1.הווריורס ידעו טוב-טוב שהמשחק ה-6 הוא עבורם למעשה ה-7. המשחק היה צמוד בהרבה מהתוצאה לטובתם 96-110

1)בואו נתחיל עם זה שהמשחק היה צמוד הרבה, הרבה יותר מאשר מראה התוצאה 96-110. בדקה ה-6:12 לסיום התוצאה הייתה 89-92, ולווריורס רעדו הביצים כי היא ידעה שהיא BETTER WINS THISA ONE כי אילו הייתה חייבת לטובס לממפיס למשחק 7 הגריזליז הייתה קורעת לה את הצורה.

2) בדקה ה-5:43 סטפן קרי (שהיה מאד בינוני עד אז) קבר את השלשה החשובה ביותר במשחק שהוציאה את הרוח ממפרשי הגריזליז הצעירה, והתוצאה 89-95 הייתה הרגע שהגריזליז מינוס ג'ה מוראנט כאילו נכנעה.

3) החצי הראשון היה שווה בין השתיים. מה שקרה ברבע השלישי הוא שהסייחים הצעירים מממפיס סחבו את הזקנים של הווריורס למשחק מהיר מדי, כשהווריורס מאבדת ברבע הזה בלבד 8 כדורים ממסירות שמזכירות את המסירות שפעם הייתי עד להן במגרש משחקים בבנימינה. הגריזליס הצעירים, בעיקר דילון ברוקס (שסיים עם 30 ב-11 מ-28 ו-7 מ-15 מהטריי) ודסמונד ביין (שמצא את משחקו אחרי משבר קצר במשחקי הפלייאוף הראשונים, והלילה קלע 25נב-9 מ-126 ו-4 מ-7 מהטריי) ניצלו את האיבודים והייתה לי הרגשה שהם הולכים לנצח.

4) אחת הסיבות להפסד – לטעמי – הייתה שמאמן הגריזליז נתן לסטיבן אדאמס יותר מדי דקות. כשהווריורס החלה לברוח הגריזליז הייתה צריכה התקפה, לא הגנה, ואדאמס לא עשה מאומה בהתקפה.

5) מה שאהבתי מאד הייתה הצורה שממפיס עלתה לשחק ללא כל מורא ופחד וללא כל יראת כבוד, עד שהיא איבדה את כוחה ושבקה 5 דקות לסיום.

6) מה ששנאתי היה החיוך ה-PHONEY של סטף שאחרי שהיה 3 מ-14 מהטריי, פתאום תפס יד. הוא קלע את השלשה המכרעת, ואז עוד שלשה מאזור חיוג 06, ואז עוד שלשה כשהוא מסיים עם 6 מ-17 – 35% מזויינים מהשלוש. לפתע הוא מתנהג כגיבור, מכניס עוד סל בתעתועים אחרי שהמשחק היה כבר גמור, ומרים ידיו לקהל שירים את קולו עוד יותר משהיה כבר צרחות שהגיעו לשמיים. הוא סיים עם 29 נק'. הגיבור האמיתי היה קליי תומפסון עם 30 נק' ב-8 מ-14 מה-3 כשהוא מזכיר את עצמו מימיו הגדולים.

7) אני לא יודע אם הווריורס ינצחו או לא את הסאנס או דאלאס מבריקס. מה שאני יודע זה שאם הווריורס מגיעה לגמר, מיאמי, מילווקי, או בוסטון – כל אחת מהשלושה – קורעת לווריורס ולחיוכים ה'פוניים' של סטפן קרי ודריימונד גרין, את הצורה. מילה שלי.

2. המשחק הלילה במילווקי הגדיר סופית את ג'ייסון טאטום כ'סופרסטאר'

1. תמיד אהבתי את ג'ייסון טאטום. הוא צעיר נחמד כזה שבוודאי אומר 'יס סיר' ו-'נו סיר'. הוא לא בדיוק יורם, אבל אין לו את הפרצוף הזועף והרועם, הטורף והנוקשה של הסופרסטארים האחרים בליגה. אנא אל תלכו שולל עם הפרצוף החייכני של סטף קרי: אתה מסתכל עמוק בעיניו הכחולות ואתה רואה רוצח סדרתי בדם קר. טאטום אינו כזה ולכן הוא לא היה ברשימת הסופרסטארים שלי עד הלילה. הוא עדיין היה חמוד וחינני, אבל הלילה הוא קבר את הבאקס בסימפטיה מרובה, וללא מבט מעליב או משפיל אחד. הוא שיחק 43 דקות, היה 17 מ-32 – שלושים ושתיים זריקות, והכל בחיננחות רבותי – מהן 7 מ-15 מהטריי, 6 מ-7 מהקו, 9 ריב', 4 אסיסטים, ו-46 נקודות כשהוא גיבור הנצחון.

קומראדים, ג'ייסון טאטום הוא מהלילה סופרסטאר אמיתי בפנקס הסופרסטארים שלי, והוא רק בן 23.

2)יאניס נהוא סופרסטאר עם קבלות. היה לו עוד משחק-על הלילה, משחק של 41 דקות בו הוא היה 14 מ-30, 2 מ-3 מה-3, 14 מ-15 מהקו!!! (שזאת הייתה נקודת התורפה שלו!) ו-20 ריב' ל-44 נקודות. אני משוכנע שאין יותר מ-4-5 שחקנים בליגה עם משחקי פלייאוף של 44 + 20. אז יאניס היה גדול.

אבל…וכאן בא האבל הגדול: הוא וקבוצתו הפסידו את המשחק. יאניס יכול היה לפני שנה לנצח את המשחק אבל משהו חשוב מאד השתנה בפסיכולוגיית של השופטים: הם סוף-סוף שורקים לפאולים התקפיים. ליאניס היו 4 כאלה בתחילת הרבע הרביעי. הוא עשה – ללא ספק לדעתי – פאול תוקף חמישי על מרכוס סמארט עם 10:12 דק' ברבע הרביעי. השופטים שרקו התקפי אבל אז שינו דעתם בצ'אלנג'. זה היה ללא ספק פאול חמישי שהיה מוציאו מהמשחק עד הדקות האחרונות, אבל עם פאול רביעי הוא נשאר לשחק. אם זה לא היה משחק ביתי זה היה הפאול החמישי שלו והבאקס היו משחקים בלעדיןו את ה-6-7 הדקות הבאות של הרבה הרביעי.

אבל משחקו השתנה מאד: במקום להיכנס ללא הפסק כמו בעבר, הוא חושב עתה פעמיים. יאניס הוא כנראה השחקן הטוב ביותר בעולם בגלל כל היתרונות העליונים שלו. אבל יש לו חסרון ברור: הוא חסר חוש ורגש למשחק לשחקן ברמתו. לפני שהשופטים התחילו לאחרונה לשרוק הרבה יותר פאולים התקפיים, הוא היה ניכנס עם הראש בקיר שוב ושוב, ומצליח איכשהו לקלוע נגד מגינים שהוא נכנס בהם. הלילה – כמו כבר ב-3-4 משחקים קודמים – הוא נכנס בזהירות גדולה יותר ולא בשיא המהירות. הוא חושב לפני שהוא חודר, ולכן אני מאמין שבבוסטון הסלטיקס ינצחו כי ללא יאניס שהולך על כל הקופה ללא היסוס, הסלטיקס קבוצה טובה יותר, במיוחד עתה ללא מידלטון.

3) לבאקס יש את יאניס, ברוק לופז, ובובי פורטיס – כולם שחקנים קבועים היכולים לשחק תחת הסל. הגבוה היחיד של הסלטיקס הוא דניאל ת'איוס שהוא מתחת לרמה של הנ"ל. לכן בוסטון החליטה הלילה לחיות על הזריקות מרחוק. היא זרקה 43 – ארבעים ושלוש!!! – שלשות, ועוד איזה 20 'חצאי מרחק'. היא החליטה לחיות הלילה על הזריקות מרחוק וחצי מרחק, עם הסיכון שהיא יכולה גם למות איתן. עם טאטום, מרכוס סמארט (5 מ-9 מדאונטאון) וג'יילן בראון (4 מ-7 מהטריי – וכמובן ה-7 מ-15 של טאטום, הנשק הזה של הסלטיקס עבד הלילה מצויין.

על השלשות וחצאי-מרחק של הסלטיקס הם יחיו או ימותו במשחק השביעי. אני מאמין שהם יישארו בחיים, ותהיה לנו סידרה לחיות עבורה בינם לבין מיאמי.

3. ההפסד הטראגי של פילי למיאמי היט יתחיל – לדעתי – תקופה חדשה לחלוטין בפילדלפיה

אחרי שויקטור אולדיפו גנב את הכדור, טייריס מקסי וג'יימס הארדן הסתכלו אחד על השני ב-exasperation – ברוגז, התמרמרות, וזעם ממש, כל אחד כאילו מאשים את השני, כששניהם מרימים זרועותיהם בשעה שאולדיפו מנתר ללייאפ שלו.

ict

בפוזשיון הבא הארדן ניסה פעמיים – ללא הצלחה – לתקוף את הדריבל של אולדיפו. בפעם השנייה הכדור הגיע לבאם אדבאיו לדאנק קליל, ומיאמי היט WENT OFF TO THE RACES, כפי שאומרים החברים שלי בדאונטאון עפולה. המאמן דוק ריברס קרא טיים. זה היה טיים ל-MERCY – לרחמים וחסד יותר מאשר לכל דבר אחר.

כך נסתיימה עונת הסיקסרס ב-WHIMPER – יבבה, אנייה, ובכייה – במקום קול ענות גבורה. ה-9 נק' הפרש (99-90) מסתירות ומזייפות את היתרון המוחץ, ואת העליונות של מיאמי על הסיקסרס כמעט משריקת הפתיחה

דוק ריברס הודה כשהוא קרוב ממש לגמגום כתוצאה מדמעות חונקות:

He later added: “So many of these guys, they give it to the city, they give everything they have. And sometimes it’s just not good enough. I came to the conclusion at the end of the game we were not good enough to beat Miami. I can accept that, and we just were not. And that’s a tough thing to say, but we were not.”

בסדר דוק. את זה כטולנו ראינו. השאלה היא למה זה ניגמר ככה, למה מיאמי הייתה כה עליונה, ומה גרם לסיקסרס להיות כל כך נחותה, כי אפילו אם לוקחים את פציעת העין של ג'ואל אמביד כפקטור בעליונות מיאמי, הפציעה היא ארק חלק קטן בסיפור: ג'ואל שיחק. גופו לא היה פצוע. הוא לא היה במיטבו, אני מסכים, אבל להגנה של מיאמי היה הרבה מה לומר בנידון. טייריס האריס ניסה להסביר זאת אחרת:

"The difference was truthfully, just lack of effort and competetiveness by us

Czזה היה הרבה יותר מ'חוסר מאמץ'. מיאמי הובילה ב-15 לפני שהספסל של הסיקסרס הקטין את ההפרש ל-9, למרות יום איום של 7 מ-28 של מיאמי מהטריי.

אילו דיבר על חוזק מנטלי הייתי מסכים עם טוביאס בחלק מטענתו: לפי CLEANING THE GLASS, מיאמי הצליחה TO RECOVERE כמעט 40% מהחטאותיה (38.3%). זה אחוז עצום להשיב לעצמך כדורים שהחמצת. זה אומר מיקום, אגרסיביות, ידע, רגש, וכן – חוזק מנטלי. אני הייתי משתמש בפיג'יי טאקר להסביר את כל ההבדל: שחקן לא גבוה במושגי כדורסל, מעט שמנמן, אבל חוזקו המנטלי עושה עבורו חצי מהעבודה. הוא-נהוא היה זה שהחזיר להיט 5 כדורים שנראו 'נייטרלים', והוא – בהחלטה של 'הכדור שלי' – הצליח להגיע אליהם לפני שחקנים מוכשרים וגבוהים ממנו בסיקסרס. היחיד בסיקסרס שראיתי עם תאוות נצחון מהסוג שהיה לכל שחקני מיאמי היה – תתפלאו – טייריס מקסי. אני ממש אוהב את הצעיר הזה. כמובן שמהצד של מיאמי היה זה ג'ימי באטלר בנוסף לטאקר, שאולי היה לו 'BACK ISSUES' עם פילדלפיה, הקבוצה שפעם הייתה ביתו.

אולי המספר המתאר טוב יותר מכל את הסיקסרס אמש הוא שבע. כמו "7"!

זה מספר הפאולים שהסיקסרס זרקו כל המשחק. ש-ב-ע פור גאד סייק. וזה במשחק שהוא משחק של אלימינציה מהפלייאוף. הסיקסרס לא ירדו עד ל-7 פאולים כבר שנים על גבי שנים, וזאת הקבוצה שמגיעה לקו יותר מכל קבוצת ליגה אחרת. ג'ואל אמביד – שבעצמו לא היה במיטבו, והוא אחד האשמים הראשיים במספר "7" אמר:

“You look at every other team, whether it’s Boston and Milwaukee, there’s a sense of just toughness that all of them play with,” Embiid said. “I think just watching the playoffs and playing against all those teams, that’s what I take away from it: I just need to be tougher, and we all need to be tougher.”

ככמובן שחלק הארי של כל השלילה שכתבתי עד כה שייך לג'יימס הארדן: הוא קלע 11 ב-4 מ-9, אפס זריקות פאול (א-פ-ס זריקות פאול להארדן? מלך ננולכים לקו? תגיד זאת שוב, מל, 0 זריקות פאול להארדן?????), 9 אסיסטים, ו-4 איבודי כדור. נוריד את ה-4 מהאסיסטים אז זה משאיר אותו עם 5 אסיסטים. הארדן זרק זריקה אחת כל החצי השני. הוא נכנע ליריב. HE GAVE UP. אמביד לפחות לחם כנמר עד השנייה האחרונה. הארדן שיחק כאילו המשחק לא חשוב לו, ולא שייך לו. הוא ניסה להצדיק את עצמו:

I ran our offense,” Harden said after the game. “The ball just didn’t get back to me.”

במחצית השנייה דוק ריברס עשה דבר אחד טוב: הוא העלה את שייק מילטון לשחק לצד הארדן, ולתת לו להריץ את ההתקפה. הצעיר עשה עבודה פי כמה טובה ממה שהארדן עשה!

עתה החלק העצוב שהעתקתי מהאתלטיק (https://basketballforever.com/2022/05/12/james-harden-and-doc-rivers-raise-eyebrows-with-postgame-comments)

Now comes the hard part, no pun intended. Harden has a player option for $47.1 million next season or could hit free agency. The Sixers could offer him a maximum salary worth $275 million over the next five seasons. The Harden who played for the Sixers over the past few months, and who still can offer plenty of positive for a basketball team, is unequivocally not worth that level of financial commitment.

הארדן אמר בנחרצות במסיבת העתונאים:

“I’ll be here,” Harden said. “Whatever allows this team to continue to grow and get better and do the things necessary to win and compete at the highest level.”

4. אני לא יכול להאמין לכמה דברים שדוק ריברס, הארדן, ואמביד אמרו במסיבת העתונאים. היש מצב שגם ריברס מאבד את זה?

דוק ריברס:

“I think I do a terrific job,” Rivers said. “If you don’t, then you should write it. I worked my butt off to get this team here.”

דוק ריברס:

When I first got here, no one picked us to be anywhere. Again this year, the same thing.”

דוק ריברס:

“I came to the conclusion at the end of this game that we were not good enough to beat Miami.”

ג'יימס הארדן:

“We run our offense, the ball just didn’t get back to me,” he said.

When Harden was asked if Rivers called plays for him, he said, “Next question.

ג'ואל אמביד

ג'ואל אמביד היה אמיתי בצורה ברוטאלית כשנשאל על המשחק של הארדן:

“Since we got him, everybody expected the Houston James Harden,” he said. “But that’s not who he is anymore. He’s more of a playmaker.”

ואמביד אומר על ג'ימי באטלר:

“I still don’t know how we let him go,” he said

5. מייקל ג'ורדן רוצה את מייק ד'אנטוני כמאמן ההורנטס

לפי סטיב פול]ט מ-https://heavy.com/sports/brooklyn-nets/kyrie-irving-sean-marks-hornets-dantoni/ מייקל חיפש מאמן "UP-TEMPO" עבור למלו בול ומייק ד'אנטוני הוא האטוב שהוא מצא,למרות גילו )71).

6. מיד בסיום משחק מיאמי בפילדלפיה, בן סימונס שלח טוויטר עם שאלה סורקסטית "מי ניצח?"

מי ניצח במשחק, או בטרייד של בן סימונס בג'יימס הארדן?

כי בטרייד של הארדן בבן סימונס אין מנצחים. כולם מפסידים.

7. דרל מוריי, לפני קפיצת הביניים בין הסלטיקס והבאקס: "דוק ריברס נשאר לאמן את הסיקסרס בעונה הבאה"

Daryl Morey Guarantees Doc Rivers Will Coach 76ers Next Season (msn.com)