1.מה זה האול סטאר הזה?

משחק האול סטאר הפך למשחק ראווה. לא תמיד הוא היה כזה כפי שאסביר. הפעם זה היה משחק ראווה עד הרבע האחרון שהסתיים 138-139 לטובת קבוצת דוראנט, והרבע האחרון שוחק ללא שעון, אלא הקבוצה הראשונה שמגיעה ל-163 מנצחת. אז הרבע הקצר הפך למלחמת גוג ומגוג כי הרבה כסף היה תלוי במנצחת. $450,000 למנצחת ו-$300,000 למפסידה.

אני גדלתי אל תוך ה-NBA תוך הבנה שמשחק האול סטאר הוא משחק בו הכוכבים רוצים להראות את יכולתם וכשרונם, במשח בו הם רוצים לנצח.אבל מאומה לשחקנים. הכל הלך לעזרה לנזקקים. $450,000 לאוניברסיטת קנט סטייט יוניברסיטי השכנה (בה קבלתי את תואר ה-M.S לביומכניקה; את הדוקטורט קבלתי בפן סטייט) למילגות לילדי גטו ניזקקים, וה-$300,000 לקליבלנד פוד אורג – הארגון המציע אוכל לרעבים ללחם בעיר. כל שחקן רוצה להיות קשור לכסף היותר גדול כי שמות השחקנים ניכתב בתור התורמים.

הייתה עוד סיבה למיוחדות של האול סטאר הזה, וזה היה הצגת 75 השחקנים הגדולים של 75 שנות ה-NBA, ארוע שגרם לי להוזיל דמעה, ואני לא אחד שממהר להוזיל דמעה. עוד נגיע לזה.

2. פעם זה היה 'מזרח' נגד 'מערב'. היום זה משחק ראווה כיפי לאנשים שאוהבים לחייך

ככה זה התחיל. לכן קבעו 'מזרח' נגד 'מערב'. היו שנים – בעיקר שנות ה-80 – בהן הייתה איבה של ממש בין המזרח למערב. כשלימדתי מנהל ושיווק ספורט אחד הפרוייקטים היה מה להציע ל-NBA לשיפור הוויקאנד הזה. היום זה NO-BRAINER: ארה"ב נגד העולם. בזמני זה היה מצחיק אפילו להציע דבר כזה.

מילא. מים רבים נשפכו מאז במהר הירדן. המחשב כבש את העולם ואחריו בא הסלולרי. גם השחקנים השתנו: הם לא באים לאול סטאר וויקאנד להתאמץ. הם באים לנוח, להשתובב קצת, לפגוש יריבים על כוס בירה (או כוס לימונדה). המחשבה על משחק קשה ורציני היא מהם והלאה.

לכן כל מי שמאוכזה ממשחק האול סטאר חייב להבין שהוא חוזה במשחק ראווה ללא הגנות, ללא מאמצים, ללא מלחמה. לפעמים מתעורר משהו בדקותיים האחרונות אך בגדול זהו משחק קליל, לא רציני, וללא מטרה מלבד להציע כמה דאנקים, כמה צסירות מאחורי הגב, וכל אחד עם השטיקים המיוחדים לו.

לכן שינו 'מזרח' נגד 'מערב' כדי שאף אחד לא יחשוב חלילה שהוא הגיע לחזות במשחק רציני, או שהוא חוזה בטיווי במשחק רציני.

להתעורר בישראל ב-3 לפנות בוקר לחזות במשחק ראווה? NOT ME.

אבל אני גר בארה"ב.. ב-8 בערב הברירה שלי היא לחזות באול סטאר, או באחד מאיזה 800 ערוצים אחרים.

אני חושב שאני מעדיף לחזותהערב במשחק הראווה הזה המכונה 'NBA ALL STAR GAME מלחזות ב-60 MINUTES, או בתכנית

THE BACHELOR.

זאת הגישה שלי, וככה אתייחס אל משחק האול-סטאר: משחק ראווה בו כמה מהכוכבים הגדולים ינסו לתת לי ערב של כיף, אולי אפילו עם כמה חיוכים וצחוקים. לא פחות ולא יותר. אני לא הייתי מתעורר לחזות בו ב-8 בערב. אבל אני ער כל יום עד חצות, אז מה יש לקשיש כמוני לעשות שיהיה יותר FUN? ולמזלי ישנה לי אשה שנהנית כמוני מכדורסל רציני וכדורסל לראווה, כל זמן שההבדל ברור.

3. עוד מעט נגיע למשחק. אני לא יכול להתאפק וחייב ללכת ישר ל-HALF TIME SHOW

בהפסקת המשחק הציגו את כל נבחרי ה-75 שחקנים ל-75 השנים, ולי הייתה זאת כל ההיסטוריה שלי עם ה-NBA מתחילה ועד סוף.

