העונה הסדירה בליגה הישראלית הגיעה לסיומה וגם הפלייאוף הארוך-קצר עוד רגע מעבר לפינה. אך לפני שנפרדים, צריך לסיים את העונה עם אלופה.

אחרי שעשתה סנסציה וניצחה פעמיים ברצף את מכבי תל אביב ועוד במשחק שלישי בהיכל הרצליה תרצה להמשיך את המומנטום גם לסדרת הגמר. הביתיות בצד שלה וכך גם המאזן השנתי. חולון שמגיעה אחרי סדרה שכל אחת ניצחה בחוץ וגברה על הפועל ירושלים, תבוא להיות קשוחה ונושכת. לנו נותר רק לשבת ולצפות בהנאה בסדרת גמר מיוחדת במינה.

היסטוריה (באדיבות איש ההיסטוריה והנתונים, אהרון שדה):

זאת הפעם הראשונה שחולון והרצליה נפגשות בפליאוף /פיינל פור. המעניין שגם מפגש הגביע הראשון שלהם היה בגמר ב-95, אז הרצליה ניצחה 77-89.
אח"כ נפגשו עוד 3 פעמים בגביע – ב 96 במפגש כפול בשמינית גמר, 2014, וכמובן השנה בחצי הגמר. בכולם ניצחה הרצליה, היא 4/4 על חולון, ו- 0-5 בסה"כ המשחקים.
גם במשחק הדחה בווינר ברבע גמר 09 בהיותה קרויה בני השרון היא ניצחה את חולון במפגש היחידי ביניהם במסגרת זו.
מאזן כל הזמנים בליגה דווקא חולון מובילה ואפילו בצורה ברורה. 20-36 שזה 64 אחוז (79-83 למשחק בעיגול).
השנה הן נפגשו בארבעה משחקים, 2-2. בליגה ב 21/11 חולון מנצחת 77-89, ב- 2/22 בחצי גמר הגביע הרצליה מביסה 63-83 ומשם ממשיכה לזכייה בגביע. ב 2/4 חולון מנצחת בהרצליה 91-82 במסגרת הליגה, בבית העליון בליגה ב- 1/5 הרצליה מנצחת בחולון 90-75.

מפגשים מעניינים:
אורן אהרוני מאמן הרצליה החל דרכו כשחקן בחולון.
בצד השני פניני שיחק בקבוצה המאוחדת של בני השרון (החל ברעננה שם גם גודס שיחק אבל היא קשורה לבני השרון לא להרצליה).

הרצליה:

סיימה את העונה במקום השלישי, אחרי שהובילה לאורך רוב העונה את הליגה. מאמן הקבוצה, אורן אהרוני זכה בתואר מאמן העונה. שחקן הקבוצה, צ'ינאנו אונואקו, זכה בשחקן המצטיין של העונה.

סגל לגמר (אלו שזמינים לשחק): סנדי כהן, יאיר קרביץ, דורי סהר, שון דאוסון, מוריס קמפ, ואן-וליט, פוגל, נועם ויינברג, קופרמן, כריס באב, קווינטון הוקר, צ'ינאנו אונואקו ודור ענבי.

חולון:

סיימה את העונה במקום הרביעי, ניצחה את גליל עליון בשלושה משחקים ואז ניצחה בחוץ במשחק הראשון, הפסידה בבית את המשחק השני ואז ניצחה את המשחק השלישי, שוב בחוץ. החליפה במהלך העונה מאמן, מאורציו בוסקאליה, והחתימה את גודס שפוטר מראשון לציון (שהספיקה לרדת ליגה). הגיעה לפיינל פור ליגת האלופות אך נפלה שם וסיימה במקום הרביעי. כריס ג'ונסון זכה בשחקן ההגנה של העונה בפעם השנייה ברציפות ונכנס לחמישייה הראשונה של העונה. ג'ו רגלנד, שהגיע מאילת בתחילת העונה, נכנס לחמישייה השנייה של העונה.

סגל לגמר: ג'ו רגלנד, עידו רומי, כריס ג'ונסון, עומר טל, רפי מנקו, גיא פניני, מייקל קייזר, היידן דלטון, אופק פוגלמן, טיירוס מגי וניב משגב. זאק, סמית' ובורדיון (גמר את העונה) לא ישחקו בסדרה.

