4:00 בוסטון סלטיקס (2) – גולדן סטייט ווריורס (1):

דומה שהשאלה בכותרת היא סיפור הסדרה הזאת, מי שמצליח להתבריין על הקבוצה השנייה (ללא התערבות של השופטים) הוא זה שמנצח את המשחק. במשחק מספר 1 הייתה זאת בוסטון ואל הורפורד ספציפית שמחצו את הווריורס המעט קטנים ברבע הרביעי כדי לקחת את הביתיות. במשחק מספר 2 דריימונד היה זה שבא ככדור באולינג לפינים ופירק את ההגנה של הסלטיקס כדי לאפשר לווריורס את הנצחון. ואילו במשחק מספר 3 מי שהתבלט היה הטיים לורד בכבודו ובעצמו, שלכשירות שלו תהיה השפעה אדירה על המשך הסדרה, שאפשר לבוסטון להשתלט על ריבאונד ההתקפה, מה שהכריע עבורם לפי דעתי את המשחק הזה.

ולכן אל תיתנו לתשומת הלב שלכם לנדוד לכיוון אחוזי הקליעה לשלוש, איך הברך של תומפסון נראית או איך שפת הגוף של דריק וייט. הדבר שיהיה חשוב כאן הוא מי יצליח לדקור את נקודת האיזון הנכונה בין אגרסיביות לאלימות, כאשר נקודת האיזון הזאת נקבעת בצורה שרירותית (או אולי לא כל כך שרירותית…) על ידי השופטים, ותהיו בטוחים שיהיו עליהם אלף עיניים הלילה כשהחשד שהליגה מתסרטת סדרה ארוכה בין שתי קבוצות אטרקטיביות עולה לרמות שלא נראו מאז שהשופטים דאגו שהלייקרס יעיפו את הקינגס המהממים של דיבאץ', ביבי, כריסטי, סטויאקוביץ' והחברים.

אז תסתכלו על הכיוון שאליו הולך קרב הריבאונד, על השריקות לעבירות ספציפית בצבע ובחסימות ועוד יותר ספציפית על השריקות לעבירות תוקף בחסימות כמדדים קריטיים למשחק הזה.

וכעת מאחר וכבר דיברנו על ההיבטים הטקטיים דיי והותר בשבוע האחרון, וכדי להתכונן היטב למשחק הזה בואו נעבור על שחקני הרוטציה של כל קבוצה וניתן בהם סימנים.

סטף קארי: מי שרוצה להעביר עליו ביקורת מוזמן לעבור ל-one ולהגיב שם, 31.3 נקודות לערב, 3 חטיפות, הגנה ממש לא רעה רוב הזמן (למעט בסוף משחק 3 שבו טייטוום הבין שאין לקארי שום יכולת לשמור עליו בחדירה, ולווריורס אין רים פרוטקשן בכלל, הווריורס יצטרכו למצוא לזה פתרון טקטי), ולא פחות מ-49% מהפאקינג שלוש. פסיכי. השאלה הגדולה היא האם מחכה לנו משחק 50 נקודות ב-20 שלשות שלו, יכול להיות שזאת האסטרטגיה הטובה ביותר של הווריורס לסדרה.

קליי תומפסון: 17 נקודות למשחק, אבל זה כבר לא קליי, והשורה שהכי מדגימה זאת היא לא 32% משלוש אלא 3 ריבאונדים למשחק. קליי כבר לא מסוגל לשמור כמו ששמר בעבר, אבל הווריורס עדיין חייבים אותו על המגרש כי הם לא יכולים להיות בהרכב שאין בו 4 שחקני התקפה שהקבוצה היריבה חייבת לכבד. זמן טוב להזכיר שבכל משחק היה לו משחק אחד שבו הוא התלהט כמו קליי של פעם, יהיה מעניין לראות האם הפעם.

אנדרו וויגינס: אחרי שקיבל ים מחמאות על הסדרות הקודמות, דומה שהמעמד אולי מעט גדול עליו. היו לא מעט רגעים שבהם היה נראה שהוא לא בטוח מה הוא צריך לעשות, האם לסמוך על הקליעה שלו? לחדור? למסור? יש כאן עבודה לקאר לעשות כי וויגינס הוא כשרון אדיר אבל צריך להשתמש בו נכון.

ג'ורדן פול: אולי האיש שעליו אפשר לראות בצורה הכי ברורה שהמעמד גדול עליו לעומת הסיבובים הקודמים. הוא משחק רק 24 דקות לערב קולע באחוזים טובים (בעיקר בגרבג' טיים בינתיים) אבל נראה כמפחד מהמעמד ובחלק מהמהלכים ממש לא מבין מה הוא אמור לעשות ויש לו את מאזן הפלוס מינוס הגרוע בקבוצה.

קוון לוני: הפך להיות חשוב להפליא לוווריורס, אבל מצד שני לשחק איתו לצד גרין זה מסובך מאוד, אם הווריורס לא יקחו, יסומן כנקודה לשיפור לעונה הבאה, ולווריורס יש הרבה אפשרויות להשתפר

אוטו פורטר: 78% לשלוש (!!!), יהיה מעניין לראות האם קאר ישתמש בו יותר כרגע משחק רק 20 דקות לערב ואם יהיה צורך למנן את הדקות של גרין הוא מועמד טוב לקלוט את הדקות שלו.

