הקבוצה זה אני? פוסט שעלה לי בדם/ חגי ניסני

מקור: https://firstsportz.com/nikola-jokic-lebron-james-nba-all-star-2021-game/

קודם כל אני אוציא את זה אחרי שאני אוציא יהיה לי קל יותר. הפלייאוף הנוכחי גורם לי להעריך עוד יותר את לברון ג'יימס ואת מה שהוא עשה במהלך השנים מול הווריורס. אני מרגיש שלא מעט ממה שחשבתי נסדק לי בכל הקשור לבניית שיטה סביב שחקן. אם בעבר המחשבה שלי הייתה שסביב כל סופרסטר אפשר לבנות קבוצה או ליתר דיוק סביב כל סופרסטאר אפשר לבנות התקפה שהוא יהיה הציר שלה אזי היום אני כבר פחות בטוח. הרבה פחות.

ניקח לדוגמה את קוואי. האם אפשר לבנות סביבו שיטה התקפית? למשל קוואי עומד באיזור המרפק ומתחיל לחפור פנימה. ואז שחקנים שרצים אוף דה בול על קשת השלוש ומבצעים חיתוכים וכך נוצרות הזדדמוניות ללובים או למבטים פנויים לחלוטין? לא זוכר שראיתי דבר כזה והאמת שגם קשה לי קצת לדמיין. ג'ייסון טייטום הוא שחקן נפלא, סופרסטאר. אבל גם אותו אני מתקשה לראות מריץ התקפה וכך גם את AD דונובן מיטשל או פול ג'ורג'.

אז האם יש תכונות מסויימות או קריטריונים מסויימים שמבדילים בין שחקן שסביבו נבנית שיטה לבין "סתם" סופרסטאר?

לדעתי שחקן שיטה הוא שחקן שמשנה הגנות. כאלו שצריך להתכונן במיוחד אליו, ולא ניתן לשמור עליו באמצעים רגילים. הדוגמה הכי קיצונית היא כמובן סטף. סטף גרם לכך שלא רק שהגנות יתכוננו אליו במיוחד אלא שהיוסטון רוקטס בזמנו בנו הגנה שבנויה על חילופים אוטומטיים אשר לדעתי יועדו בעיקר בשביל לשמור עליו.

אבל יש עוד דוגמאות. החומה של הרפטורס מול יאניס, ההגנה של הפיסטונס מול ג'ורדן בסוף שנות ה80, או ההאק א-שאק. אז האם ישנם תכונות שאפשר לומר עליהם שהם אלו שאפשר לומר עליהם שזהו שחקן של שיטה?

לדעתי תכונה אחת שחשובה מאוד זה הקושי בלשמור 1*1 את השחקן. לברון בפריים שלו (ובוודאי בשיאו) לא ניתן לשמירה ב1*1, הוא כל כך חזק זריז ובעל שליטה בכדור שכל שומר שתשים עליו או יירמס בדרך לסל או שלברון יעבור אותו עם הזריזות שלו בדרך לדאנק פוסטר. בקטגוריה הזו מצויים שאק, יאניס הג'וקר אמביד ועוד

השחקנים הקטנים יותר לא ניתנים להחלפה על ידי ביגמנים. אך נדרשת לכך קליעה מעולה, בתוספת כדרור אשר תאלץ את השומר לצאת לשחקן. סטף והארדן הם דוגמאות מצויינות לכך.

בקטגוריית ביניים אני לא ממש יודע למקם איפה מצויים ג'ה ולוקה, ובוקר.

תכונה נוספת שיכולה לעזור היא היכולת זו יכולת המסירה. לשחקנים מהסוג הזה יש את היכולת להסתגל לסוגים שונים של לחץ ולגרום לכדור לנוע למקומות שהם החוליה החלשה של ההגנה. סטף ויוקיץ' ולברון ג'יימס הם ה-דוגמאות ליכולת הזו. המיקום ההתחלתי (אצל לברון ויוקיץ') והתנועה למקומות ריקים של סטף ממש גורמים לכך שבסופו של דבר ההתקפה מוצאת את האיש הפנוי, אך מעל הכל היכולת לאתר את האיש הפנוי במגוון דרכים כאשר הם נלחצים הופכים את הקבוצה כולה לטובה יותר.

עכשיו תורכם. מי הייתם מכניסים לרשימה ובזכות אילו תכונות?

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. מעניין
    את לוקה וג'ה הייתי מכניס בקטגוריית הקוסמים.
    לא נראה שיש להם איזה פיצ'ר מיוחד, הכל נראה שקליל וטבעי להם והכדור בסוף בסל…. שגעת
    🙂

      1. לא שמרו כי ידעו שאי אפשר לשמור עליו אחד על אחד כי הוא חזק מדי ומהיר מדי ומוכשר מדי! מי שלא שונא לברון יודע זאת ושהוא שחקן בלתי ניתן לעצירה ביכולתו הטובה.
        וכן מי שלא שונא לברון יודע שמי שמוביל שלוש קבוצות לארבע אליפויות הוא כוכב על גדול ושחקן היסטורי, ומי שמוביל את שחקני שתי הקבוצות בגמר בכל חמשת הנתונים העיקריים הוא כוכב על גדול ושחקן היסטורי.
        ומי שנבחר 12 פעמים לחמישיית העונה הראשונה עם 4 זכיות בתואר ה-MVP של העונה לצד 4 זכיות בתואר המקביל של הגמר, הוא כוכב על גדול ושחקן היסטורי.

  2. קודם כל, טור מצוין חגי.
    אני חושב שבניית "שיטה" מסביב היא גם אחת התכונות המייחדות את "הגדולים באמת", מצד שני – איפה זה שם את ג'ורדן וקובי במשוואה? הרי נבנתה שיטה, אך היא לא יועדה רק להם ולאו דווקא מקסמה את היתרונות שלהם, בעיני הגדולה שלהם הייתה דווקא היכולת שלהם "להכריח" עצמם על המשחק, לשבור שיטה – כל שיטה – שתבוא כנגדם. גם בירד, מג'יק, קארים קצת מופלים לרעה מבחינת גדולה כנגד אותה בניית שיטה – הם הכריחו את עצמם על כל שיטה שנבנתה כנגדם. שחקן שיטה שמשנה הגנות זה גם הארדן, שלא בקליבר של מי שאני ואתה הזכרנו, וזכורה ההגנה של רוביו עליו בימיו ביוטה שהוא שמר עליו מאחור, למניעת הסטפ-בק.
    שמירה 1*1 היא גם פרמטר חשוב, אך גם כאן בא לארי בירד וזועק חמס, שהרי זה פרמטר המקנה יתרון גדול מאוד לאתלטים ולוירטואוזים למיניהם, ולא מעט מהסופרסטארים ברשימה שלי (בירד, נוביצקי, נאש בעונות מסוימות – לא בקליבר אבל דוגמה טובה), היו שמירים לחלוטין ב1*1 (אני מדבר על נצמדים לגופיה סטייל דשון סטיבנסון על לברון ב-2011), אך מצאו את דרכם להיות סופרסטארים גם ללא אותה יכולת אישית.

    ובכל זאת, השחקן הראשון שעלה בראשי כמתאים לפרופיל שהצגת, שאני מסכים עם חלקו ומבקר את חלקו – הרי שזה האקים אולג'ואן. בלתי שמיר לחלוטין, יכולת מסירה אדירה, ובניגוד גם לסטף, יוקיץ', לברון – שחקן שצריך להתכונן לנוכחותו גם התקפית ולא רק הגנתית, כי לך תתקיף את הסל כשהאקים עומד מולך.
    אינני מאוהביו של לברון, לחלוטין לא, עד כדי חבר שקט ב-ללל, אך מכיר בגדולתו. יחד עם זאת, עניין בניית קבוצה מנצחת סביב סופרסטאר, כזה שהולם לתיאורך – הקבוצה הנבנית בעלת משקל לא פחות מה-gravity אותו יוצר אותו סופרסטאר שלה, וכאן אנחנו חוזרים לאחד הדיונים הבראשתיים של הליגה כולה – מה היה ג'ורדן בלי פיפן, ג'קסון וקראוס, כאשר במקום השמות שציינתי אתה יכול להכניס כל שם שתבחר מקבוצה שחקקה ימיה בדברי הימים של הליגה.

    ממש תודה על טור מעניין ומעורר מחשבה.

    1. גם שחקן לא אתלטי כ"כ כמו בירד היה בכושר הטוב שלו שחקן בלתי עציר והשומרים הטובים ביותר יכלו לכל היותר להגבילו אך לא לעוצרו.

    2. נקודה מעולה.
      קובי וגורדון שחקו בשיטת המשולשים שאפשרה להם אחד על אחד ושתי אפשרויות מסירה.
      מייקל עבד מעולה בתוך השיטה בצורה מהירה וחלקה. קובי היה קצת יותר איטי בקבלת ההחלטות.
      הייתי מוציא את שניהם מהלך המחשבה של כוכב ועוד צוות מסייע.

    3. אגב לברון. המאמן היחיד שלא שיחק על לברון כשיטה היה בלאט.
      הכדור היה אצל דלבדובה שהיה צריך למצוא את לברון במקומות מסויימים במגרש כחלק מהפרסטון אופנס . בסדרת הגמר הם זרקו את כל זה לפח יחד עם המאמן. והפסידו.
      סטיב קר בתגובה ללברון בול שם עליו את הסנטר שישמור עליו. וככה מנטרלים את הלברון בול.
      שנה אחר כך לא היה סנטר ממשחק חמש בלוחמים אז הוא ניצח.
      בבועה לברון קיבל ליידו עוד שתי גבוהים ונגד זה לשום דבר לא היה סיכוי.

  3. פוסט מצוין תודה רבה חגי.
    .
    לדעתי קוואי, בריא, לגמרי שם – הוא מדדה לספוטים שלו, וקולע או מוסר משם. קצת בסגנון של מייקל וקובי, פשוט פחות פלאשי, אבל מאד יעיל.
    .
    לא יודע אם זה בינארי, כלומר שחקן שיטה מול שחקן לא שיטה, מניח שיש איזה רצף. לברון בהחלט בקצה של שיטה, גם בגלל הסגנון, וגם בגלל האיכות. גם סטף, וגם מג'יק כמובן.

  4. אם סטף הוא הדוגמה הקיצונית לשחקן שיטה טהור, דוראנט הוא הדוגמה הקיצונית מהצד השני.
    סט היכולות שלו בשילוב עם הנתונים הפיזיים החריגים מאפשרים לו לשחק בכל שיטה ובכל צורת התקפה, ולדעתי גם יסתדר בכל תקופה של המשחק. השיטה היחידה שיכולה להיות בשביל הגנות כדי לעצור אותו זה כנראה ללכת עליו ב90% מהזמן כדי להתיש אותו, ולתת לו כמה שיותר מכות, מעבר לזה אין דרך, הוא פשוט זורק מעל כל אחד (ביגמנים כבדים מדי כדי להגיב בזמן, גארדים נמוכים מדי מכדי בכלל להוות מולו פקטור).
    בווריורס מודל 2017 אי אפשר היה לעשות לו דבר כזה, כי אם היית מפנה את כל תשומת הלב אליו היית משאיר את שני הקלעים הטובים בהיסטוריה של הפלייאוף בלי טיפת הגנה, זה מה שהפך את הקבוצה הזאת לכל כך עוצמתית.
    בברוקלין של השנה, כשהשיא שלידו הוא קיירי אירווינג ששיחק 20 משחקים בעונה ועסוק בכל דבר אחר חוץ מבכדורסל, הוא לגמרי היה עציר, כי היה לפרקים השחקן היחיד הרלוונטי על המגרש. להגנתו יאמר שתשים כל סופרסטאר אחר לעבור את מה שעבר העונה במקומו וסביר להניח שהתוצאה תהיה זהה, אם לא גרועה יותר.
    דוראנט לא ממש שחקן לבנות עליו קבוצה שלמה, אבל הוא פשוט התוספת המושלמת לכל קבוצה שבנויה נכון התקפית ויש לה יכולת לשים כדורים בסל.

    לוקה הוא חד משמעית שחקן שסובב סביב שיטה. לא כל שחקן יכול לפרוח לצדו (עם פורזינגיס זה לא עבד, ואפשר להגיד שגם עם בראנסון זה לא ממש עובד למרות שהגיעו לגמר אזורי העונה וזה מרשים מאוד). הוא פליימייקר שמסוגל גם לקלוע מהכדרור וגם לטחון גארדים קטנים וחלשים ממנו בפוסט/בצבע. הוא חיה שלגמרי אפשר להריץ סביבה התקפה, אבל הוא צריך שחקנים שידעו לנצל את היתרונות שלו שם, לרבות גבוה פיזי ודומיננטי בצבע וקלעים שידעו לשים את השלשות הפנויות שהוא מסדר. בנוסף לא יזיקו גם שומרים טובים כדי לכפות על הכושר הבינוני שלו בהגנה.

    ווסטברוק הוא אולי שחקן שיטה מהסיבות הלא נכונות. הוא משחק בקצב שלו, דוחף את הכדור קדימה ונשען ברוב הזמן על האתלטיות כדי להשיג סטטיסטיקה, ולא על הקליעה שלא קיימת. ראינו מה קרה השנה כשהוא ניסה לעשות את זה בבית האבות בלוס אנג'לס.

  5. פוסט מעניין מאוד. מסכים שכרגע התחושה היא שלא טייטום ולא בראון נופלים להגדרה הזאת. מה שסטף והווריורס למדו לעשות ביחד זה פשוט מדהים. אם היו בוחרים באליס וסטף היה מתגלגל ברחבי הליגה, ספק אם הייתה קבוצה אחרת עם מספיק סבלנות והבנה כדיי לפתח אותן ככה.

  6. אחד מהפוסטים הטובים ביותר פה תודה חגי.
    זה פותח צוהר קטן לדיון הרבה יותר מעמיק בשיטות שקבוצות משחקות בהן אז בוא נדבר על שתי קבוצות ' בוסטון והלוחמים ושני שחקנים – סטף וטייטום.
    יותר קל להתחיל עם הלוחמים. התחיל פה כבר אם סטף הוא הרכז הגדול בהיסטוריה -ואכן סוף סוף החל דיון רציני בעניין הזה ואני לגמרי שם מזמן כבר – אבל הנקודה היא שסטף במהות השיטה של הלוחמים הוא לא בהכרח רכז. הוא משחק למעשה בשני תפקידים – בראשון הוא כמובן רכז אבל בשני הוא שוטינג גארד. אף אחד לא מדבר על סטף בתפקיד הזה – זה לכאורה התפקיד של קליי והוא אכן ממלא אותו לרוב אבל יש לא מעט מהלכים התקפיים שהרכז בהם הוא דריימונד (ולאחרונה גם פול) וסטף משחק בעצם כשוטינג גארד שאחרים מנסים לייצר עבורו מבט פנוי.
    זה כמובן מתאפשר בזכות הרב גוניות של היכולות של סטף אבל גם של אלה של גרין.
    בוסטון לקחה את זה למקום עוד יותר קיצוני. בבוסטון למעשה כל אחד יכול להוביל את ההתקפה בראש טבראשונה זה סמארט אבל מאחר והוא לא רכז טבעי הפתרון היצירתי היה להטיל את המשימה הזאת על…כולם. יש אמנם לא מעט התקפות בהם מנהל ההתקפה הוא סמארט אבל לא פחות התקפות שבהן זה שמוסר את הנקודות לסל הוא טייטום. לראיה – במשחק הראשון טייטום סיים עם 12 אסיסטים. יש הרבה מאוד התקפות שבהן טייטום הוא זה שמנהל את ההתקפה של בוסטון ובעצם מרכז את המשחק שלהם. וזה מביא לדיון על טייטום וכאן אני ממש לא עם אלה שמעלי. טייטום בעייני הוא שחקן הסטורי. סט היכולות שלו הוא בלתי נדלה. הוא צעיר מאוד והוא עדין מפתח את סט היכולות הזה. הדברים הברורים הם כמובן יכולת הקליעה והחדירה אבל האלמנט שלא הרבה שמו לב אליו עד עכשיו ובדרך כלל לא יסכימו איתי עליו זה יכולת ניהול המשחק הפנומנלית שלו. זה שם זה קיים והוא לדעתי גם סופרייז ספרייז – מנהל המשחק הטוב ביותר בבוסטון. אם יפתחו אצלו את היכולת הזו השמים הם הגבול מבחינתו.
    תודה חגי אחלה פוסט.

    1. דרך אגב אם התחלנו בדיון הזה אז שווה לדבר בקצרה גם על ראס והלייקרז. אז נתחיל בראס. הוא כזה ראס בלאטה הראס הזה ואין בו שום גמישות. מה שמתוכנת זה מה שיש. ניתן להאשים גם את המאמנים שלו בזה אבל האמת היא שבסופו של דבר זה ראס. ראס יודע לשחק רק בתפקיד אחד. הוא רכז. ככה לימדו אותו וככה הוא עושה. זהו. שום פתיחות מחשבתית. ראס בלאטה. אפילו כשהוא משחק עם שחקן כמו לברון שיש לו כישורי ניהול משחק מעולים ללא כל ספק הוא מתקשה לזוז הצידה ולתת לו לנהל את ההתקפה. המשחק בסופו של דבר הוא עליו וככה הלייקרז נראו גם השנה. אני ציפיתי מווגל ליותר ולדעתי זה בעצם תמצית הכשלון שלו בלייקרז השנה. חוסר היכולת להכניס את ראס לשיטה שהיא יותר גמישה ומאפשרת חופש. הוא מאמן הגנה מצוין חשבתי תמיד שאין הרבה הבדל. מאמן טוב הוא מאמן טוב. אבל פילוסופיית המשחק ההתקפי שלו בלייקרז השנה היתה שבלונית ועל כך הוא שילם את המחיר הכי כבד שיש.
      תודה חגי

