בוסטון סלטיקס – גולדן סטייט ווריורס (1-1 בסדרה):

סדרת הגמר עוברת כעת לבוסטון בשוויון 1, כששתי הקבוצות יקוו לשבור את השוויון לטובתן ולהשיג את היתרון בסדרה. גולדן סטייט מגיעים עם המומנטום אחרי הניצחון במשחק 2, ואילו בוסטון עם הידיעה שהם לא הפסידו שני משחקים רצופים לאורך הפלייאוף (נתון שנכון גם לגבי הווריורס, אבל לא רלוונטי במשחק הזה) ועם הרבע האחרון של משחק 1 שניקז את כל מה שהם מסוגלים לתת לרבע יחיד.

היום, ננסה לנצל את הפינה הזאת כדי להציג כמה שאלות מפתח עבור כל אחת מהקבוצות ולהציע להן תשובות אפשריות שעשויות להכריע את המשחק הבא לכאן או לכאן:

1. שלשות – הסלטיקס קולעים טוב יותר בחוץ והווריורס קולעים טוב יותר בבית. איך הקבוצות מתמודדות עם זה?

בכל השאלות נתחיל עם בוסטון. הסליקס עומדים על 14 שלשות למשחק ב-38.1% במשחקי החוץ לעומת 13.8 שלשות ב-36.3% במשחקי הבית. הפער הזה לא משמעותי, כשאם מתעלמים מצד משחקי החוץ שלהם עד כה בגמר הנתונים יורדים ל-13.1 שלשות ב-36.2%, נתון זהה כמעט לחלוטין לזה של משחקי הבית. השאלה העיקרית שעומדת בפנינו היא האם הרבע ההוא של ה-9/12 לשלוש הוא מאורע שלא יחזור על עצמו ונחזור שוב לסביבות ה-36% בהמשך, או שהוא מעיד על ההתמודדות של הסלטיקס עם הגנה שמאפשרת קצת יותר שלשות.

בצד של גולדן סטייט, במשחקי הבית הם עומדים על 14.9 שלשות ב-40.7% לעומת 12.3 שלשות ב-34.5% במשחקי החוץ, כשגם כאן אם נוריד את הנתונים של צמד משחקי הגמר עד כה נקבל ירידה קלה ל-14.4 שלשות ב-40.5%, אבל אצל הווריורס ניתן לזהות פער משמעותי באחוזי השלשות בין משחקי הבית למשחקי החוץ. עם זאת, גולדן סטייט היא הקבוצה עם האיום המשמעותי יותר מבחוץ, כך שהירידה הזאת מושפעת גם מכך שהאחוזים בצבע עולים והם זורקים פחות שלשות.

בקיצור – יש לבוסטון יתרון מסוים על הנייר, אבל תחום השלשות הוא בלתי צפוי, ולשתי הקבוצות יש כלים להפתיע אותנו, לחיוב או לשלילה.

2. משחק הצבע – האם ניתן להצביע על יתרון לאחת הקבוצות?

הסלטיקס עומדים לאורך הפלייאוף על 54.3% מהצבע לעומת 52.2% של היריבות, בזמן שבסדרת הגמר בינתיים הם עומדים על 45.3% מהצבע. בכל הנוגע לריבאונד, בוסטון עומדים על אחד יותר במצטבר בצמד משחקי הגמר הראשונים, אבל גולדן סטייט מובילים באחוזי הריבאונד עם 50.8%, בריבאונד התקפה עם 29% לעומת 25.8% ובריבאונד הגנה עם 74.2% לעומת 71%.

בצד של גולדן סטייט, הם עומדים לאורך הפלייאוף על 59.3% מהצבע בזמן שהם הורידו את היריבות ל-53% מאותו טווח. גם בגמר הם אלה שמחזיקים ביתרון בתחום הזה בינתיים כשהם עומדים על 48.5% לעומת ה-45.3% של הסלטיקס, והם הצליחו ליצור שוויון בריבאונד למרות שהם אלו שמחטיאים יותר, כשבינתיים אחוזי הקליעה של הסלטיקס מחוץ לקשת עדיפים, בעיקר בגלל המשחק הראשון.

בקיצור – הנתונים מראים על יתרון מסוים לגולדן סטייט, אבל ייתכן שמול הקהל הביתי של בוסטון הדברים האלה ישתנו.

3. הנעת כדור ושמירה עליו – מי מצליחה לעשות זאת טוב יותר?

בוסטון מחלקים 24.7 אסיסטים על 14.2 איבודים למשחק לאורך הפלייאוף, שזה יחס אסיסטים-איבודים של 1.74, ואילו בסדרת הגמר בינתיים הם עם 28.5 אסיסטים מול 16 איבודים, שזה יחס של 1.78, כלומר שיפור קל. עם זאת, 19 האיבודים במשחק 2 עשויים להדאיג את הסלטיקס, משום שהם במאזן 0- 4 בפלייאוף הזה במשחקים של 18 איבודים ומעלה לעומת מאזן 12- 2 במשחקי 15 איבודים ומטה (ועוד מאז 1-1 במשחקים של 16 איבודים). בתחום האסיסטים הם במאזן 7- 0 במשחקי 26 ומעלה, מאזן 3- 5 במשחקי 23 ומטה (21 לפחות בכל משחק) ומאזן 3- 2 בטווח הביניים של 24-25 אסיסטים.

בצד של גולדן סטייט, הם מובילים את הפלייאוף באסיסטים עם 27.9 בממוצע על 14.6 איבודים, שזה יחס של 1.91, אך בגמר הם ירדו בינתיים ל-24.5 אסיסטים מול 13 איבודים, שזה יחס של 1.88. אפשר לראות שההגנה של בוסטון מאלצת את הווריורס לשחק יותר אחד על אחד, כשאחד ההבדלים הבולטים הוא שהווריורס עלו מ-12.5 זריקות לשלוש בעלייה מכדרור לאורך הפלייאוף ב-36.9% ל-17 שלשות כאלה למשחק ב-41.2% בגמר בינתיים. מדובר בעיקר על סטף שעלה מ-6.2 זריקות כאלה למשחק ב-41.4% לאורך הפלייאוף ל-11 זריקות כאלה ב-45.5% בגמר.

בקיצור – שתי קבוצות שמצטיינות בהנעת כדור, אבל סובלות לעיתים מריבוי איבודים. גולדן סטייט מאלצים את בוסטון להניע כדור יותר מהרגיל, ואילו הסלטיקס מאלצים את הווריורס לשחק יותר באחד על אחד, ולפחות סטף מגיב לזה היטב באופן אישי.

4. הרכבים – זמן לראות אילו הרכבים הצליחו יותר ופחות עבור כל קבוצה.

בוסטון:

סמארט, בראון, טייטום, הורפורד, ר. וויליאמס – החמישייה הפותחת של בוסטון לא ממש מצליחה בינתיים כשהיא מפסידה 64- 52 את 25 הדקות שלה. האחוזים שלה מחוץ לקשת די טובים (8/17), אבל ההגנה לא מסתדרת, בעיקר נגד החמישייה הפותחת של הווריורס.

סמארט, וויט, בראון, טייטום, הורפורד – ההרכב הזה הצליח יותר וניצח 30- 25 את 14 הדקות שלו, כשהמפתח הוא בעיקר ההגנה כשהרייטינג ההגנתי של הסלטיקס בדקות אלו עומד על 92.6. עם זאת, מדובר בעיקר על 20- 7 ב-6 דקות במשחק 1, כשבמשחק 2 כבר נמצאו פתרונות בצד השני וההרכב הזה הפסיד 18- 10 את 8 הדקות שלו.

וויט, פריצ'רד, טייטום, ג. וויליאמס, ת'ייס – גם הרכב המחליפים וטייטום לא ממש עובד כשב-11 דקות בשני המשחקים הוא ספג 41 נקודות לעומת 23 בלבד שהוא קלע. יש להרכב הזה חלק משמעותי מהמינוס 36 בדקות של טייטום במשחק 2.

וויט, פריצ'רד, בראון, טייטום, הורפורד – נסיים את הצד של בוסטון עם ההרכב הטוב ביותר שבמשך 3 דקות ברבע האחרון של משחק 1 יצר ריצת 12- 2 ואת המומנטום שהוביל למהפך ולניצחון. במשחק ההוא סמארט החליף את פריצ'רד בהרכב שהוזכר קודם, אבל יכול להיות שההרכב הזה הוא ההרכב ההתקפי הטוב ביותר של בוסטון, ואולי שווה לנסות אותו יותר.

גולדן סטייט:

סטף, קליי, וויגינס, דריימונד, לוני – החמישיה הפותחת של גולדן סטייט ניצחה 70- 51 את 29 הדקות שלה בסדרה, כשהם בעיקר שולטים בריבאונד עם 61.2% מהכדורים החוזרים בדקות של ההרכב הזה. לא בכדי ההרכב הזה שיחק 29 דקות (30.2% מהדקות) לעומת 9 דקות של הבא בתור.

סטף, פייטון, וויגינס, פורטר, דריימונד – שני המחליפים המובילים של גולדן סטייט מצטרפים אל שחקן ההתקפה הטוב ביותר, שחקן ההגנה הטוב ביותר והשחקן הדו-כיווני הטוב ביותר של החמישייה, וביחד הם מייצרים הרכב שניצח 24- 15 ב-8 דקות של משחק 2. ההרכב הזה שילב אחוזים נהדרים (5/7 לשלוש) עם הגנה אגרסיבית (4 חטיפות) והיה לו חלק בריצות של הווריורס לאורך המשחק.

פול, פייטון, קליי, דריימונד, בייליצה – ההרכב שנשלח לדקות המנוחה של סטף ברבע השני של משחק 2. 0/4 לשלוש בדקות אלו גרמו לכך שההרכב הזה הפסיד 9- 8 את הדקות שלו, אבל הגנתית מדובר היה בהרכב מעולה, ובמשחקים הבאים ייתכן שהשלשות, בעיקר של קליי, ייכנסו קצת יותר.

סטף, פול, קליי, וויגינס, לוני – ההרכב הזה דווקא פחות הצליח בגמר בינתיים, אחרי שנגד דאלאס הוא ניצח 38- 29 את 13 הדקות שלו. החסרונות ההגנתיים של ג'ורדן פול בולטים יותר בסדרה הזאת מאשר בשלבים קודמים, ויהיה מעניין לראות איך זה ישפיע עליו.