למה גרמניה?/מתן גילור

איך קורה שישראלי-יהודי מעדיף את נבחרת גרמניה?

*

התמונה הראשונה שזכורה לי מעולם הכדורגל היא של רוד חוליט מנשק את גביע אירופה לאומות.

 רוד חוליט מניף את גביע אירופה לאומות

התמונה השניה היא של ניר קלינגר במדי מכבי חיפה באליפות בשנת 1989.

 

התמונה השלישית היא של לותר מתיאוס מניף את גביע העולם בשנת 1990 ודיאגו ארמנדו מראדונה ממרר בבכי ומעיניו זולגות דמעות שליש.

 לותר מתיאוס מניף את גביע העולם

*

הטורניר הבינלאומי הראשון שכבר ממש צפיתי בחלק ממשחקיו והבנתי משהו בכדורגל היה אליפות אירופה לאומות בשנת 1992. הואיל ולישראל לא ניתנה הזדמנות להעפיל לטורניר, זכו מן ההפקר 7 נבחרות אירופאיות אחרות והמארחת שוודיה.

כמו כל ילד עם זיקה לספורט בבית הספר, גם אני נזקקתי לנבחרת מועדפת. התמונות של חוליט ומתיאוס נחרטו כה עמוק בזיכרוני, עד כי הרגשתי שזו חייבת להיות אחת מן השתיים: נבחרת האורנג' או ה"דויטשה נאשיונאל פוסבול מאנשאפט".

השורשים אמרו גרמניה, אבל תמיכת ההולנדים בישראל בזמן מלחמת המפרץ וכן האהדה הרבה לה זכתה בקרב ילדי בית הספר הכריעו הולנד. ההפסד בפנדלים לנבחרת דנמרק, שכלל לא היתה אמורה להשתתף בטורניר והעפילה רק תודות להדחתה של יוגוסלביה, בעקבות המלחמה ששררה בה, השניא אותה עלי וקבע שאני עם היריבה בגמר, כלומר עם גרמניה. מעתה ועד היום, כשאני לא ירוק, אני שחור-אדום-צהוב.

*

הייתי ילד שמן ולא מוכשר, אבל היה לי המון רצון כאשר הייתי משחק כדורגל, ולכן הייתי מבוקש (או נבחר ב"כוחות", אם אתם מעדיפים) על פני ילדים טובים ממני בהרבה. כך גם היו הגרמנים בכל הטורנירים הראשונים בהם צפיתי. לא נבחרת מוכשרת יתר על המידה, אך כזו שרוצה יותר מכל היריבות. ששחקניה תמיד ראשונים לכל כדור וניצחונות בדקות האחרונות היו דבר של מה בכך, בעיקר באליפות אירופה לאומות בשנת 1996, בה נתבע הביטוי האלמותי: "כדורגל משחקים 96 דקות ובסוף גרמניה מנצחת."

*

הטורנירים של השנים 1998-2004 היו אכזבה אחת מתמשכת. גם ההעפלה לגמר של 2002 התרחשה תודות להגרלה נוחה ויכולת חלשה של הנבחרות הגדולות בצד ההגרלה של גרמניה. הנבחרת אפילו ספגה שער שוויון בדקה ה-90, רחמנא לצלן.

*

בשנת 2006 חל המפנה. הנבחרת שהיתה מבוססת על הרצון לעצמה שינתה פאזה והחלה לרקוד על המגרש.

האזינו לרגע לדקה הראשונה של הסימפוניה החמישית של בטהובן:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=6z4KK7RWjmk&w=420&h=315]

זו נבחרת גרמניה עד שנת 2006: כוח, דיוק, אנרגיות וחדות.

כמו לודוויג ואן, גם גרמניה מתפתחת. האזינו כעת לדקה הראשונה של החלק הרביעי של הסימפוניה התשיעית:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=MsZGY4v3USw&w=420&h=315]

לא עוד המום השומע, אלא הרמוניה ומלודיה שמרפות את אוזניו ומאפשרות את כניסת הצלילים בשלווה. לא עוד גרמניה שמכה עד התפרקות, אלא כזו שמלטפת את הכדור. כזו שלא מפחדת לספר סיפור ולהיות אטרקטיבית גם במחיר של כישלון ספורטיבי לעתים, למרות שגם מהבחינה הזו השינוי הוכיח את עצמו לטובה. נכון, גרמניה טרם זכתה בגביע העולם או אליפות אירופה. נכון לא פחות שהיא לא ירדה מהפודיום באף אחד מ-4 הטורנירים בהם השתתפה מאז.

*

היום גרמניה כמעט מושלמת. יש בה את הטכניקה והברק של התשיעית, בדמות אוזיל ורויס, אך גם את העצמה והדיוק של החמישית, בדמות מולר ושוונשטייגר. היא גם זו המקסימה, המדהימה, המטמטמת, זו שבשבילה קונים כרטיס או נשארים לתוך הלילה מול מרקע הטלוויזיה, והיא גם זו שתלך בכל הכוח להבטיח, פעם נוספת, את מקומה בפודיום הגדול והמפואר ביותר בעולם.

ואולי, רק אולי, אחרי 24 שנים, היא שוב תזכיר לכולם ש- Deutschland über alles!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  3. יניב

    16 מרץ 2014 17:32:34

    מתן בהחט אחד החזקים שלך.
    האמת שהיית באמת בין היחידים(גם בן דוד שלי אהב את גרמניה).היום זה כבר הפך להיות איני לאהוד את גרמניה ואת הכדורגל הגרמני בכלל.
    האמת שההרגשה שלי שמאז המהפך ב1996 גרמניה הפכה להולנד,משחקת יפהיפה ומלהיב אבל זה לא מביא לתוצאות הרצויות,מה עוד שגם עכשיו הסיכויים לא לטובתה (לעולם לא זכתה נבחרת אירופאית במונדיאל שנערך בדרום אמריקה)

  6. מנחם לס

    16 מרץ 2014 18:04:49

    אני יודע בדיוק כמוכם שבראזיל היא לא מה שהיתה פעם, אבל קשה לי להאמין שנבחרת מחוץ לדרום אמריקה (או אפילו מרכז אמריקה) תיקח את המונדיאל

    1. מתן גילור

      16 מרץ 2014 18:41:23

      המקור של המשפט הזה הוא שהפדרציה גרמניה מעל כל המדינות (פרוסיה, בווריה וכיו"ב). הוא נכתב במאה ה-19. יש מספיק למה לכעוס על הגרמנים. דווקא המשפט הזה אינו נמנע על כך. יצוין כי הגרמנים מודעים לרגישות של המשפט ולקונוטציות שהוא מעלה בפרשנות השגויה, ולכן אינם שרים אותו כחלק מההמנון הרשמי.

  9. האווי לאסוף

    16 מרץ 2014 19:06:32

    כתוב מצויין, על נבחרת מצויינת. כבר כמעט עשור שהיא המרענן הרשמי של כל טורניר, וממש לא משנה מה ההיסטוריה של המדינה עצמה. בתכל'ס, כל מדינה שקיימת מספיק שנים עשתה לנו רע מתישהו, והזכרון היהודי ארוך מספיק לזכור את כולן

  10. מוש השור

    16 מרץ 2014 20:11:25

    כל הכבוד מתן, באיזה מקום קצת נמאסה השנאה האוטומטית לכל דבר גרמני כולל הנבחרת, הם בהחלט נבחרת נפלאה וראויה לקחת את המונדיאל הקרוב.

  11. רועי ויינברג

    16 מרץ 2014 20:22:55

    פוסט מעולה, יש להם נבחרת חזקה שיכולה לזכות השנה, לאור ההחלשות הספרדית. לי אישית אין פייבוריטית במונדיאל הקרוב (אני לא סובל את המאמן של אנגליה אחרי מה שהוא עשה לסטארידג', לא רוצה לראות את מסי זוכה במונדיאל ומתעב את נימאר), אז מבחינת קבוצה לאהוד הם בחירה לא רעה, כמו אנגליה ובלגיה.

  12. אהרון שדה

    16 מרץ 2014 20:35:03

    אני בחיים אבל בחיים לא אוכל להיות בעד נבחרת גרמניה.
    אבות אבותיי נכחדו על יד הצוררים הללו שהם אבות אבותיהם של הגרמנים דהיום .בהזדמנות זו אבקש לומר שאחד הדברים שהכי מרתיחים את דמי הם הטפות המובר של מרקל.איזו חוצפה זו צריכה להיות ???? לכן שמחתי מאד על מה שעשו בנט וחבורתו לגרמני ששימש סגן נשיא האיחוד שניסה להמשיך את הטפות המובר החצופות הללו.
    במעבר חד לצד המקצועי .אין ספק שגרמניה היא נבחרת חזקה בעלת פונטציאל גדול ללכת עד הסוף.
    אך ברזיל ביתית עם הגנה חזקה מאד עדיין עדיפה עליה במקצת.
    בנוסף אי אפשר לפסול את סיכויי ספרד למרות שזכייה ספרדית תהיה היסטורית וחסרת תקדים בכל קנה מידה.
    בליבי עדיין מסתדרת התקווה שארגנטינה ומסי יעשו זאת .יש להם כמובן סיכוי אך פחות גבוה משמעותית מברזיל ,גרמניה וספרד.

  14. יאיר

    16 מרץ 2014 22:09:05

    היום כבר הרבה ישראלים אוהדים את גרמניה, ככה זה שיש טרנד, ישראלים מתים על זה. אבל נאמנות ארוכת טווח כמו שלך, זה באמת יוצא דופן וראוי להערכה.

  16. iod;whf

    16 מרץ 2014 23:22:20

    ישראלים אוהדים את מי שהכי טוב. פעם זה יובנטוס, פעם זה יונייטד, פעם זה ברצלונה והיום זה באיירן מינכן. (כמות המרצ'ניידז שרואים של באיירן ברחוב בהשוואה לפעם עצומה) וזה תקף גם לנבחרות.

  19. ירון

    17 מרץ 2014 05:11:52

    כמי שהגרמנים *שרפו חיים* את משפחת סבתו (אחות,אם ותינוקת) בבלארוס ו*רצחו בגז* את משפחת סבו(הורים,אחים ואחיות) באושוויץ – אנטי גרמניה לנצח. לא אשכח ולא אסלח. על כל טור מצטדק כזה של "למה אני אוהד גרמניה ואיך הם בסדר ומה זה חמודים", צריך להזכיר מי ומה הם ומה הם עשו לנו.
    שיחנקו עם הבטהובן שלהם, הברלין שלהם, הבאיירן והאוזיל שלהם.

      1. מתן גילור

        17 מרץ 2014 14:40:03

        קורא אותו קבוע. חבל שאתה לא כותב שהוא גם מדבר על קבוצות אולטרס גדולות מאד שיוצאות נגד אותם ארגונים פשיסטיים ואפילו שהמשטרה נגדם הם מפגינים (וכל הכבוד להם על כך). ד"א, רועי מאד לא אובייקטיבי (מי כן?) ואוחז בהשקפת עולם על סף האנרכיזטית (זכותו, אבל חשוב לציין זאת). ד"א, אם אתה חושב שזה משהו מיוחד לגרמניה, אז אני חושב שאתה מעט נאיבי. למותר לציין שארגון האוהדים המפורסם בישראל הוא כזה.
        ורועי סיני כותב נפלא!

  21. מתן גילור

    17 מרץ 2014 08:03:51

    תגובותי:
    תודה רבה לכל המגיבים, הן לחסד והן לשבט.

    לעניין הפן ההיסטורי, מספר נקודות:
    1. אני מבין לחלוטין את מי שסולד מזה, למרות שעפ"י אותו עיקרון לא נשארות הרבה נבחרות לרצות בהצלחתן (ואין כל ספק שיש להבדיל אלף-אלפי הבדלות בין מעשי הנאצים לבין כל דבר אחר בהיסטוריה המתועדת של העם היהודי). זאת ועוד, אחת המדינות שהתנהגה כלפי ניצולי השואה באופן המחפיר ביותר היא מדינת ישראל. יצוין לטובה שר האוצר הנוכחי, שעל אף מגרעותיו הרבות שיפר נושא זה באופן מהותי, ובניגוד לקודמיו ולא מחכה ש"הבעיה תעלם…"
    2. את נבחרת גרמניה התחלתי לאוהד בגיל 8 וחצי. מי שמצפה מילד בגיל הזה לתובנות מרחיקות לכת בנושאים מסוג זה, לענ"ד, נתלה באילנות גבוהים. לאחר מכן העניין כבר אמוציונלי לחלוטין. ככל הנראה, ואעפ"י שנפלתי במבי"ס לנביאים כבר בכיתה א', אני מניח שאם זה היה קורה לי לגיל 15 למשל הסיכוי שהייתי אוהד את הנבחרת גרמניה אפסי.
    3. אם יהודים בגרמניה מסוגלים לקחת חלק בכל תחומי החיים, לרבות ייצוג המדינה בספורט, אז אולי כדאי שגם אנחנו ננסה לשים חלק ממשקעי העבר בצד. לא לשכוח, לאו דווקא לסלוח, אלא לזכור ולהמשיך הלאה בלי לחיות כקרבן לנצח.
    4. כיום משחקים בנבחרת גרמניה שחקנים ממוצא ספרדי, פולני, טוניסאי, טורקי, גנאי ועוד. בין אבותיהם ובין גרמניה הנאצית אין דבר וחצי דבר.
    5. אהרון – התחביב של אשכנזים זה להטיף מוסר ולתקן טעויות בעברית. מי אתה שתיקח מאיתנו את התחביב הזה? 🙂

  22. Berch

    17 מרץ 2014 10:45:36

    למי שיש בעיה עם הגרמנים –
    א. אני מבין את הבעיה. גם אני במשפחתי סובל מתופעות פוסט טרבלינקה.
    ב. זה רק עניין של זכרון קצר. הנה, טורקמדה בפרט והספרדים בכלל התעללו באבותינו גם כן. אני לא רואה מישהו שונא את ברצלונה, ריאל או נבחרת הטיקי טקה בגלל הסיפור הזה.
    ג. אני מעדיף יפניות אבל אם יתנו לי מרצדס אני בטח אקח.

  23. אלעד אייל

    17 מרץ 2014 12:56:04

    Berch אחד הדברים שמאפיינים במיוחד את העם היהודי הוא אלמנט הזיכרון.
    כל המסורת היהודית מבוססת על זכרונות/ מסורות שהועברו מאב לבן מלפני 5000 שנה והלאה.
    גירוש ספרד ועינויי האינקוויזיציה היו פשע נורא, אבל עדיין לא מתקרב בשום צורה ואופן לפשעי הנאצים. לא עשיתי סקר בקרב יהודים יוצאי ספרד, אבל הזיכרונות שעברו מדור לדור מאותו גירוש עדיין חיים בקרב הצאצאים גם 500 שנה אח"כ. אז כמובן שהרגשות קהו מטבע הדברים, אבל הם עדיין חיים וקיימים ברמה זו או אחרת, אבל בעיני לפחות חשוב יותר הזיכרון מאשר הרגשות הנלווים אליו. זיכרון הוא חומר משמר טוב יותר מאשר רגשות, לזיכרון יש משמעות גם אם לא תמיד מעשית.

    מתן גם אני צאצא לניצולי שואה ונספים בשואה, וקטונתי מלפשוט אנשים על הבחירות שעשו בעקבות הזוועות שעברו, חלק החליטו לחיות כנוצרים מפחד שהנאצים יחזרו לסיים את מה שהתחילו, וחלק חזרו לגרמניה או המשיכו לגור באירופה (גם מבני משפחתי), אבל לנו כבני הדור השני, שלישי רביעי מוטלת החובה לא לשכוח ולא לסלוח לעולם !
    עלינו לשמר את הזיכרונות והמסורות כל אחד בדרכו. לי אישית הייתה אפשרות לקבל דרכון גרמני (אמי ואחיותי עשו זאת) אבל אני לא מסוגל רגשית לשאת את המחשבה שאהיה אזרח גרמני.
    שכל אחד יעשה את החשבון שלו בנושא הזה, אבל חשוב שהקול הזה ישמע באופן צלול וברור.

  25. אלעד אייל

    17 מרץ 2014 13:13:50

    מתן ללא שום קשר לנושא הטעון, אתה כותב נהדר, וכיף גדול לקרוא את הטורים שלך. תודה על השיתוף בזכרונות ילדות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט