לאחר חודשים ארוכים ודרמות בלי סוף אנחנו מגיעים אל השלב שהכי דומה למה שקורה באירופה – הפיינל פור של ה NBA הקרוי גם פלייאין. הקבוצות במקומות 7-8 יתחרו ביניהן בכל קונפרנס על הזכות לעלות לפלייאוף ולפגוש את המדורגת שנייה. מי שתפסיד הערב תשחק מול המנצחת בין מקומות 9-10 על הכרטיס האחרון לעלות לפלייאוף מול המקומות הראשונים.

נצלול מעט אל הקבוצות ומה שהראו העונה לצלילי השירים של אחד מגדולי המשוררים שידעה ארצנו – אהוד מנור, ונבחר כמה שירים לא שגרתיים שאולי לא ידעתם שהם פרי עטו. מנור עזב את עולמנו היום לפני 17 שנים, יהי זכרו ברוך.

יאללה בלגן:

02:00     ברוקלין נטס (מקום 7 במזרח) – קליבלנד קבאלירס (מקום 7 במזרח)

הביתית

נתוני העונה:

מאזן – 38-44 (21-20 בבית, 17-24 בחוץ)

רייטינג התקפי – 112.3 (מקום 10 בליגה)

רייטינג הגנתי – 112.3 (מקום 20 בליגה)

קצב משחק – 99.4 פוזשנים (מקום 11 בליגה)

קליעה אפקטיבית – 54% (מקום 11 בליגה)

חמישייה מוערכת: קיירי אירווינג, סת' קרי, ברוס בראון, קווין דוראנט, אנדרה דראמונד.

למרות שפתחנו בנתונים סטטיסטיים במקרה של ברוקלין יהיו שיגידו שאין להם משמעות ובצדק מסוים. הקבוצה פתחה טוב את העונה ואז נכנסה למשבר די רציני שבשיאו היו לה 11 הפסדים רצופים בלי דוראנט. אחד מספקי הנקודות המרכזיים העונה היה ג'יימס הארדן שייתכן ויפגוש את האקסית בהמשך הדרך ממרומי המקום השלישי במזרח. האלמנט הקריטי שהארדן הביא – האסיסטים – יכול להיות חסר מאוד בקבוצה שאין לה מוביל כדור ראשי. במובן הזה יכול להיות שהקבוצה הייתה צריכה את סימונס, אפילו בלי זריקה אחת, היות והבחור אוהב למסור עוד יותר מאשר שהוא אוהב לקחת על עצמו את התפקיד של הקלעי. במקרה היפותטי שכזה גם אירווינג וגם דוראנט לא צריכים להחזיק בכדור יותר מדי ופטי מילס היה יכול לרדת לספסל. ובכן, חלום לחוד ומציאות לחוד ובו קבוצה של 25.3 אסיסטים למשחק (מקום עשירי בליגה) חסרה שחקן של 10.2 אסיסטים למשחק בלי מחליף משמעותי.

ב 17 המשחקים האחרונים, שברובו רץ ההרכב שנראה בפלייאוף, ברוקלין הפסידה רק 5 משחקים. אלא שמתוך 12 הניצחונות היו רק 3 על קבוצות פלייאוף (פילי, מיאמי יוטה) ושניים על קבוצות פלייאין (שארלוט וקליבלנד). המדגם הקטן הזה לא מאפשר מסקנה חותכת מספיק על היכולת של הקבוצה לעבוד בכימיה טובה לאורך זמן, בטח כשהמכשול הבא הוא בוסטון המלוכדת. דיה לצרה בשעתה.

הלילה, מול קליבלנד הפצועה, סטיב נאש ינסה לנצל  את הייתרון היחסי שיש לו בצבע, רוב הזמן דרך דראמונד בפיק אנד רול עם שני הכוכבים שצריכים רק חריץ צר בשביל לזרוק ודראמונד הגדול בנוי למשימה. לא לגמרי ברור לי למה זה נראה שנאש וויתר לגמרי על אולדריג' (מה פספסתי?) אבל בהרכבים המחליפים הוא יהיה נצרך בתור איום קליעה מהמיד ריינג' וירווח את ההתקפה. בהגנה, דראמונד הוא קרש הצלה לקבוצה בגזרת הריבאונד (מקום אחרון בליגה בריבאונד הגנה) והוא יהיה חייב להעיף את מובילי ואת קווין לאב מהצבע. למרות שהנטס משחקים מהר אין סיבה למהר להתקפת מעבר היות ושני הכוכבים מסתדרים היטב במשחק העומד כשהחסימות מביאות אותם למצ'אפ המתאים. ושאלת השאלות – מי שומר על גארלאנד? אני מעריך שדוראנט וברוס בראון יחליפו ביניהם את השמירה עליו היות והוא יכול להיות לא אחראי עם הכדור לפעמים. כאב הראש הרציני לדעתי יהיה לוורט שלא נתן את המילה האחרונה וגם לו יש פוטנציאל להתפוצץ במשחק נתון. לא סביר שזה יקרה אבל זה תרחיש אפשרי והדינמיות של ההגנה לא-טובה בלשון המעטה של ברוקלין תיבחן שם.

ולסיום – בסוף המשחק אם יהיה צמוד לתת לדראמונד להוציא את הכדור ולהרחיק אותו מעבירות שיישלחו אותו לקו. אולי אפילו במחיר של ספסול במקרים מסוימים. מישהו אמר למרכוס?

האורחת

נתוני העונה:

מאזן – 38-44 (16-25 בבית, 22-19 בחוץ)

רייטינג התקפי – 111 (מקום 20 בליגה)

רייטינג הגנתי – 108.9 (מקום 5 בליגה)

קצב משחק – 96.83 פוזשנים (מקום 25 בליגה)

קליעה אפקטיבית – 58.3% (מקום 14 בליגה)

חמישייה מוערכת: דריוס גארלנד, כריס לוורט, אייזק אוקורו, לאורי מרקאנן, אוון מובלי.

כמה שבקליבלנד חיכו לרגע הזה. העונה שהתחילה בקול תרועה רמה הגיעה לסופה עם תקופה שבה היו לקאבס רק שני רצפים של שני ניצחונות בחודשיים האחרונים. הפציעות לא עשו חסד עם הקבוצה המלהיבה הזאת ובעיקר זאת של אלן שלא ישחק הערב ואולי בכלל אם קליבלנד תצליח להגיע לפלייאוף. הסנטר הוורסטילי נתן לקבוצה לא מעט מהקשיחות שאפיינה אותה לאורך העונה וכמובן היה העוגן ההגנתי של אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. למזלה של הקבוצה הייתה לה תכנית גיבוי בדמות מובלי הנהדר שבעונתו הראשונה רושם 15 נקודות ו 8.3 ריבאונדים, רבע מתוכם בהתקפה. הלילה הוא יצטרך הרבה עזרה והכוונה מצידו של קווין לאב המנוסה שלמרות כל הביקורות כבר שיחק במשחק פלייאוף אחד או שניים. אם הם יצליחו לדחוף את דראמונד מהצבע ולא לאפשר לו להתקרב לטבעת הוא יכול להפוך לנטל עבור ברוקלין ולסתום את הצבע מחדירות של דוראנט או קיירי. אני מאמין שביקרסטאף ינחה את השחקנים להיות תמיד בין דראמונד לסל כי אם הוא מקבל את הכדור פנימה מאוד קשה לעצור את הכח שלו. בהתקפה, ובכן, אולי שווה לקבוצה לרוץ יותר ולשחק משחק מהיר שיחייב את דראמונד החוליה החלשה לנוע הרבה יותר מהר במעבר. בהתקפה, הקבוצה מתבססת על לא מעט מסירות (מקום שישי בליגה באחוזי אסיסטים) והנעת כדור מהירה ויעילה ללא איבודים (14.8% איבודים, רביעית הכי גרועה בליגה) יחייב את ההגנה הלא-מאורגנת של הנטס להתנהג בהתאם. כמובן, קל לדבר.

מילה על קווין לאב – הייתי מכניס אותו לפחות לדיון של השחקן השישי. הוא כמובן לא הטוב שבהם אבל בליגה שבה כוכבים לשעבר מתעקשים להמשיך להוביל (ווסטברוק) או לחילופין מוציאים מעצמם משהו אחר (כריס פול) כיף לראות שהשחקן עשה עונה של 74 משחקים (הכי הרבה בקבוצה) ומצא את מקומו כסנטר מחליף וכקלעי השלוש הכי טוב.

לקראת המשחק:

יש אדם אחד שהמשחק הזה (ואולי הזה שאחריו) יכריעו בשאלה האם הוא שייך לליגה – סטיב נאש. כשכבר אין לו הנחות רוקי וסגל שלפי לא מעט אנשים יכול להגיע עד הסוף (לא בעיניי) לא יכול להרשות לעצמו לעוף כל כך מוקדם. אני די בטוח שגם אריק ספולסטרה ואימה יודוקה יעקבו בדריכות אחרי המשחק ויקוו לא לפגוש את דוראנט כבר בסיבוב הראשון. לא בשביל זה הם עבדו כל כך קשה בעונה הרגילה. במקרה של קליבלנד בהחלט מדובר בהישג מרשים שגם אם יסתיים פה הוא יהיה בסיס טוב לעבודה בהמשך. עם חמישייה שבה היחיד ששיחק בפלייאוף היה לוורט עם 6 משחקים במדי ברוקלין קשה יהיה להמר לטובת היפים והנכונים של קליבלנד.

עוצרים בווגאס – וישפול ת'ינקינג, לגמרי. קאבס ב 8 וסוויפ ג'נטלמני בסיבוב הבא מול הסלטיקס.

04:30     מינסוטה טימברוולבס (מקום 7 במערב – לוס אנג'לס קליפרס (מקום 8 במערב)

הביתית

נתוני העונה:

מאזן – 36-38 (15-26 בבית, 21-20 בחוץ)

רייטינג התקפי – 113.8 (מקום 7 בליגה)

רייטינג הגנתי – 111 (מקום 13 בליגה)

קצב משחק – 101.47 פוזשנים (מקום 1 בליגה)

קליעה אפקטיבית – 53.9% (מקום 12 בליגה)

חמישייה מוערכת: דיאנג'לו ראסל, פטריק בברלי, אנתוני אדוארדס, ג'ארד וונדרבליט, קארל אנתוני טאונס.

כל מי שיצא לו פעם לכתוב עבודה אקדמית מכיר את הסיפור: אתה כותב טיוטה ואז מתקן, כותב טיוטה חלופית ומשלב בין שתיהן, ואז מתקן שוב. כדי לא להתבלבל עם כל הקבצים שיש לך במחשב אתה שומר את הקובץ תחת הכותרת "עבודה – סופי". אז אתה שולח לחבר והוא מעיר לך כמה הערות ועל הדרך מזכיר לך שהיית צריך להגיש אתמול. אתה ממשיך ומתקן, "סופי א", "סופי ב" ו"סופי ממש בהחלט" כבר ממלאים תיקייה שלמה שמוקדשת רק לעבודה הזאת. ובסוף, אחרי עוד כמה תיקונים של המרצה ושל דודה שלך שהיא במקרה גם הדיקן והצליחה להשיג לך הארכה בהגשה מגיעה התוצאה הסופית – "עבודה סופי בהחלט מוחלט נודר באמא". נשמע לכם מוכר? אז מינסוטה.

כבר שנים היא איתנו ולפעמים אני שוכח שהיא קיימת. פשוט כי היא עושה מהלכים שחלקם נראים הגיוניים אבל אף אחד מהם לא מביא את התוצאה המיוחלת שהיא הופעת פלייאוף מכובדת וגמר בשנים הקרובות. ככל שהזאבים ניסו הרכבים הליגה נהייתה צפופה וכישרונית יותר ואין זמן לטעויות, אותן המועדון עשה בכמויות. העונה, אני מקווה אפשר לקבל את הגרסה הסופית בהחלט והיא כוללת מפלצת בעלת שלושה ראשים צעירים: ראסל, אדוארדס וכמובן טאונס, שיכול סוף סוף לתרגם את היכולות שלו להופעת פלייאוף משמעותית.

איך? קודם כל, הקצב. מינסוטה היא הקבוצה המהירה בליגה וההרכב הצעיר והנייד שלה מאפשר את זה. היכולת שלה להוביל את הכדור דרך שלושת השחקנים הראשיים ועם זאת עדיין לשתף את הכדור ולהוסיף אסיסיטים לרשימה (מקום 10 בליגה באחוזי אסיסטים) מציג כדורסל יפה לעין שבצידו גם לא מעט נקודות. בליגה שבה הביגמנים פריחה מחודשת בשנים האחרונות אין יותר מתאים מאשר טאונס להנהיג את הקבוצה ולקחת הרבה תשומת לב מהיריבה. מינוסטה מובילה את הליגה בנקודות כתוצאה מאיבודים אותם היא כופה בקצב מרשים שמאפשר לה לכפר על מצבים שבהם הכדור לא נכנס. אלא שהמבחן של טאונס בפלייאוף, ואולי כבר הערב, יהיה ביכולת שלו להיות סנטר "קלאסי". כזה שקולט את כל הריבאונדים וחוסם את הצבע בהגנה. מיני היא קבוצת ריבאונד איומה וה 9.8 של טאונס לא מספיקים בשביל לייצר לקבוצה פוזשנים בטוחים. יכול להיות שירידה מהירה להגנה והתארגנות בזמן על חשבון חטיפה או ריבאונד התקפה (בו הקבוצה לא רעה בכלל) תהיה אסטרטגיה שבחלק מההרכבים תהיה הכרחית. וכמובן – השמירה. העובדה שיש לך את בברלי בקבוצה היא קפיצת מדרגה אבל היא לא מספיקה והצד הזה של המגרש יצריך נוכחות וקשב של כולם. לפחות יש מי שישמור על פול ג'ורג' הלילה. בעונה שעברה הקבוצה הייתה במקום ה 28 הגנתית, השנה היא במקום ה 13. רק שימשיך כך.

האורחת

נתוני העונה:

מאזן – 40-42 (16-25 בבית, 24-17 בחוץ)

רייטינג התקפי – 109.5 (מקום 25 בליגה)

רייטינג הגנתי – 109.5 (מקום 8 בליגה)

קצב משחק – 98.5 פוזשנים (מקום 19 בליגה)

קליעה אפקטיבית – 56.4% (מקום 4 בליגה)

חמישייה מוערכת: רג'י ג'קסון, פול ג'ורג', מרכוס מוריס, ניקולאס באטום, איביצה זובאץ.

מאמן העונה שלי הוא טיירון לו. הנתונים שהבאתי למעלה לא אמורים להיות שייכים לקבוצת פלייאוף. עם שני כוכבים שכנראה נראים טוב יותר על אזרחי מאשר מזיעים ורצים וצוות מסייע מלוכד אבל חסר יכולת קליעה הוא הצליח לסיים את העונה במאזן חיובי והוא קרוב משחק אחד מסדרת פלייאוף רצינית (מפגש עם פיניקס כנראה לא יהיה ארוך במיוחד). במערב השנה שתי הקבוצות שהגיעו למקום התשיעי והעשירי הן קבוצות רעות עם מאזן מזעזע וחוסר התאמה למעמד. היה עדיף השנה ללכת על השיטה המסורתית ולתת לקליפרס ולמינסוטה את הכרטיס הישיר לפלייאוף. באסה.

אז מה היה לנו השנה? הקלעי המוביל של הקבוצה הוא רג'י ג'קסון עם 16.8 נקודות למשחק (לא מחשיב את ג'ורג' ופאוול) ואחריו רשימה מכובדת של לא מעט שחקנים בספרות כפולות (6 כולל בלדסו עם 9.9). הלאה, הריבאונדר המוביל הוא כמובן זובאץ עם 8.5 (סביר) ואחריו עוד חמישה שחקנים מעל 4.3 למשחק. במילים אחרות – קבוצה. לא קבוצה מדהימה אבל קבוצה טובה בהרבה מאחותה שכבר פיטרה את המאמן. הנתון הזועק לעין הוא כמובן הקליעה – מקום רביעי אחרי ברוקלין, מילווקי ופיניקס, שלוש קבוצות עם יותר מסקורר מוכח אחד. כמעט כל השחקנים שעל המגרש של הקליפרס יכולים לקבל את הכדור לשלשה פנויה כאשר הקושי האמיתי הוא לייצר מבטים פנויים כאלה. הרי בלי פול ג'ורג' אין אף שחקן שדורש שמירה של יותר משחקן אחד והריווח במקרה הזה אמור להיות מוגבל מאוד וממילא גם הזריקות עלולות להיות קשות. אלא שהשימוש הנכון בזובאץ כסנטר לא כבד מאוד והפיזיות של באטום ומוריס מאפשר חסימות להחלפת שומר או אפילו לחדירה לסל. המבחן האמיתי בפלייאוף הקרוב יהיה בעיקר בגזרת הקליעה כאשר בפלייאוף לא פעם האחוזים נוטים לרדת. אם פול ג'ורג' יחזור כמו גדול וידע למסור בזמן לשחקנים שלידו יש כאן קבוצת פלייאוף שיכולה אפילו לעבור סיבוב. ההגנה של הקבוצה טובה מאוד קבוצתית אבל מורכבת מחמישה שחקנים שרובם יכולים לשמור על כמה עמדות. הלילה העצירה של הכוכבים של מינסוטה תהיה מבחן לא פשוט אבל יש סיכוי לא רע הקליפרס יכולים למעמד. יהיה מעניין.

לקראת המשחק:

כאמור, מגיע לשתי הקבוצות לעלות לפלייאוף ואם אחת תעוף על חשבון ניו אורלינס או פופ השועל זה יהיה לא משהו. שתי הקבוצות באות לנצח כיוון שהעונש על הפסד יהיה מפגש עם הפיינלסטית של העונה שעברה והקבוצה הטובה בליגה שלא תשאיר לאף אחת מהמתמודדות הערב זמן ליהנות מהמעמד. מפגש עם ממפיס הצעירה וחסרת הניסיון יכול להוביל להפתעה או לפחות לסדרה מותחת שתציג לראווה כמה מכישרונות העתיד בליגה העמוסה הזאת.

עוצרים בווגאס – כמובן שאדם נרגן כמוני רוצה את הקליפרס אבל המחשבה על סדרה בין ממפיס למינסוטה מפתה מאוד. מה גם שהקליפרס יוכלו אולי לסחוט קצת זיעה מהשמשות ולהזכיר להם שזה לא הולך להיות קל. מיני ב 7 ולפחות טכנית אחת לבברלי וג'ורג'.

וכמובן: