זה סיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף

היה לו כל מה שאפשר לרצות, והוא רצה יותר

היה לו בית חם, אישה טובה וילדים בריאים

היה לו כל מה שאפשר לרצות, והוא רצה יותר

כך שר אריק איינשטיין בשיר  "עיניים גדולות" (לחן: מיקי גבריאלוב), אחד השירים האהובים עלי ביותר. יש שם משפט: "הצרה איתך, כן, שיש לך, כן, עיניים גדולות. רוצה הרבה, תמיד הכי הרבה, רק עוד, ועוד ועוד…", זה המשפט שמסביר במדויק את הקריירה של אחד, רובינסון קאנו, שיכול היה להפוך לאחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק. והוא לא.

נגיע ברשותכם קודם כל לנקודה, הכל כך חשובה, בה קאנו קיבל את ההחלטה המדוברת. דצמבר 2013. קאנו מסיים חוזה במדי הניו יורק יאנקיז, הקבוצה בה החל את הקריירה ובמדיה פרח וזכה באליפות. המפציצים מהברונקס הציעו לו חוזה לשבע עונות, תמורת 175 מיליון דולר – 25 מיליון דולר לעונה, חוזה אותו הוא היה מסיים לפני שנתיים, כשהוא בן 37.

אל תסכן את מה שיש, ויש לך הרבה, בני פורמן

אך המארינרס מסיאטל הגדילו לעשות, והציעו לו חוזה לעשר עונות, תמורת 240 מיליון דולר. קאנו העדיף את החוזה ארוך הטווח, ועזב את הבית המוכר והחם בניו יורק, תמורת הרפתקה חדשה בסיאטל. אחלה עיר שבעולם, אגב. את יתרת 65 מיליון הדולר שקאנו הרוויח בזכות ההחלטה לעבור לסיאטל, הוא כנראה לא יבזבז, גם לא הילדים שלו, אולי הנכדים שלו. אולי. אך ההחלטה הזו, לפחות בעיני, מנעה ממנו להיות שחקן הבסיס השני הגדול בהיסטוריה של היאנקיז, ואחד הגדולים שייזכרו.

עכשיו נחזור קצת להתחלה. רובינסון חוסה קאנו נולד ב-22 באוקטובר 1982 ברפובליקה הדומיניקנית. אביו, שקרא לו רובינסון על שם ג'קי רובינסון, שיחק במדי היוסטון אסטרוז בסוף שנות ה-80, אך את רוב הקריירה עשה במיינורס. ולכן היה לו ברור שאת מירב המאמצים הוא צריך להשקיע בילד, שחתם על חוזה עם הניו יורק יאנקיז בינואר 2001.

קאנו היה אחד מהצעירים שהוצעו לטקסס, בטרייד ששלח את אלכס רודריגז ליאנקיז, אך הריינג'רס ויתרו עליו. בהמשך היה ניסיון נוסף לשלוח את הבחור הצעיר, הפעם לאריזונה, בתמורה לרנדי ג'ונסון, אך גם לחבילה הזו קאנו לא נכנס לבסוף.

זה נכון, אתה בסדר, ממלא את החובות

את הבכורה שלו ביאנקיז עשה קאנו ב-3 במאי 2005, וכבר בעונתו הראשונה הוא חבט 297. עם 14 הום ראנס, וסיים שני במירוץ לרוקי העונה. מכאן החלה קריירה מופלאה של תשע עונות בניו יורק, כשמספר ההום ראנס הולך ועולה כמעט בכל עונה, וממוצע החבטות סובב את ה-300., לעתים אף הרבה יותר.

עונת 2009 היתה אולי החשובה מכולן, כשהוא חובט 320., מעיף 25 הום ראנס, מגיע ל-OPS של 871. ולוקח חלק אינטגרלי באליפות האחרונה של ניו יורק. לשיאו הוא הגיע בסדרת הצ'מפיונשיפ מול האיינג'לס, עם OPS של 892., שני טריפלס ודאבל אחד.

