מיאמי היט – בוסטון סלטיקס, 03:30

תוצאת הסדרה: 1-1.

שניים מהארגונים האיכותיים ביותר בספורט העולמי נפגשים לתחנה אחרונה בדרך לבמה האדירה ביותר של הכדורסל העולמי. מבין כלל הקבוצות שהיו ב-75 שנות ההיסטוריה של הליגה, לבוסטון סלטיקס יש מאזן שלילי בפלייאוף רק נגד 6 מהן. אחת מהן היא השיקגו הסטאגס, שניצחו 2 מתוך 3 משחקי הפלייאוף שהיו להם נגד הסלטיקס בשנת הקמת מדינת ישראל, ולא עשו הרבה מעבר.

מבין הקבוצות הללו, רק 2 באמת שמרו על מאזן חיובי נגד הלפרקונים לזמן רב (דהיינו, מעל 10 ניצחונות): הברוקלין נטס והמיאמי היט.

היריבות שלהם בפלייאוף התחילה רק מ-2010, 22 שנים לאחר הקמת הפרנצ'ייז בסאות' ביץ'. ההיט הקטנים חטפו סוויפ ג'נטלמנים נגד הקבוצה שהפסידה רק בגמר נגד הלייקרס, אבל שמרו על המשחקים קרובים (10 הפרש או פחות ב-3 מ-4 ההפסדים שלהם בסדרה ההיא, כולל הפסד מכאיב על הבאזר במשחק 3 על ידי פול פירס ללא דוויין וייד שנפצע במשחק).

מאז אותה סדרה, הם נפגשו שלוש פעמים בפלייאוף לפני העונה, ההיט ניצחו בשלושת הסדרות הללו, ובכל אחת מהפעמים הגיעו לגמר לאחר מכן. מהופעות הרואיות של לברון ג'יימס בתחילת העשור ועד להפצצות הצעירה של טיילר הירו בבועה, הפרנצ'ייז הצעיר מפלורידה הנחית מהלומות על המועדון האגדי בירוק.

כך נראתה גם התחלת הסדרה הזו: ללא מרקוס סמארט ואל הורפורד, ג'ימי באטלר נתן תצוגה לפנתיאון וההיט שמרו עלו ליתרון הראשון בסדרה. משחק מספר 2 גם נפתח עם ריצה ביתית שהלהיבה את הקהל הפלורידיאני, כאשר תוך ארבע דקות בלבד ההיט עלו ליתרון 10.

בדיוק מהנקודה הזו, הסלטיקס לחצו על דוושת הגז ולא הרפו לשנייה. למשחק הראשון הם הגיעו מותשים וחבולים מהסדרה העוצמתית נגד מילווקי, אך השדונים הירוקים קיבלו רוח גבית חזרה עם סמארט והורפורד ששבו לחמישייה ופשוט נתנו אגרוף דונקי קונג למיאמי היט ישר בקרקפת. 50% מעבר לקשת ב-40 ניסיונות, 28 אסיסטים, 70 נקודות במחצית ראשונה על קבוצה שנחשבת לאחת העמידות ביותר בהגנה בכל הליגה. משחק מרשים במיוחד מכל המעורבים אצל אימה אידוקה, במיוחד מרקוס סמארט שניהל מצוין את המשחק עם 12 אסיסטים לחבריו (אף אחד אחר בירוק לא תרם מעל 5 בקטגוריה הזו).

אחד מהדברים הידועים ביותר על אוהדי הסלטיקס, הנאמנים ביותר, הוא שהם לא יחסכו ביקורת מהקבוצה שלהם. הנהלת בוסטון חטפו מטרי הערות וחוסר הסכמה עוד לפני ששריקת הפתיחה נשמעה. ההחלטה להשאיר את המפתחות אצל אימה אידוקה, אדם שלעולם לא היה מאמן ראשי בליגה הזו, לא ישבה טוב אצל הקהל במסצ'וסטס. כך גם העובדה שלאחר שנים רבות עם רכז טבעי בדמויותיהם של ראז'ון רונדו, אייזיאה תומאס, קיירי אירווינג וקמבה ווקר – שחקנים נמוכים שעיקר עסקם נמצא בצד ההתקפי, הסלטיקס שמו את כל הצ'יפים שלהם במרכז על מרקוס סמארט. לא מנהל המשחק האיכותי ביותר שהטיקט שלובעיקר בצד ההגנתי.

כמו בסדרה הנוכחית, המלעיזים והמבקרים חגגו ראשונים באמצע העונה. הסלטיקס היו פושרים במיוחד לאורך רוב שלבי העונה, היו רגעים מאוד לא פשוטים לירוקים העונה (התפרקות מפוארת נגד השיקגו בולס, שני הפסדים רצופים לוושינגטון וויזארדס, ירידה למאזן של 3 משחקים מתחת למאזן חצוי נגד הניקס השנואים עליהם), אך הם לעולם לא נתנו לעצמם להתרסק. לאורך כל העונה, גם ברגעים הקשים ביותר, הם לא הפסידו יותר משלושה משחקים ברציפות. קרדיט ענק לאימה אידוקה, שעמד איתן מול כל קיטונות הביקורת ושמר על עצמו ושיטת המשחק שלו שהובילה את הסלטיקס למקום השני בסיום העונה הסדירה וכעת מרחק שלושה ניצחונות מהגמר הגדול עם יתרון ביתיות בידיהם לאחר שגנבו אותו בזדוניות כמו השליקה הקלאסית של פסלון החסינות על ידי בוקי נאה בהישרדות, ישר מתחת לאף של ההיט.

