יחסית בקלילות בצחוקים ובחיוכים. מרחוק זה היה נראה כאילו זה הולך לו בקלות – השלשות, הניצחונות, האליפויות. אבל הפעם, בדומה ללברון, זה היה משהו אחר לגמרי. האליפות הפעם הייתה בעבורו הרבה יותר מהאליפויות והתארים שקדמו לה. זאת הייתה סגירת מעגל עבורו. התהליך והדרך הקשה שעבר בשנים האחרונות עם הפציעה, ההידרדרות של הקבוצה, והחששות לגבי הבחירות שעשה והעתיד שלו כשחקן בעקבותיהן, גבו ממנו מחיר אישי. למרות זאת, הוא נשאר נאמן לקבוצה שלו, לאוהדים ולעצמו. הוא לא וויתר לרגע. ואז, לאחר השריקה בסיום משחק 6 הוכרז רשמית שגולדן סטייט זכו באליפות וסטף בFMVP, שכל כך, אבל כל כך, הגיע לו. ברגע אחד כל הרגשות המודחקים, שייצגו את כל הקשיים והדרך שעבר במשך השנים האלה, יצאו החוצה והוא לא הצליח לעצור את הדמעות.

כמו עם מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט (ז"ל), ולהבדיל מסי רונאלדו – מי שזכה לראות אותם בשיאם רק רצה שהם ימשיכו לשחק לנצח, אבל במוקדם או במאוחר הגיל תמיד עושה את שלו.

נותר רק לקוות שנזכה לראות כמה שיותר מהשחקן הזה, עם הנשמה והלב הכי גדולים שיש, סטף קרי.

View post on imgur.com

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. etayef

    19 יונ 2022 08:35:24

    בוקר טוב,
    מאחר והתחלת בשנאת לברון (כנהוג באתר, זה בסדר), ריפרפתי.
    מעבר של כוכבים מקבוצה לקבוצה לא התחיל בלברון, היו על זה הרבה דיונים.
    להאשים את לברון בכל דבר רע שקורה, זו דרך מחשבה של סרטי מארוול, המציאות קצת יותר מורכבת.
    בגדול, לברון לקח על עצמו את ההובלה ולא מסתיר את הרצון שלו לקבוע דברים, ועל זה הוא משלם מחיר של אהדה.
    כוכבים בקבוצות תמיד עשו מה שלברון עושה, גם אם בפחות עוצמה ופחות פרסום.

    3. נתנאל גרייפנר

      19 יונ 2022 19:10:32

      היי מצטער שמגיב רק עכשיו קודם כל תודה שקראת!
      ואחכן אני לצערי חוטא דווקא באהבת לברון, אין לי הסבר לזה אבל אני מת על הבנאדם הזה ורק רוצה לראות אותך ממשיך לשחק (ושיגיע
      שוב לפלייאוף כבר אמן)

  2. צפנת פענח

    19 יונ 2022 10:55:11

    כתבת יפה נתנאל ,
    אני לא מוצא גרגיר של דמיון בין קרי ללברון. אחד שמאוהב בעצמו עד כלות לעומת אחד ששם את טובת הקבוצה לפניו . שמיים וארץ..
    אחד שנהנה משאגות הקהל לעומת אחד שנהנה לשאוג לקהל .

    1. yaniv

      19 יונ 2022 13:44:11

      הששואה היא רק בסוג האליפות.לכל שחקן שזכה ביותר מאליפות אחת יש את האליפות שמוציאה ממנו הכי הרבה רגשות.
      גורדן-האליפות אחרי מות אביו
      קובי-האליפות הראשונה אחרי ששאק עזב את הלייקרס
      לברון-כפי שנתנאל כתב האליפות בקליבלנד
      וקרי האליפות הזאת

  4. הייט אשברי

    19 יונ 2022 12:04:40

    מאמר יפה.

    הערה : עונת הפריצה הגדולה של הלוחמים היתה 2014-2015 .
    אבל עונת הפריצה של סטף היתה קודם, ב- 2012-2013 . ומשחק הפריצה היה כשהוא המטיר על הראש של הניקס במדיסון סקוור גארדן 54 נק'
    ב- 27 לפברואר 2013 , לעיני הקהל הניו-יורקי ההמום . אז נולדה אגדת סטף קרי. מאז הוא לא נעצר.

    1. הייט אשברי

      19 יונ 2022 12:28:24

      מה שמעניין – שהווריורס הפסידו את המשחק 105:109 . אבל האגדה נולדה אז.
      מה שעוד מעניין – ארבעת המשחקים עם תצוגות השיא בנקודות של סטף עד אותו משחק היו כולם מחוץ לאורקל . ההתפוצצות באורקל הגיעה קצת אחרי.

    2. yaniv

      19 יונ 2022 13:41:14

      תכלס עד היום אני זוכר שמארק ג'קסון טען שיש לו את הקו האחורי הכי טוב בהיסטוריה(או בליגה לא זוכר במדויק) ואני גיחכתי לעצמי ואמרתי מה הוא לקח אני רוצה גם

      1. הייט אשברי

        19 יונ 2022 16:09:56

        היה לו קו אחורי נהדר כבר ב-2013. רק שג'קסון רצה תמיד לשחק בידודים . ה-FLOW בהתקפה וחילופי המקומות המהירים הגיעו עם סטיב קר.

  7. golan

    19 יונ 2022 13:32:19

    תודה רבה נתנאל.
    בהחלט שחקן ענק, בקבוצה הנכונה והמאמן המתאים, יצרו שיטה שממקסמת את היתרונות שלו,
    מה שהכי מדהים אותי בסטף הוא השיפור שלו בהגנה. רואים שהוא עובד קשה גם בצד הזה, והוא כבר לא חור בהגנה.

    1. נתנאל גרייפנר

      19 יונ 2022 19:12:07

      נכון, זה הכי לא מובן מאליו ששחקן בגיל 34 יתחיל פתאום לעבוד על הצד ההגנתי שלו בצורה אגרסיבית.
      אתה לא תראה את מסי עושה את זה לצורך העניין…

  8. yaniv

    19 יונ 2022 13:42:10

    תודה נתנאל.בתכלס נראה לי שלאוהדים היה הרבה יותר חשוב שהוא יזכה בFMVP מאשר לו,וגם התגובה שלו במסיבת העיתונאים הייתה מושלמת

  9. מנחם לס

    19 יונ 2022 16:56:39

    נתנאל, תודה על פוסט מהלב.
    לסטף ישנו יתרון נוסף על כל האחרים: הוא נראה – עדיין – כמו ילד שהגיע לחנות ממתקים ונאמר לו שהכל שלו. הוא נראה יותר רגוענ ויותר נהנה מכל מה שקורה יותר מכל אחד אחר. הוא מת לנצח כמובן, אבל אתה יודע שאםמ הוא יפסיד, יכאב לו ללכת לישון אבל למחרת הוא יילך למשטח הגולף ויחבוט 2 מתחת לפאר.

    1. נתנאל גרייפנר

      19 יונ 2022 19:13:04

      תודה על הבמה ועל התגובה מנחם לס האיש והאגדה שהביא את הnba לישראל!
      תמשיך ליצור תוכן ולשמור על האתר:)

    1. thetroll

      19 יונ 2022 20:11:34

      סטף תופעה יחודית בתולדות הספורט ואחרי שהוא ילך לא יהיה כמוהו למרות כל החקיינים ונסיונות החיקוי. הדברים שהוא עושה נעשים בכל כך הרבה נון שאלנט שיש לך הרגשה שזה שטויות. זה גורם לאנשים להעריך אותו פחות ממה שהוא באמת. בעייני הוא מספר 2 הסטורי שני רק למייקל. תודה נתנאל.

  12. Dipsy

    19 יונ 2022 22:45:09

    אני מעריץ אותך על היכולת לאהוב ולהעריך את לברון וסטף בפוסט אחד.
    לא דבר טריוויאלי במחוזות ההשוואות ומלבד זה הפוסט שלך מדויק, אני גם הגעתי בזכות בלאט וכל כך רציתי שינצח, פעם ראשונה בחיי בספורט שלא התבאסתי שהקבוצה שרציתי לנצח הפסידה, כי אם כבר להפסיד זה למנהיג ואלוף כזה.

    2. ברוך רובין

      20 יונ 2022 02:21:59

      קרי שחקן אדיר בין הגדולים בהיסטוריה אבל הישגים מצחיקים כאלה מורידות מהרשימה שחקנים גדולים כמו בירד שאקיל קובי ברייאנט…

  14. הציפור הנדירה

    20 יונ 2022 10:38:55

    ריאל מדריד הייתה פחות טובה מליברפול לא רק על הנייר אלא גם על המגרש אך קורטואה ניצח לריאל את המשחק כשהציל רץ כל תשע הבעיטות למסגרת של ליברפול.
    אמנם ליברפול הייתה צריכה להיות יותר מדויקת ולא עם 9 בעיטות למסגרת מתוך 24 בעיטות. עם כמה בעיטות מדויקות וחזקות נוספות יעול להיות שקורטואה היה נכנע למרות היום הגדול שלו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט