מינסוטה הצליחה לתפוס את תשומת הלב שלי. הסדרה מול ממפיס הוכיחה שהיא ממש לא פראיירית. היא הגיעה להחלטה שהיא מפסיקה להיות שק החבטות של הליגה והראתה המון אופי מול ממפיס החזקה.
זה לא כל כך מפתיע בהתחשב בסגל הלוחמים שמינסוטה מחזיקה – קו שמורכב מבברלי, ונדרבילט, נאז ריד, ג'יידן מקדניאלס וכמובן אנטוני אדוארדס. בברלי הוא פינצ'ר מעורב עם פיטבול, וכל השאר פשוט גדולים וחזקים.
קשה להגיד את אותו הדבר על טאונס. גדול וחזק כן, לוחם גדול – לא ממש. אין ספק שבברלי משפיע מאד על הגישה של טאונס אבל יש הבדל בין להכריז מלחמה לבין לשוש אלי קרב. טאונס הוא לא מהששים.
לפני שאני זורק את טאונס לגוב האריות, קצת רקע.
טאונס הוא בן אדם מעניין מאד. על הנייר אפשר לראות מצליחן – בחירה ראשונה בדראפט, רוקי השנה, 3 בחירות אולסטאר וכו'. בנוסף הוא המשיך לקחת קורסים באוניברסיטה גם אחרי שנבחר בדראפט, אז הוא לא נופל לטייפקאסט של הכוכב הגדול והשחצן. בשנותיו הראשונות הוא נחשב בעיני רבים כ-MVP עתידי, וביחד עם וויגינס וזאק לוין, השלושה היו אמורים להפוך את מינסוטה לשושלת אתלטית חסרת מעצורים. זה לא ממש קרה, או ממש לא קרה, כי לוין וויגינס הם גם לא בדיוק המארינס. יותר פיקוד העורף בואך חיל החינוך. מה שכן, קרו דברים אחרים.
הראשון הוא ג'ימי באטלר. באטלר הוא כנראה השחקן הקשוח ביותר בליגה מבחינה פיזית ומנטלית, וככזה אתה צריך להרוויח את הכבוד שלך לידו. טאונס ווויגינס לא הצליחו להתחבר למיינדסט של באטלר, והיחס המשפיל של ג'ימי באקטס כלפי שני הצעירים היה ידוע לכל הליגה.
אחרי זה קרה אמביד. אמביד, שידוע, בין השאר, כטראש טוקר מדופלם, תפס טרמפ על מומנטום ההשפלות, ולאחר משחק מתוח ואגרסיבי בין השניים "ירד על" הרכות של טאונס מול התקשורת בצורה בוטה. טאונס, מצידו, עשה מעשה הטיפשי, ופרסם תמונה של אמביד בוכה בפלייאוף. אמביד כמובן כתש את טאונס בחזרה על כך שמעולם לא התקרב לפלייאוף.
הדבר הגרוע ביותר שקרה לטאונס בסיפור הזה, הוא שמינסוטה אשכרה היו טובים יותר עם באטלר, והצליחו להגיע לפלייאוף. אחרי עזיבתו של באטלר הקבוצה שוב שקעה. אחד ועוד אחד, וטאונס תויג כ"רך".
עברו אי אילו שנים ואנחנו בפלייאוף 2022. טאונס עדיין רך. התנור לא עובד. צריך להגביר את המעלות בתנור או להשאיר בתנור יותר זמן. במשחקים מול ממפיס הרכות באה לידי ביטוי בכל מיני דרכים.
טאונס ביקש עבירה על כל שפשוף קל, והכניסות לסל אמנם התחילו אגרסיביות אבל הסתיימו כשקאט מתרחק מהסל. שחקני ממפיס ידעו זאת, ובכל פעם שטאונס נכנס לסל, הם הקיפו אותו בשני שחקנים שפשוט לקחו לו את הכדור מהיד כמו ממתק מתינוק.