      1. +1
        אבל ראס לא יכול לשחק בלי הכדור מהסיבה הפשוטה שהוא לא מסוגל לקלוע.
        הוא צריך להיות רכז מחליף, הבעיה היא שהוא בשלב שכרמלו היה בו לפני 5-6 שנים – "לספסל, אני לספסל?!"

        1. חחח 🙂
          נראה לי שיומו הולך להגיע המאמן החדש הזה נראה לי לא עושה חשבון ואכזר כבר חתך את שלושת עוזרי המאמן.
          נראה לי בתור התחלה עם השחקנים ראס לברון ודייויס לספסל ולברון המחליף של HTH… :)))

  7. טור מעניין ביותר.
    מלכתחילה סופרסטאר זה אחד שיישים 25+ כל משחק.
    קובי ומייקל שיחקו בתוך שיטה שהעצימה אותם. לברון עשה זאת כחלק משלושה אייסו עם קלעים במיאמי. עם יותר קלעים בקאבס. וכחלק משלושת הענקים הלייקרס של הבועה בקבוצה ששלטה בצבע לחלוטין.
    אבל תמיד היתה שיטה מסביבם.
    הייתי רוצה להזכיר את הקבוצה הראשונה שבנתה שיטה מסביב לכוכבה וזאת אורלנדו של ואן גנדי ודוואייט הווארד.

  8. בס"ד
    תודה חגי.
    פוסט מעניין ביותר.
    די מסכים עם מה שכתבת, אבל היו עוד כמה כאלו.
    אולי סטוקטון במובן מסויים.

  9. לוקה בהחלט שייך לרשימה.
    יש לו את אותו שילוב של איום ב-iso ויכולת הובלת כדור, יכולת מסירה, ויכולת קבלת החלטות במהירות וברמה הגבוה ביותר.
    .
    תודה, חגי.

  10. מצוין. כדי שהתקפה שלמה תבוסס עלייך אתה חייב מהלך יעיל שאתה עושה כמעט מושלם באוטמט שיהיה התאבדות לא לעזור ואז מסירות מצויונת . חות מזה אתה חייב להיות שחקן מצוין בלי הכדור כי אי אפשר לשחק רק עלייך .היחידים שאני זןכר שקיימ את זה טימי, שאקיל ,לברון, לוקה,דירק וזהו ?

  11. תודה חגי,
    כדאי לדבר על סנטרים, לפעמים גם פאוור פורוורדים. אלה שצריך להביא אליהם את הכדור כדי שהם יעשו איתו משהו ליד הסל.
    היה את קארל מלון בשילוב עם סטוקטון, ואת קארים שהיה צריך רכזים גדולים כדי לקחת אליפות – אוסקר ומג'יק… מצד שני – האקים ושאק הצליחו בלי רכז שלקח על עצמו למסור 10 אסיסטים במשחק, או אפילו קרוב לזה. אבל היו דרכים לדאוג שהם ייקבלו את הכדור ויוכלו להוציא אותו בחזרה במקרה של הסתבכות.

  12. קודם כל תודה לכל המגיבים
    סליחה על חוסר הבהירות: לוקה לגמרי שייך לרשימה השאלה איך לסווג אותו (כמו שעידו הגדיר הארדן פינת לברון) יש עוד רבים וטובים ברשימה הזו שלא מניתי מהעבר ומההווה. (וכן טריי יאנג לדעתי נמצא בהחלט ברשימה הזו ובמקום מכובד)