הציגו את כל 75 הנבחרים ל-75 השנים של ה-NBA. רבים כבר אינם איתנו. כמה שלחו ד"ש מהמקום בו הם נמצאים אם בגלל גיל מופלג או בגלל עיסוקיהם. מה שמיד סובב לי את הראש הייתה העובדה שלפתע התגלתה לי כהפתעה לא תאומן ממש שמכל 75 שחקני ה-NBA שהם עדיין בחיים יש רק שניים מבוגריםמ ממני: בוב קוזי בן נה-93 ובוב פטיט בן ה-89. את בוב קוזי ראיתי משחק כמה וכמה פעמים. את בוב פטיט החמצתי.

מאלה שהופיעו היום להצגת 75 הגדולים (הייתי אומר שהגיעו בסביבות 55 מה-75) לא היה אף אחד בגילי. ג'רי ווסט ואוסקאר רוברטסון הגדולים הם שנה צעירים ממני. וואללה שאני זקן. אני לא ממהר להוזיל דמעה אבל כשהחלו להציג את השחקנים ל]פי עמדות – קודם צפורוורדים, אח"כ סנטרים, ואז גארדים, לפתע 61 שנות NBA עברו לנגד עיני. מלבד שני שחקני הווה דמיאן לילארד וכריס פול – שוחחתי, דברתי, לחצתי ידם של כולם. ב-61 שנים (טוב, נוריד את שלוש השנים האחרונות בהן הפסקתי ללכת למשחקים) הכוללים 30 שנה במדיסון סקוור גארדן היכן שסטודנטים שלי עשו את האינטרנשיפ (סטאז'), ועשר שנים במיאמי – ותמיד ככתב עתון חדשות הספורט, חדשות, ידיעות אחרונות, ומעריב (ואפילו שנה בהארץ) עם אקרדיטציות שנתיות לכל משחקי ה-NBA והאול-סטארס אתה פוגש הרבה שחקנים, והזכרונות פשוט היו יותר מדי עבורי היום

קודם הציגו את הפורוורדים. לפי הא'-ב' של שמות המשפחה. רבים מאיתם כבר אינם איתנו. את כרמלו אנטוני הכרתי עוד כששיחק עבור סירקיוז והגיע למשחק נגד סיינט ג'ונס יוניברסיטי. ריק בארי תמיד שמח לדבר איתי על הביומכניקה של זריקת הסבתא שלו בפאולים. צ'ארלס בארקלי… את ד"ר גייי אני מכיר עוד כשהיה בןנ 14 ובא לשחק במגרש המשחקים בהמפסטד ליד ביתי…לברון? דברתי איתו עשרות פעמים במיאמי. וכך זה נמשך.

הסנטרים…את פטריק יואינג אני מכיר בשמות פרטיים. עם קרים דברתי כמה וכמה פעמים בחרדת קודש ממש. הנה רוברט פריש. וואללה שאין לי מושג כמה פעמים ראיתי אותו גם בגרדן במנהטן וגם בגרדנס בבוסטון. כמה שהוא רציני איתי הוא תמיד חייך. ג'רי לוקאס גאון המספרים וגאון הזכרון. את בוב מקאדו הכרתי בעיקר במיאמי. איזה אדם נעים! האכים אולג'ואן…ראיתי אותו ודברתי איתו בכל 7 המשחקים נגד הניקס עם ההפסד האיום במשחק הששי, ואז השביעי. הוא רצה לדעת כמה שיותר על מסגד אקצה ולצערי אמרתי לו שרק ראיתי אותו מהכותל. שקיל? כמעט לא יצא לי לדבר איתו אבל שאלתי אותו כמה שאלות אחרי האליפות עם מיאמי שדוויין ווייד ניצח עבורו.

הגארדים? הפלא הגדול ביותר שלי היום היה כשמייקל ג'ורדן הופיע. בדרך כלל הוא נמנע מאירועים כאלה. היום הוא הגיע ולפי הטיווי לפחות הוא היה במצב רוח עליון, והוא ומג'יק לא זזו אחד מהשני. מדברים על מג'יק? פעם אחרי משחק מכבי ת"א (או הנבחרת? אני כבר לא זוכר) שם הוא ישב איתי כ-20 דקות שאסביר לו בדיוק את מה שקורה עם ישראל והפלשטינאים. טוב. כתבתי מספיק. זוהי עבורי הסטוריה מלאה. חיים שלמים מ-1961, השנה בה ראיתי את לו אלסינדור משחק בפאור ממוריאל בגיל 14 או 15.

