הספארס נראים בלתי ניתנים לפיצוח הפעם
הדוק צוחק ומגחך עליהם; המומחים האמריקאים טוענים שהם חייבים להישבר במוקדם או במאוחר, וצ'ארלס בארקלי טוען ש-"הם טובים לעונה הרגילה; בפלייאוף הספארס האמיתית תיראה בצבעים טבעיים".
והספארס? ממשיכים לרכב על הסוסים הטכסנים, כשהפלח בכבודו ובעצמו מוביל אותם על הסוס הראשון עם חרב שלופה כשהוא צורח, "בראקודיצ'קה!!! בראקודיצ'קה" (קדימה! קדימה) כמו בימי הקוזאקים היפים.
יו.אס.דיי טודיי שאל את מאנו ג'ינובלי כיצד הוא מסביר את מיקומה הראשון של הספארס, ויכולתה להתעלות שנה-שנה מבלי לאבד צעד, ולו הקטן ביותר. איך זה שהיא רוכבת על רצף 13 נצחונות הארוך בליגה. מה בדיוק הפלח מאכיל אותם.
-אני מופתע בעצמי. לא מופתע מחלט אבל מופתע בקטן. אנחנו תמיד שם, וכמובן כולם שואלים 'איך זה'. איך זה שאף שנה אין ירידה. אולי השנה תבוא הנפילה? אבל כולנו נשארים ספארס כמשפחה גדולה ויודעים ש-55 נצחונות זה מינימום מחלט. זה באמת לא יאומן כיצד אנחנו עושים זאת אחרי כל כך הרבה שנים!
הקומבינציה של גילו, נסיונו, והקילומטראז' ברגליו עושים ממנו היום יותר REFLECTIVE ויותר פילוסופי. הוא יודע שימי הכדורסל שלו מתקרבים לסופם והיום הוא מעריך יותר כל יום נוסף עם הספארס: "קשה להסביר מה זה להיות שחקן בספארס. זה כאילו להיות בכיתה מובחרת של כדורסל. לא משנה מי משחק – אתה לובש גופייה של הספארס ומיד אתה מרגיש מיוחד. לקח לגרג פפוביץ' שנים להקים כאן קבוצה מיוחדת ושונה מכל קבוצה אחרת, והאנרגיה הזאת מדבקת. לכן כל שחקן צעיר שמגיע אלינו עושה דברים מעל ומעבר למצופה. מתוך ספורי העבר שקראתי, אני מבין שפעם זה היה אותו דבר בסלטיקס, כשלבשת גופייה ירוקה ומיסטר אורבך היה המאמן".
לפני תשעה חודשים ג'ינובלי לא ידע אם הוא בא או הולך. גופו החל בוגד בו. במוחו התחילו להיכנס מחשבות שליליות שהן התחלת הסוף: "האם אני אשם בהפסד למיאמי? האם 'פופ' מכניס אותי רק מתוך רחמים? בגלל שהוא מרגיש חייב?" אמנם היו לו משחקים טובים ב-5 וב-7, אבל ה-6 היה המשחק אותו היתה צריכה הספארס לנצח, והיא הפסידה. הוא איבד כדורים וידו לא היתה מאופסת. בדקות האחרונות הוא פישל בדיוק כמו האחרים – ואולי יותר.
השאלות לא פסקו על העונה שעברה – הגרועה ביותר בקריירה שלו ב-NBA. הוא תמיד ענוו ועונה לכל עתונאי – ויהיה הזוטר ביותר – בשקט ובאריכות על כל שאלה. כי מאנו – חשוב שתדעו – הוא שחקן תרבותי שבא מחינוך טוב של "והדרת פני זקן", ו-"היה מלא כבוד לכל זר".
הפסד האליפות הרביעית שלו כאב לו מאד כל הקיץ. הוא חשב בכל הרצינות לתלות את הסניקרס. אבל אז הוא שינה את דעתו, וחתם על שנתיים עם הספארס עלל 14 מיליון דולארים.
"אחרי חתימת החוזה, למאנו סוף-סוף היתה חופשה, אולי ראשונה מאז גיל 16", אומר הפלח. "הוא אמר 'לא' למנהלי נבחרת ארגנטינה, וכל מה שעשה כל הקיץ היה לאכול אוכל בריא וטוב של אמא, ולהרים משקולות. ציויתי עליו אפילו לא לקרוא שמועות ודעות על ה-NBA. לשכוח מה-NBA לחלוטין ורק לנשום אוויר של ארגנטינה".
הוא חזר בריא ורעב לפרה-סיסון. אמרו עליהם שכל הקבוצה נמצאת במשבר פסיכולוגי בגלל הסל של ריי אלן, וההתמוטטות שבאה בעקבותיו. אולי הם היו במשבר – אבל התוצאה היתה שבגלל המשבר הם החלו לשבור. את כל הליגה. איזה משבר פסיכולוגי ואיזה 'משבר' בכלל. הקבוצה נראית יותר רעבה, יותר בריאה, יותר צעירה, ויותר אתלטית מאשר בשנה שעברה. אפילו הפלח קנה כמה חליפות חדשות ב-'וולמארט' ב-$150 כל אחת, אבל הן נראות טוב עליו. רק מומחי אופנה יודעים שהוא פשוט לא יוציא $2,000 על חליפה כמו פט ריילי. הוא מעדיף להוציא כסף זה על ספרי הסטוריה עתיקים ומיוחדים שהפכו ל-"COLLECTOR ITEMS". אבל הוא הסתפר, והוא נראה צעיר בחמש שנים מאשר בשנה שעברה.
הוא גם החל מחייך ולדבר יפה לשדרי טיווי. זה קרה אחרי משחק ביוסטון כשהוא העליב מראיין טיווי צעיר שהגיב: "קוץ', כל מה שאני עושה זה להרוויח את לחמי. אני לא חושב שזה הוגן מצידך לעלות עלי ככה!". יש לי רושם שמשפט זה נחרט טוב-טוב במוחו כי מאותו רגע הוא הפך לאקסטרה נייס בכל ראיון טלוויזיוני או עתונאי.
ג'ינובלי משחק העונה טוב בהרבה מאשדר בשנה שעברה. הפלח נותן לו רק' 23 דקות למשחק לשומרו לפלייאוף, והוא מחזיר למאמנו 12.5 חיצים ב-46.8% עם 4.4 אסיסטים. הוא 'האיש הששי' כפי שהיה בעבר, רק עם פחות דקות.
"בעונה שעברה היו לי ארבעה קרעים חלקיים בשריק 'ארבעת הראשים' ולא יכולתי להיכנס לריטמיה שלי. הבעייה עברה מהרגל לזרוע הקולעת, ומשם לראשי. העונה אני בריא לחלוטין. אני חזק כפי שלא הייתי הרבה זמן. אני משחק בלי לחשוב על גופי, ואני חושב רק על המשחק. זה שינה לחלוטין את כל משחקי!".
הוא ממשיך: לפעמים אני לא מאמין איזה בר מזל אני. אני כמעט בן 37. אני משחק בקבוצה שהיא בין הטובות בליגה, ומקבל דקות טובות. אני נהנה מכל דקה. מה עוד יכול ספורטאי בגילי לבקש?
אגב, ג'ינובלי כן החמיץ 9 משחקים בגלל פציעה חוזרת להמסטרינג בין ינואר 29 לפברואר 12 אבל זה היה כלום בהשוואה לעונה שעברה, ועונת 2012-13 (החמיץ 32 משחקים).
"לפני שחתמתי על החוזה החדש אמרתי לעצמי: 'אם הם לא היו חושבים שאני יכול לתרום הם לא היו מציעים לי חוזה כזה. כנראה שהם מעוניינים בי. אז אני לא עושה חשבון לאף אחד מלבד לספארס ולעצמי, ואני חוזר עם הבטחה עצמית שאני ניכנס לכושר הכי טוב שהייתי בו כדי לא לאכזב אותם, או את עצמי. אני מאושר שעד עתה הכל הולך אפילו טוב יותר משציפיתי!".
לא להאמין, אבל אחוז נצחונות הספארס (77%) הוא גבוה משמעותית מאשר ב-14 השנים האחרונות מאז התחילו לזהור ולהוות דיינסטי. הממוצע – ללא עונה זאת – הוא 71% מצויינים. העונה הוא גבהוה ב-6%. זו לא רק היכולת הטובה שחזרה למאנו: זה המשחק של כל הספארס. השיטה של הפלח היא שאין בקבוצה אף כוכב השולט בכדורים. הכדור מתחלק בין כולם עד שמגיע לאדם הפתוח ביותר. כשהוא מרגיש 'בטוח', הוא מושיב את טים דנקן ומאנו ג'ינובלי כפי שעשה נגד הקינגס. זה נותן לצעירים הזדמנות לפרוח.
מרק ג'קסון, מאמן גולדן סטייט אמר השבוע שהספארס ממשיכים לתת לכל הליגה קליניקות כדורסל שכולם חייבים ללמוד מהן. "אין כדורסל טוב מהכדורסל של הספארס, ואני לא זוכר מתי בכל הקריירה שלי קראיתי כדורסל כזה, שלא מסתמך בשום צורה ואופן על שחקן אחד או שניים. הספארס היא היחידה המנצחת כ-'ספארס', ולא כ-'לברון' או 'דוראנט'. פופוביץ' הוא המאמן שעל כולנו ללמוד ממנו. אני לומד כל משחק של הספארס כאילו הייתי מאמן מתחיל'. 'פופ' אומר לעצמו, 'אין לי לברון בחדר ההלבשה; אין לי דוראנט בחדש ההלבשה. אז עלי לנסות לנצח עם כל הקבוצה כי זה מה שיש לי'. לכן הוא המאמן שכולנו חייבים ללמוד ממנו!".
אני בעצמי מתחיל להאמין שאצל הספארס 'התכנית', ו-'משחק הספארס' הוא יותר חשוב מהשחקנים. השחקנים עם הגופיות מעבירים את המסר לשחקנים הבאים אחריהם. במשחק בשבוע האחרון 6 שחקנים קלעו בדאבל פיגר כשרק טוני פרקר הגיע ל-20.
וכשצריך, יש לו את הג'ינובלי הזה שיש לו מה שהיה לקובי בגדולתו: "המשהו הזה" שאתה צריך בפלייאוף כדי לגבור על קבוצה כמו מיאמי. אני מאמין בכל רמחי שבפלייאוף אתה צריך אחד כמו קובי, כמו ריי אלן, או כמו מאנו ג'ינובלי, שהם כולם בעלי לב של נמר עם נשמה של שועלים. בעונה שעברה מאנו לא היה AVAILABLE. העונה הוא כן.
תראו איזה קבוצה בנה לו הפלח הממזר:
| AME STATISTICS | ||||||||||||||
| PLAYER | GP | GS | MIN | PPG | OFFR | DEFR | RPG | APG | SPG | BPG | TPG | FPG | A/TO | PER |
| Tony Parker, PG | 58 | 58 | 30.3 | 17.6 | 0.2 | 2.0 | 2.2 | 6.1 | 0.50 | 0.16 | 2.3 | 1.3 | 2.6 | 19.7 |
| Tim Duncan, PF | 63 | 63 | 29.4 | 15.0 | 2.1 | 7.9 | 10.0 | 3.0 | 0.56 | 1.90 | 2.1 | 1.8 | 1.4 | 21.2 |
| Manu Ginobili, SG | 57 | 2 | 23.0 | 12.5 | 0.5 | 2.5 | 2.9 | 4.4 | 1.02 | 0.23 | 2.0 | 1.9 | 2.2 | 20.5 |
| Kawhi Leonard, SF | 54 | 53 | 29.1 | 12.3 | 1.1 | 5.1 | 6.3 | 1.8 | 1.72 | 0.70 | 1.3 | 2.0 | 1.4 | 18.5 |
| Marco Belinelli, SG | 68 | 22 | 25.1 | 11.5 | 0.2 | 2.7 | 3.0 | 2.2 | 0.63 | 0.06 | 1.2 | 1.6 | 1.9 | 15.6 |