נקודות מרכזיות:

שליטה בצבע: כמו בסדרה הקודמת, השרוניים מחזיקים בעליונות ברורה מתחת לסלים: האמ.וי.פי צ'ינאנו אונואקו, עם עזרה ממוריס קמפ ו-ואן וליט (שמרווח את המשחק), מגיעים כדי לפרק כל מה שזז באיזורים הללו, משני צידי המגרש. צפו להרבה דאנקים קלים של הצ'יף, תיקוני החטאות של החברים ופוסטאפים מול השומרים העיקריים שלו בסדרה- קייזר, דלטון הדק, ואולי גם כריס ג'ונסון. אם הביגמנים של הרצליה יסחטו עבירות ממקביליהם הסגולים, מה טוב- זה יאלץ את גודס לחשוב על הספסל ויתן להרצליה המון זריקות עונשין (ואנחנו נראה עוד כמה זריקות סבתא…). בצד של חולון אין את סטיב זאק שיהיה בעל הגוף בצבע אבל נראה שהם מעדיפים מהירות מאשר גודל. ההגנה הסגולה יכולה לעשות המון דאבלים על הגבוהים בכל פעם שהם מקבלים כדור, וזה יקשה מאוד על תוכנית המשחק של הרצליה. חולון ידועה בתור קבוצה שכופה איבודים.

הגנת פרימטר: כל קבוצה צריכה קו הגנתי ראשון יציב, כזה שיקשה על היריבה להגיע אל תוך הצבע. מצד שני, קשה למדוד הגנת פרימטר טובה- חטיפות מספרות רק חלק מהסיפור בנוגע לכפיית איבודים, עוד לא מצאנו מדד לאיכות הלחץ ששחקן מפעיל על מחזיק הכדור היריב ובדף הסטטיסטיקה אין עמודה של כמה פעמים עברו בכדרור את שחקן ההגנה. אולם, שני המשחקים האחרונים של הסדרה מול מכבי התאפיינו בשמירה אגרסיבית ומדויקת של סנדי כהן ויאיר קרביץ על ווילבקין ואוונס. בחזרה להווה, הכוח של חולון מונע מהגארדים שלה, בעיקר ג'ו רגלנד וטיירוס מגי המנוסים. שניהם היו משמעותיים במשחק האחרון וגם במשחק הראשון בסדרה הקודמת. המהירות של רגלנד ויכולת הסיום שלו בצד שמאל יכולים להקשות מאוד על השומרים שלו, קל וחומר אחרי הפיק-אנד-רול הקטלני שיש לו עם ג'ונסון או קייזר. מגי הוא שוטינג גארד מעולה שעושה עבודה טובה בשני צידי המגרש. היכולת שלו להתפוצץ ברגעי האמת כבר הוכיחה את עצמה במהלך העונה. כריס באב והוקר יקבלו שמירה הדוקה משניהם אך גם מניב משגב הזריז והקרציה (במובן הטוב של המילה). לחולון יש יכולת להעמיד קבוצה של 5 שחקנים שיכולים לשמור על חמש עמדות בצורה סבירה.

יתרון הקהל: רבות דובר על קוטן האולם של הרצליה, המבוכה והבושה של מנהלת הליגה לערוך את סדרת הגמר באולם של בי"ס תיכון/מתנ"ס/שמכיל 1250 מקומות ישיבה בלבד (היה סיוט להשיג כרטיסים) אך צריך לחשוב על הנושא מנקודת מבט אחרת (שהיא: "למה זופי צדק כשהתעקש על קיום הסדרה באולם היובל?"): היושבים בשורות הראשונות ביציעי הפרקט נמצאים כמטר או שניים מקווי החוץ של המגרש, מה שמייצר לחץ ייחודי על שחקני הקבוצה האורחת. כמו כן, היושבים בשורה האחרונה ביציע העליון יכולים לגעת בתקרה, לפיכך האולם גם קטן במימדיו הפיזיים ומייצר סוג של תיבת תהודה בהם הרעשים חדים וצורמים יותר. נוסף על כך, הרצליה אוחזת ביתרון הביתיות בסדרה והמשחק המכריע יתרחש אצלה באולם היובל. הקהל של חולון יודע לעשות רעש ולהיות משמעותיים עבור הקבוצה גם במשחקי החוץ. אמנם האולם קטן ולא יהיו הרבה אוהדי חולון אבל האהבה של הקהל לקבוצה הסגולה משמעותית מאוד במשחק השני ואפילו במשחקי החוץ.

הקרב המשפחתי: הנתון הפיקנטי ביותר הוא ששני הגארדים המובילים בכל קבוצה, באב ומגי, הם בכלל בני דודים! הם אף שיחקו שנתיים ביחד במכללת איווה סטייט בתחילת העשור הקודם. בקרב הראשון ביניהם העונה, בסוף הסיבוב השני של הליגה, מגי קלע 16 בעוד שכריס תרם 14 ושניהם שמו ברשת את אותו מספר שלשות (4) אך באב לקח פי 2 ניסיונות מהטווח וחולון ברחה עם הניצחון. במשחק האחרון, במסגרת בית העליון, באב הוביל את המנצחת עם 24 חיצים אך טיירוס סיים ללא נקודה, עם שתי זריקות מהשדה בלבד ו-3 איבודים ב-18 דקות מזעזעות. ממפגשים אלו אנחנו למדים שניצחון של מי מהם בקרב האישי (אפילו כשזה צמוד) מתורגם לניצחון של קבוצתו, כך שאם אחד מהם מתחמם מוקדם היום, שימו עין על הקבוצה שלו.

קבוצתיות/מנטליות: המילה המנחה את השנה הזו של הרצליה זה מיקוד- כל השחקנים מתבייתים על מטרה אחת ונשארים צנועים לאורך הדרך (כל ראיון של אורן אהרוני ישמש כראיה). אפשר להבחין שהקבוצה משחקת עם הכימיה/הסינרגיה הקסומה והחמקמקה הזו, שכל כך קשה להסביר אבל כל כך קל לחוש בה. זה מתבטא בכך שכל שחקן ממוקד במה שהוא טוב בו- ואן וליט קולע משלוש ומוסר, קמפ נלחם על כל כדור, קרביץ מוביל כדור ושומר, סנדי שומר וקולע מרחוק, דאוסון עושה קצת מהכל ונותן ברק להתקפה, הוקר הוא בעל הבית ששולט בקצב ומשתלב בהגנה, באב מנהיג ומכתיב את הטון ההתקפי ואונואקו, הדובדבן שבקצפת, שם את ידו בכל ובדרך כלל גם מצליח בכך. בהתחשב בעובדה שלרוב, הקבוצה השלמה והמגוונת יותר מנצחת משחקי כדורסל (בטח בפלייאוף), זה יתרון עצום להרצליה מול חולון החד-גונית. מצד שני חולון היא קבוצה עם הרבה נשמה והרבה רצון. היא הוכיחה את זה העונה כשהייתה עם הגב לקיר בליגת האלופות ועלתה לשלבים הבאים עד לפיינל פור. כמו כן היא זכתה בעונה שעברה בליגה הבלקנית, והכוח שלהם הוא במאמן המדרבן וביכולת שלהם להיות בולדוגים. כמו הרצליה, גם בחולון לכל אחד יש תפקיד מוגדר וכל אחד יכול לתפוס יום. מגי כבר קלע 40 נק' כך גם רגלנד, כשג'ונסון ופניני יכולים להתפוצץ גם הם.

הימורים של הצוות:

מתנאל: 2-1 הרצליה

תומר: 0-2 חולון

אהרון: יותר מאמין במשחק שלוש מאשר בזוכה. 1-2 חולון.

יהלי: רק אלוהים יודע, ובכל זאת, 2-1 הרצליה

שחר: 0-2 חולון. יאללה חולוניה!!

עמיחי: הרצליה עברה בחצי הגמר את הקבוצה שהכי יכולה להקשות על משחק הצבע שלהם, בעוד שחולון התקשו בתחום לאורך כל העונה. 2- 0 להרצליה.

לסיכום: יש לנו ליגה נהדרת, צאו למגרשים!