  13. תודה ניסני. הייתי מעביר את הפוסט הזה לפגרה כשיהיה לנו יותר זמן ממשחקים אבל העלית אז זה יופי.
    ציינת את היכולת האישית ב 1 על 1 והיא בהחלט חשובה. לדעתי מה שעוהש את לברון כל כך שונה היא יכולת ניהול המשחק המצוינת שלו. אולי רק מג'יק ויאניס נמצאים באותה קטגוריה (מג'יק קצת נחות ביכולת שלו לשים את הכדור בסל). יש גם את סטף במידה מסוימת ונאש ברמה פחותה. אפשר בהחלט לבנות קבוצה על שחקנים כמו דוראנט או ג'ורדן רק בזכות היכולת האישית הגבוהה כל כך שלהם, אבל זה לא תמיד יעבוד. אם היית מעביר, נניח, את ג'ורדן מהמערכת המושלמת שהיתה לו לפורטלנד, מה היו אז ההישגים שלו? להערכתי פחותים בהרבה.
    זאת כמובן ספקולציה, אבל היחיד שהוכיח בפועל שהוא הוא השיטה זה לברון, שלאן שהוא הלך הצליח לבות שיטת משחק שגם היתה מותאמת לתמהיל השחקנים שמסביבו (השיטה במיאמי היתה שונה מזו שבקאבס ובלייקרס).
    השחקן הכי דומיננטי והכי חד-מימדי מבחינת השיטה שניתן לבנות סביבו הוא שאקיל (או ווילט לפניו). שאק היה הסקורר הכי גדול עם הכי מעט יכולת ניהול משחק. האקים היה יותר מגוון והיה יכול להשתלב בהרבה קבוצות, אבל גם אצלו זה היה מוגבל.

  14. תודה רבה.
    יש כאן לדעתי רמיזה (או כך היא נתפסת ע"י המגיבים) ששחקן שהוא השיטה עליון על שחקן שמשחק בתוך שיטה. לכן, הרבה אנשים כאן הרגישו צורך להכניס סופרסטארים היסטוריים למיקס, רק כדי ששמם לא ייגרע מאיזושהי רשימת "הגדולים ביותר".
    לארי בירד ודוראנט הם דוגמאות נפלאות, וכך גם מייקל וקובי, לשחקנים שמשחקים נהדר בכל שיטה, ולאו דווקא כופים שיטה מובהקת כמו לברון.
    צריך להבין ששחקן שהוא השיטה לפעמים אינו מהווה יתרון, וזה שנזרקו כאן שמות היסטוריים לא אומר שהתצורה הזו עדיפה.
    הייתי מכניס גם את כריס פול לתוך שחקנים שהם השיטה, והוא בטח לא גדול כמו דוראנט למשל.
    ההבחנה הזו חשובה כדי להראות שיש כאן תצורה כלשהי שלמרות שהיא תמיד מייצרת בעיות להגנה שמולה, לא תמיד היא התצורה העדיפה

    1. יופי של תגובה. מסכים לגבי פול.
      .
      בסופו של יום לדעתי שחקן שיטה ממקסם את האחרים. לא רואה למשל את קובי ממקסם את החברים כמו שלברון מיקסם

    2. טוב, אני אגיד משהו על ג'ורדן כדוגמא.
      הוא שיחק בתקופה שבה החשיבה הקבוצתית בהתקפה (גם כתוצאה מפילוסופיה אבל גם חוקים) הייתה כל כך שונה (מייק פריידה כתב על זה יפה פעם ל-538) שהוא בכלל לא היה צריך לנסות לחשוב כקבוצה, כשיטה, באופן שמתקרב לאיך ששחקני התקפה צריכים לחשוב היום.
      אי אפשר להגיד – ג'ורדן היה מצליח בכל שיטה. השיטות של אז והיום בכלל לא מדברות באותה שפה.
      .
      הכתבה של פריידה – https://www.sbnation.com/2014/3/25/5542838/nba-rules-changes-lebron-james-michael-jordan

  15. טוב, אני חייב משפט אחד קצר – לברון, סטף וקצת יוקיץ'. הם שניים וחצי השחקנים היחידים בעידן המודרני ששילוב של היכולות שלהם ליצור יתרון בהתקפה, הידיעה שלהם איך לנצל את זה לטובת הקבוצה וגם השיטה שבהן הקבוצות שלהם משחקות הם בערך היחידים שהראו שהם יכולים לנצח ולמקסם קבוצה שלמה גם עם שחקנים יחסית מוגבלים התקפית.
    סטף מוכיח שאפשר לעשות את זה גם בלי יכולת מסירה עילאית (וגם יאניס תכלס).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט