השיטה המוצעת בפוסט להלן מתבססת על מאמר על בנושא של June D. Carrillo.

*

כאשר מתקיים משחק בשיטת נוק-אאוט, אם לא נופלת הכרעה לאחר 90 דקות + תוספת זמן, כאשר שחקני הקבוצות עייפים, הם נדרשים לשחק עוד 30 דקות של הארכה. אם גם בהארכה לא נופלת הכרעה, המנצחת נקבעת באמצעות בעיטות עונשין, המוכרות יותר בכינוי "פנדלים".

באופן מסורתי, אורך ההארכה הינו 30 דקות ברוטו, אולם בעבר נסו מספר שיטות, שונות ומשונות, רובן ככולן בכדי להימנע מהכרעה בבעיטות עונשין, הנחשבת אכזרית במיוחד, וטומנת בחובה אלמנט רב של אקראיות ומזל (בכ-60% מהפעמים הקבוצה אשר בועטת ראשונה מנצחת.)

להלן עיקרי השיטות:

1. שער הזהב/מוות פתאומי – כל שער שמובקע בהארכה הינו שער ניצחון והמשחק אינו מחודש לאחר כיבושו;
2. שער הכסף – במקרה בו קבוצה מובילה במחצית ההארכה (15 דקות בתוך ההארכה – דקה 105.) היא מוכתרת כמנצחת המשחק; וכן
3. (ADG (attacker Defender Goalkeeper – שחקן מתחיל מהלך 30 מטרים משער הקבוצה היריבה, כאשר לרשותו עמד זמן מוגבל של 5 שניות לצורך כיבוש שער. בדומה לפנדלים, לכל קבוצה יש 5 ניסיונות. השיטה מתבצעת בתום 90 דקות, ולא לאחר הארכה.

מרבית השיטות לעיל פסו מן העולם הישר לתהום הנשייה.

אז הגענו למסקנה שפנדלים זה אכזרי, אך טרם נמצאה שיטה טובה יותר.

נשאלת השאלה: האם ניתן לוותר על פנדלים מבלי לוותר על פנדלים?

*

השיטה המוצעת הינה שבעיטות העונשין יבעטו בתום 90 הדקות ולאחריהן תשוחק ההארכה.

על פי שיטה זו, הפנדלים יהיו, בדיוק כמו המצב הנוכחי, שובר שוויון רק במקרה בו אין הכרעה במהלך ההארכה, אולם לעומת המצב היום בו שובר השוויון משוחק בתום ההארכה, השיטה הזו מציעה לשחקו לפני ההארכה.

בשיטה זו, לקבוצה אשר תנצח בפנדלים (להלן: "המנצחת") יהיה תמריץ לשמור על התיקו בהארכה ולקבוצה שתפסיד (להלן: "המפסידה") יהיה תמריץ להפר אותו. (לטובתה כמובן.) בהתאם לזאת, ניתן להניח כי הקבוצה המנצחת תשחק הגנתי והקבוצה המפסידה התקפי, לעומת המצב שהיה שורר אלמלא שובר השוויון שוחק לפני ההארכה, אלא לאחריה.

*

חסרונות:

1. בזמן הפנדלים השחקנים "מתקררים", זאת אחרי מאמץ עצים הדרוש עבור משחק כדורגל בן 90 דקות. להתחמם שנית, תוך זמן קצר יהיה פחות בריא ויגרור הרבה פציעות וכן יפגע בקצב של ההארכה. כמו כן, ההשוואה להפסקת מחצית אינה במקומה, הואיל וזו שנעשית בתוך חדר ההלבשה, נערכת לאחר 45 דקות משחק בלבד וכן מאפשרת חימום קל בסופה, במקרה הצורך.יצוין כי בכדי לפתור בעיה זו ניתן לקצר את ההארכה או לחילופין לאפשר ביצוע חילופים נוספים לכל קבוצה.
2. סביר להניח כי יגרם מצב בו המנצחת תערך עוד לפני תחילת ההארכה לשחק הגנתי כמה שניתן, או כפי שמכונה בעגת האוהדים "בונקר". אין מדובר על מצב דומה להבקעת שער בהארכה, הואיל ותוך כדי משחק הרבה יותר קשה לשנות מערכים ולתדרך את השחקנים, בכדי ליצור "בונקר" יעיל.
3. השיטה תגרום להארכתם של חלק ניכר מהמשחקים שמסתיימים בתיקו בשלבי נוק-אאוט. כיום משחקים 30 דקות הארכה ורק במקרה הצורך בועטים פנדלים. על פי שיטה זו, שניהם יבוצעו בכל משחק כאמור.

יתרונות:

1. פנדלים זה מרתק ומותח. הסיבה שחלק גדול מאוהדי הכדורגל סולד משיטה זו, הינה שהיא נחשבת אכזרית במיוחד, הואיל והמתאם בינה לבין איכות המנצחת נמוך בהרבה מאשר במהלך 90 או 120 דקות של כדורגל. אם נפעל לפי השיטה כאמור בפוסט, נזכה לבעיטות הפנדלים הכה אהובות, אך נימנע מהאכזריות, הידועה לשמצה, הואיל ולקבוצה המפסידה יהיו 30 דקות לשנות את מר גורלה, כך שבסופו של דבר ההכרעה אכן תיפול במהלך משחק ולא בשיטה "מלאכותית".
2. בחלק גדול מההארכות, הקבוצה הפחות איכותית/יותר עייפה/חסרה שחקן גם כך מתגוננת באופן חד יותר מאשר במהלך 90 הדקות. נניח לרגע שהסיכוי שלה לנצח בפנדלים הוא 50%. אם ניצחה, ההארכה תיראה בערך אותו הדבר.  אם הפסידה, אין לה ברירה אלא לתקוף, וכך נקבל הארכה אטרקטיבית יותר, תחת ההנחה שהקבוצה העדיפה/ערנית/ביתרון מספרי פחות ששה עלי קרב ל"בונקר".
3. לא יהיה שום שלב בהארכה בו שתי הקבוצות רק מחכות לסיומה, הואיל ובכל מצב היתרון נמצאה באחד הצדדים.

*

שיטת ההכרעה של בעיטות העונשין היא הרע במיעוטו. כעת רק נותר לבחור – האם לפני ההארכה או שמא בסופה?