דריימונד גרין: הבורמטר של הקבוצה, כשהוא בשליטה והאגרסיביות שלו בהגנה מכפה על היותו 0 איום בהתקפה (26% משלוש) הווריורס פייבורטיים. לא יכול יותר לזרוק 6.5 שלשות לערב, הסיפור הזה נגמר.

גארי פייטון: החזרה שלו למשחק מספר 3 הייתה משמעותית מאוד הוא נותן עוד מימד הגנתי סופר חשוב לווריורס, אבל במשחק מספר 2 הוא שקע יחד עם כל הקבוצה וכדי שהוא יהיה איום התקפי הוא צריך לעמוד על בלטה מאוד ספציפית בפינה, יהיה מעניין לראות את השימוש בו במשחק הזה.

איגודלה: שחקן עבר, הלאה

ביליצה: לא מתאים לסדרה הזאת, קאר ניסה להשתמש בו מעט (5 דקות לערב) אבל זה לא זה.

מודי וקמינגה: בינתיים לקאר לא היה אומץ להשתמש בהם למעט בגרבג' טיים, ובאמת לזרוק רוקיז למשחק כזה בהר הגעש של בוסטון לא נשמע כמו רעיון מצטיין, יכול להיות שבבית יהיה להם מקום כזריקת אדרנלין ואתלטיות

ונעבור לצד הירוק של המשחק:

ג'יילן בראון: סדרה אדירה שלו, הפיפן לג'ורדן של טייטום, הבעייה היא שהוא קצת סטריקי. כשהוא חם הוא חם. כשהוא לא חם הוא עושה שטויות, היכולת של אודוקה להשתלט עליו בדקות האלה תהיה חשובה מאוד כי בוסטון ממש תלויה בהתקפה שלו, בלי ה-20 שלו לערב והמשמעות שלהן לפתיחת אפשרויות לאחרים אני לא רואה את בוסטון מתחרה.

ג'ייסון טייטום: מאז משחק 6 מול מילווקי דומה שיש ירידה משמעותית ביכולת שלו, ובמידה רבה במקרה של בוסטון הכוכב שלה הוא גם הברומטר שלה ולא בהכרח בנקודות. דווקא כשהוא ניהל את המשח קומסר אסיסטים אז המשחק של בוסטון שטף יותר. יש לו 8 אסיסטים בממוצע למשחק בסדרה הזאת, תרשו לי להמר שאם הוא מגיע לדו ספרתי, בוסטון לא תפסיד.

מרקוס סמארט: מה לא נאמר עליו, 41% לשלוש, 47% לשתיים 15 נקודות וחטיפה והלב הפועם של ההגנה הטובה ביותר בליגה, אחת הטובות בהיסטוריה.

דריק וייט: יום עסל יום באסל, 13.3 לערב ב-46% לשלוש נראים נהדר לשחקן משלים, אבל זה פשוט תלוי באיזה ערב אתה תופס אותו, כשזה נכנס זה מדהים, כשלא הוא נכנס לכונכיה שלו ולא תחלצו ממנו זריקה גם אם החיים שלו היו תלויים בזה, נראה איזה ערב נקבל ממנו הלילה.

אל הורפורד: השחקן האהוב עליי בבוסטון בלי תחרות, הצטערתי מאוד כשעזב בפעם שעברה וסמכתי כשהוא חזר, אין דבר שאני אוהב יותר מגבוהים אינטליגנטיים והורפורד הוא האב טיפוס ממנו אפשר לייצר כאלה. אין זריקה רעה, אין החלטה רעה, לפעמים הוא מהסס יותר מדי אבל העונה דומה שאודוקה הוציא ממנו את הדפוס הזה, והוא תורם בשני צידי המגרש.

רוברט וויליאמס: מאוד מאוד חשוב מה מצבו הבריאותי. אם הברך בסדר, הוא איום מתחת לטבעת שלווריורס מאוד מאוד קשה להתמודד איתו יחד עם העובדה שהוא יכול להחליף על כל אחד

גרנט וויליאמס: בתחילת הסדרה היה נראה שהוא לא שייך לכאן, שזאת לא הסדרה בשבילו, אבל במשחק מספר 3 הוא פתאום חזר ונתן דקות טובות וחשובות. הסלטיקס דיי קצרים מתחת לפוזיציה 7-8 בסגל ומאוד חשוב להם שהוא יוכל לשחק ולתרום.

פייטון פריצ'ארד: בזכות הגודל הלא מרשים של הווריורס הוא יכול לשחק בסדר ההזאת ומספר הבזקים של התקפה נהדרת עם 43% מהשלוש והוא גם לא נענש יותר מדי בהגנה, גירסת הסדרה הזאת לדליוודובה של 2015

דניאל תייס: לא יכול בשום פנים ואופן לשחק בסדרה הזאת.

הימור: הווריורס ב-5