שבת בבסיס: הכנסנו קווטר למכונה / יוני לב ארי

כשאתם לוקחים פלסטלינה ומתחילים לשחק איתה, צריך לחכות חמש דקות ככה, עד שהיא מתחילה לקבל לאט לאט צורה, ואפשר לנסות לחשוב מה לעשות איתה, ובאיזו צורה אתם מדמיינים אותה מסיימת את חייה הנוכחיים. עונת בייסבול זה דבר די דומה. אז החמש הדקות האלה של עיצוב חיי העונה הזו מאחורינו, ו-2022 במייג'ור ליג בייסבול מתחילה לקבל צורה, ואפשר להתחיל להבין מה הצורה. אז מה הצורה?

צילום: silvercoinstoday.com

שני חברים יצאו לדרך, בים, בם, בום

הלוס אנג'לס דודג'רס והניו יורק יאנקיז, נכון ל-44 משחקים בתוך העונה, הן רמה אחת מעל לשאר הליגה. במקרה של LA זה היה די צפוי. כבר שנים שהכחולים שולטים בנשיונל ליג, במיוחד בעונה הסדירה, וב-2022 זה רק מתעצם. הדודג'רס מביאים העונה הביתה 5.49 רצים למשחק – הכי הרבה במייג'ורס, וסופגים 0.57 כאלה לערב, הכי מעט בכל הליגה. מה שכמובן מייצר להם פלוס 101 במאזן הריצות, באופן מפתיע, הכי הרבה בליגה.

החבורה מלוס אנג'לס מובילה את כל הליגה ב-אר.בי.אייס (219), בהולכות (182), ב-OBP (336.), ב-OPS (756.) וב-ERA (2.76), וכל זה מושג בזכות ליינאפ מצוין ורוטיישן נפלא שמורכב מווקר ביולר וחוליו אוריאס הצפויים, אליהם חברו טיילר אנדרסון וטוני גונסולין המפתיעים, וכל אלה מחפים על חסרונו של קלייטון קרשואו הפצוע. בהתקפה מנצחים מוקי בטס ופרדי פרימן, עם עזרה מטרה טרנר. מי יעצור אותם? רק הם בעצמם.

יש לידר חדש (צילום: ww1.dubznetwork.com)

מהצד השני של המפה, היאנקיז פתחו את העונה נפלא, עם 9:28 מהדהד, אחריו התחילו להגיע פציעות, וארבעה הפסדים מחמישה משחקים הורידו את הפינסטרייפס קצת לקרקע. ההבדל בינם הדודג'רס – כולם ידעו שהיאניז טובים, אף אחד לא ציפה שיהיו עד כדי כך טובים. מדובר בקבוצה עם המון סימני שאלה, אך הרוטיישן שלהם סידר לא מעט סימני קריאה, בעיקר סביב נסטור קורטז, לואיס סוורינו וג'יימיסון טאיון, שכל אחד מהם יכול היה לקחת את העונה הזו לכאן או לכאן. כולם נפלאים בינתיים.

ד"ר בוסטון ומיסטר רד סוקס

אם הייתי מכין את הכתבה הזו לפני שבוע, הרד סוקס היו נחשבים לאכזבת הרבע, עם מאזן של 22:14, ותחרות עם בולטימור על תחתית הבית. עד לאותו הרגע טרוור סטורי נראה כמו הצל של עצמו, או אפילו הצל של שחקן A, אך משהו השתחרר ב-18 במאי. מאז הסוקס בריצה של 0:6, עם מאזן ריצות של 22:54 מפחיד, כולל ערב של 3:16 מטורף על הווייט סוקס. וסטורי? פתאום נדלק ויורה עם 8 מ-21 (ממוצע חבטות 380.). ועדיין, מאזן של 22:20 הוא בהחלט לא מה שציפו לו בבוסטון.

התעורר. סטורי (צילום: ehitwicket.com)

המלאך סוף סוף נשלח?

כבר שנים שכולם מחכים לרגע שמייק טראוט, השחקן הטוב בליגה בעשור האחרון, יככב בקבוצה מנצחת. עד כה זה לא הלך, אבל 2022 עשויה להיות השנה הזאת. האיינג'לס פתחו את העונה עם 18:27, מרחק שני משחקים מיוסטון במקום הראשון (חלק גדול מהרבע הזה הם הוליכו את הבית), כשטראוט שוב מלהטט עם ממוצע חבטות 319., לצד 12 הום ראנס ו-OPS של 1.099, מוביל את המייג'ורס.

אבל הפעם הוא לא לבד. שוהיי אוטאני שוב נראה מצוין, אנתוני רנדון סוף סוף בריא, ושני הילדים, ג'ארד וולש וטיילור וורד משלימים חמישייה מצוינת. פטריק סנדובל נראה כמו אייס, וליד אוטאני ומייקל לורנזן האיינג'לס מציגים גם רוטיישן מצוין. אחלה קבוצה שבעולם, ונראה כמו קרב מסקרן בפסגת הבית.

טראוט. מייק טראוט (צילום: vcpbullpen.com)

ילד פלא, 1

מייקל קופץ' (שום קרבה לגיל, כנראה), חגג ממש בתחילת העונה את יום הולדתו ה-26. עונת 2021 היתה המלאה הראשונה שלו במייג'ורס, עונה בהחלט טובה. אך מה שהוא עושה השנה במדי הווייט סוקס זה מגוחך. מדובר ללא ספק בסטארטר המרשים ביותר בליגה, עם ERA של 1.29, והמלצה אישית: פשוט צפו במשחק שלו, האיש עושה קסמים עם הכדור…

ילד פלא, 2

לעומת קופץ', לפני שלושה חודשים חגג ג'אסטין ורלאנדר את יום הולדתו ה-39. כשאני חגגתי עם אותה העוגה, השתדלתי לקום בלי לקבל מכה בברך (זה לא הצליח לי). ורלאנדר חזר מעונת פציעה, וכאילו נולד מחדש. ERA של 1.22, ודומיננטיות בלתי נתפסת על המגרש, עושה צחוק מפיצ'רים שנולדו כשהוא כבר זרק…

אל תפספסו אותו. קופץ' (צילום: chicagotribune.com)

הפוך על הפוך

הבית המזרחי והבית המערבי של הנשיונל ליג מציגים שתי תופעות הפוכות. המזרחי נמצא בשליטה של הניו יורק מטס, עם מאזן של 17:29, ויתרון של שבעה משחקים על פני הברייבס מאטלנטה. אך כל שאר הקבוצות בבית: הברייבס (23:21), הפיליס (24:20), המארלינס (24:18) והנשיונלס (30:15) עם פחות מ-50 אחוזי הצלחה. בית שלילי במיוחד.

בבית המערבי המצב הוא הפוך. את הבית נועלת קולורדו, עם מאזן שלילי של 23:20, אך אחריה מגיעות ארבע קבוצות, לכולן מאזן חיובי: אריזונה (22:23), סן פרנסיסקו ג'איינטס (19:24), סן דייגו פאדרס (16:28) והלוס אנג'לס דודג'רס (14:29), עליהם כבר דיברנו.

לא הולך כל כך. בארט (צילום: SFGate)

ענק, אבל מאחוריך

הג'איינטס, שיצרו רף ציפיות גבוה בעונה שעברה (55:107), פתחו את העונה עם 2:7 מצוין, אך נקלעו לכמה סלאמפס, כולל חמישה הפסדים רצופים שדירדרו אותם ל-14:12. להיות רחוקים חמישה משחקים מהדודג'רס בשלב כזה – זה טו מאץ' בשביל הכתומים. ברנדון בלט, דארין ראף וג'ואי בארט, לו חיכו כל כך שיירש את באסטר פוזי, לא מצליחים לייצר מספרים יפים העונה. אלכס קוב ואנתוני דסקלפאני עם בעיה דומה בפיצ'ינג, מישהו מכל אלה צריך לחזור לעצמו.

עוד קבוצה שכדאי לשים לב אליה, סוף סוף העונה, היא סן דייגו. אחרי שנתיים של השקעה ללא תוצאות, בוב מלווין הגיע לנהל את העניינים, ורואים את ההבדל. רצף ההפסדים הגדול ביותר של הפאדרס העונה עומד על שניים, לעומת שלושה רצפים של ארבעה ניצחונות, ואחד של חמישה.

