1.בילי אורם המצויין כותב ב'אתלטיק' שהלייקרס החלו להאמין. מה בקשר אליך, אשך?

בשבת זה היה שיא הנקודות של קרל מלון. יומיים אח"כ זה היה לשחק בקליבלנד בפני הקהל שפעם היה שלו (ושעדיין קיבל אותו בתשואות סוערות). לברון ג'יימס תמיד מוצא משהו TO MOTIVATE HIM לשיאים חדשים. יש שניים העומדים מול עיניו בגדול: להיות מלך הסלים של עונה זו בגיל 37, ולשבור את שיא הנקודות של קרים עבדול ג'אבר בעונה הבאה.

אם זה יקרה, או שהוא יפרוש או שהוא יעמיד בפניו אתגר חדש: לשחק עם – או נגד – בנו ברוני ב-NBA. דבר אחד שלא יקרה ולא משנה מה הוא לעבור את מייקל ג'ורדן בהכתרת ה-G.O.A.T הגדול מכולם בכל הזמנים. הוא יודע זאת, והוא גם יודע שזה מקרה אבוד. אז הוא מנסה לכבוש כל חלקה אחרת שהיא כשרה וטובה, ושהוא יכול לעשות משהו בנידון במקרה שלה.

אז עתה הדלק בעורקיו הוא 'מלך הסלים'.

אבל...

אבל…

אבל…היכול להיות שהוא מתחיל לחשוב 'אליפות'? האם זה דלק בעל אוקטן גבוה ביותר חדש בעורקיו?

**********

הערה שלי: לברון החליט לא לשחק מול אמביד אמש, ושפילי תצמצם אותו ל-15-20 נקודות מה שהיה משפיע לרעה על מרוצו הצמוד למלך הסלים, כפי שתקראו בקטע '3'. אז הוא העדיף לא לשחק, מה שמגדיל את סכויי הלייקרס להפסיד, ולסכן את המיקום העשירי לפלייאין. הווה אומר שכנראה חשוב לו יותר לנצח את 'מלך הסלים' מאשר לתת צ'אנס לקבוצתו לנצח, ולהבטיח את מקומה בפלייאין. זה לברון לטוב ולרע.
**********

נדמה לי שהוא – לפתע – מצא בלייקרס ניצוצות חדשים של קבוצה המסוגלת ללכת רחוק, איתו כקפטן הראשי וגם המוציא לפועל הראשי. המהפך הזה של 'הלייקרס על הקרשים' ל-'היי, הלייקרס נראית ממש טוב', קרה אחרי הקריעה של קליבלנד בביתה 131-120. אמנם זה משחק אחד, אבל לפעמים נשימת אוויר אחת לאדם גווע היא כל מה שהוא צריך כדי להתעורר לחיים חדשים.

האשך לא יסכים אתי אבל הנצחון הזה על קליבלנד טובה מאד בביתה עלול להפיח בקבוצה המזופתת הזאת חיים חדשים ובטחון של 'היי, אולי אנחנו יכולים!'

אני יודע בדיוק כמו האשך שהם רחוקים מלהיות קונטנדרים כמו שכפר גלעדי רחוק מיטבטה, אבל הנצחון הזה על קליבלנד נתן להם את הדבר החשוב ביותר בספורט: בטחון עצמי. הרגשה שהם כבר לא יותר צאן מובל לטבח.

אולי הסימן הטוב ביותר למהפך שקרה בלייקרס (טוב, אשך, האמן לי שגם אני יודע שהיה זה משחק אחד בלבד!) היה הדאנק שלברון הטביע מעל קווין לאב, ואז HE SWERVED THRU THE LANES לקבור פיידאוויי ג'אמפרס, וכקינוח עבר ליד ספסל הקבאליירס ועם אצבע מסתובבת מעל פדחתו הוא – כאילו – המליך את עצמו, שוב, כמלך ההופס העכשווי שאיש לא יכול לעשות מאומה כנגדו. האצבע המסתובבת שלו הראתה גם לקאבס שהוא שולט בראש שלהם. הוא, בן אקרון הקרובה, הגיע שוב לביתו להראות לכוכבי הקאבס הצעירים מי הוא עדיין המלך, ולמי שייכת העיר קליבלנד.

הבנזונה המכוער קבר 38 ב-17 מ-29 (59% קליעה) ועשה טריפל דאבל עם תריסר קרשים ועשרה בונבונים. בפרוצס הם ניצחו 2 מ-3. פרנק ווגל אמר על לברון:

“This team has not let go of the rope,” Lakers coach Frank Vogel said. “And the biggest, No. 1 reason is because of how (LeBron’s) played and how he’s led and what he represents in terms of having confidence about where we can ultimately get to.”

ואולי הדבר המסוכן ביותר לשונאי לייקרס כמוני הוא שביום שני בערב – רק לפני 3 ימים –

HE WILLED THE REST OF THE LAKERS TO JOIN HIM!

(והאחד שעשה זאת יותר מכולם הוא ראסל ווסטברוק).

ומהדבר הזה – שהוא מושך אחריו את שאר השחקנים – אני חושש יותר מכל. היי. לא חשוב מה הלייקרס עשו כל העונה. הפלייאין מתחיל אופרה חדשה. ואם הם יוצאים בחיים מהפלייאין, כל ההתערבויות ARE IN!

(אשך ושימון – – המשחק הלילה, אמש, נגד פילדלפיה יענה על הרבה שאלות)

2. מגיעים לנקודות הרתיחה באליפות המכללות

בתמונה בנדיקט מת'ורין מאריזונה. אני מציע ליוסטון לשים אליו לב ולהיזהר ממנו! הסקאוטים של ה-NBA לא ייזהרו ממנו אבל הוא ירכז את עיניהם ומוחם בכל תנועה שיעשה כי הוא לוטרי פיק. השאלה באיזה מספר.

**********

ככל שמתקדמים לקראת הפיינל פור, גובר המתח בקשר לכוכבים המשחקים וסיכוייהם בדראפט, בעיקר לאתרים כמו שלנו שמטרתו הסופית היא NBA. עבורנו כל הדרכים מובילות ל-NBA אבל תתפלאו כמה רבים וטובים לא שמים בקשר ל-NBA. עבורם אליפות המכללות היא ההתחלה, האמצע, והסוף של כל דבר 'כדורסל'.

עבורנו ה-NCAA הוא IRRESISTIBLE SHOWCASE לקראת קריירה ארוכת ימים ב-NBA. כמה מהשמות שאציין יהפכו תוך שנה-שנתיים ללמלו בול או ג'ה מוראנט. עתנה הם סתם שמות לאלה שלא מכירים אותם

להרבה סקאוטים מה-NBA הטורניר היום ומחר הוא לא יותר ממשחק אחד או שניים. אני בדיעה שהם שוגים לחלוטין. הטורניר הוא עתה סיר לחץ. הוא-הוא המפריד בין הכוכבים האמיתיים לבין המתעתדים. כמובן שישנם יוצאים מין הכלל. לעתים גם הטובים מאד תופשים יום חלש. אבל הכוכבים האמיתיים – אלה מהסוג של מייקל ג'ורדן – מוצאים דווקא את הזמן הזה בטורניר לקלוע את סל הניצחון.

הסקאוטים בילו את כל העונה בציפייה של משחקים. אבל הטורניר הזה הוא שונה: זה טורניר של 'נצח או לך הבייתה'. זוהי דרך אחרת לחלוטין לבדוק שחקנים. היום כל שחקן נושא אחריו בקראונד שלם של 30 ויותר משחקים שעל פיהם נקבע מעמדו פחות או יותר. אבל במרץ' מדנס הקצפת עולה מעלה.

גונזגה נגד ארקנסו, הערב 18:09 שעון מזרח ארה"ב

המשחק הזה יענה על הרבה שאלות בקשר לצ'ט הולמגרן, הסנטר הרזה (מאד!) של גונזגה. הוא 2.16 מ' עם מוטת זרועות של 2.22 מ'. אבל הוא 2.16 השוקל 88-89 ק"ג. למרות רזונו הוא צעיר חזק מאד. המשחק האחרון נגד ממפיס השאיר את הבלבול בקשר אליו באותו מקום: הוא היה טוב מאד נגד דורן מממפיס בחלק הראשון של המשחק כשממפיס ניסתה לבודד אותו שוב ושוב נגד דורן תחת הסל. הוא חסם את דורן שוב ושוב. באחרית המשחק דורן דחף את צ'ט פעמיים לעבר הסל. האם הוא ייבחר מס' 1? שאר הטורניר יוכיח זאת. כך או כך הוא יצטרך לחיות בג'ים וללחוץ פלדה, ולרבוץ בחדר האוכל. במשחק נגד ממפיס דרו טימי בא לעזרתו.

לארקנסאו הגנה מצויינת. אם הבולדוגס מגונזגה והבלו דבילס ינצחו, אז צ'ט יצטרך להוכיח את עצמו נגכד ענק כמוהו, מרק ויליאמס מדוק, כדי להצדיק את בחירתו הראשונה בדרטפט.

אריזונה נגד יוסטון, הערב 20:59 שעון מזרח ארה"ב

אגלה לכם סוד: אני בחרתי בגונזגה לנצח את הכל, אבל אחרי שראיתי את הקאוג'רס מיוסטון ידעתי שהם-הם הקבוצה שלי. לצערי לא ראיתי אותם לפני שמלאתי את הבראקט של יהלי.

אבל אגיד לכם מה. קודם שיגברו הערב על אריזונה ובנדיקט מת'ורין שלהם. הצורה שהוא ישחק נגד קווין סמפסון תתן חומר נוסף למחשבה אחרי משחק ה-30 נק' שלו עם 10 ריב' נגד TCU. אני מציע לכולם לתת מבט בסנטר של אריזונה כריסטיאן קולוקו. הייתי מת שאיש לא יבחר בו עד שיגיע תורה של אטלנטה האוקס, או הברוקלין נטס.

אני מציע לכם גם לקחת כדור הרגעה לפני שתראו את יוסטון קאוג'רס. אין מצב שהפנתרים שלה המהירים ממהירות האור לא יעלו לכם את לחץ הדם עד רמות מסוכנות.

דוק נגד טכסס טק, הערב 20:39 שעון מזרח ארה"ב

שחקני דוק יעשו הכל כדי שזה לא יהיה משחקו האחרטון של מייק ששבסקי. הבעייה של הטורניר מכאן ועד הסוף היא שכל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה, ואיש לא ימות מהתפעה. זאב אגב ניתן לומר על כל הטורניר הזה כבר מתחילתו כי עם שחקנים בני 18 ו-19 הכל יכול לקרות.

לדוק יש את פאולו בנצ'רו שאיש לא יתפלא אם ייבחר ראשון בדראפט. הוא-הוא שניצח את מישיגן סטייט DOWN THE STRETCH. אייג'יי גריפין הוא, אטולי, הקלעי הטוב ביותר בין כולם, ומרק ויליאמס הוא ה-RIM PROTECTOR וה-RIM ATTACKER שכולם מצפים שיגבור על טכסס טק כדי שכולנו נראה אותו נגד צ'ט, אם, כמובן, גם גונזגה תנצח.

אבל עצרו הכל: טקסס טק עלולה להיות הפתעת הטורניר. אין לה אף סופרסטאר. אבל ישנם לה 6-7 שחקנים מצויינים, קולעי שלשות. אולי בממוצע של כל 7 הראשונים טקסס טק הייתה נותנת קררב קשה לכולם עם הפורוורד ברייסין ויליאמס (40.9% מהטריי), הגארד טרנס שנון (39.8% מהטריי), קווין אובנוף (פורוורד), והגארדים קווין מקולר, דביון וורן, ואדוניס ארמס.

3. מי יהיה 'מלך הסלים' מבין לברון, אמביד, ויאניס? זה שקבוצתו תחליט לעזור לו, כמו ב-1978! (לברון החל בפיאסקו כשהחליט לא לשחק אמש)

תשאלו את שמעון מתי שחקני קבוצה זו או אחרת מתחילים לשחק עבור 'מלך הסלים' שלהם. כלומר לתת לו זריקות שבכל מצב אחר היו לוקחים בעצמם. לדעתי בלייקרס זה כבר התחיל, אבל אולי אני טועה.

נכון לשלשום המרוץ ל'מלך הסלים' הוא צמוד מאד:

1.לברון ג'יימס -30.00
2. ג'ואל אמביד – 29.83
3. יאניס – 29.79
4. טריי יאנג – 28.22
5 לוקה – 27.93
6. דמר דרוזן – 27.60
6. ג'ה מוראנט – 27.60
6. גייסון טאטום – 27.60
9. ניקולה ג'וקיץ' – 26.32

מה שמעניין בכל העסק הזה הוא שה-PER של לברון הוא 26.47, של אמביד 31.15, יאניס – 32.47, ואז ירידה תלולה עם טריי יאנג עם 25.39 עד טאטום שכולם ב-PER בסביבות 25, 24, ולפתע ניקולה ג'וקיץ' קופץ עם ה-PER הגבוה מכולם – 32.82. ה-PER שנוצר ע"י ג'ון הולינגר הוא המדד הטוב ביותר ליכולת כדורסלנית כוללת, וכאן ניקולה מוביל.

מה שמחזיר אותי שנים אחורה, שנת 1978, שהעונה מתחילךה להזכיר לי את השנה ההיא כשדוד תומפסון ו'איש הקרח' ג'ורג' גרווין, לא ידעו עד המשחק האחרון מי יהיה מלך הסלים. לתומפסון ולאיש הקרח נותר משחק אחרון ב-9 לאפריל, 1978. השניים – דוד תומפסון וג'ורג' גרווין היו בעשירית הנקודה אחד מהשני במשחק האחרון. השאלה הייתה איזו קבוצה תסכים – ללא בושה – לבטל את עצמה כדי לתת את התואר לאיש שלה.

טו מייק א לונג סטורי שורט, תומפסון מהנאגטס קלע במשחק האחרון "שיא קריירה" אישי של 73. לג'ורג' גרווין – ששיחק כמה שעות אחרי – נאמר שעליו לקלוע 58 כדי להיות מלך הסלים. הוא לפתע קלע שיא קריירה של 63, וזכה בתואר מלך הסלים עם ממוצע של 27.22 לעומת ה-27.15 של תומפסון.

ב-10 לאפריל כל השלושה משחקים את משחקם האחרון. לא אתפלא אם מישהו ישבור את ה-100 נקודות של וילט צ'מברליין.

הפעם האחרונה שהמרוץ למלך הסלים היה כה צמוד בין 3 מובילים הייתה עונת 1985-6 כשדומיניק וילקינס מההאוקס הוביל עם 30.3, חצי נקודה לפני אדריאן דנטלי ואלכס אינגליש.

לפני עשור קווין דוראנט, אז ב-OKC, הוביל בעשירית הנקודה על קובי בריאנט, 28.0 נגד 27.9, בקרב מלך הסלים הצמוד אי-פעם.

העונה היה יכול להיות לנו מאבק מרתק בין ארבעה כי דוראנט הוא ארבע עשיריות מאחורי לברון עם 29.40 נק'. אבל קווין הוא מחוץ לתחרות כי אין לו את 58 המשחקים שהם המינימום הדרוש ל'מלך הסלים'.

**********

לברון עשה אמש את הצעד הראשון להיאבק על תואר 'מלך הסלים' אפילו במחיר פגיעה בקבוצתו בהחלטתו לא לשחק נגד פילי. הוא חשש שאמביד ישמור עליו, ימנע ממנו את הסלים הקלים שלו תחת הסל, והוא יסיים מתחת ל-20 נקודות, בשעה שאמביד ממלא את הקופה. אמביד ויאניס לא יעיזו להחסיר משחק קשה בגלל ש"זה לא טוב למרוץ ל'מלך הסלים'". להם החובה הקבוצתית חשובה יותר כי כמה יותר גבוה שיסיימו את המרוץ המזרחי כן חלשה יותר תהיה יריבתן. ללייקרס של לברון יש הרבה יותר מה להפסיד אם 2-3 הפסדים עלולים להוציא אותה מהפלייאין. כנראה שללברון חשוב יותר 'מלך הסלים' כי את 58 המשחקים שהם מינימום חובתי לתואר הוא יעשה בקלות.

4. משחקים אסורים

אמש אטלנטה האוקס שיחקה נגד הניו יורק ניקס. המשחק ניגמר ב-23:00 בערך. הראיונות עם השחקנים, המאמנים, ואז מקלחות, ומסיבת עתונאים…ארוחת ערב. הם בוודאי לא הגיעו לשדה התעופה לפני 2:00, 2:30, ולא הגיעו למלון בדטרויט לפני 7:00 או 7:15. ב-19:00 היה להם משחק נגד הפיסטונס. כמה טוב שהם נראו נגד הניקס כך הם נראו גרוע נגד דטרויט. ראית עייפות בכל מה שעשו. אחרי החצי דטרויט עשו ריצת 0-23 וההפרש צמח ל-30.. ההאוקס מצמצמים את ההפרש עכשיו ל-20 בסוף הרבע השלישי. אני לא מסתכל על המשחק המיותר הזה יותר.

איזה טרוף בסידור המשחקים ב-NBA. כל מה שחשוב להם זה הכסף, ושימותו השחקנים.