אינדיאנה (9) + משבר בהמשכים

 

טירוף המכללות החל (נפלתי קשות בבראקט), העונה הראשונה של "בלש אמיתי" (סדרת מופת חברים, ממליץ בחום) הסתיימה, סן אנטוניו ממשיכה לנצח והשתלטה על המקום הראשון בליגה, גם תודות ליריבות המגמגמות.

אגב מכללות, לטובת מי שמעוניין לצפות בשידורים באיכות גבוהה דרך האינטרנט (מי שיש לו חיבור מהמחשב לטלוויזיה בכלל הרוויח),אני חוזר על תגובה חשובה שלקיי-700, וממליץ להוריד תוסף מעולה לדפדפן בשם "הולה".

https://hola.org/

ברגע שהוא מותקן, הוא יאפשר לכם להתחבר לאתר המכללות בתור גולשים משטח ארה"ב, ולצפות בכל המשחקים בשידור ישיר. דרך אגב, אתם יכולים להתחבר דרך התוסף המשובח הזה לאתרים נוספים ממדינות שונות אשר חוסמים תכני וידאו בישראל. אשמח להסביר בפירוט ולהמליץ על אתרים שונים בתגובות למי שמעוניין.  

 

אז מה קורה עם התקווה הגדולה של מתנגדי שלטון מיאמי וכמובן אוהדי הפייסרס? עסקים כרגיל, ו"כרגיל" = לא טוב. למזלה של אינדי, גם מיאמי הפסידה לא מעט משחקים לאחרונה, אך נראה כי מגמה זו נפסקה, לאור שתי נצחונות גדולים של ההיט על ממפיס ופורטלנד. כרגע מיאמי מפגרת בשני משחקים בלבד אחרי אינדיאנה, אך יש לה סיכוי לא רע לעקוף אותנו עד סוף החודש.

הסיבה המרכזית היא שהקבוצה ממשיכה להתקשות מאוד בהתקפה, ההגנה עדיין לא מפחידה כמו בתחילת העונה, ולאחר שתיפתר תעלומת המטוס המלזי (את היומן המקורי כתבתי ביום שישי, אך גם היום, לאחר ההכרזה הרשמית, עדיין ישנם המון סימני שאלה), ננסה לפתור את היעלמותם של כישורי הכדורסל של כל מי שיושב על הספסל של קואץ' ווגל.

 

 

מה שהיה:

 

1. הפסד 105-94 בדאלאס – רבע ראשון איום נוסף של אינדיאנה, גרם לכך שפיגרנו כל המשחק. לא נמאס? הפסד רביעי ברציפות, והפסד שני השנה לקבוצה המנוסה מטקסס.

זו הזדמנות לפרגן למאבריקס, שנותנת עונה מצוינת במערב הקשה, וככל הנראה תהיה איתנו בפלייאוף לאחר שנת היעדרות.

 

2. ניצחון 83-94 על בוסטון – לוח הזמנים סידר לנו אחלה קבוצה להתאושש על חשבונה, בטח שבבית. גולת הכותרת של המשחק הייתה הקאמבק המפתיע של אנדרו ביינום https://www.youtube.com/watch?v=OHVIaJoIN8w .

ביינום היה מעולה, עם 8 נק' ו 10 ריב', ב 16 דק' בלבד ונראה מאוד מרוצה בקבוצתו החדשה. מה שהעיב על משחקו של ביינום היה המשך היכולת החלשה מאז פגרת האולסטאר. בוסטון הייתה במשחק עד מאוחר ואלמלא התעלות של דיוויד ווסט בסיום, עוד היינו מסתבכים.

 

4. ניצחון 94-101 בפילדלפיה – אתם מוזמנים להתווכח, אבל לדעתי, פילדלפיה בכושרה ועם הסגל הנוכחי (כלומר, בלי נרלנס נואל שלא הייתי ממהר להכריז עליו כ"באסט", וג'ייסון ריצ'ארדסון שחווה עונה מקוללת מבחינת פציעות), בקושי שווה טופ 16 ביורוליג (נוטה להאמין שכן, כי בכל זאת יש שם שלושה שחקנים טובים בדמות יאנג, קרטר וויליאמס ו טוני וורטן). האם הם יותר גרועים מהבובקאטס האיומים לפני כמה שנים? יש מצב טוב.

כרגע, יש לנו בסגל 3 אקסים של הסיקסרס. ביינום, טרנר ואלן. סליחה, 2, שכן ביינום מעולם לא שיחק עבור פילדלפיה. בכל מקרה, ביינום לא הגיע למשחק כצפוי, אך לאור אי שיתופו של יאן מהימי (לא בדקתי מדוע לא שותף, העדפתי לשמוח ולקוות שמדובר במשהו קבוע), זכה לאבוי אלן הקשוח להזדמנות אמיתית, והצטיין עם 13 נק' ב 100% מהשדה. האקס השני, אוון טרנר, שעדיין מתקשה לתרום באופן קבוע, אולי התרגש מהמעמד וסיים עם 2 נק' בלבד.

המשחק עצמו, היווה המשך ליכולת החלשה של הקבוצה באופן כללי. מלבד דיוויד ווסט היציב, פול ג'ורג' וסטיבנסון היו טובים בסך הכל, אבל… פילדלפיה, שכרגע נמצאת במהלכו של רצף הפסדים היסטורי, הייתה במשחק עד שלב מאוחר, למרות אחוזי קליעה מחפירים מהשדה של 38.9%.

 

5. ניצחון 104-112 בדטרויט – אם הייתי אוהד דטרויט, שעוד האמין בסיכויי קבוצתו להגיע לפלייאוף, הייתי מאבד כל תקווה לאחר המשחק הזה.

דטרויט, שכבר ניצחה אותנו העונה, ועוד באינדיאנה, איבדה בשלב מוקדם במשחק את אנדרה דראמונד, אך כל זה לא הפריע לה לרמוס את אינדי, ולפתוח פער של 25 נק', במה שנראה כתבוסה נוספת של אינדי.

לא כל כך מהר! קבוצות גדולות באמת יודעות לצאת גם ממצבים כאלו. אינדיאנה בקאמבק מופלא, בהנהגתו של פול ג'ורג' ובסיועם של  טרנר ביינום (15 נק' ב 6 מ 18 מהשדה, כנראה שניתנה לו הוראה להתקיף את הסל בכל הזדמנות) וסטיבנסון, ניצלה את היעדר עמוד השדרה (משה וזאנה, "מוש השור", לטיפולך), של הפיסטונס, חזרה למשחק וכפתה הארכה, לאחר החטאה בסיום המועד החוקי של ג'ורג' וניסיון משלושת רבעי מגרש של ג'ניגס.

בהארכה דיוויד ווסט בא לעבוד, ויחד עם ג'ורג' אינדי רשמה ניצחון גדול עם הרבה אופי, עם תקווה לצאת מהמשבר הארוך, ולהתחיל דרך חדשה בדרך להבטחת יתרון הביתיות במזרח.

 

6. ניצחון 90-99 על פילדלפיה – למה לא כל יום פילדלפיה? ציפיתי לראות את הקבוצה עם מוטיביציה מחודשת להפוך לקבוצה המפחידה במזרח, וזה ממש לא קרה. הסיקסרס היוו יריב ראוי פעם נוספת, עד שנבהלו מעצמם כרגיל 2 דק' לסיום, ומשם אינדי סגרה את הסיפור בין היתר העזרת דאנק יפה של ג'ורג' https://www.youtube.com/watch?v=kaqjLLMF3Ls  .

 

7.  הפסד 92-86 לניקס – אולי אנחנו פשוט זקוקים לאתגר כדי לשחק טוב? במשחק זה הייתה לנו הזדמנות להרוס לפיל ג'קסון את הבכורה כנשיא, לעצור את רצף הנצחונות של הניקס ועל הדרך לחבל בניסיונם להשתחל לפלייאוף, באולם הכדורסל המפורסם מכולם. מספיק טוב לא? לא.

מלבד רוי היברט, שמשחק כמו הסנטר ההתקפי הטוב בליגה כשמולו עומד טייסון צ'אנדלר (מי שראה את סדרת הפלייאוף אשתקד בין הפייסרס לניקס יודע על מה אני מדבר), וסטיבנסון שתמיד נותן הכל כשהוא משחק באיזור החיוג של ניו יורק, אף אחד לא התעלה, בניגוד למלו ולחברו החדש-ישן בחמישייה, אמארה סטודמאייר (שראוי לפוסט משלו על העונה הזו), שהיו מעולים, במיוחד מלו, שלא התרגש משמירה אישית של פול ג'ורג' כשזה ניסה להפריע לוhttps://www.youtube.com/watch?v=dyq71-wwZC4 , בטח כשהיברט לא מגיע בזמן (הזדמנות טובה להיזכרhttps://www.youtube.com/watch?v=XIVyhx8e-Jw)

 

8. ניצחון 79-91 על שיקגו – כמה כיף לפגוש קבוצה עם התקפה מוגבלת יותר משלנו. שיקגו, שגם השנה ממצה את הפוטנציאל שלה עד תום, היא קבוצה שאני מעריץ.

 

שיקגו בולס

 

כשטורונטו, יריבתה הנוכחית על יתרון ביתיות במזרח, שיחררה את רודי גיי. רבים הניחו שהראפטורס ויתרו על העונה הנוכחית, למרות סגל לא רע, ולמרות שקיבלו עבור גיי את גוראן ואסקז הנהדר וג'ון סאלמונס הותיק (שהספיק להחטיא כמו טירון בהפסד הדרמטי לת'אנדר).

מדוע אני מזכיר את טורונטו? ובכן, אם טורונטו הפתיעה כל כך לטובה, מה תגידו על הבולס, שהתקשו מאוד להתאושש השנה מפציעתו של דריק רוז, ושיחררו את לואל דנג וחוזהו הנגמר תמורת הזכות להעביר העברה בנקאית לחשבונו של אנדרו ביינום?

כאשר נכנסתי לפורומים של אוהדי הבולס כדי להבין מה הם עושים עם ביינום, הלך הרוח היה שלמרות הגעגועים לדנג, הויתור המסתמן על העונה לפחות יקנה להם סיכוי לבחור גבוה בדראפט הכה מדובר.

מי שהספיק להכיר את טום ט'יבודו, ידע שהוא לא ירשה לקבוצה שלו להסריח את הפרקט.

בעזרת יכולת שיא של נואה, באטלר ושל די ג'יי אוגוסטין המושמץ, השוורים בדרך לעוד הופעת פלייאוף, אולי עם יתרון ביתיות, בתקווה שיספקו רגע פלייאוף גדול נוסף. אגב רגעים גדולים…

 

בכל שנה הליגה מספקת לנו כמה רגעים גדולים, אליהם כל אחד מגיב אחרת כמובן מסיבותיו.

 

שלושה רגעים שריגשו אותי בשלוש העונות האחרונות (כולל הנוכחית)

 

1.       ג'רמי לין מנצח את טורונטו  https://www.youtube.com/watch?v=rR3NhE8fBs8  –

מה יש בטורונטו שזוכה לא פעם לחזות בשחקן יריב "מתפוצץ" עליה? בראיינט ומשחק 81 הנקודות המפורסם, דוראנט בשבוע שעבר, וגם ג'רמי לין ברשימה. בשנת המשחקים של 2011/12, תופעת ה"לינסניטי", בה נסחפתי גם אני, הייתה בשיאה, ובמשחק החוץ הצמוד מול טורונטו, כל הקהל נעמד על הרגליים בשניות הסיום וחזה בשלשת קלאץ' שהביאה ניצחון.

         

 

2.       פול ג'ורג' הופך לסופרסטאר https://www.youtube.com/watch?v=bFI4CJdX66Y –

בעונה שעברה, לאחר שהיה מעולה לאורך כל הפלייאוף, שמע פול ג'ורג' שאם ימשיך כך, בעתיד, הוא יהיה כוכב על בליגה. שמע אדון ג'ורג' את המחמאות, ושאל את עצמו, "למה לא עכשיו?" הרגע בו פול ג'ורג' השאיר את לברון מאחור והטביע על כריס אנדרסון היה רגע אדיר, שאותת לכולם שאינדיאנה היא האלטרנטיבה האמיתית במזרח למיאמי, ושגם לה יש סופרסטאר משלה.

 

3.       נואה מנצח את מיאמי https://www.youtube.com/watch?v=Je0-weMU_bI –

באחד המשחקים הטובים והמסוקרים ביותר העונה, 1:53 דק' לסיום ההארכה, ג'ואקים נואה החליט באופן סופי שהוא מנצח את שנואי נפשו, המיאמי היט, ועשה זאת עם ריבאונד התקפה וסל מצד אחד, וחסימה גדולה בצד השני. שחקן מרגש שאפשר לשנוא או לאהוב, אך אי אפשר להישאר אדיש כלפיו. הסנטר הטוב בליגה?

 

נחזור למשחק: המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, והבולס נכנעו להגנה החזקה שנראתה למשחק אחד כמו ההגנה האימתנית של תחילת העונה. פול ג'ורג, למרות משחק נוסף עם אחוזי קליעה נמוכים, הצליח להכניס את חבריו למשחק ורשם טריפל דאבל צנוע שני בקריירה.

 

9.       הפסד 82-71 בממפיס – ממפיס סבלה מתחילת עונה רעה מאוד, והפציעה הארוכה של האח הבכיר  כיום לבית משפחת גאסול, מארק פגעה בה מאוד.

בנוסף, זאק ראנדולף נראה מעבר לשיא, אד דיוויס וקוסטה קופוס היו כל כך רעים שאיבדו דקות לג'ון לאוור המפתיע, וכשהיה נראה שממפיס הנוכחית סיימה את דרכה, הוחתם ג'יימס ג'ונסון האנרגטי המפתיע, וטרייד שולי על הנייר בו נפרדו מג'ארד בייליס המאכזב וקיבלו את קורטני לי, החייה משהו בקבוצה.

קורטני לי הבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו לפני שהוא נפלט מהליגה (ומתעורר מסיוטים מאותה החטאת ליי אפ בגמר הנבא נגד הלייקרס), וניצל את פציעתו של טוני אלן כדי לרכוש לעצמו מקום בחמישייה. גאסול חזר ואיתו התייצבה מחדש הרוטציה, ויותר חשוב, ההגנה. פגשנו את ממפיס בזמן לא טוב, שכן היא נמצאת במלחמה משלה על הכרטיס לפלייאוף.

הקבוצה הקשוחה במערב, מעודדת שמארק גאסול היה כשיר למשחק לאחר שנפצע נגד מיאמי, שלטה לגמרי במשחק, שיתקה את היברט וג'ורג', ורשמה ניצחון מוצדק.

10.   הפסד 89-77 בשיקגו – הנקמה של נואה וחבריו הגיעה מהר בעזרת ערב גדול נוסף מהספסל של טאג' גיבסון. אחרי ההפסד הדי משפיל לקבוצה הקשוחה במערב, הפסדנו לקבוצה הקשוחה במזרח, במשחק החמישי ברציפות בו לא עברנו את סף 100 הנק'. מה עשה היברט מול הסנטר הטוב במזרח? עוד עם יותר עבירות מנק' לאוסף…

 

מה שיהיה:

 

לאחר שזכינו לפגוש בתקופה האחרונה קבוצות חלשות כגון מילווקי בוסטון ופילדלפיה כדי לצאת מהמשבר (לא הצליח), סוף חודש מרץ הולך להיות קשה מאוד. אם ההפסד לניקס, המפגש הכפול עם הבולס ומשחק החוץ בממפיס זה לא מספיק קשה, אז שימו לב מה מצפה לנו.

 

1.מיאמי בבית (26.3) – ה-משחק. משחק העונה של אינדיאנה. ניצחון ביתי נוסף על מיאמי, מלבד הצהרת כוונות, יהווה צעד חשוב בדרך להבטחת הביתיות במזרח עליה נלחמו כל העונה. ניצחון במשחק הזה הוא קריטי, בטח לאור העובדה שמתוכנן לנו משחק נוסף לקראת סוף העונה במיאמי (ויומיים לאחריו נגד אוקלהומה).

2. וושינגטון בחוץ (28.3) – המכשפים בהנהגת ג'ון וול וסיועם הצמוד של טרבור אריזה וברדלי ביל יהיו השנה בפלייאוף, כשרק מיקומם לא ברור. עם כל הכבוד למכשפים, אינדי צריכה לנצח.

3  קליבלנד בחוץ (30.3) –חייבים לנצח את קליבלנד שכבר סיימה את העונה.

4. סן אנטוניו בבית (31.3) – הקבוצה הטובה בליגה. האם סן אנטוניו תגיע במטרה לכפר על התבוסה הביתית שחטפה מאינדיאנה כחלק ממאבקה על יתרון הביתיות בפלייאוף או שמא שפופוביץ' יעניק מנוחה לשחקניו?

 

 

למזלנו, הפלייאוף לא מתחיל מחר, ולכן עוד לא מאוחר להציל את העונה הזו, וכשאני אומר "להציל", אני מתכוון שעוד לא מאוחר לחזור לתמונת האליפות, כי כרגע אנחנו פשוט לא שם.

יש לי 2 מסקנות עיקריות מהתקופה האחרונה. הראשונה היא שללא יתרון הביתיות, אנחנו לא נעבור את מיאמי. אינדיאנה עדין אוחזת במאזן הביתי הטוב בליגה (4-32), אך מאזן החוץ שלנו הוא (16-19) הוא השמיני בטיבו בלבד. את הפער מסן אנטוניו והת'אנדר כבר לא נסגור, אבל אסור, פשוט אסור לתת להיט לעבור אותנו.

המסקנה השנייה היא שיש לנו מזל גדול שאנחנו משחקים במזרח. אינדיאנה כרגע עומדת על מאזן של 11-17 בלבד מול קבוצות המערב (לעומת 8-20 של מיאמי), ואני כבר לא בטוח שאנחנו טובים יותר מיוסטון (5-22 מול המזרח), קליפרס (9-21 במזרח), פורטלנד (6-21 במזרח) וממפיס (9-19 במזרח).

לאור העתיד הלא ברור של הקבוצה (עוד לא ידוע האם סטיבנסון נשאר וכמה ידרוש סוכנו) זהו לא סוד שלארי בירד עשה כל שביכולתו לחמש את אינדי בכל הכלים הדרושים לאליפות כבר השנה. כל תסריט מלבד פתיחת שמפניות בסוף העונה יאכזב את הפייסרס. הנה שלושה טיפים קטנים:

 

רשימת מטלות לשבועיים הבאים לפרנק ווגל

 

1.   להחזיר לחיים את רוי היברט

מהפך: לאנס סטיבנסון הוא אמנם הגארד שמוריד השנה הכי הרבה ריבאונדים (7.3), אבל אין שום סיבה שהוא יוריד יותר כדורים חוזרים מרוי היברט (7.2).

עדיין קשה לקלוע על סנטר הפייסרס, והוא עדיין מועמד מוביל לתואר שחקן ההגנה של השנה, אבל אינדיאנה לא תגיע רחוק אם הוא לא יתעלה על עצמו ויהפוך לאגרסיבי יותר, ויגיע לכל משחק עם רצון להשתלט על הצבע בכל משחק, בטח כשמחליפו מהימי הוא בינוני מינוס, כשאלן מתייבש על הספסל עם קופלנד, וכשביינום פצוע פעם נוספת (בעיות הברכיים כנראה לא יעזבו אותו).

2.   להכריח את ג'ורג' היל לאיים על הסל

הסיבה המרכזית שג'ורג' היל לא דומיננטי השנה בהתקפה היא הדומיננטיות של לאנס סטיבנסון. בשנה שעברה, משחק ההתקפה בעונה הסדירה התבסס על המשולש היל-ווסט-ג'ורג'. השנה, היל, שממילא אינו רכז טבעי, מרגיש בנוח לתת לסטיבנסון וג'ורג' לנהל את ההתקפה. עם זאת, לאור האחוזים של ג'ורג' (40% בשנת 2014) והחולשה ההתקפית של היברט, אינדיאנה זקוקה לעוד אופציה בהתקפה. היל הוא שחקן שיכול לסדר לעצמו מצבי קליעה ולחדור לצבע כשצריך. במשחק הטוב ביותר בקריירה שלו, לפני חודש נגד פורטלנד https://www.youtube.com/watch?v=JqihoMsqzbs , ובהיעדרו של סטיבנסון, הוא הראה שהוא עדיין יכול להשתמש בחסימות הנהדרות של דיוויד ווסט (אחד הטובים בליגה בתחום) כדי לקלוע ולייצר מצבי קליעה לאחרים. אני לא מצפה ממנו לקלוע 20 למשחק, אבל הוא כן צריך לשאוף לאיזור ה 14-15 ולא להיתקע באיזור ה 10.

3.  להעניק יותר דקות לשחקני הספסל

בשנה שעברה הפסדנו למיאמי בעקבות מחסור חמור בשחקן שיתרום מהספסל.