גם את העונה הזאת הוא פתח מצוין. מצ'אדו (צילום: liderendeportes.com)

ג'ו מאסגרוב נותן עונה של אייס, עם ERA של 1.9 בשמונה פתיחות, טיילור רוג'רס הפך לאחד הקלוזרים הטובים בליגה (16 שמירות, ERA של 0.47), והתקפה מאוזנת, שמבוססת על מאני מצ'אדו ואריק הוסמר, שפתאום בגיל 32 נראה כמו ילד, עם ממוצע חבטות 325., ומי זוכר שפרננדו טאטיס ג'וניור עוד לא שיחק ולו משחק אחד…

יש בעל בית בבית

באק שוולטר הגיע לקווינס, והחליט להשכיח את כל מה שהיה לפניו. המטס מתחילת העונה בלי האייס ג'ייקוב דגראם, שזה לבד הספיק בעבר כתירוץ מצוין לעונה בינונית. ועדיין, בלי ריצות מטורפות, פשוט לנצח סדרות, המטס ממשיכים לנסוק. עד לסדרה האחרונה בסן פרנסיסקו, המטס ניצחו מתחילת העונה 11 סדרות, הפסידו אחת וסיימו אחת ב-2:2. לזה קוראים קונסיסטנטיות.

מי הבוס. שוולטר (צילום: mediefiles.com)

פיט אלונסו מוביל את הקבוצה עם 11 הום ראנס, ג'ף מקניל חובט 321., ומקס שרזר, שבינתיים נפצע, מוביל את הפיצ'ינג עם ERA של 2.54. אפילו אדווין דיאז התיישר וסוגר משחקים כאילו הוא מריאנו ריברה. מי אמר סאבוויי סירייס בוורלד סירייס ולא קיבל?

תאומים על הגל

המינסוטה טווינס התחילו את העונה בקול ענות חלושה, עם 8:4 והרבה חששות. הרכש הנוצץ קרלוס קוריאה לא נראה טוב, גארי סאנצ'ס וג'יו אורשלה לא השתלבו, והפרויקט היה עמוס בסימני שאלה. ואז הגיע ה-21 באפריל. ניצחון קטן, 0:1 על קנזס סיטי, פתח רצף של שבעה ניצחונות, אחריו הגיע עוד אחד של שישה, ופתאום מאזן של 16:27 ומקום ראשון בבית המרכזי, והכל נראה סבבה.

אין הרבה שחקנים כאלה. באקסטון (צילום: minnesotasportsfan.com)

באירון באקסטון, חביב המדור, נשמר בצמר גפן, כשבכל משחק שלישי בסדרה הוא בחוץ. ועדיין – 11 הום ראנס, והגנה מדהימה בסנטר פילד. אין הרבה שחקנים כמוהו בליגה. לואיס אראז מפתיע עם OPS של 861. וממוצע חבטות 347., והרוטיישן? שלושה פיצ'רים עם ERA מתחת ל-3 – ג'ו ראיין (2.28), סוני גריי (2.6) וביילר אובר (2.55), שניים מהם, אני בטוח, רובכם לא מכירים.

אריק, אלוף הפיקוד

הבית המקביל בנשיונל ליג נמצא בשליטה צפויה של מילווקי ברוורס, שנה שניה ברציפות. אחרי פתיחה מגומגמת של 5:4 פתחו בוויסקונסין מבערים, כשהם רושמים 3:15 מטורף. כולם מדברים שם כבר שנתיים על השלישייה הנפלאה בראש הרוטיישן: קורבין ברנס, ברנדון וודרוף ופרדי פארלטה, אך משום מקום הגיע דווקא אריק לאוור, עם עונה של 2.16 ו-54 סטרייק אאוטס ב-41 אינינגים הוא נחשב ללהיט של הליגה.

ההתקפה של מילווקי מאוד מאוזנת, וזה אולי סוד ההצלחה: שלושה שחקנים שונים עם תשעה הום ראנס – רוודי טלז, ווילי אדאמס והאנטר ריינפרו (שני האחרונים נפצעו בינתיים), כשטלז מוביל את הקבוצה עם OPS של 833.. כריסטין ייליץ' נראה טוב ביחס למה שראינו ממנו לאחרונה, עם חמישה הום ראנס וסייקל אחד. הקרב היחיד שיש לברוורס בבית מגיע מכיוונה של סיינט לואיס, שכהרגלה בקודש, לא תוותר עד לשניה האחרונה.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. כל חבטה של פרימן – הלב ניצבט.
    ג'אסטין ורלאנדר בן 39 ומשחק כמו בן 29. איזו יד ישנה לו!
    החותן היה שלשום בנצחון הברייבס על פילי 5-6 והוא אמר לי שעדיין ישנה תקווה לברייבס, אבל בינתיים אני חוגג עם היאנקיס

  2. מעולה יוני, נגעת בכל הנקודות החשובות.
    מה שאותי מרשים הוא דווקא הקונסיסטנטיות של הדודג׳רס, העליה של היאנקיז והמטס, הסבירו ששתיהם בנו קבוצות שמתאימות למשחק של העונה, שיותר דורש מהקבוצות לשלב בין כח למח, אבל הדודג׳רס כל כך טובים שיש להם קבוצה לכל עונה, כדורים עפים, לא עפים, יותר סינגלים לאינפילד, יותר דאבלים לחומה, הדודג׳רס שמה, חובטים כאילו אין מחר, זורקים כאילו אין אתמול. מפחיד.
    המצב בנאשיונל ליג איסט העונה מאד מזכיר את המצב בנשיונל ליג איסט בעונה הקודמת. הפיליס בונים על הכח אמפרז׳ בהתקפה ועל הפיצ׳ינג האימתני שלהם שיחפה על ההגנה הלא קיימת ועל הבולפן המשעשע שלהם. זה אומר 210 ריצות לזכותם (8 בMLB) ו199 ריצות לחובתם (מקום 18), והפרש ריצות די עגום של 11.
    הברייבס הלכו כרגיל על סגל בלי יצירתיות בהתקפה, והתוצאה בהתאם, מקום טוב באמצע בכל קטגוריה כמעט, שאמור לתת להם מאזן של 500, או במקרה שלהם 478. צריך לזכור שבעונה הקודמת הם הגיעו לפלייאוף עם מאזן לא הרבה יותר טוב, אבל אני בספק אם הם יצליחו לחזור על ההישג הדי מדהים שלהם.
    המארלינס הם כרגיל הילד המעצבן הזה שתמיד מקלקל לכולם ולא עושה שום דבר, וכשהולך לו הוא האחרון שמבין למה.
    הנאשיונלס, האמת כואב הלב. גם ככה לא מדובר במועדון עם אוהדים שגדלו על הקבוצה כי א. די. סי, לא ממש גדלים שמה וב. זה מועדון שעד לפני 18 שנה היה בקנדה. אבל לכמה אוהדים שהדבר היחיד שיש להם בעיר היקרה והקרה הזו זה שיש להם קבוצת בייסבול במייג׳ורס לא מגיע העלבון הזה. אין הגנה, אין התקפה. יש חואן סוטו שדי לבד, פה ושם ג׳וש בל, פה ושם קיברט רואיז. הביאו את חוזה קרוז והבנאדם בכלל פרש בסוף העונה הקודמת רק לא הודיע לאף אחד. עגום.
    אז השאלה היא האם המטס הם for real כי גם בעונה הקודמת הם היו במקום הראשון חצי עונה וסיימו שלישים. היו לזה כמה סיבות, התקפה, פיצי׳נג, שחקני מפתח בעונה לא טובה ופציעות. המטס שיפרו מהותית את המצב בהתקפה ושחקני המפתח שלהם פורחים. הפיצי׳נג טוב עד מעולה, אבל עם הפציעות של דהגרום, שרזר ומגיל הצוות צריך להרכיב רוטציה ולהתפלל, וכמובן שצריך מאוד לקוות שהפציעות לא יגרמו לחוסרים מהותיים בהרכב. לדעתי אם המטס ישכילו לעבור את החודש וחצי הקרובים באותה פורמה, יהיה מאוד קשה לעצור אותם העונה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט