עיר המלאכים / פתיבר

סיפור לכבוד הדרבי

4:00 לפנות בוקר, עוד לילה אפל ונטול כוכבים בעיר המלאכים. ציפורי הלילה האחרונות דידו אל מקלטם הזמני עד בוא השמש. צרחת המכוניות העוברות במהירות על פני הוסטל "המלך" הרעוע, התערבבה בגשם הזלעפות שירד על העיר.

פנס רחוב מהבהב בצהוב בוהק וצליל עמום טורדים את שינתו של הבלש ג'יימס. אם הייתם אומרים לעובר אורח שכך ימצא את עצמו הבלש ג'יימס, במקרה הטוב הוא היה מזדעזע ובמקרה הרע חובט בכם על הפרה מוחלטת של עשרת הדיברות.

כל זרזיף שנכנס שאי פעם לכך חלק באכיפת חוק במדינה מכיר את ג'יימס. ג'יימס הוא החוקר הכי מעוטר ומוכשר ,טוב אולי השני, שנכנס במפתני דלתות המשטרה. באמתחתו עשרות תיקים סגורים, הכנעת מאפיית הדורבנים האפורים, וכמובן המעצר הגדול בדורינו, מעצר הילדים מהמפרץ, ארגון הפשע החזק בהיסטוריה של ארצות הברית.

בהמשך ישיר לשרלוק הולמס וג'יימס בונד, ג'יימס הוא מהבלשים האלה שמתהדר בחוש הזה, הזימזום בקצה המצח, הזמזום המנצח. אין ספק שלראות אותו ככה, זרוק ככה בחדר שכזה בשולי החברה, אינו דבר של מה בכך.

אבל הכל אפשרי בעיר הזאת.

למרות שראשו עדיין הסתובב והלם מאירועי אמש , ג'יימס כבר התקדם אל עבר חצי-ערות. האור המחזורי מפנס הרחוב אפשר לו לראות את הטיח המתקלף, את בהונותיו המסוכולת שמציציות מבעד למזרון המוכתם שהתאים רק בקושי למימדיו העצומים.

החדר הקטן והאפופלי העיב עליו, ריח הטחב החמוץ שבאוויר העיב עליו, מה לעזאזל אני עושה פה בעיר הזאת. רגע , עצרה תודעתו המסוחררת של ג'יימס. שלח ידו ימינה, שלח ידו שמאלה, אבל זה לא שינה את מה שידע מראש, הוא לבד במיטה.

מהרגע הראשון שהוא פגש אותה הוא ידע שזה לא יגמר טוב. היא הגיעה לעיר בקול תרועה, הנסיכה המובטחת ששבה הביתה, הוא יודע איך זה מרגיש. רבים וטובים היו צריכים ללכת כדי שהיא תבוא, הסערה המושלמת. הוא ראה שהיא מחכה לו, יושבת על הבר בשמלת הלבנה שלה, פנינה בוהקת בצדפה המוכערת של LA, מטביעה אותו במבט שלה. הוא מסר לה משקה בהחלקה מדוייקת לאורך הבר, היא לא מסרה בחזרה.

"מה אחת כמוך עושה בחור כזה?" (נראה לו שהוא שמע צליל טבילה מהמשקה שלו).

"אני פה כי אתה פה ,אני צריכה אותך ג'יימס".

משום מה נראה לו שזה לא הפעם הראשונה שהיא אומרת את זה, הוא נתן מבט קשוח כאילו לא אכפת לו והדליק לה סיגריה.

"לחיינו, היא הרימה את הכוס באוויר", העשן של הסיגריות התערבב עם המציאות…

רינג…., עכשיו הצליל מתבהר, רינג…….

בחוסר חשק ג'יימס לקח שאיפה אחרונה והרים את השפורפרת שממנע בקע קולו העמוק של השותף שלו, טוני.

"ג'יימס איפה אתה?, צרח טוני. אני מנסה לתפוס אותך כבר שעתיים?, אתה שוב שיכור?".

"תגיד לי אין שוטרים אחרים בכל הכפר המקסיקני המזדיין הזה?".

"אתה היחיד שאפשר לסמוך עליו פה, כולם ילדים או גיראטרים שכחת, אתה באמת סומך על הסופגנייה? או על זה שהרביץ לבן שלו?, אלה נראה לך יצליחו להזיז למישהו בעיר המושחתת הזאת? אוליי הנזירה שלא עברה את הבחינות לשכה, נו באמת תתאפס על עצמך ג'יימס".

"ומה איתך?"

"אני?", ג'יימס ממש יכל לשמוע את טוני מרים גבה בבוז, "אני עדיין פצוע".

"מה שוב?", לאחרונה טוני השותף שלו יותר פצוע מהמזכירה השבירה שלהם ורד.

"כן, שוב".

 נו מה עכשיו, שאל ג'ימס בכניעה. מאז שטוני חזר להיפצע ושהמשטרה נראית כמו שהיא נראית, אחוזי השימוש בג'יימס נעשו לא הגיוניים, ואין תיק בעיר הזאת שלא עבר תחת ידו לאחרונה. אבל ברור לו שאין ברירה אחרת.

היה רצח ממש מחוץ לאכסניית ה"מלך", משהו לא קל. כרגיל, על פי החוק היבש זה לא תחת אחריותנו, אבל אתה הרי אף פעם לא באמת שיחקת באמת לפי החוקים.

כשג'יימס יצא מחוץ לאכסנייה הוא ראה על מה טוני דיבר ונחרד. הוא עשרים שנה בחרא הזה אבל רצח כזה הוא עוד לא ראה. אכן מראות קשים.

על הרצפה, מוקף בסלסל צהוב זרחני, סירנות של ניידות ואמבולנסים ושאר הרפש האנושי שער בשעות האלו, שכב דומם וללא רוח חיים המאזן. גופו בותר על ידי עשרות יריות. הפרצוף שלו מרוסק ככה שאי אפשר לזהות שזה המאזן המפואר של LA, וגופו מעלה צחנת פרשדנה.

"מי מוביל את החקירה?", שאל ג'יימס את אחד החוקרים הזוטרים שם, ונענה כי ג'ני. אוי נו לא שוב האהבלה הזו, נאנח ג'יימס. ג'יימס עבר מתחת לסלסל התעלם מצפצופי עוברי האורח שאמרו לו שאין כניסה וניגש הישר לג'ני.

"ג'יימס, איזה מזל שיכולת להגיע בסוף."

"אז מה יש לנו פה?", נבח.

"האמת אנחנו לא כלכך מצליחים להבין, אין קליעים ואין טביעות אצבע. יחסית למוות כלכך מלוכלך הרוצח עשה עבודה מאוד נקייה."

ג'יימס גלגל עיניים, ליטף את שאריות השיער שנותרו בקרקפתו ,ושלח מבט אחרון לגופה, לפני שהתחיל בנאום.

"קודם כל אפשר לראות שחורי הירי לא שווים בגודלם, ומפוזרים בצורה לא אחידה. הרוב המחולט של החורים נמצאים בגפיים ובבטן, במקומות שאינם קטלניים. מעבר לכך גודלם קטן משאר החורים. מכאן ניתן להניח שהרוצח לא הצלף הכי טוב בלשון המעטה, והחטיא את רוב היריות שלו. השאלה המעניינת היא למה הוא המשיך לירות כלכך הרבה למרות שהוא יורה כלכך גרוע?. את רואה את שני החורים הגדולים בבית החזה ובמצח?, אלו נוצרו כשהרוצח ירה מטווח אפס במאזן המסכן.

"כלומר…." משך ג'יימס את המילה בנימה חידתית, ג'ני הביטה בו בשתיקה רועמת. "הרוצח התקרב אליו מאוד, ואפילו," עצר ג'יימס בעודו שולף פנס, "אני מהמר שאם נרחיב את החיפוש", עכשיו הילך ברדיוס מעגלי הולך וגדל סביב הגופה בעודו מאיר עם הפנס, "אהה, צעק באבחת ניצחון והרים אלעל פאוץ' מנומר משפת הרחוב." הייתה לי תחושה שהוא מאלו שמאבדים הרבה.

"ועכשיו לפנים, אם תסתכלי על הצורה החדשה של הפרצוף של המאזן, תזהי מבנה של רגל, משמע הרוצח דרך עליו שוב ושוב." ג'יימס שלף חופן אבקה לבנה מהכיס שלו, זרק אותו גבוה באוויר בשני ידיים, וצפה בענן הטלק מתפזר על פני הנרצח. כשהאבקה התמקמה על שקעי ובליטות הגופה, נחשפה תבנית ברורה ומפוספסת של סוליית מגף, שבמרכזה עיגול והאותיות RW.

ג'יימס פתאום ראה שכלל הנוכחים בזירה מביטים בו.

"ומה עכשיו?", שאלה חסרת אונים ג'ני.

"עכשיו…", חיכה ג'יימס בפאוזה דרמטית,  "עכשיו עלי להגיע להחלטה….".

ניצנים ראשונים של אור החלו לעלות על עיר המלאכים, הגשם חזר במלוא עוצמתו ורוחות חזקות ורעות החלו לנשב, בסוויטה במלון במרכז העיר, נדלק מחדש המפקח לנארד לעוד יום של מנוחה בתשלום והסתכל על קו הרקיע של העיר. צחוק מרושע ולא אנושי הדהד ברחבי החדר.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. טריי זריקה מחשידה

    26 פבר 2022 10:08:55

    😂😂😂
    ציון טוב אתה מקבל בתור סופר.
    איפה התאגיד בסיפור מי בוחש ואיפה העיתונאים של הבלש שמדליף להם להאדיר את עצמו. יש לך חורים בעלילה. חסר פלינקה חסר שאמאס חסר סילבר חסר ווי אר אול וויטנס חסרים המאפיה והשופטים.
    דה שוט יש לך פה מתחרים

  9. Yinon Yavor

    27 פבר 2022 12:22:33

    מצוין. תודה.
    מציע לך לחתום באנגלית לפי הפירוש המקורי:
    petit beurre
    שזה "חמאה קטנה" בצרפתית – וזה המקור של עוגיות החמאה המוכרות לנו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט