שני משחקי 5 הלילה בסדרות במצב שווה כשהקבוצות עם הביתיות אמנם יארחו אבל לא ייתנו לאורחות להרגיש בבית. למי ששכח מה הפוטנציאל של משחק 5 בחצי גמר המערב מוזמן להיזכר במה שקרה לפני 5 שנים וכמה שעות:

שנת 1970 הייתה שנת מפתח במוזיקה האמריקאית. באותה שנה ובזאת שקדמה לה הנדריקס הספיק למות, בלאק סבאת' פחות או יותר המציאו את המטאל באיווחת ריף גיטרה, איגי פופ התחיל לשרוף כל מה שנקרא בדרכו, לו ריד עשה הרבה סמים (מי לא בעצם) ומוזיקה שהייתה שייכת לעולם אחר, סליי סטון הביא את הFאנק אל מרכז הבמה חמוש בלארי גראהם האדיר ובלהקה הצבעונית שלו, אריק קלפטון הכיר לנו את ליילה ולאונרד כהן עוד ניסה להתאושש מסוזאן ומריאן. אה, ויצא אלבום בכורה זניח שענה לשם "לד זפלין" והרשימה עוד מתארכת. אבל אותה שנה הייתה גם השנה בה ארבעה חנונים מליברפול עם אגו נפרד שגדול מסך חלקיו ועשור שבו ידע העולם לראשונה מהי הערצה אמיתית החליטו סופית לפרק את החבילה. הביטלס אמנם הקליטו את "let it be" שנה קודם לכן אבל שחררו אותו השבוע לפני 52 שנים. מי שמעוניין בפרטים מוזמן לפנות לסדרת הדוקו על עשיית האלבום שיצא לפני כמה חודשים. נלווה את שני המשחקים החשובים עם המוזיקה הנפלאה מתוך האלבום האחרון של הלהקה שכבר קברה שניים מחבריה בטרם עת. אבקש רק את סליחתכם שלא הכנסתי את שיר הנושא הלעוס.

יאללה כדורסל:

02:30     מיאמי היט (2) – פילדלפיה 76'ס (2)

עדכון: לאורי לא ישחק הלילה, טאקר, סטרוס, הירו, מרטין ווינסנט החלטת משחק.

הביתית

אני לא אתפלא אם ג'ימי באטלר ייגש לספולסטרה ויבקש לשחק את כל הדקות במשחק הבא. במשחק השלישי הוא היה עם 33 נקודות כשכל שאר הקבוצה הייתה על 46 ונראה שהוא היחיד על המגרש שאין לפילי תשובה אליו. למרות החזרה של אמביד במשחק השלישי הוא עדיין מצליח לייצר את הנקודות שלו יש מאין על ידי זריקות מיד ריינג' וחדירות וקולע רק 1.3 למשחק ב 27.8%. לא משהו להתפאר בו. מהשדה (ללא שלשות) הוא קולע ב 60% כששאר הקבוצה פשוט שכחה איך זה לשחק כדורסל. מעבר לכל זה נשאלת השאלה לאן נעלמה שמירת הפרימטר של מיאמי. בעונה הרגילה מיאמי הייתה שנייה בליגה בשמירה על קשת השלוש ואפשרה ליריבות שלה פחות מ 34%. פילי בשני המשחקים האחרונים עם קרוב ל 48.5% לשלוש כשדני גרין פשוט לא עושה שום דבר חוץ מלתפור שלשות בזו אחר זו. בצד השני פילי עושה עבודה מעולה כשבכל משחקי הסדרה (כולל ההפסדים שלה בלי אמביד) עצרה את מיאמי שהייתה הראשונה בליגה עם 37.9% לשלוש בעונה הרגילה על 28.5 ניסיונות. תמוה. נראה שבשני המשחקים האחרונים מיאמי קיבלה סוף סוף יריבה קשה כשעד עכשיו היא שיחקה בהילוך חמישי מול אטלנטה ושיחקה אותה קשוחה בצבע כשלפילי לא היה סנטר. המומנטום נמצא כולו בידיים של פילי ומיאמי מגיעים לאולם הביתי כדי לקבל את הרוח הגבית ואת הלחימה העיקשת שהביאה אותה לגמר לפני שנתיים עם הרכב די דומה.

אגב, עד לפני שלוש שנים באטלר שיחק בפילי עם אמביד וסימונס. דמיינו אותם יחד עם הארדן בכושר של המשחקים האחרונים. מוזר.

האורחת

למרות שהוא זוכה לא פעם לביקורות (מוצדקות בחלקן לעניות דעתי) באתר אני חושב שזה הזמן להצדיע לדוק ריברס. חזרה של שחקן מפתח באמצע סדרה היא אף פעם לא עניין פשוט, בטח כשהוא נדרש מייד לשחק ב 100 אחוז. החזרה של אמביד  למגרש, למרות השמיכה הקצרה, הייתה חלקה יחסית ויותר מכל לא דרשה ממנו לקלוע 40 לערב. החזרה שלו בעיקר חתמה סופית את המאבק על הריבאונד והביאה את ההגנה הנדרשת על אדבאיו שחגג יותר מדי במשחקים הראשונים. בנוגע להארדן, אני ממש לא יודע האם זה יהיה חכם לתת לו לרכב על הגל של המשחק הקודם ולזרוק באותה כמות. אני מעריך שמיאמי תצטרך להחליט להתמקד בגרין ומקסי ולתת להארדן לזרוק כמה סטפבקים מפוקפקים שהוא נוטה דווקא לקחת יותר ככל שהוא מחטיא יותר. המזוקן צריך להישאר מנהל המשחק של פילי ולהשתדל לכדרר ולאבד את הכדור קצת פחות (6.5 איבודים על 7.5 אסיסטים בשני המשחקים האחרונים). מיאמי לא קלעה הרבה נקודות אבל בשני המשחקים האחרונים היא קלעה 22 נקודות בעקבות איבודים וזה לא שקצב המשחק מצדיק את זה. נקודה אחרונה – בשני המשחקים האחרונים מיאמי ניצחה את פילי 38-31 בנקודות בצבע (בסדרה כולה היא מובילה רק ב 2.5 נקודות). במידה ואמביד חוזר לעצמו לגמרי אחרי שני המשחקים בפילי החגיגה היחסית של מיאמי בצבע תיגמר ואמביד יתחיל לחזור למשחק הפוסט המפורסם או לעלות להטבעות.

עוצרים בווגאס: המומנטום אצל פילי אבל עדיין קשה לי להאמין שהכל יסתדר לטובתם בפלורידה. בכל זאת מראה העיניים מהמשחקים האחרונים מחייב לומר פילי ב 6 בהארכה כשהארדן יירגע אבל אמביד יחצה את רף ה 30 ובאם יקבל לפחות כדור אחד לתוך הצבע.

05:00     פיניקס סאנס (2) – דאלאס מאבריקס (2)

הביתית

אני רוצה להתנצל על שלא יצא לי לראות משחק מלא מהסדרה הזאת ואתבסס בעיקר על סטטיסטיקות והתרשמות כללית.

לא מובנת לי לגמרי הביקורת על כריס פול. קבוצה שבונה על שחקן בן 37 שהוא לא לברון ג'יימס שיקלע 25 נקודות למשחק כנראה לא בנויה טוב. בהיעדרו של בוקר אני יכול להבין את קפיצת המדרגה ההכרחית שלו אבל כמו שזה נראה גולדן סטייט לא הייתה עוברת סיבוב כשהיא מבוססת רק על סטף ודריימונד אז אין סיבה שכריס פול המבוגר בהרבה משניהם יוכל לסחוב על עצמו את הקבוצה. בוקר ואייטון ילדים גדולים שאמורים לקחת על עצמם את רוב האחריות ולהשתמש בחכמת המשחק של פול ובעובדה שהוא עדיין מסוגל לזרוק כדי שישלים אותם. אפשר בהחלט למתוח ביקורת על התנהלות העבירות שלו אבל גם בלעדיו פיניקס אמורה להיות פייבוריטית מול דאלאס כשלוקה קולע 36% מהשדה ו 10% משלוש. ועדיין במשחק הקודם לא היה של ספק בנוגע למנצחת שהובילה לכל אורך המשחק ועשתה את זה עם פחות ריבאונדים, פחות אסיסטים וביעילות פחותה מהשדה. נקודת החוזקה של פיניקס בפלייאוף היא הקליעה לשלוש: בסדרה האחרונה היא קולעת באחוזים הכי טובים מתוך הקבוצות שנשארו (43.4%) כאשר דאלאס גם כן קולעת לא רע (40.5%). מה בכל זאת ההבדל? כמות הזריקות. דאלאס זורקת 40.8 זריקות לשלוש בעוד פיניקס שקולעת באחוזים טובים יותר עם 26.5 (!) ניסיונות בלבד. האם זה אומר שפיניקס קולעת יותר מהצבע? לא באופן דרמטי (42.5 מול 39.5 של דאלאס). הקבוצה עם הקליעה האפקטיבית הכי טובה בליגה (עונה רגילה ופלייאוף) הפסיקה לזרוק משום מה, כשהיא קוטפת יותר ריבאונדים, הגנה והתקפה, מהיריבה שלה. האם 15.3 איבודים הם ההבדל? מסופקני.

האורחת

בשקט בשקט ועם מלא תלונות לשופטים דאלאס מצליחה למתוח את הראשונה בליגה והלילה תהיה לה אפשרות להתקדם מאוד לעבר גמר מערב ראשון בעידן לוקה. בדרך כלל בשלבים המתקדמים האלה של הפלייאוף לכל הקבוצות יש נקודות חוזק משמעותיות שהן מנסות לנצל עד הסוף לאורך הסדרה. במקרה של דאלאס קשה להצביע על משהו ייחודי מלבד קצב המשחק האיטי שכנראה מנצח קבוצות מרוב שהוא משעמם. למרות סגל די צעיר ונייד ההתקפה של המאבס בהנהגת לוקה אוהבת מאוד לסחוט את השעון עד תומו כשהתוצאה היא משחק אחראי עם מעט מאוד איבודים, קליעה אחראית ושמירה לא רעה. אחרי שניסתה כל מיני סייד-קיקים למיניהם נראה שהשחקנים המשלימים עושים עבודה מצוינת ולמרות שהם פחות טובים מפיניקס בכמעט כל תחום זה לא הפריע להם במשחק הקודם לחפות על היכולת החלשה של הכוכב ולקלוע נקודות חשובות. אם היה מקום לחשוב שדינווידי ייקח על עצמו את התפקיד המשני הרי שהוא עם 8.3 נקודות למשחק כשמעליו ארבעה שחקנים ששם המשפחה שלהם הוא לא דונצ'יץ'. הלילה המשימה של כולם תהיה קשה בהרבה כשעם הרוח הגבית של האוהדים פיניקס תהיה מפוקסת יותר. בחירת זריקות אחראית יותר של הכוכב לצד האטה של המשחק עד לרמה של סלואו מושן יכולה לקרב את המאבריקס צעד חשוב לעבר גמר המערב הנחשק. לקוראנו לוקה דונצ'יץ' אני רוצה להזכיר – טריי כבר היה שם.

עוצרים בווגאס: הבדלי הרמות ברורים ועדיין משהו נראה חורק במכונה שדרסה את הליגה בקלות כזאת. סאנס ב 12 פשוט כי עדיין לא ברור לי איך דאלאס הגיעו כל כך רחוק.