מאנדרו ביינום (שלפי השמועות הספיק להסתפר במחצית המשחק בו לא התלבש מול הבולס) אני כבר לא מצפה ליותר מדי, וזה בסדר. הוא היה בסך הכל הימור עם יחס טוב של השקעה נמוכה ואפשרות לתשואה גבוהה.

בכל מראה, השנה מתברר שאלו לא השחקנים, אלא השיטה. אוגוסטין וג'ראלד גרין מדהימים בקבוצותיהם החדשות, ומיילס פלאמלי התבזבז אצלנו לגמרי. לאור היכולת המפתיעה בקליפרס, מתברר שדני גריינג'ר עדיין יכול לתרום (אני עדיין כועס שנפרדו ממנו ככה, אבל זו הליגה). אתמקד בשלושה שחקנים שלדעתי ראויים ליותר דק', ויכולים לתרום הרבה יותר.

·         סי ג'יי ווטסון – בשנה שעברה, למרות עונה סדירה א-י-ו-מ-ה מהספסל, די ג'יי אוגוסטין היה בסך הכל טוב כשפתח במקום ג'ורג' היל. השנה, בהיעדרו של היל ועם ווטסון שבסה"כ משחק בסדר, הפייסרס ב 0-5. מדובר ברכז הטבעי האמיתי היחיד בסגל (דונלד סלואן לא רכז טהור וממילא לא נספר ברוטציה הקבועה), וכשהוא פותח, הוא מנפק 10.6 נק', 4.4 אס' ו 1.4 חטיפות למשחק. לא רע בכלל.

·         אוון טרנר – לפחות 7 קבוצות ניסו להשיגו במועד ההעברות, ולהפתעתי הגדולה, הוא הגיע דווקא אלינו. אף אחד לא באמת מצפה שיתקרב למס' שרשם במפעל לניפוח סטטיסטיקה אישית בפילדפיה, אבל כרגע על כל משחק טוב הוא מגיב בשלושה אנמיים. אני חושב שהבעיה אצלו היא בעיה שהייתה להרבה שחקנים במכבי תל אביב כדורסל. הידיעה שלא מובטחות לו לפחות 25 דק' בכל ערב ושעל כל טעות הוא עלול למצוא עצמו בחוץ, פוגעת קשות בבטחונו.

·         כריס קופלנד – כשחתם בקיץ, מיד אמרתי לעצמי שאולי עוד מדובר ב"גניבת הקיץ". בדיעבד, והרבה בגלל ווגל, קופלנד נראה יותר כמו גנב. יש סיכוי יותר מסביר שקופלנד הוא הקלעי הטוב בקבוצה, ולאור הגובה שלו והיכולת לקלוע מבחוץ, לא ברור לי למה מחכים, בטח לאור העובדה שקיבל חוזה של 9 מיליון ל3 שנים.

 

העובדה היא שכרגע, שחקני החמישייה נראים עייפים, וייתכן מאוד והגענו לשיאנו מוקדם מדי העונה (כמו הניקס אשתקד).

 

 

כמה מילים לסיום על נבחרות ישראל בכדורסל וכדורגל:

 

לפני מס' חודשים קראתי כאן בהופס כתבה מעולה של יאיר זעפרני http://www.hoops.co.il/?p=24407 , בה למדתי מדוע פינלנד זכתה בכרטיס חופשי לאליפות העולם בכדורסל.

בשבועיים האחרונים, לאור הבלאגן בגזרת רוסיה-אוקראינה, קראתי יותר ויותר דיווחים שנבחרות ישראל הן המועמדות הבאות בתור להיכנס לתחרות.

למונדובאסקט עקב קשיים באיגוד הכדורסל האוקראיני, ולמונדיאל עקב עונש לרוסיה.

לדעתי מדובר בשטויות, ולמרות שזה קרה בעבר (דנמרק נכנסה ליורו 1992 במקום יגוסלביה וזכתה בו), קשה לי להאמין שדבר כזה יקרה, בטח שלא לטובת חביבת הקהל ישראל, והאמת? לא מגיע לנו להיות שם. נכשלנו כישלון חרוץ בניסיון להעפיל, ועדיף לחסוך את כספי משלם המיסים למטרות נעלות יותר.

מעניין אם בעוד שבוע (1 באפריל) נראה כותרות מפגרות בנושא.

 

המשך טורניר מכללות מהנה לכולם.