גם השופטים שמים לב למניירות של שחקן. אני חושב שהשופטים מרגישים את הרכות של טאונס, והמעיטו לשרוק לזכותו עבירות, גם בגלל תלונותיו הרבות וחוסר ההתאמה לאופי השריקות בסדרה האגרסיבית. מהצד השני, על אותו משקל, הם שורקים הרבה עבירות לחובתו.
עכשיו הפסקה רגע. מחצית. התלבטתי אם להכניס לטקסט את הסיפור המשפחתי של טאונס ועכשיו, בעודי כותב שורות האלה ומוחק שורות אחרות, אני מבין כמה זה חשוב ומשנה פרספקטיבה.
ואז קרתה הקורונה. אין ספק שלקורונה הייתה השפעה ענקית על חייו של טאונס. 9 מבני משפחתו נפטרו בעקבות המחלה, כולל אמו. טאונס היה מאד קרוב לאמו, ובמשחק הראשון אחרי מותה פרץ בבכי, ולא הצליח לעלות לפרקט בהצגת השחקנים. בתמונה מאד מרגשת כל השחקנים התאספו סביבו וחיזקו אותו. בראיונות רבים מאז הוא הזכיר את אימו, ואת הקשר המיוחד שהיה ביניהם.
זוהי נקודת המפנה בטקסט. לא כי טאונס ממש השתפר מאז הטרגדיה. זה לא הפך אותו לאיזה לוחם קשוח – לא בנתונים, ואפשר לראות גם שלא על הפרקט. זוהי נקודת מפנה אצלי. א' כי פתאום אני יותר אמפתי לטאונס, ו-ב' כי הבנתי משהו.
הדיסוננס בין העונה הרגילה לפלייאוף יוצר אצלנו אנטי לרכות. העונה הרגילה היא מאד רכה. אין הרבה תחרות. הפרשים גדולים, ושחקנים שבעיקר משחקים בשביל לקבל חסות מנייקי. הפלייאוף, לעומת זאת, הוא כבר גוב אריות. מקדש לאדרנלין, ולאלימות פחות מרוסנת. ההבדל הזה, והאיכות הגבוהה של הפלייאוף יוצרים אצלנו מיאוס גדול מהעונה הרגילה. שחקנים כמו טאונס, שמרשימים מאד התקפית בעונה הרגילה, לא מקבלים שום כבוד מאוהדי המשחק בגלל חוסר ההסתגלות לפלייאוף.
אני מודה שגם אני פחות מתחבר לסוג כזה של שחקנים. אז כן, כנראה שטאונס לא ייקח אליפות במו ידיו, ולא ישתווה לרמות האינטנסיביות של דריימונד גרין. אבל זה לא אומר שהליגה לא צריכה גם שחקנים כאלה. גם לרכות יש מקום בליגה.
לטאונס יש את היד הכי רכה היום, ואולי בהיסטוריה, ב-NBA. הוא לקח את תחרות השלשות באולסטאר, וגם בפלייאוף הוא הוכיח שהיד עובדת. יותר טוב אפילו מהכניסות לסל. הוא טוב מאד גם בזריקות ל-2,ואין בזה בושה. לא חייבים להכנס בכוח בכידרור לצבע כל פעם. כריס פול עושה מזה יופי של קריירה.
העדינות החיובית של טאונס מתבטאת גם במסירות. הנתון שבו טאונס באמת הכי השתפר מאז הקורונה הוא אסיסטים. דאגה לאחרים, רכות – הכל מתחבר. טאונס פשוט מבין איזה ציר מרכזי הוא בהתקפה, מה שמשאיר שחקנים אחרים יותר פנויים. עדיין יש מקום לשיפור אבל הוא בקצב הנכון.
אז איך באמת טאונס ישמור על הקצב הנכון? הנה כמה טיפים קטנים מאודטה:
א. רוצה ללמוד לעשות הגנה? תסתכל מעבר על כביש על יוקיץ'. יוקיץ' זה טאונס מאד משודרג. יוקיץ' השנה שיפר את ההגנה שלו פלאים. לא בזכות עבודת רגליים מטורפת או זינוקים על כדורים אבודים. הוא פשוט יודע להתמקם יותר טוב ולא לקפוץ בהטעיות. זהו.
ב. תן את המושכות לאדוארדס. הוא כנראה המנהיג הבא של הקבוצה. יש לו את כל היכולות לקחת מינסוטה רחוק. שחרר לו. תלמד לפעמים פשוט לעמוד בפינה ולקבל כדור לזריקה.
ג. אמץ את הרכות. תזרום עם זה שאתה רך. תשלים עם זה ועזוב את הקרבות עם האמבידים והבאטלרים. בתחום שלהם אין לך סיכוי.
ודבר אחרון, אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על טאונס כגבוה. זה עושה לו עוול, ואנחנו מצפים ממנו להגנה יותר חזקה על הצבע ממה שהוא מסוגל לתת. הוא פשוט קלעי גבוה, וכנראה שחקן שמקבל קצת יותר מדי כסף. זה לא אומר שהוא לא שחקן טוב שיכול לעזור למינסוטה להגיע רחוק.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
11 מאי 2022 07:43:44פוסט מצוין ומעורר מחשבה. תודה רבה גדעון, תמשיך לכתוב לנו.
Jonathan
11 מאי 2022 08:15:38אחלה פוסט. תודה.
דוקטור רזי הופמן
11 מאי 2022 09:46:23נהניתי לקרוא ומסכים עם הרוב.
השנה ירד לי קצת מטאונס, עם יד על הלב, לא חושב שהוא מספיק קשוח. זה בעצם מה שאמרת.
הציפור הנדירה
11 מאי 2022 10:24:33אאטנס הטא יותר מטוב, הטא נהדר. אמנם הרכות פוגעת ולכן הוא לא יכול להיחשב ככוכב על אך הוא בהחלט כוכב משמעותי.
הציפור הנדירה
11 מאי 2022 10:25:18*טאונס הוא יותר מטוב, הוא נהדר.
Dor
11 מאי 2022 11:48:15יופי של פוסט גדעון. אני מסכים עם רוב מה שכתבת אבל קצת קשה לי עם המשפט האחרון שצריך להפסיק להסתכל על טאונס כגבוה, לתת לו הנחה מסוימת בהגנה בצבע ולסווג אותו כקלעי גבוה. טאונס אמור וצריך להיות לפחות מס' 2 בקונטנדרית סטייל אייטון ולא קלעי גבוה שמפחד ללכלך מרפקים מתחת לסל כמו פרוזינגיס וכאלה. יש לו המון פיזיות שמתבטאת בהתקפה ולא ברור לי לאן היא נעלמת בהגנה, כאילו אין לו דרייב לשמור. הוא שחקן התקפה נדיר וצריך לצפות ממנו לנצל את היתרונות העצומים שלו. ד"א אני חושב שהבעיה של מיני השנה (גם בפלייאוף) לא היתה טאונס אלא החולשה של ראסל שהיה אמור להיות הצלע השלישית בטריו.
thetroll
11 מאי 2022 22:37:24+++
Behind the game
14 מאי 2022 15:04:52האמת שגם בהתקפה הוא לא כזה פיזי. יש לנו נטיה טבעית לברוח ממגע והוא מנסה להלחם בזה אבל לא תמיד בהצלחה
עמיחי קטן
11 מאי 2022 11:55:26תודה גדעון.
אני מאמין שהשילוב של אדוארדס וטאונס יכול להגיע רחוק בשנים הבאות עם ההרכב הנכון לידם. טאונס עצמו יכול להרוויח הרבה מהתפתחות של סביבה בריאה במינסוטה, ואולי גם לשדאג את נקודות התורפה שלו.
האווי לאסוף
11 מאי 2022 12:58:38פוסט מעולה, תודה רבה
בסופו של דבר, לאנשים יש את האופי שלהם, ולא כולם נולדו עם סכין בין השיניים ורצח בעיניים. מי שכן, כמו ג'ורדן וכנראה גם באטלר, הם חרא של אנשים להיות בקרבתם. קאט צריך ללמוד להיות הקאט הכי טוב שהוא יכול להיות, כמאמר הקלישאה, כי אופי כמו של אייברסון הוא כבר לא יצמיח בין לילה, כנראה
Avri
11 מאי 2022 13:34:37כתוב פשוט נהדר, תכתוב עוד.
–
לגבי קאט, אין לי בעיה עם רכות. אני אוהב להיות ליד אנשים כאלו וחושב שצריך לתת בעיקר להם תפקידי ניהול. אבל מה לעשות שהוא בחר כמקצוע לשחק כדורסל, וכדורסל זה משחק אגרסיבי. מה שאתה מציע זה לעשות ממנו סטרץ' 4/5 חד מיימדי וזה יהיה בזבוז מטורף של מה שהאל נתן לו. מה שהוא באמת צריך זה 1. שחקן מוביל עם בייצי ענק לידו (אנט-מן זה לגמרי זה) ו2. מאמן טוב שיעבוד על הצד המטנלי, וכזה אני חושב שעוד לא היה לו.
Behind the game
14 מאי 2022 15:07:45תודה רבה על הפרגון!
אני חושב שהמחשבה על מה האל נתן לו היא מה שמכניסה אותו ללחץ מיותר. שיתמקד בלהיות הוא עצמו, בלי קשר לנתונים הפיזים שלו. השאר כבר יגיע.
רפיקי
11 מאי 2022 15:50:28אפשרות אחת זה מה שאמרת
אפשרות שנייה זה מאמן גדול שיבנה לו אופי
thetroll
11 מאי 2022 23:04:42כתיבה ברמה יוצאת דופן יש קטעים שמה שכתבת נשמע מתורגם מאנגלית (טובה).
90% מאוכלוסיית הגברים בארצות הברית הגובה שלה נמוך מ 6.064. 99% מהאוכלוסיה נמוכים מ 6.357. ההסתברות להגיע לגובה 6.11+ וכן לפתח יד רכה מהשלוש היא כל כך אפסית שיש רק 10-20 כאלה בעולם אמביד טאונס ויוקיץ. אולי גם איטון בדרך לשם. אפשר להוסיף את הורפורד ברוק לופז יאניס (נניח)פורזי. ההסתברות היותר גדולה של מישהו שמגיע לגובה כזה היא להיות סטיבן אדאמס כזה. קפלה. כי קליעה היא מיומנות בלתי נתפסת. אז כשיש אוכלוסיה גדולה בסביבות 1.90 יהיה יחסית קל למצוא אנשים שקולעים טוב. אנשים שהגובה שלהם 6.11,+ כמעט ולא קיימים ואם הם קיימים ההסתברות שהם יקלעו באחוזים סבירים לשלוש היא אפסית.
זה מקור תחושת הפספוס על טאונס וזוהי תחושה קשה.
אני אוהב את השחקן הזה.
Behind the game
14 מאי 2022 15:11:30תודה!
תגובה מעניינת. זה קצת מזכיר לי סיטואציה של מיס מאצ׳ תמיד הפרשנים חושבים שכדאי למסור לשחקן גבוה כששומר עליו נמוך. כל פעם מחדש רואים שזה לא פשוט כי אי אפשר לכדרר שחקן נמוך. כלומר הדחף לנצל יתרון מובנה הוא לא תמיד נכון.
ירון, החלום
12 מאי 2022 07:06:53בס"ד
שלום עליכם.
השנה הוא השתדרג, ואני מאמין שימשיך להשתפר.
כמו שאמרת, צריך לשפר הגנה כמו יוקיץ', ו אדוארדס יוכל להנהיג.
IDO
12 מאי 2022 10:16:28כתוב יפה. אבל, אני אתן דוגמה את עצמי.
שיחקתי מס 4 בליגה המקומית. ל 35+. בגיל הזה הרוגבי והפוטי פורשים עוברים לשחק כדורסל. מדובר על מקררים. אחרי שבר באף, חתך בגבה ואינספור נפילות בחרתי לעבור לספורט שיש רשת ביני ובין היריב שלי.
כדורסל זה ספורט מגע, טייק איט אור ליב איט.
Behind the game
14 מאי 2022 15:02:35ספורט של מגע אבל יש ספקטרום של מגע. ככל שתהיה יותר קלעי ככה תצמצם את המגע