| Patty Mills, PG | 69 | 1 | 18.4 | 9.7 | 0.4 | 1.6 | 1.9 | 1.8 | 0.86 | 0.12 | 0.8 | 1.4 | 2.3 | 18.2 |
| Boris Diaw, PF | 66 | 20 | 25.1 | 9.4 | 0.9 | 3.1 | 4.0 | 2.6 | 0.58 | 0.45 | 1.5 | 1.8 | 1.8 | 14.9 |
| Danny Green, SG | 59 | 50 | 24.2 | 8.7 | 0.3 | 3.0 | 3.4 | 1.5 | 0.98 | 0.95 | 1.2 | 1.6 | 1.3 | 13.3 |
| Tiago Splitter, C | 49 | 42 | 21.5 | 8.5 | 2.0 | 4.2 | 6.2 | 1.4 | 0.51 | 0.57 | 1.2 | 2.0 | 1.1 | 17.4 |
| Cory Joseph, PG | 56 | 17 | 13.3 | 4.8 | 0.5 | 0.9 | 1.4 | 1.5 | 0.50 | 0.23 | 0.7 | 1.1 | 2.3 | 14.4 |
| Nando de Colo, PG† | 26 | 3 | 11.6 | 4.3 | 0.2 | 1.5 | 1.7 | 1.2 | 0.58 | 0.12 | 0.8 | 1.0 | 1.5 | 13.3 |
| Matt Bonner, PF | 57 | 0 | 11.1 | 3.1 | 0.3 | 1.8 | 2.1 | 0.5 | 0.26 | 0.18 | 0.3 | 0.8 | 1.8 | 11.1 |
| Aron Baynes, PF | 46 | 2 | 9.2 | 3.0 | 1.1 | 1.7 | 2.8 | 0.7 | 0.04 | 0.09 | 0.7 | 1.5 | 1.0 | 10.1 |
| Jeff Ayres, C | 61 | 10 | 12.6 | 3.0 | 1.1 | 2.3 | 3.4 | 0.8 | 0.18 | 0.26 | 0.9 | 1.9 | 0.9 | 10.0 |
14 שחקנים – כל הקבוצה! עם PER של מעל 10!!! זה לא יאומן ממש. 5 שחקנים עם דאבל-פיגר בקליעות, ועוד 4 מאד קרובים לדאבל פיגר. לכל שחקן ללא יוצא מיען הכלל ישנו מחליף שכמעט לא נופל ממנו, תלוי באיזו חמישייה הפלח מעדיף לעלות. אם זה טוני פרקר, מרקו בלינלי, קאווי ליאונרד, בוריס דיאו, וטימי דנקן, אז כשטוני פרקר יוצר – פטי מילס ניכנס וצולף שלשות מדאלאס, או קורי ג'וזף ניכנס ועושה אותו דבר. כשבלינלי יוצא – מאנו ניכנס. כשליאונרד יוצא – דני גרין ניכנס. כשדיאו יוצא, ארון ביינס או מאט בונר ניכנסים. וכשדאנקן יוצא – טיאגו ספליטר או ג'ף איירס ניכנס.
כמעט בא לי לומר שהפלח הבנזונה הזה בנה בקולחוז שלו קבוצה שיהיה קשה ביותר – אולי בלתי אפשרי – לנצח בפלייאוף הבא עלינו לטובה. אל תחשבו שקל לי לכתוב זאת – אבל האתר הזה ניבנה על אמת, כל האמת, ומאומה מלבד האמת.
אפילו כשהאמת מרה מאד!
הכל מתחיל ונגמר בפופוביץ'.
הסגל שלהם בינוני + במקרה הטוב.
שחקנים בינוניים עוזבים, שחקנים בינוניים באים, שחקנים פצועים, שחקנים נחים – זה בכלל לא משנה.
השיטה של פופ מנצחת.
הלוואי שינצחו וכולם יבינו – כמו שכתבת – שבלי קבוצה אין גביע קדוש
אני הימרתי עליהם מתחילת השנה.
הם קבוצה שמבחינה היסטורית תיזכר לא פחות מהסלטיקס והלייקרז הגדולות.
כבר אמרתי את זה – בלי פופ אני לא בטוח שהקבוצה הנוכחית נכנסת לפליאוף.
פופוביץ מאמן אגדי!
אבל מה שנבנה בספרס זה יותר מזה. זה האידיאל. זה הקבוצתיות.
שחקן חדש מגיע למיאמי או לאוקלהומה או להרבה קבוצות אחרות, הוא יודע דבר אחד, הוא שואף לדבר אחד: להוכיח את עצמו! להראות שהוא טוב ומתאים ומוסיף לקבוצה.
שחקן מגיע לספרס והוא שואף גם רק לדבר אחד. להיות חלק אינטגרלי מהקבוצה. להיות חלק מהמכונה המשומנת היטב שבראשה יושב מאמן שמזיז את הכל כמו מנצח על תזמורת. להיות בורג ספרס אחד. זאת הגדולה
לא לשכוח לתת הרבה כבוד לדאנקן. גם היום הוא המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. זז הצידה כשצריך כפי שלא ידעו לעשות הרבה שחקנים גדולים ולוקח על עצמו כשצריך. אחד מאגדות הליגה הזאת
מאוד יפה הפוסט הזה.
בכלל, מיאמי במשבר הרבה יותר גדול בגלל השלשה של אלן, להם נגמר על מה לשחק
כל מילה בסלע
אין ספק שהספרס הם שושלת היסטורית בNBA
גם כשהם לא לקחו אליפויות תמיד הם היו קרובים לשם
ומעבר לכל הם משחקים כדור-סל שתענוג לצפות בו
כתיבה נפלאה.תודה.
זאת תהייה הפתעה גדולה אם הם לא יקחו אליפות השנה.
פופוביץ גאון. יש אנשים שפשוט רואים ומבינים דברים שנישגבים מבינתם של אחרים.
בלי קשר, מאנו הוא גבר גבר עם אשכי פלדה .
שחקן המשחק היום אוסטין דיי WTF ???
מוריה, תשובתך לכפפה שלי…?
אני אפרק אותך דובי!! תשלח לי במייל
און גארד…
זה מתחיל אפילו לפני המאמן – מההנהלה.
לא מכיר את ההנהלה של הספרס אבל זה מה שההגיון שלי אומר.
יהיה מעניין לקרוא באתר סקירה גם ברמת ההנהלה וצורת הניהול שלהם
אמיר, השם הוא אר סי ביופורד והוא המאסטר והמנטור של רוב הGMים בליגה ששווים משהו. חלק גדול ממובילי הצוותים המקצועיים בליגה עברו במערכת של הספרס בשלב כזה או אחר.
כאן באתר זה לא נאמר כי לא מדברים גם על צבעו הכתום של הכדור, אהבתם הנלעגת של k, דדי וחצי מהכותבים ללייקרס, אהבתי המובנת מאליה לקבוצת הפאר מניו יורק או ההתחמקויות של אפלטון לאיים נידחים אחרי הפסדים מביכים של יוסטון.
פשוט כולם יודעים את זה.
אם יש לך כוח ופנאי, שוטט לך ברשת וחפש כמה מאנשי הצוותים המקצועיים בליגה עברו במערכת של סן אנטוניו וחזור אלינו עם תשובות.
What say you?
רק עכשיו ראיתי את התגובה.
כן, זה יהיה מעניין לדעת – אשתדל לבדוק
אני חושב שלא מדברים ונותנים מספיק קרדיט לצד הניהולי כי:
א. זה החלק האפור יותר ובאופן טבעי הכדורסל עצמו הוא מה שמעניין אותנו
ב. חוסר מודעות למידת החשיבות של הארגונים והדברים הניהוליים שמאחורי הקלעים. לדוגמה בעידן הזה זו מיאמי עם פט ריילי (מי יתן ויפסידו השנה את התואר…)
וד"א אני גם אוהד לייקרס…
הללויה!
סליחה אשך יקר שלא ציינתי את הסטייה הבולטת שלך בין מאפייני האתר
ומהי הסטייה שלי?
זוכר את המשיכה החדה ימינה שאתה מרגיש בהגה בזמן עצירת חירום?
לא, אבל אני זוכר בבירור שנמחצת לי השמאלית!
הנה מה שהתכוונתי. ..!
כל עונה שהם ממשיכים לסחוט את הלימון ולתת עוד עונה בטופ הNBA אני אומר תודה שאני זוכה לראות אותם. אני מעדיף לראות כזאת קבוצה מאשר לראות את ג'ורדן או לברון בשיא.
מה גם שבשלוש השנים האחרונות הם משחקים את הכדורסל היפה בליגה.
פוסט ראוי ביותר דוק.
רק תיקון קטן: ננדו דה קולו כבר לא אצלנו – טרייד על אוסטין דיי (ואיזה לילה לדיי!)
אני מקווה שאינך מנחס אותם יותר מדי.
אני דווקא מוטרד מהרצף הזה …כי מתיש שהוא הוא יישבר וזה עשוי לקרות בפליאוף…מיאמי ואינדיאנה לעומת זאת עושה רושם הורידו את הרגל מהגז …ומכאן הם יוכלו רק לעלות.
מסכן הדוק, בכמה דם יזע ודמעות עלה לו לפרגן לסאן אנטוניו..
אחלה כתבה!!!
ואני כותב את זה כל השנה-
אף שחקן שם לא משחק מעל 30 דקות בערב
(למרות שאחרי השבוע וחצי האחרון פרקר קלקל לי את המשפט הזה ועלה ל 30.3 דקות אבל הבנתם את הכוונה…)
למשגיח הקבוצה שמשחקת הכי יפה בשנתיים האחרונות היא הקליפרס לא הספרס
אם בעיניך יפה זה קפיצות והטבעות אתה צודק. אם בעיניך יפה זה הנעת כדור, משחק חכם וקבוצתיות אז אתה טועה בגדול.
וכל זה צפוי להיות נידון בקרב המתקרב ביני לבין מוריה….!
אני עם האוסטרלי
כי אין לך מושג
אחד גר ברהט והשני במלבורן. אני הולך עם הקנגורו בכל מה שקשור בלקיחת החלטות בחיים
ומומי גם איתנו אז בכלל אין לך צ׳אנס
זה בתנאי שהאוסטרלי לא מצדד בספרס חס וחלילה
אלוהים יעזור לך.
תן לי כמה ימים ותכיר את האיש.
בוא נגיד שהלחם והחמרה שלו זה פאקינג כריס דה בר, אוקיי?
ליידי אין רד…? תלוי לו על הקיר הפוסטר, עם הקדשה.
ועם כל זאת אוק נמצאת 2 משחקים ממנה (שני הפסדים) ומחזיקה ביתרון בגלל שביא ניצחה 3 : 0 העונה את הספרס. ככה שאם היא בתיקו עימם אוק תסיים ראשונה. לא כזה תלוש בהתחשב בלוז הצפוף של הספרס הנוח של אוק והמפגש בינהן שפופ בטח יוותר עליו לאור העובשה שהוא בק טו בק
ננו דה קולו הועבר בטרייד לפני כחודש.
מנחם, היכולת שלך לדבר ככה על היריבים שלך, בדומה לדרך בה אתה מתאר את הקבוצות הגדולות של הלייקרס, היא פשוט מדהימה. שאפו.
הספרס בענק!!!!!!!!!!!!
כדורסל קבוצתי במיטבו, הקליפרס אפילו לא קרובים!!!
והספרס עושים זאת כבר 15 שנה רצוף! לא חצי שנה כמו הקליפרס.
לטעמי מי שלא נהנה לראות את הספרס מפספס בגדול. ההגנה, המחויבות, הגיל -ראבאק, כולם שם חוץ מפארקר 3-5 שנים אחרי השיא.
חוץ מזה, המיתוס שהם משעממים הוא קשקוש. מאנו ופארקר הם הכל חוץ ממשעממים. גם דיאו הוא שחקן קבוצתי מבריק. דאנקן אולי לא היילייט אבל לראות אותו שומר זה ביה"ס לכדורסל. משעמם או לא, הוא הדבר היציב והטוב בליגה כבר שנים, וינר מטורף והשחקן הכי חשוב לקבוצה ביי פאר. ההשפעה שלו היא עצומה. מנהיג ענק וגדול ה-4 אי פעם. יחד עם זאת, אני לא מאמין שייקחו השנה. אם זה יקרה זה יהיה טו גוד טו בי טרו. מנחם סחתיין על כתבה מצוינת.
מפחיד אותי שהם מנצחים יותר מידי משחקים…בסוף הנפילה תבוא. אני רק מקווה שהיא לא תהייה כואבת מידי (ממפיס בחצי)