קשה להתווכח עם העובדה שהסלטיקס מציגים יותר שחקנים יצירתיים מההיט. העבודה של ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון היא עצומה, פלוס התוספת של מרקוס סמארט ואפילו פייטון פריצ'רד הנהדר מהספסל, מתעלה על היכולת של שחקני הסקיל מההיט שכוללים בעיקר, אם לא רק, את ג'ימי באטלר וטיילר הירו בהרכב הנוכחי.

למרות כל זאת, ההיט אינם מחוץ לקרב הזה, אפילו לא קרוב. החבורה של אריק ספולסטרה היא חבורה מנוסה, אין להם ברירה, הם נשלחו ישר למים העמוקים מהרגע שהגיעו לקבוצה. אם הסלטיקס מציגים חמישייה שכולה בחירות לוטורי ומעלה, ההיט עלו לשני המשחקים בסדרה הזו עם קו אחורי של שחקנים שלא נבחרו בדראפט (גייב וינסנט ומקס סטרוס), סופרסטאר שנלקח עם הבחירה האחרונה של הסיבוב הראשון, עוד בחירת סיבוב שני בעמדה מספר 4 ובחירת הלוטורי היחידה שנראתה תמוהה לרבים בזמנו.

הסדרה הזו היא מלחמה בין חתולי הרחוב לזן הספינקס על כריות המשי שלו. חלקם נאבקים בפחים, האחרים מקבלים דגים בהתאמה אישית. כעת הם נזרקו לאותו האולם, שם הם נלחמים אחד בשני בלהט בלתי פוסק.

ג'ימי באטלר, אולי הכוכב שהכי מתאים לתיאור חתול הרחוב בליגה הזו, מהילדות שלו ועד לסגנון המשחק, נותן אולי את הפלייאוף הכי טוב שלו כשחקן ובהתמודדות לפלייאוף הטוב ביותר מכלל שחקני הליגה העונה. הוא עקבי שאין כדוגמתו, משיג את הסלים שלו ומשחק הגנה חונקת הן אישית והן קבוצתית. הוא היחיד שתפקד במשחק מספר שתיים, שנגמר בהפרש 25 לבוסטון ולא היה בסכנה להם מסוף הרבע הראשון.

זה לא מקובל בבית ספרו של באטלר. הסטאר המאוכזב נשאל על ההופעה המחרידה של קבוצתו במסיבת העיתונאיים לאחר המשחק והשיב בשלוש מילים פשוטות: "אני אמצא פתרון". הוא נתקל בבעיות ומוצא להם פתרונות כל חייו, הצ'יפ על הכתף שלו רק גדל מיום ליום, זה מה שהפך אותו לשחקן והאדם שהוא היום.

הצד המנטלי של שחקני הכדורסל הוא צד שלא מדובר עליו מספיק, שחקן כמו ג'ימי באטלר מצליח ברמות כאלו רק בגלל הכוונון של המוח שלו. המשחק הלילה, משחק מספר 3 שבדרך כלל מטה את כף המאזניים בסדרות צמודות כאלו, בעל פוטנציאל להיות משחק משנה קריירה ונרטיבים לבאם אדביאו. הסנטר הפנטסטי של מיאמי שחקן כל כך מוכשר, שלעיתים הוא מרגיז עם הפאסיביות שלו. לקחת 6 זריקות בלבד במשחק שהקבוצה שלך משוועת למושיע זה בלתי מתקבל על הדעת. הייתי שש להיות זבוב על הקיר בשיחה של ג'ימי עם באם לאחר המשחק, איזה נאום א-לא "קואץ' קרטר" הוא יכול לזרוק לעברו כדי לחמם אותו, אולי להוסיף כמה קללות עסיסיות בסגנון סמואל ל' ג'קסון כיאה למאמן ההוא.

ההיט של אריק ספולסטרה אף פעם לא מוותרים, הם אף פעם לא מחוץ לעניינים. הוא לא ייתן לזה לקרות כל עוד הוא עומד על הקווים ופט ריילי צופה בו וחורך את עורפו עם מבט הלייזר החודרני שלו.

תהיו אמיצים, שתי הקבוצות הללו היו אמיצות. מאמן ראשי צעיר עם אור הזרקורים מסוונר את עיניו מצד אחד, שחקנים שלא נבחרו בדראפט ופותחים בפלייאוף מצד שני.

"אם אנצח, אני גאון. אם אפסיד, אני  מטורף. זה טבעה של היסטוריה" – אואן קולפר.

הלילה נראה מי גאון ומי מטורף, אולי נראה מי מספיק משניהם ביחד.

הימור: ההיט מהממים את הקהל ב-TD גארדן ולוקחים את הביתיות בחזרה ב-3 הפרש צמוד במיוחד.