לפני המשחק קני סמית' מראיין את לברון: "הכל SUREAL (לא יאומן) כאן. אני נולדתי 45 דקות מכאן. באותו בי"חי באקרון נולד גם סטף קרי. אני הייתי ילד וחלמתי על השחקנים שיציגו היום והנה אני אחד מהם. אני יכול לנסוע עכשיו 45 דקות ולפגוש חברי ילדות.

-מה בקשר ל-GOAT לברון. אתה שם לזה לב?

בכלל לא. כל מה שמעניין אותי זה לשחק הכי טוב שאני יכול, לשדמור על גוף בריא, ולקוות שאם בני יעשה את ה-NBA אוכל לשחק איתו.

-עד אז?

למה לא?

אז מי ה-GOAT?

השם היחיד המופיע בשפתי כולם הוא מייקל. אז כן, אני מסכים שהוא ה-GOAT אבל שוב, אותי לא מעניין GOAT. אותי מעניינת קריירה! לי מספיק להיות LINKERD – מוזכר כשהם מוזכרים – לגדולים. זה מספיק לי.

מה ההרגשה שלך?

אני מרגיש שחזרתי הביתה

צ'ארלס בארקלי מתערב: הוא השחקן הכי INCREDIBLE שראיתי: בא לליגה בגיל 18. מיד כוכב. צעיר בן 18. אף פעם לא נאסר, אף פעם לא שדותה, אף פעפם לא בוגד באשתו. הכרטיס שלו נקי והוא משחק פעם 18 באול סטאר. לא היה דבר כזה ולא יהיה דבר כזה.

4. רבע ראשון

מציגים את השחקנים. קבוצת לברון חמישייה: לברון ג'יימס, יאניס, סטף קרי, דמאר דרוזן, ניקולה יוקיץ'. ספסל: לוקה, דריוס גארלנד, כריס פול, ג'ימי באטלר, דונובן מיצ'ל, פרק ואן-וליט, וג'רט אלן.

קבוצת דוראנט: חמישייה: אמביד, ג'ה מוראנט, ג'ייסון טאטום, אנדרו וויגינס, וטריי יאינג. ספסל: דוויין בוקר, קרל אנטוני טאונס (CAT), זאק לאבין, דג'ורטהמארי, כריס מידלטון, למלו בול, ורודי גובר

המשחק מתחיל. אין הגנות. היחידים שמשחקים רציני אלה ג'ואל מאמביד מצד אחד ויאניס מצד שני. גם דמאר דרוזן נראה לי רוצה משחק רציני. טריי יאנג קולע מיד, ואת הכדור השני הוא מוסר עם דחיפה מהמרפק לג'ה מוראנט המדנקק כראוי. 34-34. אין כלל הגנות. כל שחקן הפורץ לסל נותנים לו דרך פתוחה, ודאנקים סתמיים לא נחשבים. כאן הדאנק בא אחרי זריקת כדור לזכוכית ומדנקקים את הריבאונד. 41-41. המשחק קצת מתחמם. הקבוצה המנצחת תורמת את ה-100,000 ראשונים לאוניברסיטת קנט סטייט והמפסידה 50,000 לארגון הסעד של קליבלנד.

לוקה לוקח את הכדור ברצינות לשלשה, ואז עוד שלשה ולברון מסיים את הרבע 43-47.

את קבוצת לברון הוא עצמו מוביל עם 9, ואז זה יאניס 8, דרוזן 6, ג'וקיץ' 5, סטפן קרי 6, לוקה 6, ג'רט אלן 4 וואן וליט 3.

לקבוצת דוראנט – שלא הופיע למשחק כי סבתו ניפטרה אתמול – אמביד הוביל עם 11 ודווין בוקר 9. כל השאר 4 ו-5.

בהפסקת הרבע מראים צנה השחקנים עושים באול סטאר: משחקים פוקר. על השולחן עשרות שטרות של $100. טריי יאנד, דווין בוקר, CAT, וג'רט אלן. גרלנד רוצה להצטרף אבל אין לו מאיות. הוא אמר שיש לו פנקס צ'קים. אמרו לו שיילך לבנק ויביא מאיות, או לקבלה של המלון, דבר שהוא מתבייש לעשות.

5. רבע שני

עכשיו מודיעים שלמלו בול בן ה-19 הוא הצעיר ביותר לשחק אי פעם באול סטאר. גם לברון היה בן 19 והיו עוד שניים בני 20.

הרבע השני היה הרבע של סטף . הוא מוסיף 6 שלשות לשתיים שהיו לו מהרבע הראשון. את השלשה האחרונה הוא מכניס לסל ביד אליהו מאזור חיוג 02. זה לא רק המרחק: זה שהוא שיחרר את הכדור מידו ומיד הסתובב עם גבו לסל כשהכדור אפילו לא היה בחצי הדרך כי הוא ידע שהוא קבר אותו. הוא מסיים את הרבע עם 8 מ-11 מהטריי ויש לו כבר 24 נקודות. לברון עם 13, יאניס המשחק כאילו הוא בפלייאוף בעוד השאר מצחקקים מסיים את החצי עם 12. לניקולה יוקיץ' 8, ולגרלנד – שכל הקהל איתו – 10.

בקבוצת דוראנט זה אמביד עם 3 מ-5 לטריי ל-17 נק', דווין בוקר עם 16, דג'ונטה מארי עם 13, ולאמלו בול עם 10, בנוסף לשני אסיסטים מהאגדה קבוצת דוראנט מובילה בחצי93-94 למרות שהיא קולעת רק 36.4% מה-3 לעומת ה-51.5% מהשלוש של קבוצת לברון, והכל בגלל ה-8 מ-11 של סטף מהטריי. אז קבוצת דוראנט זוכה ב-100 אלף שהולכים לקנט סטייט, וקבוצת לברון ב-50 למוסד המזון.

אחרי הפסקה מדהימה צ'ארלס בארקלי חוזר לעמדתו בתא השידור. בדרך עוצרת אותו מראיינת ומתחילה לשאול, אבל לראיין את בארקלי זה כמו לנסות להפשיט למדונה את החזייה. היא עוזרת יותר מדי. אותו דבר בארקלי: הוא מדבר ומדבר והיא לא מצליחה להוציא מילה נוספת.

6. רבע שלישי

אולי חשבתם שסטף סיים אבל הוא רק התחיל. התאמינו חצי של 8 מ-11 ואז מסיים רבע שלישי עם עוד 7 מ-10 מהטריי לס"ה של 15 מ-21 מה-3 כשהוא שובר כל מיני שיאים, ויש לבחור כבר 45 נקודות. יאניס הממשיך לשחק כאילו הוא במילווקי יושב על 26,לברון 17 וכולם מלבד כריס פול קולעים סל או צמד או צמד ושלשה. איש לא מעל 8. אז למה כריס פול עם 0? כי הוא פצןע בבוהן הימנית וזקוק לניתוח. הוא ייעדר כמה שבועות. הוא ניסה לזרוק אחד בימין אך החמיץ. אותי יאניס מעצבן. יש לו כריזמה של עמוד חשמל והוא מנסה ומנסה לקלוע כמה שיותר, בעוד שסטף קולע אפילו שהוא מנסה להחמיץ. הרבע הסתיים 138-139 לדוראנט, הפתעה גדולה כי כולם חשבו שקבוצת לברון מנצחת על 20-30.

7. רבע רביעי

השעון נעלם. המצב 138-139 לקבוצת דוראנט ומשחקים ללא שעון עד שקבוצה אחת מגיעה ל-163. סטפן סוף סוף נרגע והוא מוסיף רק שלשה אחת למשחק של 17 מ-30 ס"ה מתוכם 16 מ-27 מה-3 ל-50 נקודות.

המשחק מתחמם. מתחילים להגן. לאט אבל בטוח המשחק הופך לאשכרה משחק כדורסל. 152-153 ללברון. למלו בשלשה מצויינת ו-155-153. עכשיו סטפן מבלף שלשה ומוסר ללברון ו-155-157. לברון עם עוד אחד ו-155-159. זאק להבין קובר ו-157-159. ב-159-161 סטף מנסה שלשה לנצחון שמחמיצה. עכשיו זאק שוב מקטין ל-160-161, אבל הכדור אצל לברון הקולע בסיבוב ונגמר 160-163.

לקבוצת דוראנט אמביד קלע 36. דווין בוקר – 20 ב-9 מ-18. למלו קלע 18 ב-7 מ-11 כולל 4 מ-8 מהטריי. מוריי שם 17 ב-7 מ-11 מהפרקט טריי יאנג 13ב-5 מ-14 ו-3 מ-9 מהשלוש. לקרבוצת לברון סטף קבר 50, יאניס 30 ב-15 מ-21, הרוב בכניסות מטורפות שאיש לא ניסה לעצור, ולברון הוסיף 24.

KENT STATE זוכה ב-$450,000 למילגות לסטודנטים משכונות העוני של קליבלנד, וארגון האוכל זוכה ב-$300,000.

עבורי היה זה ערב מרגש מאין כמוהו. אפילו מהמשחק נהניתי כשסטפן קרי נטע בי הרגשה של עוד. הוא זכה כמובן ב-MVP על שם קובי שניתרם ע"י KIA. אלמנתו של קובי ישבה עם חיוך מאולץ כשהיא מנסה לעצור בדמעותיה, דבר שאני לא הייתי מסוגל לו כשכל שחקני הכדורסל – שעבורי מהווים חיים שלמים – עברו לפני, בטיווי כמובן.