מביא את הלחם, מוריד את הפח, באמת, כל הכבוד

קאנו המשיך ביכולת המרשימה גם בעונות הבאות, עם 29, 28, 33 ו-27 הום ראנס בהתאמה, ממוצע חבטות שנע בין 302. ל-319., ושתי כפפות זהב בארבע עונות. היאנקיז אף הגיעו לפלייאוף בכל אחת מהעונות, אך לא הצליחו לעלות לוורלד סירייס. בסדרת הצ'מפיונשיפ מול טקסס ירה קאנו ארבעה הום ראנס בשישה משחקים, אך זה לא הספיק.

או אז הגיעה פגרת 2013. קאנו, עם רזומה של תשע עונות במייג'ורס, אליפות אחת, שתי ככפות זהב, ממוצע חבטות קריירה של 309., לצד 204 הום ראנס ו-OPA של 860., הרגיש שהוא יכול להרשות לעצמו הרבה. בטח בגיל 30, אלוהים יודע אם עוד יהיה לו חוזה נוסף מעבר לזה שיחתום עליו עכשיו. אז כאמור, היאנקיז הרגישו שהם מוכנים להסתכן איתו עד גיל 37, והציעו שבע עונות ו-175 מיליון דולר – 25 מיליון דולר לעונה.

וכאילו זה בסדר, העתיד נראה ורוד

אך קאנו חשב שמגיע לו יותר, והלך לכסף הגדול – 240 מיליון דולר בסיאטל. זה נכון, קשה לוותר על 65 מיליון דולר ככה, מי אני שפה מאחורי המקלדת אגיד לו לעשות דבר כזה. אבל בואו ננתח את מה שעבר עליו מאז.

אחרי שבארבע העונות האחרונות במדי ניו יורק הביא קאנו למעלה ממאה רצים בעונה, הוא הצליח להגיע למספר הזה פעם אחת בלבד בחמש העונות שלו במדי המארינרס. למעט עונה אחת עם 39 הום ראנס, הוא לא עבר את ה-23, כשבעונה הראשונה הוא הסתפק ב-14, וב-2018 ב-10 בלבד… מההצבעות ל-MVP, בהן הופיע שמו באופן קבוע בין 2009 ל-2013, הוא די נעלם. פלייאוף? לא היה אפילו משחק אחד.

אנשים רואים, אנשים יודעים, זה לא נעים

אחרי חמש עונות בינוניות במיימדים שלו, קאנו עבר בטרייד בחזרה לניו יורק, הפעם למטס. בשתי העונות הראשונות הוא ירה ביחד 26 הום ראנס, כשבראשונה הוא מסתפק בממוצע חבטות 256., הנמוך בקריירה. לאחר שתי עונות הוא נתפס משתמש בחומרים אסורים, ואת 2021 הוא ראה מהצד.

לאחר שנה של מנוחה חזר רובינסון לסגל של המטס בתחילת העונה, אך לא הזכיר בכלום את קאנו של פעם. ממוצע חבטות 195., הום ראן בודד ו-OPS מזעזע של 501., גרמו לראשי המטס לחתוך את קאנו מהסגל של הקבוצה לפני מספר ימים. ובכך, כנראה, תסתיים הקריירה של אחד משחקני הבסיס השני הגדולים שהיו פה במילניום הנוכחי – בקול ענות חלושה. עצוב.

אתה חושב על עצמך אבל, ישנם גם אחרים

בינתיים, בניו יורק, כיכבו מגוון שמות בעמדה שהיתה שמורה לקאנו, כמו: בראיין רוברטס, חוסה פיריילה, סטיבן דרו, רוב רפסניידר וסטארלין קאסטרו, עד שגלייבר טורס הגיע ותפס פיקוד ב-2019, פחות או יותר כשקאנו אמור היה לסיים חוזה. כל אלה הגיעו בשש העונות שלפני הקורונה, עד שטורס הפך לקבוע, לממוצע חבטות של 261., הרבה מתחת למה שקאנו נהג לייצר בברונקס.

אז נכון, 65 מיליון דולר זה ים של כסף. אבל עכשיו, בואו ננסה לנתח את הסיבות בגללן קאנו היה חייב לקחת את ההצעה של היאנקיז, ולוותר על זו של סיאטל. ראשית כל, כדי לשים את עניין הכסף בצד, לשחק בניו יורק זה כלכלי. פרסומות, מרצ'נדייז, קאנו היה מרוויח סכומים יפים מסביב, שלא היו מתקרבים לסכומים האלה אותם הרוויח בסיאטל. כך שהפער היה מצטמצם.

אנשים חיים ביחד, אי אפשר לבד

מעבר לכך, כשקאנו עזב את הברונקס, היאנקיז היו בתקופת מעבר.

2009 – אליפות.

2010 – הפסד ב-ALCS

2011 – הפסד ב-ALDS

2012 – הפסד ב-ALCS

2013 היתה הראשונה בלי פלייאוף מאז 2008, אך עונה לאחר מכן הגיעו ג'קובי אלסברי (אז עדיין בריא), קרלוס בלטראן ובראיין מקאן. תשלבו את קאנו באמצע, ועונה של 78:84 יכולה היתה להפוך ל-90:72 בלי ספק. ב-2015 איירוד חזר, והגיעו דידי גרגורייס וצ'ייס הדלי, והיאנקיז נכנעו במשחק הוויילד קארד ליוסטון, עוד אירוע שיכול היה להסתיים אחרת.

בעיני, אם קאנו היה נשאר בניו יורק, במקום חוויות בטיולים בארה"ב, ובמקום שהיאנקיז יטיילו בחיפושים אחרי שחקני בסיס שני בינוניים במקרה הטוב, השילוב הזה היה מוליד עוד אליפות או שתיים (2017?), וקאנו היה הופך כנראה לשחקן הבסיס השני הגדול בהיסטוריה של המועדון הגדול ביותר בבייסבול.

זה סיפור על בני פורמן שתמיד הלך לו קלף….

את מי הוא היה עוקף? יש למעשה שלושה שחקני בסיס שני בולטים בהיסטוריה של הקבוצה. הראשון הוא טוני לזארי, חלק מ-"שורת הרוצחים" של שנות ה-20 וה-30. אמנם זכה בחמש אליפויות, אך עם ממוצע חבטות 293., ו-169 הום ראנס ב-12 עונות במדי היאנקיז, לא משהו שקאנו לא עשה.

השני הוא ווילי רנדולף, שזכה כשחקן בשתי אליפויות (עוד ארבע כמאמן), וב-13 עונות רשם ממוצע חבטות 275. עם 48 הום ראנס. אמנם היה הקפטן של היאנקיז לתקופה, אך לפחות בעיני, אם קאנו היה נשאר שבע עונות נוספות בניו יורק, הוא היה עוקף גם אותו.

האחרון הוא ג'ו גורדון, שפחות או יותר ירש את לזארי בניו יורק. ארבע אליפויות בשבע עונות, ממוצע חבטות 271. ו-153 הום ראנס. בהחלט מספרים יפים, אך עם כל הכבוד לשלושה האלה, אם רובינסון קאנו היה נשאר בברונקס לעוד שבע עונות, הוא היה הופך בעיני לגדול שחקני הבסיס השני של היאנקיז בכל הזמנים.

מעבר לכף, המספר 24 היה יוצא לגמלאות, והוא היה זוכה להיכנס ל-"מוניומנט פארק". ומעל לכל – היה לאחד השחקנים האהובים ביותר בדור הנוכחי, אם לא האהוב מכולם. ובמקום זה? יש לו עוד 65 מיליון דולר (שאין לדעת אם לא היה מרוויח אותם גם ככה אם היה נשאר ביאנקיז), והוא הולך ומסיים את הקריירה כ-עוד שחקן. אני יודע שזו פרספקטיבה של אוהד. אבל זה אני, אוהד (: