אם לא עקבתם , כנראה שלא הייתם מאמינים שיש להם מאזן של 8-24 ב-2022 וזאת אחרי שהובסו במגרשם הביתי  על ידי הניו יורק ניקס בשלושים הפרש. רק יומיים לפני כן, המאבס פירקו את יוטה ג'אז, שיושבים רק 1.5 משחקים לפני דאלאס בטבלת המערב. זה היה ניצחון מעורר השראה שנראה היה שנתן את הטון למרדף של המאבס אחר יתרון ביתיות בפלייאוף. האם הפסד לניקס היה רק ​​חריג? האם זה רק מקרה שלניו יורק יש את המספר של דאלאס? אחרי הכל, המאבס הפסידו בדו ספרתי רק שלוש פעמים השנה , ושתיים מהפעמים הללו היו נגד הניקס.

"היה לנו ריצה נהדרת", אמר המאמן ג'ייסון קיד. "אני לא יודע, לפעמים אתה הולך להפסיד משחק והלילה היה הלילה. אבל היה לנו ריצה במשחקי הבית . עכשיו אנחנו יוצאים לדרך לחמש".


המסע הזה של חמישה משחקים יהיה מבחן גדול עבור דאלאס, מכיוון שהוא כולל את בוסטון סלטיקס, פילדלפיה 76' וברוקלין נטס. ולמרות שיוסטון רוקטס ושארלוט הורנטס אינן אדירות כמו שלושת היריבות האחרות, המאבס הראו בקומץ הזדמנויות שהם לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם מאף אחד.

ה-Mavs הוכיחו פעם אחר פעם שיש להם את החוזק המנטלי לא לתת למשחק רע או קטע רע של משחקים לדרדר אותם. דאלאס חזרה לנצח אחרי כל הפסד ב-2022, למעט החלקה מפתיעה של שני משחקים מול אורלנדו מג'יק ו-OKC Thunder בסוף ינואר. אז אל תתפלאו אם המאבס יופיעו ביוסטון עם צ'יפ על הכתף.

"זה נגמר," אמר קיד. "נאכל ארוחת ערב, נרגע ונתכונן לחזור לעבודה מחר."

עזיבתו של דוני נלסון את תפקיד ה-GM, התפטרותו בקיץ של ריק קרלייל אחרי 13 שנה בתפקיד המאמן , הטענות על חוסר שביעות רצון של לוקה מהקבוצה ומהייעוץ המקצועי שהבעלים מארק קיובן מקבל והיה נדמה שהדאלאס מאבריקס בפרשת דרכים מקצועית שתהיה קשה לתקן או לשפר תוך כדי תנועה.

אחרי הטרייד היחסית מפתיע של פורזינגיס ( שלוקה טוען שהוא לא ידע עליו ) ,שבהתחלה לא ברור מה באמת הוסיף לקבוצה מבחינה מקצועית , הקבוצה התחברה והציגה (לפני ואחרי פגרת האולסטאר) את הכדורסל הטוב ביותר שלה העונה, בעיקר הגנתית ולוקה משחק ברמה של MVP .

את המשחק האחרון (לפני ההפסד המפתיע לניקס) על המגרש ברגעי ההכרעה היו לוקה, דינוודי,ברונסון, דוויט פאוול ורג'י בולוק: לא בדיוק חמישייה של אליפות, כאשר על הספסל ממתינים לתורם מקסי קליבר,דוריאן פיני-סמית,האיש והחוזה-דוויס ברטאנס והגופות יורוליג העונות לשמות: פרנק ניטליקינה,ג'וש גרין,סטלינג בראון, טריי ברק, בובאן מריאנוביץ' ומרקיז כריס.

תוציאו את לוקה מהסגל וזאת קבוצה שלא לוקחת בהכרח אפילו אליפות בארץ. אני לא אומר את זה בזלזול בשחקנים עצמם אבל …בואו. ונשאלת שוב השאלה למה? למה המועדון לא בונה סגל כשרוני ואיכותי סביב הסופרסטאר הצעיר שלה ולמה תתבזבז לה עוד שנה ( סביר להניח ) בלי להגיע רחוק באמת אל תוך הפלייאוף.

אולי הסיבה המרכזית להצלחה היחסית בנתיים היא מינויו של ג'ייסון קיד לעמדת המאמן. במשחק מול השאריות קבוצה העונה לשם טריילבלייזרס שמתי לב שהוא 211-211 כמאמן. שאלתי אותו מה צריך לקרות כדי להשאר במאזן מנצח לשארית הקריירה :

גם אני מצאתי את עצמי מבולבל מהשינוי הגדול של הקבוצה (שהם כעת 14 משחקים מעל 0.500).

אז הנה איך דאלאס מאבריקס הפכו את העונה שלהם: שינוי בתרבות : שיפוץ מלא של המשרד הראשי וצוות האימון של המאבריקס בעונה זו סימנה מאמץ משותף לשנות את התרבות של הקבוצה.

מהיום הראשון כמאמן ראשי של המאבריקס, ג'ייסון קיד גילם בדיוק את זה. קיד הוא שחקן ראשון, מאמן ראשי בעל אופי הגנתי, שרוצה לפתח את הקבוצה גם כולה וגם אינדיבידואלית. בשנים קודמות, המאבריקס היו כוח התקפי, וללא נוכחות הגנתית לדבר עליה, ביקשו פשוט לקלוע יותר מכל יריב. זה עבד להרבה משחקי עונה רגילה, אבל כפי שראינו בפלייאוף בשתי העונות האחרונות, כשהמשחק מאט וצריך להפסיק, למאבריקס פשוט לא היה על מה ליפול כדי לעשות זאת. הם יישמו תוכנית הגנה המבוססת על רוטציות איכותיות והגנה קבוצתית, במקום להסתמך יותר מדי על עוגן בקו האחורי.

המעבר והחשיבות של שחקנים כמו דווייט פאוול שצריכים לשמור ולעזור בחלל ההגנתי משחקים תפקידים הרבה יותר גדולים ממה שהם עשו בעבר. הם הפכו לחלוטין את המאבריקס מלהטוט התקפי למעצמה הגנתית בפחות מעונה שלמה. המאבריקס נמצאים כרגע במקום השישי בדירוג ההגנתי (107.8) ובמקום ה-14 בדירוג התקפי (111.4), מול הדירוג ה-21 וה-8 של אותה סטטיסטיקה בעונה שעברה. בנוסף, צוות האימון, יחד עם הפרונט אופיס, הפכו את חדר ההלבשה למלוכד. הבאת בחורים כמו ג'ארד דאדלי לצוות האימון, שרק פרש לפני כמה שנים, ותיאו פינסון, שיש לו הרבה קשרים בקבוצה, כדי לעזור לקבוצה להשתלב היו מהלכים מופלאים. הצוות מתנהג כאילו הם מחבבים זה את זה, וזו איכות שאף מספר לא יכול לתפוס במדויק. כשהמצב היה קשה בתחילת השנה, המאבריקס מעולם לא נפלו לגמרי בגלל הבסיס שהם יצקו. ברגע שהם הבינו כמה דברים אחרים, הבסיס המשיך לתמוך בעונה המחודשת שלהם. ברכות בתחפושת אכן קיימות, והמאבריקס קיבלו ברכה חשובה במיוחד כשקריסטפס פורזינגיס עזב את המשחק ב-29 בינואר מול אינדיאנה עם כאבי ברכיים. הוא מעולם לא לבש את גופיית הקבוצה יותר.

עבור רייטינג התקפי והגנתי כאחד, 110.5 הוא הממוצע בליגה. כפי שניתן לראות בגרף, המאבריקס פעלו בהגנה מתחת לממוצע הליגה במשך רוב העונה, מה שמעיד על כך שהתכנית ההגנתית של קיד עובדת. אם מסתכלים על הנתונים אחרי הקו השחור, שם שיחק קריסטפס פורזינגיס את משחקו האחרון כמאבריק, ההתקפה של המאבריקס זינקה למעל 120 לאחרונה, בעוד שההגנה שלהם נשארה סביב הממוצע בליגה עם עלייה קלה בלבד. שוב, ראיות לכך שההסתמכות המופחתת של קיד על עוגן והדגשה המוגברת על רוטציה הגנתית פעלה. במבט ראשון, התקפה משופרת לא תיראה כמו תוצרי לוואי של איבוד חמישייה עם ממוצע של כ-20 נקודות למשחק. עם זאת, אם נסתכל לעומק כדי לבחון את יעילות הזריקה ואת סוגי הזריקות שה-Mavericks ביצעו, זה הגיוני הרבה יותר:

סיבה ענקית נוספת למהפך של המאבריקס היא פשוט שהם מוצאים את הרוטציה הנכונה ומשחקים יותר עם החבר'ה האלה. ניסיון בונה כימיה, וכימיה משפרת את המשחק הקבוצתי הכולל. ההרכב שראה הכי הרבה דקות על הפרקט ביחד השנה (187 דקות) הוא לוקה דונצ'יץ', ג'ילן ברונסון, רג'י בולוק, דוריאן פיני-סמית' ודווייט פאוול.ארבעה מתוך חמשת הפותחים משחקים כ-35 דקות במשחק, ובולוק ודונצ'יץ' מגיעים ל-39 כמעט במרץ. בולוק וברונסון התחילו שניהם בהרבה מתחת ל 30 דקות, וכעת הם חלק בלתי נפרד מההרכב הסוגר של המאבריקס .

בנוסף למציאת הרוטציה הנכונה של הבחורים שהיו להם, הם הוסיפו כעת גם פליימייקר שלישי וקלעי קלאץ' לרוטציה שלהם בדמות דינוודי. כשפורזינגיס איננו, דאלאס יכולה להתחייב לחלוטין לארבעת הגארדים/אגפים ולהרכב אחד גדול, וספנסר דינווידי ודיוויס ברטנס מתאימים בצורה מושלמת לתבנית הזו.

דאלאס היא 2-7 שדינווידי משחק, והתאימה לרוטציה שכבר מתערבבת כמעט מהר מדי. ההתקפה לוחצת, ההגנה איתנה, והשחקנים מתחילים ללמוד לשחק ביחד. דאלאס באמת צוברת כוח עכשיו. 
לבסוף, הסיבה הגדולה ביותר שדאלאס עשתה קפיצה כזו היא ה"חזרה לכושר" של לוקה דונצ'יץ'.                              היעדרותו של דונצ'יץ' בשלושת השבועות בדצמבר בשל קורונה הייתה עוד "ברכה במסווה": הוא נכנס לכושר, ריפא את הקרסול שלו, וחזר בסערה לכושר MVP מאז שחזר ב-2 בינואר.

מבט על הסטטיסטיקה:
ממוצע הנקודות שלו עולה מעל ארבע נקודות, ריבאונדים מעל שתיים, ומספרי האסיסטים השתפרו מעט. ממוצע של כמעט 30, 10 ותשע זה מרשים כשלעצמו, אבל כשמסתכלים איך הוא עושה את זה, זה הופך את זה למרשים עוד יותר.

דונצ'יץ' היה  בינוני כשהתחיל את העונה, אבל ככל שהקבוצה התרחקה והלכה לגישה יותר של "שלושה ו-layups", כך גם דונצ'יץ'. הוא עשה שלשות בקצב גבוה יותר של כמעט שני אחוזים, והגדיל את קצב זריקת העונשין שלו (נסיונות זריקת עונשין לכל ניסיון שער שדה) בכמעט 14 אחוז.לקלוע שלשות, ואז להגיע לסל ולקבל עבירה כשהמגן עולה, זה שילוב קליעה קטלני להחזקה. דונצ'יץ' עושה זאת טוב כמו כל אחד בליגה, והיעילות המוגברת שלו הובילה את דאלאס לגבהים חדשים.

המאבריקס משחקים הרבה משחקי קלאץ' (זה מוגדר בתוך חמש נקודות בחמש הדקות האחרונות). הם שיחקו 34 בסך הכל, וזה שווה לברוקלין במקום השישי בליגה. זה אומר שיותר מ-52 אחוז מהמשחקים שלהם היו קרובים. ניצחון במשחקים כאלה הוא הכרחי להצלחה לא רק בעונה הרגילה, אלא גם בפלייאוף. ניצחון במשחק קלאץ' מראה על יציבות, ושלצוות שלך יש זהות שאינה מתנודדת לאורך כל הדרך.


לפני שדונצ'יץ' חזר ב-2 בינואר, הם היו 11-6 במשחקים כאלה. מאז חזרתו, יש להם את אחוז הניצחונות השני בגובהו אחרי פיניקס והם 5-12 .  
מה יוליד יום בפלייאוף ואיזה ערבויות יש לכך שהרכב יציב ומאומן היטב אך ללא שמות מפוצצים וסופרסטאר אירופאי צעיר אחד נצטרך לחכות עוד כמה שבועות כדי לראות.    בטוח שיהיה מעניין.