מיאמי 106 – פילדלפיה 92: מיאמי מובילה בסדרה 0:1

פילדלפיה ידעה שיהיה קשה בלי אמביד, ומיאמי ידעה שבלי אמביד, ורק עם דיאנדרה ג'ורדן זקן, האוויר מעל ל-2 מטר שייך לה, ובאם אדביו במשחק גדול הראה ברבע הראשון שבין ריבאונדים, נקודות קלות ואסיסטים, לפילדלפיה יש קשיים רבים בהגנה על האיזור שמתחת לסל. 10 נקודות קלע הסנטר של מיאמי ברבע הראשון שדי סימן את תוצאת המשחק (למרות שהיו כמה מהפכים בהמשך) כשהוא כאמור שולט לגמרי ברחבות. באטלר עשה באטלר עם כמה קליעות נאות מחצי מרחק והירו הוא שסגר את הרבע ביתרון בן 8 נקודות למיאמי, למרות שלפילדלפיה ניסתה להתקרב קצת.

הרבע השני הוא היחיד שבו המשחק נצמד, ובו פילדלפיה ניצחה, וזאת למרות שעוד ליי אפ של אדביו כבר קבע הפרש בן 13 נקודות שתי דקות לתוך הרבע. בסופו של דבר, פילדפיה בלי אמביד היא קבוצה של שלושה שחקנים וזהו, ולרבע הזה כולם הגיעו עם 21 נקודות משותפות (מתוך ה-29 שהקבוצה קלעה) וכמה מהלכים נאים של הארדן. מקסי ודיאנדרה הוסיפו עוד 4 מהירות בתחילת המחצית השניה והסיקרס פתאום הובילו ב-5 נקודות מפתיעו. אז האם יש לנו הפתעה?

ובכן, אדביו ווינסנט החליטו שלא – לא תהיה הפתעה היום, כשהם קולעים 8 נקודות כל אחד ובסוף הרבע השלישי הם כבר החזירו לעצמם יתרון בהחלט מחיק בן 8 נקודות. רק שהפעם רבע גדול של באם לא לווה ברבע חלש של מיאמי כמו במחצית השניה ומיאמי רק הצליחו להעלות עוד ועוד את היתרון בזכות הירו, כשההפרש כבר עולה עד כדי 21 נקודות ומשאיר את 4 הדקות האחרונות לגארבג' ובעיקר לתורכים. הראשון היהעומר ירוטסבן שהוכיח שגם גבוה ספסל קצת גדול על קבוצה שבה הגבוה ההגנתי היחיד כמעט איבד עין והשני היה קורקמאז שגם נתן דקות גארבג' טובות לפילדלפיה אבל לא באמת היה יכול להטיל ספק בזהות המנצחת היום.

באם קלע 24 עם 12 והיה השחקן המרכזי של המשחק למרות שהירו קלע נקודה יותר ואף השווה איזשהו שיא לא משמעותי של וויד (הכי הרבה משחקי X נקודות לפני גיל Y), באטלר היה סולידי עם 15 ו-9 ריב' ואילו וינסנט מהרבע השלישי הגדול וטאקר קלעו 10 כ"א

מנגד היה זה בעיקר טוביאס האריס שקלע 27 , מקסי עם 19 והארדן עם 16 ו-9 ריבאונדים אבל לא מספיק אסיסטים, לא מספיק זריקות , לא מספיק הפעלה, כנראה שלא מספיק שחקן.

תובנות עיקריות:

1. פילדלפיה בבעיה רצינית בלי גבוה. הגבוהים של מיאמי יאכלו אותה בלי מלח (חוץ מדדמון שאיכשהו עשה שלוש עבירות תוך איזה 7 שניות או משהו).
2. הארדן של פילי זה לא הארדן של יוסטון. במשחק בו הוא היה צריך לשלוט, הוא לא באמת הצליח. כבד יותר, מדויק פחות, רחוק מלהיות הסופרסטאר שהוא היה, ובלי סופרסטאר, אין לפילי סיכוי.
3. אמביד אולי יחזור במשחק הרביעי או החמישי, אבל עד אז, התחושה שלי היא שיהיה או 0:3 או סוויפ. חבל, היתה יכולה להיות סדרה לא רעה.

פניקס 121 – דאלאס 114. הסאנס מובילים 0:1

את המשחק השני ראיתי בפאב ליד הבית, אחרי שבמקרה גיליתי שמישהו שכותב כמוני כבר עשרים ומשהו שנה ב"סלניוז" גר לא רחוק ממני וממנלו פארק בה אני מתגורר (ליד סטנפורד). אז הלכנו לפאב שבו אני בדרך כלל רואה משחקי פוטבול, וכיאה ליום שני בערב ולמשחק בין קבוצות שאינן מהמפרץ, המקום היה שומם למדי. לפחות ההמבורגר היה בסדר.

אז היתה שיחה מאד מאד נחמדה וקולחת, תוך כדי צפייה במשחק. הרשמים העיקריים: פניקס היא קבוצה מסודרת להפליא, ובגדול גם קבוצה הרבה יותר טובה מדאלאס, למרות שהאחרונה עשתה קולות (רק קולות) של קאמבק ברבע האחרון. ואם במשחק כזה של דונצ'יץ', פניקס עדיין מנצחת ונראית מסודרת הרבה יותר, דאלאס בבעיה.

אז איך המשחק התחיל? המשחק התחיל עם בליץ של פול, בוקר וקראודר בדרך ליתרון מהיר 2-9 שממנו דאלאס לעולם לא חזרה (למרות שכשזה קרה היא עדיין לא ידעה את זה). אייטון ובוקר המשיכו להשתלט ועלו כבר ל 7-22. ומשם ועד סוף המחצית למעשה זה היה משחק של שני אנשים בעיקר – אייטון בצד האחד כשהוא מוכיח שמדובר כנראה בסנטר מס' 3 בליגה אבל בעיקר דונצ'יץ' מהצד השני שהתבריין על מי שניסה לעצור אותו בפניקס, קלע כמעט 30 נקודות במחצית הראשונה ובכל זאת, ירד בפיגור בן 13 נקודות מהמחצית, כי לבד, גם הפנומן הסלובני לא באמת יכול.

רגע, הוא לא היה לבד. היה גם את הפנומן הגרמני, מקסי קליבה (או קליבר, תלוי באסכולה) שקלע 5 שלשות מתוך 6 נסיונות ותרם עוד 15 נקודות. או במילים אחרות, שני הלבנים של דאלאס קלעו כמעט את כל הנקודות שלה. אבל כל השאר היו חלשים מאד. פיני סמית' החטיא, ברנסון גם, דינווידי גם, וכל השאר אפילו לא באמת ניסו. זה היה המקרה הקלאסי של קבוצה (אמנם בעיקר אייטון במחצית הזאת, אבל בהחלט לא רק, גם בוקר היה מצוין, גם פול עשה דברים יפים) מול שני שחקנים, וכך זה בדיוק נראה.

ברבע השלישי, דונצ'יץ' כבר נחלש מאד ולעומתו בוקר ואייטון המשיכו לעשות את מה שהם יודעים לעשות, כשגם קאם ג'ונסון עם כמה שלשות מהפינה עושה את הנזק שלו ומשאיר את ההפרש גבוה גבוה, כשהרבע הזה, שגם בו פניקס ניצחה הסתיים ב-17 הפרש, ומשם באמת שיהיה קשה לדאלאס לחזור.

לא שהם לא ניסו, דאלאס נתנו ריצה מאד יפה לקראת סוף המשחק. דונצ'יץ' שכאמור היה חלש ב 15 הדקות הראשונות של המחצית השניה, התעורר והמשיך להתבריין על השומרים שלו (לברידג'ס יש אולי ידיים ארוכות, אבל גוף חלש יחסית, מה שעובד טוב לסלובני). ברנסון אמנם החטיא כמה פשוטות אבל גם קלע כמה קשות ועם דקה לסיום ההפרש ירד עד ל-6 נקודות. מה שנקרא, קשה אך אפשרי.

רק שלא היום כשבוקר וברידג'ס מחלקים 8 נקודות מקו העונשין בדקת הסיום בשביל להשאיר את הניצחון אצל הביתיים.

קיד יצטרך לחשוב איך הוא גורם לעוד שחקנים להשתתף במשחק, כשלפחות אחד משני הגארדים דינווידי וברנסון צריכים משחק טוב יותר. כי גם אם דונצ'יץ' התותח ימשיך להיות תותח, סביר להניח שקליבר לא יקלע כל יום כמו שהוא קלע היום, ובלי נקודות אמינות זה פשוט לא יקרה.

או גם צריך לחשוב איך הוא עוצר את אייטון. לכאורה יש כלים עם דוויט פאוול שיכול בהחלט להצר מעט את צעדיו של הסנטר הנפלא. למעשה, אני חושב שלא יזיק אם פאוול (בשביל ההגנה) וקלבר (בשביל ההגנה היותר ניידת וגם בשביל השלשות) ישחקו ביחד. זה יגרום לפניקס, לכל הפחות לחשוב.

את פניקס הוביל אייטון עם 25 ו-8 ריב'. בוקר היה לא רחוק מטריפל דאבל עם 23, 9 ו-8. פול היה יעיל כהרגלו עם 19, קאם ג'ונסון הוסיף 17, ברידג'ס קר הרוח עשה 13 וקראודר קלע 3 שלשות בדרך ל 11 נקודות.

בדאלאס, לוקה כמובן עם 45 נק', 12 ריב' ו-8 אס', קליבר קלע 19, פיני סמית' 15, אבל ברנסון רק עם 13 ודינווידי אפילו לא עשה דאבל פיגר, וככה אי אפשר לנצח.