אחד המשחקים הטובים ביותר (התקפית) שראיתי השנה התרחש היום לפנות בוקר, כאשר בסיומו הרוקטס ניצחו בתוצאה 111-107 וקווין דוראנט אשר קלע 28 נקודות באחוזים מזעזעים השלים 40 משחקים רצופים על 25 נקודות ומעלה, ובכך השתווה לרצף השלישי בכל הזמנים, והתקרב עוד משחק אחד לרצף ה-46 של אוסקר רוברטסון ול-80 (!) של ווילט צ'מברליין.

1) ברבע הראשון, התרחש אירוע אשר לא השפיע יותר מידי על המשחק, אבל השפיע מאוד על הדרך בה אני תופס את משחק הכדורסל. אנדרה רוברסון, הרוקי האתלטי שמחליף את תיבו ספולושה בהרכב, קיבל את הכדור על קשת השלוש והארדן, אשר התכונן היטב למשחק, ידע כי כדאי לו לעזוב את רוברסון אשר קולע ב-15% אחוז עלובים מהשלוש וזרק העונה רק 13 פעמים מטווח זה.

רוברסון, אשר מצא את עצמו בסיטואציה מביכה, עשה צעד קדימה לעבר הסל ואז מסר בצורה מהוססת לדוראנט. פארסונס קרא את המסירה הצפויה ומיהר להעביר את הכדור ללין, אשר חיכה על קשת השלוש וקבר סוויש יפהפה במתפרצת.

שתי התקפות אחרי אירוע זה, שוב מצא את עצמו רוברסון פנוי מעבר לקשת. הוא החליט לקחת את זה, וזרק זריקה עלובה שפגשה רק את הקרש. ריבאונד מהיר ומתפרצת של יוסטון הובילו לדאנק קליל של טרנס ג'ונס.

רוברסון ירד לספסל בהרגשה שחמש נקודות  הן אשמתו הישירה, ואני המשכתי חצי להסתכל חצי לנחור על הספה במחשבה שכיום, שחקן ללא שלשות, בטח ובטח גארד, הוא פשוט לא שחקן.

2) שימי ריגר: "אנחנו מדברים על המשחק, אבל כל אמריקה מתרכזת עכשיו בחצי גמר המכללות שיהיה מחר. כולם אומרים שפלורידה תנצח, אבל לי יש הרגשה שחבר שלי ג'ון קליפרי עומד לקחת את זה."

הפעם אחרונה שריגר חידש משהו בנושא כדורסל הייתה בשנת תרפפ"ו, אבל במדינה בה לא ניתן למצוא שני שדרים שמסוגלים לחדש, תחליפו את גיל ברק. אין על השנינות של שימי הזקן.

3) אוקלוהומה, קבוצה שמתבססת על חדירות ומשחק מהיר, מחזיקה בסגל שלה 2 לבנים. האמריקאי שהייתי מהמר על כל כספי שהוא יווני, ניק קוליסון, והאוסטרלי שאביו התהולל לא מעט, סטיבן אדאמס.

ביוסטון, קבוצה על טהרת השלשות והסטטיסטיקה, נוכל למצוא לא פחות מ-6 לבנים. פי 3 מיריבתה! הסבירו לי נא חבריי, איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה שנים של מיגור האפליה ושילוב השחורים בחברה, קבוצות 'חכמות' וקבוצות קולעות מעדיפות שחקנים לבנים? ואיך קבוצה כה אתלטית בוחרת בשחקנים כמו קנדריק פרקינס וקארון באטלר? מה, נגמרו השחורים האתלטים, אז עדיף לקחת  את העגלות, רק לא לבחור בלבנים? לא הוכחנו שלבן יכול לקפוץ?

4) זוכרים מה אמרנו על איבקה בתחילת השנה? אני זוכר. מנחם העלה פוסט גדול ויפה, עם תמונות שלו ושל החברה שלו ואנחנו כולנו, אחד-אחד, אמרנו שהוא פלופ, תרמית, שקר.

ובכן ידידיי, מה תגידו על זה?

ובכן, אסכם לכם את זה. ב-36 דקות עבודה, הספיק הסוס לקלוע 27 נקודות ב: 11-17 מהשדה שמתוכן 2-4 מעבר לקשת. הוא הוסיף לנקודות 9 ריבאונדים, מתוכם 4 בהתקפה, חילק 4, חטף 2 וחסם 6 (!) פעמים, אבל הנתון החשוב ביותר היום הוא ה +/-. איבקה החזיק אמש במדד+/- של 6. כלומר, כשהיה על המגרש, קבוצתו ניצחה ב-6,וכשירד, היא הפסידה ב-10!

התקפית, כולם יודעים שמדובר בשחקן עם יד נהדרת מכל הטווחים, שלא מפחד לתת דאנק על השומר שלו, אך הגדולה האמתית של של איבקה, היא בהגנה. על אף הגוף המיופיף והתדמית הרכה, איבקה שחקן שמסוגל לשמור על כל סנטר אימתני, להתמודד באחד על אחד עם אשפים כג'יימס הארדן והכי חשוב, להשתטח על הרצפה כאילו הוא לא שחקן שמקבל השנה 12.25 מיליון דולר. גם הבלוקים שלו  לא מגיעים כי הוא קופץ על כל פיפס. איבקה מתזמן נהדר את הקפיצות שלו, וכשלא צריך, הוא מתספק בלהרים את ידיו לשמיים בתקווה לסחוט פאול תוקף. אין ספק שבעניין קפיצה נבונה לחסימות, הוא שני בליגה רק לטימי הגדול.

בכלל, כמה שחקנים אתם מכירים שמסוגלים לשחק יותר טוב מדוראנט (גם בערב נוראי) וגם להתלבש כל כך יפה?

5) כמות ה'וואו' שנאמרה במשחק זה, שווה בערך לכמו לכמות ה'וואו' שסחטה הסן אנטוניו ספרס במהלך 5 השנים האחרונות. פעם היו אומרים (וצודקים) על קבוצות כאלו שהן גימיק נחמד שלא יגיע רחוק. האם השתיים האלו עומדות לחרוג מהסטטיסטיקה? ההרגשה שלי, על אף שהיא לא מבוססת במיוחד, היא ששתי הקבוצות צריכות יותר שחקנים כקוליסון ופרנסיסקו גארסיה ופחות שחקנים כמו ג'רמי לאמב או לין על מנת להגיע להישגים אמיתיים.