אחרי שני משחקי חצי הגמר שהתקיימו בתחילת השבוע, הערב מגיע אלינו הגמר הגדול של גביע המדינה, ובו ייפגשו הפועל תל-אביב ובני הרצליה בהיכל הספורט ביד-אליהו. ננסה הפעם להרחיב על כמה מאצ'-אפים ומפתחות שיכולים אולי להכריע את משחק הגמר הזה ולהביא למנצחת תואר אחרי יותר מחצי יובל שנים, כשהפועל זכו בגביע לאחרונה ב-1993 והרצליה עשו זאת שנתיים לאחר מכן ב-1995.

איתנו בצוות, כמו בחצי הגמר, דרור פישר, תומר גבעתי, אהרון שדה, מתנאל אלאשבילי, שחר צ'קוטאי ועמיחי קטן.

21:00 בני הרצליה – הפועל תל-אביב:

בני הרצליה:

סגל: סנדי כהן, שמארקוס קנדי, יאיר קרביץ, דורי סהר, שון דאוסון, מוריס קמפ, אנדי ואן-וליט, עידו פוגל, נועם וינברג, עומרי קופרמן, כריס באב, קווינטון הוקר, צ'ינאנו אונואקו, דור ענבי.

מאמן: אורן אהרוני.

חצי הגמר: הביסה את הפועל חולון במשחק שלא היה שווה כוחות מתחילתו. ההרצליינים פתחו מבערים כבר בפתיחה ולא הביטו לאחור, בזכות דקות נהדרות של אונואקו ואחר כך גם של דאוסון וקמפ, כשכריס באב מנצח על החגיגה. חולון, שהשקיעו את הנשמה מול לודוויגסבורג ארבעה ימים קודם לכן, לא הצליחו להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי, וגם לא הצליחו למצוא תשובות לאונואקו בזכות יום נהדר של הרצליה מחוץ לקשת (11/19), שפשוט הכניע את השחקנים של גודס בדרך ל-63-83 מוחץ.

כוכב מוביל: קשה לשים את האצבע, אבל נלך על כריס באב. הרכז הנהדר, עם עבר עשיר בקבוצות יורוליג, הגיע בהפתעה לקבוצה מהשרון והשליט סדר בכל הכישרון שיש בקבוצה. מעבר לאונואקו, אורן אהרוני בנה את הסגל לאיטו, ובאב היה הדובדבן שבקצפת. הציפיות ממנו היו גבוהות, במיוחד לאור העבר המבטיח, והוא מצליח לעמוד בהן בצורה מעוררת השראה. האופי שלו נוח ומקנה הרבה מאוד שקט, כשגם האחוזים הנהדרים שלו (60% לשתיים, 35% לשלוש, 89% מהקו) מראים שהליגה הזאת קטנה למידותיו, והוא בא כדי לנצח.

אקס פקטור: האמת, יש שלושה שעונים על ההגדרה הזאת, אבל רק אחד מהם נמצא על הפרקט. השניים האחרים הם אורן אהרוני וזופר אבדיה, שקיבלו קבוצה שניצלה מירידה במחזורים האחרונים של העונה שעברה והקימו חבורה צעירה, רעבה ומנצחת. השלישי הוא צ'ינאנו אונואקו, שהוא יותר ווילד קארד מאקס פקטור, אבל הוא יכול לקבוע לאן הרצליה תגיע העונה. אם באב הוא בעל הבית, אונואקו הוא הקבלן. הוא מגיע כל משחק ונותן עבודה, בין אם זה בנקודות, בריבאונדים, בחסימות או בהגנה. האח הצעיר של ארינזה (אקס מכבי תל אביב) הוא גם המוצלח יותר, נחשב לאחד הסנטרים הטובים ביותר בליגה וגם יש לו סימן היכר – זריקת הסבתא מהעונשין. אל תתפלאו אם בסוף אנשי הרצליה יגידו "סבתא, הבאתי גביע".

הפועל תל-אביב:

סגל: ג'יי פי טוקוטו, גיל בני, לוטן אמסלם, בר טימור, ג'יימס יאנג, רז אדם, עידן זלמנסון, ג'וש אואנס, אופק גול, גל גילינסקי, מתן חכמו, אבנר דרור, גידי שיפר, ג'ייקובן בראון, איגור קולשוב.

מאמן: דני פרנקו.

חצי הגמר: אחרי מחצית ראשונה יחסית מאוזנת, הפועל ת"א עלתה בטירוף למחצית השנייה ושטפה את הפרקט. גיל בני שיתק את סקוטי ווילבקין, ג'יי פי טוקוטו חגג מחצי מרחק וג'ייקובן בראון עשה את מה שהוא תמיד עושה נגד מכבי ת"א – שיחק כמו השחקן הטוב ביותר בליגה. זה נגמר ב-80-90 ענק על האלופה ומחזיקת הגביע, בביתה, שהיה הניצחון השלישי ברציפות העונה מולה והביא את הצהובים לפטר את יאניס ספרופולוס. כבר הרבה זמן שלא חגגו ככה בצד האדום של העיר.

כוכב מוביל: ג'ייקובן בראון. בין אם הכתף שלו במקום או לא, ג'ייקובן בראון דאג להראות שהוא הכוכב הראשי בכל קבוצה אליה הגיע, בין אם זה בגלבוע, בירושלים או בהפועל ת"א. סיפור החיים שלו מרגש כשלעצמו (אלכוהוליסט שהשתקם), הוא חתום על אינספור ניצחונות גדולים והישגים נדירים וגם חתום על ההופעה המרשימה ביותר שההיכל ראה משחקן יריב העונה, עם 30 נקודות מחשמלות בחצי הגמר. כשהוא מתפוצץ, אין שחקן בישראל שיכול לעצור אותו. יכול להיות שהוא צריך להיות האקס פקטור, אבל הוא הכוכב המוביל של הקבוצה, ללא צל של ספק.

אקס פקטור: אלך כאן על שם מפתיע יחסית – בר טימור. הקפטן האדום, שחזר אחרי כמה שנים מוצלחות יותר ומוצלחות פחות בהפועל ירושלים, הצליח למלא את המקום של ים מדר כרכז הישראלי הבכיר של הקבוצה בצורה מושלמת, כשהוא יכול לקחת גם את הצעד אחורה ולתת את השקט והניסיון בניהול המשחק. פתיחת העונה הייתה רעה מאוד עבורם, ולא טימור היה זה שהוציא אותם מהבוץ, אבל הוא כן היה זה שהשאיר את התקווה והרצון של האדומים להוציא יותר מעצמם, בדרך אולי להנפת גביע היסטורי.

מאזן עבר בין הקבוצות בגביע: 0-1 להפועל תל אביב (שמינית הגמר, 2017/18, 64-70).

מפתחות מרכזיים:

השלשות: בני הרצליה קלעה 11 שלשות בחצי הגמר, הפועל תל אביב עם 10 כאלו מול מכבי ת"א בחצי השני. לשתי הקבוצות יש כלים התקפיים בכנפיים שיכולים להיכנס לזון בכל יום נתון, כולל גבוהים שמאיימים מעבר לקשת (אנדי ואן וליט מצד אחד, עידן זלמנסון מצד שני). היכולת שלהם לקלוע מחוץ לקשת ולרווח את המשחק, היא אחת הגורמים שבוודאי יכריעו את הגמר וגם מקשרים אותי למפתח השני.

קרב הגבוהים: זלמנסון ואוונס באדום, אונואקו ואנדי ואן-וליט בכחול. מצד אחד, יש סנטר מאסיבי שיכול לרווח את המשחק לצד פצצת אתלטיות זריז, ומהצד השני שניים שיכולים לעשות הרבה דברים ביחד, כולל אחד הסנטרים הדומיננטיים בארץ ושחקן גבוה שקולע כמעט 2 שלשות למשחק ב-37%.

אם הם יצליחו להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי ובו זמנית להשתיק את הגבוהים של היריבה, השלשות יתחילו לשחק תפקיד מאוד משמעותי בהתמודדות. ראינו איך הפועל הצליחה לתסכל את אנטה ז'יז'יץ' במחצית השנייה עם טראפים מוצלחים, ואין סיבה שלא יעשו זאת גם עם אונואקו. אבל איך פרנקו אמר: "הפעם יש מולנו קבוצה טובה"

ריבאונד: שתי הקבוצות מדורגות 2 ו-3 באחוז הריבאונדים שהן לוקחות העונה בליגה (הרצליה קצת יותר טובה), כששתיהן לא מרבות לקחת ריבאונדים בהתקפה (מדורגות 6 ו-10 בהתאמה), אלא בעיקר בהגנה (הפועל ראשונה והרצליה שנייה), מה שמאפשר לשתיהן לרוץ קדימה (הפועל משחק בקצב הכי מהיר והרצליה רביעית). מי מהן שתצליח לשלוט בריבאונד תוכל גם לשלוט בקצב, להשיג סלים קלים ולמנוע מהיריבות לעשות אותו דבר.

ההגנות: הפועל מובילה את הליגה ברייטינג הגנתי והרצליה רק שביעית, אבל הרצליה ניצחו 6 מ-7 משחקי הליגה שלהם, ובהם הרייטינג ההגנתי שלהם עמד על 94, טוב בהרבה מה-103.5 של הפועל שמעמיד אותה בראש הליגה. מדובר ב-2 קבוצות שחוטפות לא מעט כדורים (הפועל מדורגת 3 והרצליה 4 בליגה), והפועל גם מובילה את הליגה עם 19.5 נקודות אחרי איבודים של היריבות בממוצע למשחק.

מצד שני, ההגנה של הרצליה בצבע טובה יותר כשהם מובילים את הליגה עם 4.3 חסימות למשחק לעומת 1.8 של הפועל (מקום 11). בקיצור, לשתי הקבוצות יש הגנות טובות וזו שתגיע מוכנה יותר למעמד תזכה ליתרון משמעותי.

הישראלים: נתחיל מהרצליה, שם מדובר בקבוצה בה הישראלים מקבלים הכי מעט דקות וקולעים הכי מעט, כלומר 25.4% מנקודות הקבוצה. עם זאת, שון דאוסון נכנס לעניינים אחרי פתיחת עונה רעה, סנדי כהן נותן הגנה מצוינת ופעם בכמה משחקים גם מצטיין בהתקפה ויאיר קרביץ תורם הרבה הגנה ויוזכר בהמשך. לעומתם, הפועל מדורגת חמישית בכמות הדקות והנקודות של הישראלים, כשאצלם מדובר בעיקר בזלמנסון, בר טימור, קצת קולשוב ואם מתעקשים אז גם גיל בני.

בחצאי הגמר, הישראלים של הפועל קלעו 23 מתוך ה-90 שלהם, ואילו אלו של הרצליה קלעו 29 מתוך ה-83, כשאצל הרצליה זה די קרוב לממוצע הנמוך, ואילו הפועל נשענו על הזרים, ובעיקר ג'ייקובן בראון, באופן מאוד בולט בחצי הגמר. לשתי הקבוצות יש כלים הגנתיים להתמודד עם הכוכבים של יריבתה, מי יותר ומי פחות, והישראלים יקבלו הזדמנויות לתרום את חלקם, כך שקבוצה שתקבל את זה תקבל יתרון.

גיל בני ויאיר קרביץ: שני הקפטנים האחרונים של נבחרת העתודה שהניפו גביע נפגשים ראש בראש. הפעם, קרביץ הוא קפטן הרצליה ויכול להניף גביע גם בזירה המקומית, וחלק לא קטן מזה תלוי בהגנה שלו. בעוד שניהם לא משמשים כפקטורים משמעותיים בהתקפה, בהגנה הם אלו שיכולים לעשות את ההבדל עם הלחץ והלחימה הבלתי פוסקת שלהם על מובילי הכדור.

גיל בני יצטרך לעבוד קצת יותר קשה בגמר כדי להוציא את הכדור מהידיים הרותחות של באב, בעוד קרביץ יקבל מספר משימות הגנתיות בעקבות היכולת שלו לשמור על עמדות 1-3 של הפועל בכדור רגע נתון. יש סיכוי טוב שזה שיעשה עבודת הגנה טובה יותר, בין אם אישית או עזרה בקבוצתית, ינצח גם את הגמר.

הימורים:

דרור: הרצליה באה חדה יותר ובכושר טוב יותר, עם שני הפסדים סך הכל מאז חודש דצמבר. עם זאת, אין לה מספיק שחקנים, אם בכלל, ששיחקנו במעמד דומה של משחק על כל הקופה, וחוסר הניסיון שלה עלול להיתרגם ללחץ ואובדן הדרך. בצד השני, יש ים ניסיון, עם ג'ייקובן בראון, בר טימור ועידן זלמנסון, כשגם דני פרנקו חווה מספר פעמים גמרי גביע או קרבות אליפות. החיסרון הוא הניצחון על מכבי ת"א, שנראה כאילו הם חושבים שהניצחון כבר בכיס שלהם. מאז המשחק האחרון בין בקבוצות, שהיה במחזור הראשון של העונה, שתיהן הספיקו להשתפר ולהראות יכולות שלא חשבנו שנראה מהן העונה, אבל הרצליה יציבה יותר ועם הגנה חזקה יותר, במיוחד אחרי שזכו לנוח יום נוסף, בעוד הפועל השקיעה הרבה מאוד מאמץ רק לפני שלושה ימים ויגיעו באותו מצב של חולון למשחק של להיות או לחדול. עם זאת, היכל מנורה הולך להיות צבוע כולו באדום וזה מרגיש כאילו זה סוף סוף שלהם. הפועל ב-7.

תומר: לראשונה העונה הפועל מגיעה כפייבורטית ברורה, הקהל הגדול והציפיות ממה ישפיעו עליה לדעתי. הרצליה צעירה, מאוזנת, מאומנת ועם אונאקו הנפלא שלפועל אין כלים לשמור עליו. הרצליה מגיעה בלי לחץ או צפיות, הפועל תרגיש 9000 עיינים בוחנות. הראש אומר הפועל, הבטן אומרת הרצליה. נלך על הרצליה ב-7.

אהרון: הפועל מנוסה יותר, הפועל ביתית יותר, הרצליה קבוצה טובה יותר. לדעתי, היום מנוחה משמעותי ביותר, יותר בצד המנטלי מאשר זה הפיזי. קשה להמר נגד בראון, ובכל זאת אני שטעיתי פעמיים בחצי הולך על הרצליה ב-11, אך יהיה צמוד יותר ממה שהתוצאה הסופית תראה.

מתנאל: יאללה זופר אבדיה. בקיצור – הרצליה.

שחר: הפועל תל-אביב.

עמיחי: יכול ללכת לכל כיוון. אני אלך עם הרצון למשחק צמוד ולוהט ועם הפועל ב-2 אחרי הארכה. אפשר גם סל ניצחון של מישהו.