************

TO BEGIN WITH – כפי שאומרים החברים שלי מכפר סבא – יש לי שלושה דברים לומר על לברון ג'יימס:

דבר ראשון:

לברון היה האחראי מספר אחד להביא את ראסל ווסטברוק מוושינגטון ויזרדס ללייקרס, מהלך שרוב אנשי הכדורסל שונאים (אבל אני לא מסכים עם כל רפי ההבנה שלא מסכימים כי ללא ראסל ווסטברוק ללייקרס לא היה כל סיכוי לעשות את הפלייאין)

דבר שני:

מאחר ואפילו שמעון יודע עכשיו שאם לברון ניבחר שני אז מייקל הוא בוודאי ראשון, אז יש לי דבר אחד לומר לזכותו של המלך: ה-STINT – מכסת העבודה – השנייה שלו בלייקרס היא טובה יותר מה-STINT השני של אלוהים בוושינגטון.

הווה אומר? הווה אומר שבדבר אחד, לפחות, המלך עולה על אלוהים.

בפוסט הזה אנחנו מדברים על השוואות. אין בריחה מזה. אז חובה לדבר על לברון ג'יימס לא רק כשחקן בפני עצמו אלא גם בהשוואה למייקל. הבה נגיד זאת ברורות, ולאט-לאט כדי שאפילו שימון יבין:

לברון, כשהוא היום במדי הלייקרס בגיל 37 (שזה גיל 97 בחיים), הוא עדיין שחקן של 30 נקודות למשחק, ללא ספק בחמישיית ה-NBA של היום, וייתכן – אני לא מתבדח – שהוא משחק היום – בהתקפה בעיקר – את הכדורסל הטוב בחייו!! לגבי מייקל לעולם לא נדע. הוא החליט להוריד את הגופייה כשהיה ברור לו שהוא נמצא בקבוצה הלא נכונה, והוא החליט לעבוד על המותג שלו – הבראנד 'AIR JORDAN' במקום על לנסות לשבור את שיא הנקודות של קארים.

מאמנו פרנק ווגל אמר אמש, אחרי הפציעה של הגבה:

: We still have Lebron. He’s the lion in the locker room and always

Being very, very attentive in everything you’re doing,” Lakers coach Frank Vogel said. “And that carries over to the rest of the group.”

James cradles the Larry O’Brien trophy after leading the Cavs to the 2016 NBA title as Cleveland became the first team in Finals history to rebound from a 3-1 series deficit. (Adam Pantozzi / NBAE via Getty Images)

דבר שלישי:

אני לא יודע זאת בבטחון כמובן, ואלוהים יסלח לי אם אני טועה כאן. אבל הדבר השלישי בקשר לאופי של לברון נגד האופי של מייקל?

*לברון לא מתאבל על פציעתו של AD. למה? עכשיו יש לו תירוץ טוב למה הלייקרס לא יילכו רחוק בפלייאוף (אם בכלל יגיעו לשם!)

*מייקל? מייקל היה אוסף את 10 השחקנים שנשארו ואומר להם: יש לנו מטרה אחת והיא להראות לעולם שאנחנו יכולים לנצח גם בלעדי AD. אם כל אחד ייתן 10% נוספים ממה שיש לו, ננצח גם ללא AD. אז חברה לקום, לא להוריד ראש, ובואו נצא להכות כמה ישבנים!

*************

דבר אחד אין לקחת מלברון וזה ה-KILLER INSTINCT שלו. אבל מצד שני יש את ה-SCARLET LETTER ('כתם הבושה') על רקורד הפלייאוף שלו: יש לו אותו מספר הפסדים בפיינלס של ה-NBA כמו שלמייקל ג'ורדן ישנם נצחונות.6-4 נגד 0-6!!! זאת הסיבה העיקרית כנראה שהאתלטיק בחרה בו שני למייקל.

Lebron has as many losses in the NBA Finals as Jordan has championships: six. Jordan’s perfect 6-0 mark in the NBA Finals, along with the matching six NBA Finals MVPs, is likely a large factor in why James finished at No. 2 on The Athletic’s list.

James’ 4-6 NBA Finals record has been his anchor in these debates while overlooking the fact that he made eight consecutive trips to the championship series. But this idea that LeBron was not the maniacal, winner-take-all killer that Michael was predates any NBA Finals trips and traces back to Game 1 of the 2007 Eastern Conference finals against the Pistons. LeBron had the ball late with a chance to win, but instead of taking the shot, he passed to a wide-open Donyell Marshall in the corner, who missed a 3. The stigmaנחותים ממנו has stuck ever since.

ישנן עוד סיבות: מייקל ג'ורדן היה אתלט נעלה על לברון: בעל ניתור טוב יותר, ובעל יחס כוח למשקל הרבה יותר טוב. ואולי הגורם החשוב ביותר הוא טיב ההגנה של שניהם ב-NBA: בעוד מייקל היה מגן מעולה שהיה מסוגל לשמור על כל שחקן מ-(1) – פוינט גארד – ועד (4) – פאור-פורוורד, בעוד לברון נראה לרוב די מתעצל בשמירה. כאילו זה מתחת לכבודו, ושאת העבודה המלוכלכת שיעשו נחותים ממנו. זה תמיד היה ה-PERCEPTION, וזה היה נכון כשהוא היה רוקי, והיום כשהוא בעונתו ה-20.

אבל למאמנו לו טיירון יש מה לומר בנידון:

But Lue disagrees.

“Whenever (LeBron’s) back’s against the wall, he always produces,” said Lue, who played with Jordan late in his career in Washington before coaching James in Cleveland. “You have to have a killer instinct to be able to do that. Just because you’re not talking stuff, and you’re not in people’s face … I just don’t understand. Why does that mean you don’t have a killer instinct?”

**********

הייתה גם ביקורת גדולה עליו כשהוא הודיע שהוא "לוקח את כשרונו לסאות' ביץ'", ואז, אחרי שתי אליפויות, עוזב את מיאמי לאנחות. גם כאן יש מי שמצדיק אותו, והפעם זה לא אחר מהבוס של מיאמי פט ריילי שאמר:

“I thought it was the most normal thing for him to do,” Riley said. “Somewhere in your life, you have to clean up something and be able to move on. I always felt that even after he left Cleveland and came to Miami for professional reasons, he’s going to have to go back to his hometown one day, or he’s going to have a scarlet letter on him for the rest of his life.

“So that’s a pretty damn courageous thing that he did and selfless thing to go back to Cleveland, to rebuild that team. Had he never done that, there was a possibility that he’d have a hard time being accepted there.

“He did the right thing”

************

מה שהפוסט ב-THE ATHLANTIC מסכם לקראת הסוף זה המשפט החשוב ביותר:

For all of his magnificent accomplishments, for the millions in endorsements he has earned, for the school he has built, the championships won and the league he has reshaped, James’ singular greatest basketball achievement will forever be what he did for his hometown in 2016.

ואז המשפט האחרון:

Jordan can feel James’ breath on the back of his neck