שלושה משחקים היו לנו הלילה. ועל כן עבודה לנו רבה. נתחיל.

בוסטון 116 – ברוקלין 112: 0-4 וניצחון לסלטיקס בסדרה

נדמה שאם היתה סדרה אחת שהסתמנה כסדרה המרכזית בסיבוב הראשון, היתה זו סדרת הכוכבים הזאת. דוראנט, קיירי ועוד כל מיני זקנים (למה לעזאזל אלדרידג' לא שיחק) וצעירים אלמוניים מול בוסטון בעונה הראשונה מזה שנים אותה לא מאמן ברד סטיבנס. אז הסדרה הבטיחה המון ובגדול ואם להיות הוגנים כן סיפקה שורה של משחקים צמודים למדי, רגע אחד ענק לפחות (טייטום במשחק הראשון) ורק 18 הפרש בסך כל המשחקים. אבל זה לא משנה, סוויפ זה סוויפ זה סוויפ. וקבוצת הכוכבים הנוכחית של הנטס, כנראה תלך בדרכה של קבוצת הכוכבים הקודמת של הנטס עם דרון ווליאמס והחבר'ה.

ונכון, היה גם משחק. אבל למרות התוצאה הלכאורה צמודה, העובדה היא שהנטס לא הובילו ולו פעם אחת לאורך המשחק, כשלחצי הראשון הגיעו בנטס רק דוראנט וסת', ואילו בבוסטון המאומנת להפליא, הגיעו כרגיל כולם . יתרון השיא של בוסטון (15 נקודות) הגיע מתישהו ברבע השלישי. אבל דווקא לרבע הרביעי כולם הגיעו. קיירי קלע כמה שלשות קלאץ', דוראנט גם. גריפין נתן גוף וסחט עבירות תוקף (בכלל, האיש איבד את כל הגוף שלו, אבל יש לו עדיין טונה של נסיון וזה יפה לראות) וגם דראגיץ' עם שתי שלשות נאות הוכיח שהוא כאן. טייטום מהצד השני, נתן עבירת תוקף ואז עוד ספק עבירה ויצא לכן בעבירה שישית עם שלוש דקות לסיום. וכל זה לא שינה, כי סמארט הוא לא סמארט אלא פאקינג ג'ניוס, וכי ג'יילן בראון גם היה שם לעשות את העבודה בדקות הסיום. דוראנט עוד עשה שלשה אל-לה נוביצקי עם רגל אחת ועם 3 שניות לסיום המשחק, אבל סמארט סגר עניין מהעונשין.

ולנטס יש המון המון על מה לחשוב, ואיך לפרק, ולמה. אני בטוח שמישהו מכותבי הופס עוד יכתוב על מה צריך לעשות עם סימונס (לשלוח אותו תמורת 7 בחירות דראפט והחוזה של ג'ון וול או ראסל ווסטברוק), גריפין (לגאול אותו מכאבי הגסיסה), אלדרידג' (דווקא נראה לי שיש לו עוד מה לתת), דראגיץ' (אולי לקונטנדרית אמיתית ולא מזויפת) ובעיקר קיירי (להסתכלות) ודוראנט (לא שולחים את השחקן המוכשר בכל הזמנים, אבל בינינו, הוא כבר לא יביא אותם לשום דבר).

הרבו לבוסטון: טייטום למרות הכל, נתן סדרה בה הוא פשוט היה טוב יותר מאשר קיי.די – והיום 29 באחוזים נאים. ג'יילן בראון קלע 22, סמארט 20, 11 אס' והמון קלאץ', גרנט ווליאמס קלע 14, ואל הורפורד 13

דוראנט כרגיל הוביל את הנטס עם 39 והיה גם לא רחוק מטריפל דאבל. האח של סטף קלע 23, אנקל דרו קלע 20, קלקסטון הוסיף 13 ודראגיץ' 10 ו-8 ריב'.

אבל בתור מישהו שלא סובל את קיי.די (אבל לגמרי מכיר בגדולתו) אני מבסוט. באמת.

טורונטו 103 – פילדלפיה 88: 2:3 בסדרה ל-76שרס (חחח… תקראו בקול ובעברית, תבינו)

האמת? קצת בושה. פילדלפיה שיחקה בבית כשכולם בריאים (טוב, לא בדיוק, אמביד עם עניין עם האצבע שלמען האמת די הפריע לו, אבל שיחק), ואפילו עם ת'ייבול שכרגיל לא ישחק בקנדה, ועדיין הניצחון של טורונטו לא עמד בספק בערך מאז תחילת הרבע השני ועד סוף המשחק. כך, אחרי רבע ראשון צמוד למדי, בושה ובארנס, דווקא הם, השתלטו על המשחק, קבעו 14 הפרש, ומאז פילדלפיה רק ניסתה לחזור אבל לא באמת הצליחה.

הנה מה שאני ראיתי במשחק (ראיתי חלקים מכולם, אבל לא ראיתי הכל). מה שאני ראיתי במשחק הוא בעיה רצינית מאד של אמביד – האיש לא הצליח לשמור בכלל על פרשס אצ'יווה, שהוא אמנם קטן יותר אבל גם מהיר יותר, ושחקן השנה השניה לכאורה עשה לו בית ספר, במיוחד ברבע השלישי. ראיתי גם את אנונובי עושה בית ספר הגנתי וחוטף כדור אחר כדור, ובכלל אחלה שחקן שימושי כשצריך. ומהצד השני ראיתי עייפות חומר רצינית מאד של הסיקסרס לאורך כל המשחק. טייריס מקסי עוד קלע כמה סלים בשביל לקבוע הפרש בן 7 נקודות בלבד בתחילת הרבע הרביעי, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי ועם שתיים וחצי דקות לסיום, המחליפים הוכנסו בשביל לתת למבוגרים קצת לנשום.

את טורונטו ללא ון וליט הפצוע, הוביל, די כרגיל, סיאקם עם 23 חיצים, 10 קרשים ו7 בונבונים. פרשס קלע 17, אנונובי וטרנט 16, ורוקי השנה הוסיף 12 נקודות.

בפילי, אמביד הסתפק ב-20 מאד שקטים בנוסף ל 11 ריבאונדים. האריס קלע 16 ,הארדן המזוקן, השמן והעייף 15, דני גרין 14, מקסי 12 והספסל כולו הוסיף 11 נקודות שלמות.

האם דוק ריברס יהיה המאמן הראשון שיפסיד אחרי הובלה של 0:3? אישית, אני חושב שהסיכויים הם כמעט חמישים חמישים. ברצינות, המומנטום אצל טורונטו לגמרי, הארדן נראה אבוד. אמביד לא בשיאו… הפורוורדים של טורונטו נראים מצוין. לא יודע…

דאלאס 102 – יוטה 77: 2:3 בסדרה למאבריקס.

תראו, אף אחד מהמשחקים היום לא היה צמוד במיוחד למרות התוצאה של הראשון, אבל דאלאס שחטה באופן כשר לחלוטין את יוטה, ואף אחד לא הופתע. יוטה בכלל היתה פשוט מזעזעת כשהשחקן היחיד בחמישייה שקלע אצלה בדאבל פיגר הוא הסנטר הצרפתי, ושאר הרביעייה מחברים 20 נקודות וגם זה בקושי.

אז ברבע הראשון, דאלאס כבר פתחה פער בן 9 נקודות (9-18). ברבע השני יוטה אמנם עשתה קולות של "בא לנו גם לשחק" וחזרה למינוס שניים בלבד, לא לפני שפיני סמית' , ברנסון ולוקה עשו ריצה של 4-20 ובאמת יצרו פער בלתי מחיק. והאמת היא שכל מה שבא אחר כך היה לפרוטוקול כי לא רק שדאלאס חנקו את יוטה, יוטה גם חנקה את עצמה במופע כדורסל שבייש את הפורמה לגמרי.

בדאלאס, לוקה עשה קליניקה של 33 ו-13 ריבאונדים במשחק מדהים. ברנסון היה טוב כהרגלו (יא-אללה איזה חוזה הוא הולך לקבל) עם 24 נקודות ופיני סמית' הוסיף 13.

ביוטה כבר אמרנו שרק גובר קלע דאבל פיגר (17) בחמישייה. ומי שבכלל הוביל היה קלארקסון והביצים עם 20 נקודות מהספסל. לא שזה באמת עזר למישהו.

אז המשחק השישי ישוחק ביוטה, אבל באמת שנראה שהם חסרי חשק. אני לא אומר ש 3-3 הוא בלתי אפשרי, אבל יחד עם השמועות על היחסים שם, זה הולך להיות קשה קשה. אני אישית, מאמין שדאלאס יסגרו עניין.