חתול בקרב כלבים – מינסוטה טימברלוובס/ אור עמית – קוראים את הליגה

דבר המערכת: חברנו מאתר הכדור הכתום מוציאים ספר לסיכום העונה. בשנים האחרונות יש עליה בכמות הספרים שעוסקים בספורט בכלל ובכדורסל בפרט, ואנחנו כאתר ספורט שמחים לתת במה ולפרסם פרק מתוך הספר כדי להגדיל את המודעות לספר ולתמיכה בו. בהצלחה לכותבים ולספר.

פרק זה הוא פרק מתוך ספר סיכום העונה שיצא בחודש אוגוסט.

היכנסו לקמפיין "קוראים את הליגה" בהד סטארט ותימכו בנו כדי להבטיח שהספר יצא לאור.

https://headstart.co.il/project/68187

אנדי ויצטר

פטריק בברלי בדיוק סיים לדבר בשבחו של אנתוני אדוארדס כשטומי אלטר, המנחה לצידו של ג'יי ג'יי רדיק בפודקאסט הפופולרי 'הזקן והשלשה', פנה אליו "רציתי גם לשאול אותך על קארל, כי גם לו יש סט כישורים מפלצתי". בברלי אמר שלדעתו קארל-אנתוני טאונס שייך כבר היום להיכל התהילה "של מינסוטה ושל ה-NBA". בברלי הסביר מה הופך אותו לכל כך מיוחד: "הוא כל כך רגיל לכדורסל. הוא רגיל לכדורסל כל החיים. הוא לא צריך 25 חזרות, 30 חזרות, 50 חזרות כדי להיות מוכן. הוא פשוט עושה את זה כל החיים שלו. אתה מבין? אבא שלו מאמן, אדם נהדר. (…) הוא יוצא למגרש, זורק 10-12 פעמים ואומר לי 'פט, אני מרגיש טוב היום. אני פשוט הולך לשלוט במצ'אפ שלי היום. זה מה שאני אעשה'" יש משהו מאוד יפה בדרך שבה בברלי מתאר את הנינוחות של טאונס על מגרש הכדורסל, אבל בין השורות יש גם משהו מטריד.

הכינויים ב-NBA מתחלקים באופן עקרוני לשתי קטגוריות: יש את אלו שמוצמדים לשחקנים בהקשר של היכולות שלהם 'הפריק היווני', למשל אצל יאניס. אם הולכים אחורה יש כמובן את מג'יק, אייר ג'ורדן, 'הכפפה', 'הממבה', כולם באו לתאר את הדרך שבה השחקן מתנהל על המגרש. סוג אחר של כינוי הוא שימוש בקיצור כלשהו: CP3, נניח. שאק. אנדריי קירילנקו בחר את מספר הגופיה שלו כדי להפוך לAK47 (קלצ'ניקוב) ופול ג'ורג' משום מה החליט לדרג את עצמו מגיל 13 ומעלה עם PG13. יש מקרים בודדים שבהם כינוי גם מתחבר לשם בצורה חלקה וגם מתאר את השחקן על המגרש: יוקיץ' מתחבר עם הג'וקר, גם בגלל חיבתו לבדיחות וגם בגלל שהוא הקלף הכי מיוחד בחבילה. וקארל-אנתוני טאונס? הוא נולד להיות חתול.

משהו בדרך שבה קאט מתנהל על המגרש גורם לו להראות חתולי. למרות הגוף הגדול שלו הוא מצליח למצוא את הדרך לסל בלי להיות דורסני במיוחד. למרות מכניקת קליעה שנויה במחלוקת הכדור מוצא את דרכו לרשת ברכות שמאפיינת חתול שמשחק בכדור צמר. וגם במשחקים בהם הוא נלחם ושורט יש בו משהו נינוח להפליא כמו חתול שמשתזף בעיגול שמתוות קרני השמש שנכנסו דרך החלון. הנינוחות הזו מגיעה, כמו שבברלי מציין, מזה שטאונס גדל על המגרש: כבר בכיתה ה' הוא שיחק עם קבוצת התיכונים בתיכון בו אביו אימן. זה היה לפני שהוא חזר על כיתה ז' כשעבר בין בתי ספר. הכישרון הגולמי והכישורים הפיזיים שלו, יחד עם אינספור שעות על מגרש הכדורסל הפכו אותו לבחירה הראשונה בדראפט. אנחנו לרוב משתמשים במונח 'הוסלל' בצורה שלילית, אבל טאונס הוסלל להיות אולסטאר בNBA.

