מילווקי 103 – בוסטון 101 (מילווקי מנצחת בבית ומובילה 1:2)

בקיצור: יאניס גדול על כל הליגה. טייטום נעלם, ובסופו של דבר, המשחק רק הוכרע בגלל שבריר שניה שאו היה או לא היה.

נקודה למחשבה 1: האם קונאטון הוא וינס קרטר לבן? תחשבו על זה, האיש כמו קרטר זורק שלשות מצוין. האיש כמו קרטר הוא אתלט טוב מהממוצע (קרטר טוב מהממוצע של כל העולם ואשתו, קונאטון הוא אולי הלבן הכי אתלטי בהיסטוריה, כולל ברנט בארי), ואף אחד מהם לא באמת היה מכדרר גדול. רק אומר.

נקודה למחשבה 2: אתם יודעים איך תמיד אומרים – " אם למרות ששחקן X לא שיחק טוב, קבוצה Y היתה קרובה, אז וואי וואי וואי, מה יקרה כש X ישחק טוב". אז זהו, שזה לא באמת עובד, כי תמיד יהיו משחקים שבהם שחקן אחד יהיה טוב, ושחקן אחר לא, והפוך. וזאת הדינמיקה של המשחק, וזה לא קשור לכלום. ע"ע טייטום היום….

טוב, נתחיל מהסוף. המון קליעות עונשין טובות של ג'יילן בראון (הטוב בבוסטון במשחק) נתנה להם יתרון בן נקודה עם 50 שניות לסיום. שני לייאפים, קודם של יאניס, ואחר כך של ג'רו נתנו למילווקי את ההובלה 100-103. הכדור אצל בוסטון, כלומר, סמארט שהוא בכל זאת הפוינט גארד (לא ממש) של הקבוצה. הולידיי מפאוול אותו עם 4.6 לסיום, זריקה ראשונה בפנים. מינוס 2. זריקה שניה בכוונה מוחטאת. סמארט לוקח את הריבאונד של עצמו, מחטיא. הטיים לורד לוקח ריבאונד התקפה נוסף, מחטיא. הורפורד לוקח ריבאונד התקפה אחרון, קולע. רק שהוא קולע תשיעית שנייה מאוחר מדי. ומילווקי מנצחת.

מה היה קודם?

אז היה רבע ראשון הגנתי, שמילווקי, ובעיקר המון אסרטיביות של יאניס, נתנה להם הובלה בת 3 נקודות בסיומו. הרבע השני היה מאד גריינדי אבל הוא היה גריינדי לטובות בוסטון, כשמהלכים טובים של גרנט ווליאמס (שהוא שחקן מאד "בוסטונאי" באופי לדעתי. מזכיר לי את פאקינג לאון פאו + שלשות), מצליח איכשהו לתת יתרון בן 4 נקודות בסוף הרבע, ועם מחצית מאד קשה בין שתי הקבוצות.

אני רוצה לומר מאמר מוסגר – אני צריך לבדוק אם זה נכון סטטיסטית, אבל נדמה לי שזה הפלייאוף הכי הגנתי מאז, המון שנים, לא רוצה לומר תחילת שנות האלפיים, אבל יש מצב. נבדוק פעם אחרת.

הרבע השלישי היה כולו מילווקי, כשפורטיס, קונאטון והולידיי מרביצים ורצים ועולים ליתרון בן לא פחות מ-13 נקודות בסופו. לכאורה, נראה כאילו הביתיות הולכת לנצח.

אבל בוסטון לא אמרה נואש, בכל זאת, קבוצת ההגנה הטובה בליגה, ואולי גם הקבוצה הקשוחה בליגה, כשבעיקר היו אלו בראון הצעיר, והורפורד הקשישא ברבע פשוט אדיר לשניהם (9-14 משותפים לשניהם ברבע האחרון. די מדהים למען האמת), שחזרו וחזרו וחזרו, עד כאמור נטילת ההובלה עם 50 שניות לסיום, רק שמשם כבר תיארתי למעלה מה קרה. והאמת? הצדק הפעם ניצח.

במילווקי, יאניס נתן משחק של MVP אמיתי, כשהוא טוב לכל אורך המשחק 3 סלי שדה בבערך 50% בכל אחד מהרבעים , פרט לרבע האחרון בו הוא קלע סל אחד יותר) בדרך ל 42 נקודות, 12 ריב', 8 אס'. אי אפשר יותר. ג'רו נתן שחק מעולה אף הוא עם 25 (אבל כמו יאניס, לקח 30 זריקות, מתוכן הוא החטיא 19). ברוק לופז 13 + 10 וקונאטון 11 + 8 נתנו את שלהם.

בבוסטון, בעיקר צריך לדבר על טייטום שהיה בגדר נעלם, וקלע רק 4 מתוך 19 זריקות בדרך ל 10 נקודות בקושי, אבל גם 4 חסימות (אבל הוא גם נחסם, כולל אחת מהדהדת במיוחד על ידי יאניס)

אז מי הוביל? ג'יילן בראון במשחק אדיר ואל הורפורד במשחק אדיר, אבל משחקן שמי ציפה ממנו בגילו? הצעיר עם 27 ו-12 סוכריות. הזקן (כלומר, מבוגר, לא זקן מנחם לס.. או אבא שלי) – 22, 16 ריב', 5 אס', אבל הפעם הגנה לא משהו על היווני. וויט הוסיף 14 וווליאמס – דוקטור הו, לא השני – הוסיף 10 משלו אף הוא. (ובמאמר מוסגר, זה שקוראים לו הטיים לורד, ואף פעם לא מדברים על הדוקטור ועל אקסטרמינייט זה מדהים בעיניי)

גולדן סטייט 142 – ממפיס 112 – 1:2 לגולדן סטייט בסדרה

והדברים מפורטים בפוסט של שגב ושלי, אני רק קלעים להוסיף ידעתי:

בווריורס: סטף 30, פול 27, קליי 21 ו-9 ריב', קומינגה 18 אם כי בעיקר בדקות הזבל, וויגינס שקלע 17 ופורטר שקלע 13 קלעו אותן בזמן אמת.

לממפיס ששיחקה עם שחקן אחד והרבה ניצבים, הרבה כמובן דייויד אנקראם, כלומר, מייקל יאנג, כלומר ג'ה מוראנט עם 34 ו-7 אס', ביין 16, גג"ג 15, מלטון 12

והבשורה המרכזית – מסתבר (אם כי לא קלטתי את זה בזמן המשחק) שפול פצע את מוראנט איכשהו… חבל בשבילו, אם כי במבט ראשון זה לא נראה לי חמור במיוחד. ואולי אומר שאם המוראנט סטופר (פייטון) נפצע, אז אולי זה סוג של צדק. בכל מקרה, גם בלעדיו, מדובר בקבוצה שעשתה 2-18 בעונה האחרונה, כך שבטח שאי אפשר לזלזל בהם.