פציעות ספורט – מאמר שני בסידרה: הרצועה הצולבת (ACL) / משה וזאנה

האוניברסיטה של החיים – זמן פציעות

ACL TEAR

משה וזאנה, פיזיוטרפיסט

יש צליל אחד ששחקנים ומאמנים מבועתים מפניו , גברים קשוחים רועדים מפניו כמו טינאייג'רית שנתקלת בלברון ג'יימס עטוי מסכה שחורה בסמטה אפלה. מאמנים מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לא להתמודד איתו ואלה שכבר שמעו אותו מתפללים לאלוהיהם שלעולם לא יאלצו לשמוע אותו שוב . לא מדובר בסירנה, חריקת בלמים , קול נפץ או משהו מעין אלה – בסה"כ מדובר ב " פאאפ" . אבל כשהצליל הזה נשמע מהברך בזמן הלא נכון יש לו רק משמעות אחת – " קרע ברצועה הצולבת" הידוע גם בשמו "לא נורא, גם באירופה משחקים כדורסל " ..

אז מה מאפיין את הפציעה דופקת הקריירות הזאת , למה היא מתרחשת , אם הנאחס קרה איך מטפלים ודרכי מניעה בפוסט שלפניכם (אני יודע שבפוסט הקודם הבטחתי לכתוב על אשך טמיר- שיקרתי ).

קצת על הברך: מדובר במבנה דפוק, מנסים לחבר בין עצם חצי עגולה לעצם כמעט שטוחה , מה שגורם לכך שהתמיכה הגרמית מאוד רופפת בלשון המעטה . על מנת שכל המבנה המפואר הזה לא יקרוס כמו פורטלנד אחרי פגרת האולסטאר , מוסיפים מייצבים  – להלן רצועות , סה"כ 4 רצועות , שתי צולבות בצורת X בתוך הברך שמחברות בין עצם הירך (פמור) לעצם השוק (טיביה) ועוד שתי רצועות קדמיות. כשמדברים על קרע ברצועה הצולבת מתייחסים ב 99% מהמקרים לקרע ב ACL – הרצועה הצולבת הקדמית. התפקיד הספציפי של הרצועה הזאת הוא למנוע החלקה של עצם השוק קדימה.

איך הקרע מתרחש : בגדול זה יכול להתרחש מכל הפעולות שאנחנו  אוהבים לראות אצל השחקנים שלנו – נחיתה לא מוצלחת מהטבעות , שינוי כיוון מהירים ופתאומיים , ספרינט ובלימה פתאומית . מכל אלה עולה שטים דאנקן כנראה לעולם לא יקרע את הרצועה ומסקנה נוספת היא שככל שהשחקן יותר אקספלוסיבי ואתלטי הסיכון עולה .

תוספת של מנחם לס: כפי שהדיאגרמה מדגימה, הרבה מהפציעות קורות כששתי עצמות הברך מסתובבות לכיוונים שונים. זה קורה כשכף הרגל דבוקה לריצפה עם נטיית סיבוב ימינה (או שמאלה) וחלק הגוף העליון פונה שמאלה (או ימינה) באותו זמן.

הטיפול : אם אתם חברה בני ארבעים וצפונה, שיושבים כל היום במשרד ומבחינתכם גירבוץ נחשב לפעולה ספורטיבית כנראה שהטיפול שלכם יתמצה במנוחה , משככי כאבים ובהמשך פיזיוטרפיה לחיזוק השרירים – בעיקר שריר כופף הברך (המסטרינגס ) שמהווה מייצב דינמי להחלקה קדמית של עצם השוק. אך היות ועסקינן בשחקנים מקצועיים וגם הכירורגים צריכים להרוויח כמה גרושים – אין מנוס מניתוח. הניתוח נקרא ACL RECONSTRUCTION  וכשמו כן הוא- בונים מחדש רצועה צולבת , אין כאן אפשרות לתפירה של הרצועה או משהו בדומה . המקור לרצועה יכול להיות מהמנותח עצמו – לוקחים חתיכת גיד מהפיקה או מההמסטרינגס , גופה או שתל סינטטי , לכל אחד יתרונות וחסרונות.

שיקום : ארוך ומתסכל, עונה שנזרקה לפח , חלומות שמתנפצים . אבל לא הכל שלילי, קודם כל המשכורת ממשיכה לדפוק שזה הכי חשוב , דבר שני השיקום היום הרבה יותר מוצלח בהשוואה לעבר . השיקום כולל תנועתיות מבוקרת , חיזוקים הדרגתיים , שיפור שיווי משקל ולוקח לרוב בין 9-12 חודשים.

נתונים מה NBA : מצאתי שלושה מחקרים סבירים שעסקו בפציעות ACL בקרב כדורסלני NBA –

22% לא חזרו לשחק אחרי הפציעה  , אצל 34% לא היה שינוי משמעותי ב PER  , אצל 44% היה שינוי לרעה ב PER  לאחר הפציעה ושינוי סטטיסטי מובהק לרעה בדקות המשחק, בכמות האיבודים ובאחוזים מהשדה .

בגדול היום כבר לא מדובר בפציעה שגומרת קריירה , בניגוד לעבר,  אצל חלק גדול מהשחקנים , בעיקר כאלה המסתמכים על האתלטיות שלהם לא יחזרו לתפקוד זהה לטרום הפציעה.

פצועים מפורסמים – דרק רוז כמובן , בארון דיוויס , דיוויד ווסט , אצלנו – גיא גודס ועוד רבים וטובים .

מניעה: בתגובות לפוסט הקודם ביקשו להוסיף כמה מילים על תרגול למניעה , אז בגדול ניתן בעזרת תוכנית תרגילים לצמצם את הסיכוי בצורה משמעותית . תוכנית התרגול היא 2-3 פעמים בשבוע של כ 20 עד 30 דקות והיא כוללת : חימום – מתיחות – תרגולי כח לשרירי הגפה התחתונה . לאחר מכן תרגול פולימטרי – כלומר תרגול של קפיצות –נחיתות – קפיצות במנחים שונים (דוגמא – קפיצה ממדרגה לרצפה וקפיצה מייד למדרגה אחרת תוך כדי דגש על טכניקת נחיתה נכונה ). תרגולי זריזות – שינויי כיוון מבוקרים ברמת קושי עולה . וקירור של 5-10 דקות. ברור שמי שרוצה לתרגל צריך לקבל הדרכה יסודית וקצרה היריעה כאן מלפרט.

המוטו שלי לגבי פציעות ספורט – אף אחד לא נפצע מזה שהוא ישב לראות טלוויזיה ! .

מקווה  שנהנתם לפחות כמוני .

בפוסט הבא – הטיפול בשנאה פתולוגית לשחקנים שאנחנו אפילו לא מכירים..

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. תודה על המאמר!

    אני מסתכן בלהיות הראשון בשרשרת בלתי נגמרת של סיפורים קורעי לב, אשתדל להיות ענייני. כדאי להוסיף עוד כמה פרטים קטנים על הניתוח (שאותו עברתי בהרדמה חלקית, מומלץ ביותר, בעיקר הקטע שבו הרופא אומר לי, תוך שהוא נשען עם כל גופו כדי להבריג את הבורג עם הלולאה העגולה לתוך הפאקינג ברך שלי, "עצמות קשות יש לך אתה!).

    במהלך הניתוח, הפציינט מוותר על אחד הגידים בירך (לא שאני יודע איזה), שאותו קוטמים ומוציאים החוצה, מלפפים כמה פעמים שיהיה עבה וחזק ומסבירים לו שמעכשיו הוא רצועה ואז מחברים אותו עם הבורג ההוא ועוד איזה פלאח (פ רפויה בשווא, לא כמו פופוביץ). והגיד הזה אשכרה מקשיב, והופך עם הזמן למשהו יותר חזק, יותר ויותר כמו רצועה – עד לתפקוד (כמעט) מלא.

    את הניתוח עברתי לא בשר"פ והוא היה סבבה.

    הייתי בן 23 בזמן הפציעה, חזרתי למגרשים תוך כשמונה חודשים מהניתוח. בעקבותיו, הברך לא יכולה להתכופף עד הסוף והעוצמה שלה חזרה להיות כ-80% פלוס מינוס ממה שהיה פעם, אבל המשכתי ליהנות מכדורסל בלי לוותר על האגרסיביות (טוב, אינטליגנציה כנראה לא היתה הצד החזק של האהבה שלי לכדורסל) ועד היום טפו טפו בגיל 36 אני עדיין משחק ונהנה מאוד.

    אה, ותשתדלו לא לעשות סבסוב באמצע מתפרצת כשהרגל של המגן נתקעת בשלכם. את הצרחות שלי שמעו גם באנטארקטיקה.

    1. תודה על הסיפור קורע הלב :-), תמיד טענתי שיש המון דמיון בין אורטופדים ונגרים.. כמו שכתבתי יש כמה שיטות לנתח היום גם יש רצועות סינטטיות טובות – זה מאוד תלוי במה המנתח מכיר ואם מה הוא מרגיש יותר בנוח. לגבי תרומה עצמית זה או מגיד של אחד משרירי ההמסטרינגס (semi tendinosus) או מגיד הפיקה.

  2. תודה על המאמר,משה ואני מבקש לא צריך לטיפול בשנאה פתלוגית צריך רק שלברון יפרוש ויילך לשחק פוטבול כמו שהוא מאיים

  3. קרה לי גם כשהייתי תלמיד בכיתה י', במהלך משחק בבאר טוביה במתפרצת אחד על אפס שלי אני עושה צעד וחצי שמאל כמו שעשיתי אלפי פעמים, נוחת נחיתה רגילה ושומע "פלאק" בברך, מיותר לציין שחזרתי למגרשים רק לאחר שנה.

  4. איזה פוסט רציני
    מומי פעם באמצע שוד נפל ממרזב
    הרעש של הסירונות של המשטרה היו יותר חזקות מהכאב ומומי הגיע בשלום לרכב האיסוף

  5. כתבה פנטסטית, דברים שאין בשום גוף תקשורת אחר בארץ כיום (בעבר היה את מולי אפשטיין בספורט של הארץ, אחד מהטובים במדינה).

  6. תודה רבה מוש.
    אנא כתוב עוד.
    חיכיתי בשקיקה למאמר על אשכים תמירים
    אבל אי אפשר לקבל הכל בעולם האשליות הזה.
    אולי בשבוע הבא אתרום את השנקל שלי בדמות מאמר על התופעה הידועה בשם"צניחה חופשית של הרחם"

  7. קודם כול באמת תודה על המאמרים,תוספת מצוינת!!
    ושאלה קטנה, כתבת בקשר לאנשים שלא עוסקים בספורט שהטיפול הוא בעיקר מנוחה וכו', מה קורה במצב הזה לברך ? יש סיכוי שהם ממשיכים לחיות בלי הרצועה הזאת?

    וסיפור אמיתי שלי לפני חודש בערך במדרגות בכניסה לעבודה הגוף היה עדיין קר מהלילה נתתי קפיצה כזאת לאיזה 3-4 מדרגות והרגשתי כאילו משהו נמתח ממש חזק בברך, הרגשה ממש מפחידה ולמזלי כנראה לא קרה שם כלום. אבל מאז כול בוקר לפני המדרגות זה עולה לי לראש רק שאצלי לא יחכה חוזה של 200 מיליון דולר מאדידס…

    1. בהחלט אפשרי לחיות בלי הרצועה הזאת, המחיר של זה הוא פגיעה ביציבות של הברך, לכם מי שהציבור הברך היא קריטית עבורו, כמו ספורטאים, זקוק לניתוח

  8. קרה גם לי, כשהייתי בכיתה ב'.
    איתן המניאק ונדב ההומו רדפו אחרי בהפסקה הגדולה כי פילחתי להם ג'ולות מהתיק.
    הייתי ילדון שמנמן ועגלגל (ראש בראש קרבות סומו מול ירון השמן, שהיה קטגוריה אחת מעלי) ולא היה לי אוויר לריצה ממושכת (ה-500 מ' של החצר), לכן בייאושי זינקתי על גדר הבי"ס כדי להימלט.
    האנדרנלין נתן לי כוחות על ובזינוק אדיר הנפתי את עצמי למעלה.
    כבר כמעט נחלצתי בעור שיניי אך איתן המניאק, שהיה רזה ומהיר (ולא רץ כמו הומו), תפס את רגלי האחת בזמן שרגלי השנייה כבר הייתה מעבר לגדר.
    המשיכה המפתיעה תפסה אותי לא מוכן (כבר הייתי בטוח שעברתי ומלא כובד משקלי היה כבר מוטה לצד השני) והפוזיציה הלא טבעית והווקטור של המשיכה נתן לי וואחד לחיצה מהגדר על אשכי השמאלי, הרך בשנים.
    אשך שמאל עלה לו למעלה ומאז זכיתי בכינוי. משהו ממני נשאר לעד על הגדר הזאת.

    אה, בסוף כתבת על נושא אחר…

  9. למשה "מוש " כל הכבוד אני בהחלט לומד …למרות שנושא הפציעות באמת מרתיע אותי …בכל זאת קשה לא לקרוא את מה שאתה כותב כי זה באמת מרתק.
    רועי סחטיין על ההשוואה למולי אפשטיין הוא בהחלט משהו מיוחד.
    מוש אשמח שתתרום את הדעה שלך לגבי דרק רוז .
    כמדומני הוא עבר שני פציעות כאלו בשני הרגליים .
    הוא בהחלט הסתמך על האתלטיות שלו.
    האם מכאן ניתן להבין שאם היית הג'נרל מנג'ר של שיקאגו לא היית מציע לו חוזה מקסימום ?

    1. תודה על המחמאות, אני משתדל להשאיר תיאורי/סרטוני זוועה מחוץ לפוסט. לגבי רוז, עובדתית הוא עבר קרע אחד ברצועה צולבת וקרע אחד במיניסקוס. זה לא משהו אבל עדיף על קרע בשתי רצועות צולבות. פציעת המניסקוס לא אמורה להשפיע על היכולת שלו לטווח הארוך ככה שנשים אותה בצד. לגבי הרצועה והחוזה, מדובר בנושא מורכב ביותר, אם הוא היה סנטר או פאוור פורוורד הייתי לוקח את הסיכון ביותר קלות. במקרה שלו הייתי עושה הערכה מדויקת של היכולת שלו והזריזות בהשוואה ללפני הפציעה, חוץ מזה הייתי מעביר אותו הערכה פסיכולוגית אינטנסיבית ביותר, צריך לזכור שהוא לא שיחק כדורסל כמעט שנתיים.. זה ברור לי שהוא יהיה פחות טוב השאלה היא בכמה, אם זה עד עשרה אחוז ופסיכולוגית הוא חזק ויציב כנראה שהייתי הולך על זה.

      1. הזמן שלקח לו לחזור מהפציעה הראשונה, שחיכה עונה שלמה בחוץ, זה זמן הגיוני יחסית? קטלו את כל הזמן קאמבק שלו.

        כמו כן, האם יש קשר לדעתך בין החזרה המוקדמת של ווסטרברוק לפציעה שלו בהמשך העונה?

        1. הוא קצת לקח את הזמן מעבר לסטנדרט בפציעה כזו, מצד שני ברמת האינטנסיביות והאתלטיות הפסיכית שלו, יכול להיות שהוא רצה לחזור במצב אופטימלי. לגביי ווס מהמעט ששמעתי אני חושב שזו הייתה בעיה שנוצרה בניתוח ולא חזרה מוקדמת

  10. כל הכבוד! פשוט מעולה!
    אחלה של מאמרים אתה מביא לנו על כל הפציעות הללו, נושאים מאוד מעניינים בעיקר למי שמשחק הרבה וקרה לו איזה מקרה שניים..

    אם אין לך עוד כיוון למאמר הבא, עצה שלי שתעשה מאמר על סיבובי קרסול ושחקנים שקרעו את רצועות הקרסול,
    שלפי מה שהבנתי זה יותר גרוע מהצולבת בברך. אולי אני טועה.. אבל מאמר על זה יהיה בהחלט מרתק.

  11. תודה רבה על המאמר!
    ממה שידוע לי, עם שילוב של קיצור בהמסטרינג וחוסר גמישות בגב תחתון אפשר להיפצע גם מישיבה וצפייה בטלויזיה 🙂
    כיף לקרוא

כתיבת תגובה

סגירת תפריט