טאונס הגיע עם משהו להוכיח העונה. אחרי שבשתי העונות האחרונות הוא סיים מחוץ לנבחרת האולסטאר ומחוץ לפלייאוף, הוא רצה לשנות את הנראטיב. הוא סחב איתו את המוות של אמו שנפטרה מסיבוכים של מגפת הקורונה באפריל 2020, ושל שבעה קרובי משפחה אחרים. את הכעס והכאב הוא ניתב לפרקט: ב14 למרץ, שנתיים בדיוק אחרי שהוריו התאשפזו אחרי שנדבקו בקורונה, הוא קלע שיא קריירה של 60 נקודות על הספרס. את הזימון לאולסטאר הוא ניצל גם כדי לזכות בתחרות השלשות, אחרי שזכה בסקילז צ'אלנג' כבר בעונת הרוקי שלו.

הסיבוב הראשון של הפלייאוף סידר לנו מאצ'אפ מעניין בין מינסוטה וטאונס לממפיס עם ג'ה מוראנט. כמו טאונס גם מוראנט גדל על המגרש, רק שהוא עשה את זה על מגרש אספלט כשהאימונים שאביו העביר אותו הפכו כבר לאגדה אורבנית. בניגוד לטאונס שחיפוש לא ממושך בגוגל יביא אתכם לכתבות עליו בESPN מגיל 14 ג'ה לא היה על הרדאר של אף אחד, אבל הוא בנה את עצמו באמצעות מנטליות שבסלנג אמריקאי נוטים לתאר בתור 'דוג מנטליטי', המונח הזה בא לתאר כלב שבטוח שבסופו של דבר הוא ימצא את דרכו לאוכל. המנטליות הזו שדבקה בממפיס כולה היא מה שהביא לכך ששלושה מארבעת הנצחונות של ממפיס בסדרה הגיעו אחרי שמינסוטה החזיקה כבר בפער דו ספרתי. זו מנטליות שמנצחת משחקי פלייאוף. רק תשאלו את פטריק בברלי.

בברלי הפך עם השנים לשם קוד של אחד שבנה את עצמו מלמטה. אחרי שהורחק מליגת המכללות בשנה האחרונה שלו עקב הישגים אקדמיים לא מספיקים הוא עבר למסלול ארוך באירופה, ספציפית באוקראינה, ורק אחרי ארבע וחצי שנים קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו בNBA ביוסטון, שם הפך להיות השומר העיקרי שלהם בעמדת הרכז. אחרי חמש עונות מוצלחות עבר לקליפרס בטרייד עבור כריס פול ועזר לבנות מחדש את הזהות של הקבוצה לצד שני אנדרדוגים אחרים בדמות לו וויליאמס ומונטרז הארל. בקיץ שעבר, כשנכנס לעונתו האחרונה בחוזה הקליפרס סירבו לפתוח עבורו את הארנק והוא נשלח לממפיס, שם הבהירו לו שהוא לא בתוכניות של הקבוצה שכבר סגרה את הרוטציה של הקו האחורי ובתיאום עימו הוא נשלח למינסוטה.

בהופעתו הראשונה במסיבת העיתונאים במדי הוולבס הוא הצהיר שהקבוצה תגיע לפלייאוף.  הישג שהקבוצה רשמה רק פעם אחת ב-17 העונות הקודמות. העיתונאים הגיבו בביטול, בעיקר לאור העובדה שרוב שחקני הקבוצה היו שמות לא מוכרים, בוודאי לא לקהל הרחב. מינסוטה אכן פתחה בצורה רעה אבל התחברו במיוחד לאחר פגרת האולסטאר, וסיום חזק לעונה הציב אותם במקום השביעי. ממנו נדרש ניצחון אחד כדי לעלות. בברלי פגש את האקסית מהקליפרס ועלה על חשבונה ולאחר מכן ראה אותה נשלחת הביתה על ידי הפליקנס.

אבל עם כל הכבוד למנטליות, היא לבד לא מספיקה כדי להפוך קבוצה למנצחת. הכישרון העיקרי לצידו של טאונס נמצא בקו האחורי: מאליק ביזלי תפקד כיוצר עיקרי בחמישיה בעונה וחצי הקודמות במינסוטה, שהיו גם רוויות פציעות. העונה הוא חזר למלא את התפקיד שהיה לו בדנבר: לעלות מהספסל ולייצר נקודות, בעיקר כשחקן שמרווח את המגרש. גם דיאנג'לו ראסל סיפק עונה בריאה יחסית, בעיקר בחצי השני שלה, וסיים גם עם שיא קריירה באסיסטים ותרומה גם בצד ההגנתי, כשהוא משתמש בראיית המשחק שלו כדי לכוון את יתר חבריו לקבוצה. אבל מעל כולם נמצא שחקן השנה השניה, אנתוני אדוארדס.

באותו ראיון עם ג'יי ג'יי רדיק וטומי אלטר, בברלי אמר שלאדוארדס יש את היכולת להפוך לשחקן הכי קרוב לג'ורדן שהליגה ראתה. בברלי נוטה להגזים, לראיה הציטוט שלו על מקומו המובטח של טאונס בהיכל התהילה, אבל באופן מפתיע הוא לא היה הראשון לערוך את ההשוואה הזו: המאמן והאנליסט קואץ' ניק השווה את הדרך שבה אדוארדס משיג את הנקודות שלו לג'ורדן. יש נקודת דימיון אחרת בין ג'ורדן לאדוארדס: עבור שניהם הכדורסל הוא לא ענף הספורט המועדף: ג'ורדן כזכור חלם להיות שחקן בייסבול מקצועי, בעוד שאדוארדס, עוד לפני שנבחר בדראפט, אמר שהוא לא ממש בעניין של צפיה בכדורסל ושהוא בחר בכדורסל על פני פוטבול מכיוון שראה שהסיכוי שלו לקריירה מקצועית בענף גבוה יותר. באותו ראיון הוא אף צוטט ש"אם הייתי נבחר בדראפט של הNFL הייתי מוותר על כדורסל", הוא הסביר את זה בעובדה שהחגיגות ב-NFL אחרי טאצ'דאון משוחררות יותר לעומת חוקי ה-taunting של הליגה: "(בNFL) אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה על המגרש. אתה יכול להטיח את הכדור ברצפה, אתה יכול לרקוד. אתה יכול לעשות כל מיני דברים לא מכבדים, בNBA אתה לא יכול לעשות את זה, אתה תיקנס"

אבל אדוארדס הוא באמת חיה מסוג אחר. הגארד המכונה אנט (נמלה) הופך את התמונה ודורך על האנשים שמולו בכל הזדמנות: לפעמים נראה שההנאה שלו היא לא רק מלנצח, אלא ממש מלהשפיל את היריב שמולו, כפי שגילו כמה שחקנים שעשו את הטעות וקפצו יחד איתו כשהוא עלה לאחד מהדאנקים שעיטרו את סרטי ההיילייטס העונה. הוא שיפר גם את הקליעה מבחוץ, החולשה העיקרית שלו בשנה שעברה, וגם אם הוא עדיין לא קלעי מצוין, הוא נמצא פחות או יותר על ממוצע הליגה מחוץ לקשת, בווליום זריקות יפה. אדוארדס גם עשה צעד קדימה בהופעת האוף-סיזן הראשונה בחייו: במשחק הפלייאין מול הקליפרס עם פול ג'ורג', טאונס התקשה, בעוד שאדוארדס, בסיוע דיאנג'לו ראסל, הצעיד את הוולבס הצעירים על פני הקליפרס שנחשבו לפייבוריטים. את סדרת הסיבוב הראשון, שהייתה צפויה להיות חד צדדית לטובת ממפיס, אדוארדס סיים בתור הקלעי המוביל בסדרה, ובאחוזי קליעה אפקטיביים (כלומר כאלו שמחשבים גם שלשות) טובים יותר משני הכוכבים הגדולים של הקבוצות: מוראנט וטאונס.

אבל האסרטיביות שבאה לידי ביטוי מול היריבים לא מופיעה מספיק מול חבריו לקבוצה. בשלושה מארבעת ההפסדים של מינסוטה בסיבוב הראשון הקבוצה שמטה יתרון דו-ספרתי ברבע האחרון, ובכל הרבעים הללו הקבוצה העדיפה ללכת לטאונס ולא לאדוארדס. טאונס הוא עדיין השם הגדול יותר בקבוצה, אבל עושה רושם שבמקרים רבים הוא יעדיף ללכת לאזור הנוחות שלו, גם אם יצא משם עם זריקה פחות טובה, גם אם זו לא ההחלטה הנכונה. יותר ויותר פרשנים העלו את האפשרות שאולי אדוארדס, ולא טאונס, הוא האיש אליו צריך ללכת ברגעי ההכרעה. להפוך את אדוארדס לזה שעומד בראש חבורת הזאבים.

מעטים המקרים בהם שחקן שנחשב לכוכב הקבוצה מצליח לעבור בצורה חלקה לתפקיד השחקן המשני. ברוב המקרים בהם זה קרה מי שהפך לכוכב הקבוצה הגיע מבחוץ (לברון ג'יימס במיאמי או בקדנציה השניה בקליבלנד, קווין דוראנט בגולדן סטייט, קוואי לנארד בטורונטו) או שזה שקיבל על עצמו את התפקיד המשני היה בשלב מתקדם יותר בקריירה: טים דאנקן היה חלק בשני מעברים כאלו בתור הכוכב העולה כשהצטרף לצידו של דיוויד רובינסון ובתור זה שדוהר אל השקיעה כשקוואי לנארד צמח בסן אנטוניו. שחקן צעיר שהופך להיות כוכב לצד שחקן שנמצא בפריים שלו לרוב יקבל את עמדת השחקן המשני, סקוטי פיפן הוא הדוגמה המושלמת. בתרחיש האופטימי פחות אך הנפוץ יותר, ידחוק את הכוכב המוכח מהקבוצה, שאק וקובי, נניח. תרחיש אחד בו אולסטאר פינה את הדרך לכוכב עולה היה בפורטלנד, אז למרקוס אולדריג' נתן לדמיאן לילארד את כל המקום שהיה צריך, לפני שעזב להחליף את דאנקן בסן אנטוניו. כמו במקרה טאונס-אדוארדס גם אז הביג מן היה צריך לקחת תפקיד משני לעומת הגארד, לא בלתי-סביר בכיוון אליו הליגה מתקדמת, וגם אז הביג מן נתפס בעל אופי פסיבי לעומת הגארד הנחוש.

זו לא הפעם הראשונה בה טאונס מואשם בפסיביות. בביקור הקודם של מינסוטה בפלייאוף, תחת שרביטו של תום ת'יבודו, ספגו טאונס והכוכב הצעיר השני של הוולבס דאז, אנדרו וויגינס, ביקורות מכוכב הקבוצה ואחד מהשחקנים המועדפים על ת'יבודו, ג'ימי באטלר. באטלר שצורף בטרייד משיקאגו ביקר את הנרפות ההגנתית והמנטלית של שני הכוכבים הצעירים ובסופו של דבר דחף את עצמו מהקבוצה, במה שהיה הצעד הראשון לפירוק הקונספציה של ת'יבודו. אדוארדס, נכון לעכשיו, לא מבקר את טאונס, בוודאי לא בציבור, והוא שחקן מוכח פחות מבאטלר בזמנו.

מינסוטה תקווה שהמנטליות של אדוארדס ובברלי תצליח לקדם את טאונס. הזכרנו קודם את לברון שהיה הכוכב הראשי, אבל את האליפות השיג רק אחרי שאימץ את ההיט קאלצ'ר. גם קובי, שאק וג'ורדן היו צריכים לשנות את דרך המשחק שלהם ואפילו את ההבנה שלהם את המשחק כדי לעשות את הצעד קדימה ולזכות באליפויות. אדוארדס ייכנס לשנתו השלישית ומינסוטה בוודאי ינסו להחתים אותו לפרק זמן ארוך. טאונס חתום במינסוטה עד 2024, כך ששנה הבאה עשויה להיות שנת המבחן עבורם. הוולבס בחרו בטאונס על פני באטלר, אבל אם זה יגיע לידי כך האם הם יבחרו בו על פני אדוארדס?

את ההחלטה על כך יקבל המנהל המקצועי החדש של הארגון, טים קונלי. באפריל 2021 הבעלים של מינסוטה, גלן טיילור, הסכים על מכירת הקבוצה לקבוצת משקיעים בראשות מארק לורי ושחקן הבייסבול לשעבר אלכס רודריגז. למרות שהעברת הידיים הרשמית אמורה להתבצע רק במהלך 2023 הם כבר נמצאים בצוות קבלת ההחלטות של הקבוצה. קונלי, שהגיע אחרי ששימש כנשיא הקבוצה לענייני כדורסל בדנבר, והיה בין האדריכלים של בניית הסגל סביב ניקולה יוקיץ', ישתכר לא פחות מ-40 מיליון דולר ב-5 השנים הקרובות, כולל מניות בעלות בקבוצה, מה שיהפוך אותו לאחד מהמנהלים בעלי השכר הגבוה בליגה. קונלי נחשב לשם מבוקש מאד בליגה, שגם אם טרם הוליך את דנבר להישגים, הראה את היכולת שלו לבנות קבוצה מנצחת בשוק לא גדול. יתכן שהמהלך של מינסוטה מסמל על דרך חדשה למועדון שתחת טיילור, שהיה הבעלים של הקבוצה מאז שבחרה בקווין גארנט, לא הצליח לסלול דרך להצלחה עקבית והגיע לגמר המערב פעם אחת בלבד.

עוד טרם המינוי החדש, ימים בודדים אחרי שמינסוטה הודחה מהפלייאוף החלו שמועות שהוולבס מחפשים טריידים אפשריים על דיאנג'לו ראסל. ראסל, חוץ מהכישורים שהוא מציג על המגרש, הוא חבר קרוב של טאונס. כל כך קרוב שטאונס, שאיבד חברי משפחה רבים, כולל אמו, למגפת הקורונה כינה 'אחי'. ראסל הגיע למינסוטה בצעד שנועד לשכנע את טאונס שהקשר בינו לבין מינסוטה הוא ארוך טווח. יכול להיות שההדלפות הללו, בסמיכות כל כך גבוהה לסיום העונה, באות כדי להזכיר לטאונס את החוק הראשון של הטבע: תסתגל או תעלם. חתול לא מתאים להוביל להקה של זאבים.

פרק זה הוא פרק מתוך ספר סיכום העונה שיצא בחודש אוגוסט.

היכנסו לקמפיין "קוראים את הליגה" בהד סטארט ותימכו בנו כדי להבטיח שהספר יצא לאור. https://headstart.co.il/project/68187

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. תודה על הפרק. מרתק.
    .
    מסכים איתך שקא"ט צריך לבחור בין להישאר חתול או להפוך לנמר. היהפוך נמר חברבורותיו?
    .
    תמכתי בפרוייקט, כיף גדול שיש ספרים על כדורסל

  2. תודה. מעניין. הייתה להם אחלה עונה. מאמין שתוך עונה או שתיים שאדוארדס יהיה המספר 1 של הקבוצה, מול ממפיס הוא הראה שהוא יכול גם לשחק הגנה ולהיות שם בדקות החשובות. אם הוא וKAT ייסתדרו עוד נראה את ממפיס ממשיכים להתקדם (הפלייאוף הזה כבר היה סוג של הישג).

  3. אנטוני אדוארדס שנה הבאה טופ 10 בליגה ועוד שנתיים טופ 5.
    קאט או שיבחר להיות מס 2 או שיוטרד.
    בכל מקרה מצפה מהקבוצה הזאת למהלכים בקיץ כבר אחרי ההדחה דובר שינסו בכל הכוח להטריד את די'אנג'לו ראסל ויהיו עוד מהלכים

  4. בס"ד
    תודה רבה. פרק מרתק.
    קבוצה שלפני כמה עונות אמרו עליה, שהיא השושלת הבאה.
    מקוה' שיבנו נכון, כי כישרון יש שם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט