2:30 מילווקי באקס (3) – בוסטון סלטיקס (2):

הסדרה הטובה ביותר של הפלייאוף הזה, ואחת הטובות שאני זוכר בשנים האחרונות מתקרבת לסופה ולא כדאי למצמץ כדי שלא תפספסו רגע אייקוני לספרים, כפי שמנחם היטיב לתאר במעורב שלו לפני יומיים.

מה לא היה לנו בסדרה הזאת?

שתי קבוצות שרוצות ללכת על הסוף, האלופה המכהנת והקבוצה העולה שנראה שסוף סוף התחברה עם מאמן צעיר שגיבש את השחקנים, וגרם להם לשחק באופן שממקסם את היכולת של כולם.

השחקן הטוב בליגה, וקבוצת ההגנה הטובה בליגה שרוצה למצוא דרכים לעצור או לפחות להאט אותו.

הוטראן שחזר לבוסטון ונתן תצוגות שלא יאומנו בשני צידי המגרש כשהוא משחק את הכדורסל הטוב בחייב.

שחקן ההגנה אולי הטוב בהיסטוריה מבין הגארדים שנאלץ לקחת על עצמו נטל גדול בהרבה משהו רגיל בשני צידי המגרש בגלל פציעה של הצלע השלישית במשולש של מילווקי, ונתן שני מהלכי הגנה אייקוניים בסוף המשחק שאולי הכריע את הסדרה הזאת.

שני משחקים צמודים שהלכו ממש עד לבאזר, שניהם הלכו לאלופה, לקבוצה שלה יש את השחקן הטוב בסדרה.

ויכוחים אינסופיים על שופטים ושיפוט, דיונים אינסופיים על אסטרטגיה הגנתית והתקפית, הדרך הטובה ביותר לנצל את החולשות של היריבה ולהחביא את החולשות שלך.

היה כאן הכל וכל הטוב הזה מגיע למשחק מספר 6 במילווקי כשהאלופה יכולה לסגור עניין בביתה.

אז הנה כמה שאלות שאולי כן ואולי לא ישפיעו על התוצאה הסופית:

1. בוסטון החליטה במודע לקחת את המסירה של יאניס ולאפשר דברים אחרים כי לסגור אותו באופן מוחלט אי אפשר, זה בא לידי ביטוי בשורה הסטטיסטית שלו למשחק 5 – 40 נקודות 3 אסיסטים 7 איבודים. האם זאת עדיין האסטרטגיה הנכונה מבחינתם? לדעתי כן.
2. ריבאונד ההתקפה הרג את בוסטון ברבע הרביעי של משחק 5, לבובי פורטיס לבד היו 7 כאלה, האם אודוקה צריך לעשות התאמות כדי למנוע זאת ום כן איזה התאמות יש לו מה לעשות הוא לא יכול להמציא שחקנים, השמיניה שלו היא מה שיש לו.
3. ובהתחבר לנקודה הקודמת – ברוק לופז שיחק 20 דקות אבל היה עם 0 אימפקט התקפי ונמחק ברבע הרביעי לטובת פורטיס, האם מילווקי יכולה למצוא לברוק לופז תפקיד בסדרה הזאת או שהוא פשוט לא בקצב בשביל סדרה מהסגנון הזה בהינתן במה שמילווקי צריכה מהגבוה שלצד יאניס בה?
4. איזה טייטום נקבל הערב? האם את זה שהיה טוב מדוראנט בסיבוב הראשון, או זה שעדיין לא נתן 4 רבעים טובים באמת ברצף בסדרה הזאת. כן היו לו 34 במשחק 5 אבל 2 מ-11 משלוש הקשו מאוד על בוסטון לברוח והשאירו למילווקי את החרך דרכם הם נכנסו
5. איפה הראש של סמארט? הגארד של בוסטון קיבל את מושכות ה-PG סוף סוף העונה והוכיח את יכולתו בשני צידי המגרש, כאשר החלק החשוב במשחק שלו הוא מה שלא היה בו – נסיונות לא רציונליים לקחת על עצמו את ההתקפה כשיש שלושה שחקני התקפה טובים ממנו על המגרש. ב-5 הדקות של משחק ראינו רגרסיה, השאלה היא האם ההפסד הכואב הזה יחזיר את סמארט לדרך הישר או ששוב נראה אותו הולך ראש בקיר כשבראון וטייטום מסתכלים בייאוש מחוץ לקשת

נקודה שחשבתי שכדאי להדגיש למקרה שהמשחק יהיה צמוד, מילווקי עושים משהו ממש מגניב בהוצאת החוץ של בוסטון וזה בא לידי ביטוי בסוף משחק 5. יאניס כל כך גדול שהוא פשוט סוגר חצי מחצי המגרש למסירה, אי אפשר למסור לשם, זה משאיר מעט אופציות פנויות, את האופציה הזאת סוגר ג'רו הולידיי, והתוצאה היא שהקבוצה היריבה מוצאת את עצמה עם שחקן בעמדה לא נוחה מול שחקן הגנה אדיר, וזה לרוב נגמר בהתאם.

הימור: לעולם אל תזלזלו בלב של אלופים. מילווקי ב-11

5:00 גולדן סטייט ווריורס (3) – ממפיס גריזליס (2):

ונעבור מהסדרה הטובה לסדרה המוזרה.

גולדן סטייט התקשתה כאן מאוד מההתחלה, ובקושי יצאה משני המשחקים הראשונים עם ספליט, כאשר שני המשחקים היו צמודים. החזרה לאוראקל הביאה התפוצצות התקפית ו-1-2, בעוד משחק 4 שוב היה צמוד אבל הוריורס הצליחו לשמור על יתרון הביתיות כשבדרך הבנו שקליי כבר לא יהיה קליי השנה, בוודאי לא בהגנה, שהווריורס תלויים בפייטון כדי לספק הגנה בקו האחורי, הווריורס איבדו את פייטון לפציעה, גרין וברוקס הורחקו והציתו ויכוחים סוערים בין שני מחנות אוהדים שמאוד אוהבים את הקבוצה שלהם ולריב בטוויטר.

וכשגילינו שג'ה מוראנט לא ישחק במשחק 5 הייתה תחושה חזקה של סוף הדרך, כאילו כולנו חטפנו אמניז'יה ושכחנו שממפיס שיחקה לא פחות טוב בלי מוראנט מאשר איתו בעונה הסדירה. טוב, זאת רק עונה סדירה תגידו, ובכן, לא ולא אומרת ממפיס. הגריזליס קלעו 38 נקודות ברבע הראשון, כאשר איפשהו במהלכו הווריורס הבינו שזה לא יהיה המשחק שלהם ופשוט ויתרו, אין דרך אחרת להסביר משחק שבו יתרון השיא של הקבוצה הביתית הגיע ל-55 (!!!) נקודות.

וכעת אפשר באמת לפרש את ההתרחשויות לשני כיוונים:

1. הווריורס הם קבוצה טובה מאוד, לא בלתי מנוצחת, אבל טובה מאוד. הם גם קבוצה של וטראנים שיודעים שהפלייאוף ארוך ואי אפשר להיות במתח שיא כל הזמן וצריך לחלק את הכוחות וגם לוותר כשמשחק בשלב מוקדם של הסדרה נראה במרחק גדול מהישג ידך. ולכן צריך להסתכל על הסדרה כמכלול ולא על משחק 5 כמשהו שמייצג משהו מעבר לעוד משחק שבו הקבוצה הביתית ששיחקה על חייה ניצחה. במשחק 6, בבית, כשהם יודעים שהפסד משמעו לחזור לגוב האריות בממפיס, כשהיכולת של פיניקס וההתשה ההדדית של מילווקי ובוסטון נותנות תחושה שכל קבוצה יכולה לזכות באליפות בעונה הזאת, הווריורס יעשו את זה
2. משהו נשבר בווריורס. קליי מראה חוסר נינוחות גדולה מהמקום שלו בהיררכיה, שלרוע המזל תואם בתורו את היכולת שלו לפחות נכון להיום כשהוא עדיין מתאושש מפציעה שהשביתה אותו למעל שנתיים. הפציעה של פייטון והיכולת ההגנתית המוגבלת של קליי הופכות את ההגנה של גולדן סטייט בקו האחורי לפריכה מאוד מול קבוצה אינטליגנטית שיודעת לנצל את זה, וממפיס, ובכן, היא קבוצה, אומנם צעירה, אבל אינטלינטית שיודעת לנצל את זה. קארי עד כה פשוט לא טוב בסדרה הזאת, נקודה שלא מדברים עליה מספיק, וכך הווריורס למעשה תלויים בשאלה האם הקלעים שלה תופסים יום או לא, granted אלה סיכויים לא רעים עם הקלעים עליהם אנחנו מדברים, אבל זה בהחלט שם סימן שאה על משחק מספר 6

אני הולך עם ההסבר הראשון אני חושב שבסופו של דבר עם הניסיון והיכולת ההגנתית של גרין, והכולת ההתקפי של קארי, פול וכן גם קליי, הווריורס בבית יקחו את המשחק הזה, ולאור איך שפיניקס ובעיקר כריס פול נראים כרגע לא אופתע מאוד אם נראה אותם גם עוד שלב אחד קדימה.

הימור: הווריורס ב-15