מי מפחד מהדוב הגדול – יומן ממפיס לעת פגרה/ פתיבר

למה לעזאזל אני כותב על קבוצה מטנסי?

הרומן שלי עם הגריזליז מתחיל בערך בגיל 11, כששיחקתי בפעם הראשונה בחיים שלי k2. לא באמת עקבתי אחרי הליגה, וה"חבר" ששיחק איתי כבר בחר את הקבוצה עם לברון, אז נאלצתי לבחור קבוצה אחרת, אהבתי את הלוגו של הדובי, וקבוצה לא מחליפים.
מאז עברו הרבה מים במיסיסיפי, לא בחרנו רכז בבחירה השנייה בדראפט, העברנו את הכוכב הכי גדול שאי פעם דרך בטנסי בשביל פאקינג האח השמן שלו וקאוומי בראון. אותו אח שמן דובון השתלב היטב במנטליות הקבוצה ועזר להקים את הבית הראשון, עידן הגריטNגרינד, טעמנו אוויר פסגות של גמר מערב, טעמנו לשלשת רצפה של קבוצת אמצע טבלה, ובסוף כמו כל הדברים הטובים, הבית נחרב על זקנת חינם.
בניגוד לכל מני קבוצות שנתקעו שנים בחיל השריון, הצלחנו להפוך בקצב מטאורי את ההריסות של הקבוצה הקודמת לקבוצה מלהיבה צעירה ומרגשת, בחרנו רכז בבחירה השנייה בדראפט, ואפילו הספקנו כבר להגיח חזרה לפלייאוף, העתיד מעולם לא נראה טוב יותר עבור הקבוצה של אלביס.
עכשיו כשהעתיד הופך להווה, אנסה ללוות את המסע של הדובונים החמודים אל עבר מה שנראה כמו הופעת הפלייאוף המשמעותית הראשונה של הבית השני.

היו ימים
היו ימים

מה חדש במאורה?

אין לתאר, שמח כמעט כמו במועדוני החשפנות בפילדלפיה.

בחזה מלא ,של אוהד גאה, אשפוך עליכם קצת נתונים. ב19 המשחקים שעברו מאז היומן הקודם, ממפיס ניצחה 14, מה שמעמיד אותם על קצב הנצחנות הגבוה ביותר בהיסטוריה של ממפיס. ג'ה שם 30 נקודות למשחק, דזמונד רץ לתואר השחקן המשתפר עם 18.7 ו41 אחוזים מתוקים לשלוש. תקענו יתד עמוק במקום השלישי, ואם ההגנה של גולדן תמשיך להראות כמו של ווסטברוק אז יש מצב שאפילו נתפוס את המקום השני.

אז כן יא נודניקים, לא הבסנו 14 פעמים את פיניקס ברצף. ולמרות ניצחונות מרשימים על גולדן,דנבר ויוטה, עשר מהניצחונות המדוברים נעשו מול קבוצות שאפילו לא נמצאות במקום שמבטיח פלייאוף בקונפרנס שלהם, (היי לברון מאמי). אבל יודעים מה? אני חושב שלקבוצה צעירה, שרק לומדת לטעום את הקונספט המתעתע הזה של פייבוריטיות, היכולת לבוא יום יום למשרד, לנצח איזו וושינגטון ולהמעיט במעידות, מעידה כי יש בקבוצה הזו מנטליות מנצחת. (מול הבלייזר הדובונים המתוקים כבר שמעו את הצלצול להפסקה).

אם ביומן הקודם ההגנה של הגריזליז נתנה את הטון, אז עכשיו ההתקפה מכתיבה את הקצב. ושוב למספרים, ההתקפה של הגריזליז מככבת עם אופנסיב רייטינג רביעי בליגה, של 116 והכי הרבה נקודות למשחק בליגה באותה תקופה עם 114. מצפייה במשחקים של הגריז מרגיש שהטבעות של היריבות גדולות כמו האוקיינוס, על הישבנים מרחו טבסקו, וג'נקינס הבטיח לשחקנים פיצה בכל משחק שהם קולעים יותר מ120.

לקוראים שאלרגים לכל האנליטיקס והדריל מוריים של הליגה, אפשר לראות כמה ממפיס תלויה בהתקפה שלה גם בדוגמאות הבודדות, כששני המשחקים היחידים שממפיס נוצחו בקלות בהם היו נגד דאלאס ובהם הקבוצה לא הגיע לרף 100 הנקודות למרות שקצב המשחק היה יחסית רגיל. את אחד המשחקים אפילו יצא לי לראות, וכשהסלים מאנו להכנס ההגנה לא הושיעה והקבוצה נראתה די חסרת אונים.

 אז קודם כל איזה כיף הטרייד דד-ליין של דאלאס.

מעבר לכך, אני די מוטרד שהילדים התחילו לחפף בהגנה. ולמרות לא מעט רגעים של Defence2Offence

ההגנה של של הדובים חזרה לסורה, לאיזור ה109 דיפנסיב רייטינג ומקום בינוני באמצע טבלת הליגה. כרגע זה מספיק כדי לדרוס את מעמד הביניים של הליגה. אבל לא נראה לי שזה יחזיק מים מול הטייקונים הגדולים.

אוף נהייתי קצת פסימי, איזה מזל שלוח המשחקים של הGRiz פתוח לי ממש פה בטלפון, ב14 המשחקים שאחרי האולסטאר יש 9 משחקים מול קבוצות שלא בפלייאין, 3 שכן בפלייאין ושיקגו ובוסטון שממש לא יותר טובות מאיתינו. לא אפתח פה ואזרוק מספרים לאוויר, אבל אני מצפה לפחות לשימור קצב הנצחונות ולעונה הסדירה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ממפיס!

ג'הרקור

ברוכים השבים לפינת המעקב אחרי הקפיץ האנושי, היהלום שבכתר, והסיבה שילדים היום קונים גופיות של הגריזליז, פינת המעקב אחרי ג'ה מוראנט כפרה עליו. בפינת הג'רהקור נשתדל להאיר כל פעם פן אחר במרחף הגדול של התקופה.

והפעם, מה הקטע עם ההגנה של ג'ה?

למדוד הגנה בכדורסל זו בעיה ארוכת שנים. כדורסל זה משחק של התקפה (תראו כמה כסך מקבל פאקינג ברטנס ) , הנתון הקובע את ניצחון הקבוצה הוא כמות הנקודות שנקלעו, ומאוד קל לשייך את הנתון הזה לשחקן ספציפי. אז נכון שלא כל ההתקפה סובבת סביב קליעת נקודות, וכנראה שדריימונד גרין שחקן התקפה טוב מג'בארי פארקר, אבל עדיין זה יותר פשוט גם באופן המדידה וגם בשיוך לשחקן. בהגנה לעומת זאת יש המון אספקטים ויותר קשה לנתק את ההשפעה ההגנתית של שחקן ספציפי בתוך הסכמות ההגנתיות המודרניות המשומנות של היום. אבל קשה יש רק בלחם ואוכלים אותו בלי מלח או משהו כזה.

אז בואו ונתחיל מהגביע הקדוש של המדדים ההגנתיים. דיפנסיב רייטינג. דיפנסיב בגדול בא לבדוק כמו נקודות השחקן מאפשר שיקלעו אליו עבור 100 פוזשנים. כשהדרך שמחשיבים סל שנקלע להגנה של שחקן מסויים היא די מסובכת, אבל בגדול יחסית עובדת.

בגזרה הזאת ג'ה מסריח כמו תוצאה בלתי נמנעת של חמין. באמת הוא פשוט מעמיד נתוני זוועה. מדד דיפנסיב רייטינג של ג'ה הוא 111 מה שמעמיד אותו באחוזון ה20 בליגה. כאשר הוא בעל המדד הגבוה ביותר (קרי, שומר רע) בגריזליז. לכאורה מגן גרוע.

אני מגן גרוע?

אולם אם מפשילים שרוולים ומתחילים לחטט בבוץ, מתחילים למצוא כל מני נתונים אחרים. הגנה על הכדור? ג'ה מוריד את אחוזי הקליעה של השחקנים שהוא שומר עליהם ב2.3 אחוז, שזה לא אומר שהוא סטופר, אבל כן אומר שהוא לא נטל בטח כששנה שעברה קלעו מולו ב2.9 אחוז יותר. הגנה לא על הכדור? ג'ה מקום שמיני השנה בליגה בכמות הטיות מסירה (דפלקשיינז) הוא חוטף ממוצע עם אחוז חטיפות של 1.5. ריבאונד? ג'ה באחוזון ה84 בליגה באחוזי ריבאונד לגארדים. כשהמספרים שלו קפצו מ3.1 ל4.5 בתחום הזה.

אבל בראש ובראשונה, וכאן אני ממש תקליט שבור, אני חולה על המנטליות שלו. מוראנט מבין שההגנה זה אחד מהפערים הגדולים שנשארו במשחק שלו והוא ציין לא פעם ולא פעמיים שהוא משתדל להיות יותר ויותר נעול בחלק האפור של המגרש.

אז כן, ג'ה לא יזכה בDPOY השנה וכנראה אף פעם, אבל השם שיצא לו כשומר רע לא מדוייק, ומסקרן לראות בהמשך איך ההגנה של הברנש תתפתח

איזה חמוד קנה לאחותו אוטו לוונלנטיין אל תדאגו הם לא יוצאים נראה לי, וגם אם כן אז שוטגן מראש על הילדים שיש להם פעמיים את הגנים של ג'ה

לא לפחד מהדוב

זו הפינה שבה אנחנו נותנים לדובון חמוד ולא פופולארי 15 דקות של תהילה, והיום – טיוס ג'ונס.

קצת מינגלינג – טיוס רוברט ג'ונס ג'וניור הוא אמריקאי בן 25, ההורים שלו גם שיחקו כדורסל, האחים שלו גם משחקים כדורסל, כשאח שלו אפילו משחק בספרס. ג'ונס סומן ככישרון גדול כבר בתקופת התיכון, שיחק בדיוק של חליל אוקופור, והביא הביתה אליפות כשהוא זוכה בMOP. הוא נבחר ע"י קליבלנד ב2015 ששלחה אותו לחור השחור המכונה מיניסוטה, ולמזלו הצליח לברוח לממפיס בזמן ב2019.

איך הוא בכדורסל – אני חולה עליו. כשמבחינתי הוא בטופ של הרכזים המחליפים בליגה. הוא לא קולע המון אבל יש לו יד לא רעה לשלוש, מגוון סוגי חדירות ופלואטר קטלני. הוא שומר טוב, עם דיפנסיב רייטינג של 104.3 (אני שקרן מתועב ואשתמש בנתון הזה בצורה שנוחה לי מתי שבא לי).

לא צריך להתעצבן עלי מאיזינים יקרים, לא שכחתי את גולת הכותרת, הוא מנהל משחק בחסד, מה זה חסד, חסידות גור. הבחור מחזיק כבר ארבע שנים רצוף ביחס האיבודים-אסיסטים הטוב בליגה, שגם הכי גבוה בליגה מ2008 (הכי רחוק שהיה לי כוח לבדוק). ומאזן את הסערה של מוראנט עם משחק אחראי ומסודר.

פאן-פאקט – ג'ונס נקרא על שם טיוס אדני, שחקן מכללות שלא שמעתי עליו בחיים והוביל לזכייה בNCAA שנה לפני שג'ונס נולד. חוץ מזה הוא גם חבר טוב של חאליל אוקופור מאז שהם בני 8. תראו איפה מי ואיפה מו.

אוהבים אותך יא טיוס!

חיוך ממזרי כשהתפלק לו איבוד החודש

זהו אמיגוס, נקווה שנתראה כאן שוב, בחדר הזה, ובתדר הזה, ובמיקום הזה בטבלה (לפחות)

GO GRIZZ!

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אחלה של כתיבה. תודה רבה. טיוס אדני, חתיכת צעיר, לקח את ז'לגיריס לזכייה ביורוליג לפני המון המון שנים. כל כך מזמן שהיה צריך לקחת אליפות כדי להיכנס ליורוליג

  2. תודה, פוסט מושלם מלבד הקטע שרצית לבחור קבוצה של לברון.
    טיוס אדני היה סוג של אגדה באירופה למיטב זכרוני, ונדמה לי שגם שיחק בנבחרת מזרח אירופית כלשהי כמתאזרח.
    טריי ג'ונס, אח של, גם נראה רכז מעולה באותו שטאנץ. עוד לא מקבל מספיק הזדמנויות.

  3. נהדר פתיבר. יומן מצוין על הקבוצה שלפחות בעיניי הכי מהנה לצפייה בליגה זה בטוח. לא יודע להמר לאן ילכו בפלייאוף אבל מעבר סיבוב יהיה הישג מופלא וכל דבר מעבר לזה עצום.
    אהבתי ממש את הזרקור על ג'ונס , ראוי לו בהחחט.

  4. לכל משמיצי ושונאי דני איינג׳, אתם שמחפשים בנרות איך לקטול אותו כבר הרבה מאוד זמן ובאים עם שטויות וחצאי אמיתות. יקירי, אני באמת לא מבין איך פספסתם עד כה את הטרייד שהוא עשה על ביין. קיבלנו עליו את פאקינג אנס קאנטר וקצת שאריות מהארוחת שישי של השבוע שעבר. הינה ילדים, מעתה יש לכם קצת תחמושת והויכוח יהפוך לקצת יותר מעניין.

    אה כן, הפוסט כתוב פשוט נהדר. כיף גדול לקרוא אותך פטיבר, למרות העובדה שמעולם לא שמעת על טיוס אדני (לך תשב בצד ותתבייש לך).

    1. אהה לא…
      נתחיל מזה שקנטר כבר היה אצלכם ככה רק ניצלתם את הטרייד כדי להעיף אותו חזרה לפורטלנד.
      ואינג' לא בחר את ביין דראפט. זאק קליימן בחר בו.

      1. עשיתי קצת סלט, הזיכרון כבר לא מה שהיה. איינג׳ נתן את הבחירה שממפיס לקחה בה את ביין בעבור כלום ושום דבר – זה עדיין מדוייק.

            1. טייטום ובראון התפתחו כי הם פשוט היו טובעים בחירה 3 לא בחירה 30…
              הם התפתחו טבעי אין לזה הרבה קשר לבוסטון אברי. דבר שני בעמדה שלהם מי שיחק בהוסטון?
              אצל ביין הם בעמדה שלו והנגר החכם אזהוא היההרואה דק כמו נייסמית.
              גראנט וויליאמס התפתח כי היה ואקום בעמדה אם היה לכם סנטר סבער אחר כמו תייס הוא בקושי היה רואה דק

        1. וואו נתן בחירה 30 בדראפט שהיו לו בו כבר שתי בחירות סיבוב ראשון תמורת שתי בחירות סיבוב שני עתידיות – מהלך שכל GM היה עושה.

            1. לא נורא הם מסתדרים לבד..

            2. זהו שלא. הם בדרך כלל באים עם כל מיני המצאות (איינג׳ לא יודע לבחור בדראפט! הוא לא יודע לפתח שחקנים!) וכמו שאר טעוני קיפוח צריך לעזור גם להם.

            3. אם איינג היה בבוסטון היו אומרים הוא גאון על דרק וויט עכשיו הבוט לקח את הקרדיט. אין גאונים בליגה יש רק מפגרים אלא אם מישהו לוקח ממפגר הוא גאון 😎
              איינג לא גאון ולא בטיח ב15 שנה שם הביא אליפות בלחץ. סתם עשה לעצמו הייפ. איך מנחם אומר גאון מיי אס

            4. אני יותר התכוונתי לקטע עם אייזיאה תומאס אבל סבבה

  5. תודה פתיבר. פוסט שכיף לקרוא על קבוצה שכיף לראות.
    טיוס ג'ונס הפך בשנים האחרונות לשחקן שאני מאוד אוהב, ויש מצב שאני מגדיר אותו בתור מנהל המשחק הטוב בליגה

  6. עשית לי תיאבון אבל לא לפתיבר, יותר לקרקרים של אביב..
    ראנדולף את גאזולי היה קאדר מצוין, חבל שלא יצא מזה טייטל.

  7. תודה רבה כתוב נפלא .
    לדעתי ידברו חזק בפלייאוף יתחזקו מנטלית ואם ישמרו על השלד הקיים בשנים הקרובות יהיו קונטנדרים קבוע

  8. מעולה פתיבר, אהבתי בעיקר את ההשוואה בין שתי הפעמים בהן בחרתם במקום השני בדראפט…אין ספק שבניגוד לקבוצות אחרות למדתם מטעויות (מה שכן, בארבעת המקומות בין הבחירה שלכם לבחירה מס' 7 בדראפט 2009, נבחרו 4 גארדים מהם שני רכזים במובהק. למרות שגם בחירה מס' 3, בדיעבד, הייתה מתבררת כלא רעה…)
    אהבתי מאוד, בקיצור ולעניין, יופי של יומן ליופי של קבוצה. תיוס אדני אכל את אירופה, מעלה לי שמות אדירים שכיכבו באירופה שקצרה היריעה מלהכיל, תודה רבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט