האיש שלנו באמריקה – איב מודי בראיון מיוחד להופס / תומר גבעתי

החיים כמאמן ביבשת זרה, השיעור שלקח איתו מהתקופה במאבריקס והסוס השחור שלו לאליפות- מרמת גן לדאלאס, מבט מבפנים עם אחד האנשים המרתקים בכדורסל הישראלי

צילום: עודד קרני

סיפורו של איב מודי יוצא דופן גם במונחי הספורט הישראלי שראה כבר הכל. הילד שגדל על הבלטות בפני הגבעה והגיע עד לליגה של הגדולים, כחלק מצוות האימון במחלקת פיתוח השחקנים ואנליטיקס של דאלאס מאבריקס. על אף גילו הצעיר, מודי בן ה 30 עבר כברת דרך ארוכה בכדורסל. משחקן בנוער של רמת גן דרך ליגת המכללות D3 כשחקן ומאמן, ועד שיחת טלפון אחת ששינתה את מסלול חייו המקצועיים.

מודי, מאנשי מכדורסל הצעירים והמבטיחים בארץ, הוא דוגמה חיה להתפתחות הענף ומאמניו, כשמודי, בעל תואר שני במדעי המחשב, משלב פרקטיות של אנליזה, סטטיסטיקה, ידע וניסיון כשחקן ומאמן, ומעביר אותן למגרש. מהפכת האנלטיקס שכבשה את ה NBA בסערה בעשור האחרון טרם חלחלה לכדורסל הישראלי, אך את השפעתה ניתן לראות בקרב אנשי הדור הצעיר של הענף ומאמניו.

יממה לאחר הניצחון המרשים על הפועל ירושלים שהעלה את הפועל תל אביב( שם מודי משמש כעוזר מאמן ואנליסט) לחצי גמר גביע המדינה, ישבתי עימו לשיחה כנה ונטולת מסכות על אנליטקס, המרחק מהבית, פסיכולוגיה ואיפה יהיה הכדורסל עוד עשר שנים. עבור עבדכם הנאמן מדובר בראיון ראשון, מקווה שתאהבו ותקבלו טעויות בסלחנות והבנה, בכל זאת לא בכל יום יוצא לאדם לשבת לדבר עם מאמן בקבוצה שהדיחה את אהובת נעורי מהגביע רק לפני מספר שעות.

איב מודי כיף גדול לארח אותך כאן בהופס. לפני הכל ספר לקוראינו קצת עליך ועל המסע שלך, איך ילד מרמת גן מגיע עד לדאלאס מאבריקס?

ת: זאת שאלה שאני נשאל הכי הרבה. עברתי בגיל תיכון לאמריקה, אחרי ששיחקתי גם בתיכונים וגם בקולג D3 ארבע שנים עברתי לעסוק באימון. עבדתי  בניו יורק מספר שנים בכמה מכללות שונות. בדאלאס חיפשו מישהו לתפקיד במחלקת פיתוח השחקנים ואני במקרה אימנתי בעבר נגד קבוצה שבה אחד המאמנים בצוות בדאלאס עבד בזמנו, וכך במהלך החיפושים הכירו את שמי ונוצר קשר ראשוני. המון מזל כמובן גם היה כאן. בסוף הכדורסל הוא עסק של אנשים, יש המון מאמנים בעלי ידע רב והבנת משחק משובחת, כך שאישיות ויחסי אנוש חיובים יכולים לעשות את ההבדל ולעזור לך בסוף הדרך בנקודות שלא חשבת עליהן.

אנחנו רואים את דאלאס דורכת במקום ומתקשה לבנות קבוצה סביב לוקה בשלוש השנים האחרונות. מה לדעתך חסר שם ומה צריך לשנות?

ת: לדעתי צריך להוסיף שם שחקן כנף דומיננטי, בין אם מגן ברמה גבוהה או שחקן שיעזור בשני צידי המגרש ברמה גבוהה. אתה רואה שיש בעיה בדאלאס  בשמירה על כוכבי הליגה היריבים בעמדות הכנפיים ובנוסף ביצור נקודות מהכנף שיורידו את העומס ההתקפי מלוקה ופורזינגס. למרות הריצה בתקופה האחרונה אפשר לראות שרמת הכישרון בקבוצה מוגבלת ולכן קשה לדבר עליהם כקבוצת עלית במערב שתגיע לגמר האזורי ומעלה. חסר להם את השחקן השלישי שיעזור להם לרוץ קדימה ולהתחרות על תואר.

האם לדעתך גייסון קיד הוא האיש הנכון לאחר שלא הצליח בשנים האחרונות כמאמן ראשי?

ת: התשובה שלי הייתה יכולה להיות קצת שונה בקיץ ועכשיו. אפשר לראות שהשנה הוא כן מצליח וגורם לשיפור בדאלאס בפן ההגנתי ביחס לשנים האחרונות והופך את דאלאס לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה למרות שינוים קטנים בסגל. ביחס למצב בשוק המאמנים אני לא חושב שהבחירה בו היא שגויה. נחכה לראות האם בפלייאוף ההגנה תחזיק מעמד מול היריבות שיעלו גם הן את רמת ההגנה שלהן, או שדאלאס יפלו במקום שהניקס בעונה שעברה נפלה בו שההגנה והמשחק החזק של מהעונה הסדירה לא עבר לפלייאוף באותה רמה.

אנחנו רואים לאורך שנותיו בליגה את הפוטנציאל והיכולת של פורזינגיס לעיתים אך גם נטייה שלו להיעלם לא מעט פעמים בגלל שימוש ואופן משחק לא נכון. איך לדעתך צריך להשתמש בו נכון?

ת: אנחנו רואים שהשימוש בו השנה מעט שונה, הוא משחק כשחקן "חופשי" ומקבל חופש לקחת את הזריקות שהוא אוהב. ראינו שבהיעדרו של לוקה השנה הוא סיפק מספרים ושיחק טוב. צריך לתת לו חופש פעולה ולהסתכל עליו יותר כ Stretch four לא כשחקן גבוה "5". הוא שחקן מאוד טכני ופחות פיזי ולכן צריך לתת לו לקחת את הזריקות שלו( זריקות שאנחנו רגילים לראות מגארדים ופחות מגבוהים) ופחות לצפות ממנו לדחוף אנשים ולהטביע להם על הראש.

לאחר שלוש עונות נהדרות,  ראינו השנה דעיכה מסוימת במשחק של לוקה. מה לדעתך דאלאס צריכה לעשות אחרת בשביל לעזור לו?

ת: אני חושב שדאלאס צריכה להתחיל לחשוב על דרכים להוריד מלוקה את העומס ההתקפי( USG%)  בשלוש השנים האחרונות לוקה נמצא באופן עקבי בטופ 5 של המדד בקרב שחקני הליגה. העומס הזה גורם לחלק ניכר מהפציעות שאנחנו רואים את לוקה סובל מהן. העונה לוקה מדורג שני בליגה במדד זה עם 35.3% USG.

העונה ראינו את לוקה חוזר מהפגרה בעודף משקל משמעותי. האם לדעתך הפריצה המוקדמת של לוקה והפיק המוקדם בקריירה שלו גרמו לו לזנוח הרגלי משמעת ולאובדן מוטיבציה?

ת: אני לא חושב. אני רואה את היכולת הפסיכולוגית והבנת המשחק שלו מהצד וזה לא המקרה של כוכב צעיר ופרוע. הוא כן יצטרך ללמוד לשמור על עצמו ולעבוד קשה גם בפגרה בעתיד.

איך התחושה לעבוד כאיש כדורסל ישראלי במדינה שמבינה ואוהבת כדורסל כמו ארצות הברית?

ת: 95% מהזמן מדובר בחוויה יוצאת דופן. עבודה עם משאבים שאין לך בארץ, כלים, צוותים וטכנולוגיות, כל מה שאתה רוצה וצריך כמאמן כדורסל. מהצד השני יש מידי פעם את הרגעים שהיית רוצה שהמשפחה שלך תהיי לידך, תראה את ההישגים שלך, שתוכל לחלוק את זה עם חברים שלך וגם להיות בסביבה המוכרת שלך ולהצליח בארץ שלך. רוב הזמן מדובר בגן עדן להיות מאמן כדורסל שם. בזכות התקופה שלי שם למדתי איך השחקנים הזרים שלנו כאן בארץ מרגישים. לרוב אנחנו נוטים לזלזל בזה אבל עבור ספורטאים צעירים שנמצאים בסביבה לא מוכרת, רחוק מאוד הבית, תחת לחץ גדול וזכוכית מגדלת בוחנת, מדובר בחוויה לא קלה ולחלק מאנשים אפילו לא נעימה בכלל. אנחנו כמאמנים צריכים לדעת להתחשב בהם ולעזור להם איפה שצריך.

בשנה האחרונה אנחנו רואים שההיבט הפסיכולוגי בספורט מקבל יותר זרקור והופך לנושא שספורטאים מדברים עליו בגלוי בלי חשש. איך הקבוצות מטפלות בשחקנים ב NBA  בהיבט זה ואיך בארץ?

ת: אנחנו רואים שהעולם היום הוא יותר פתוח ואנשים מרגישים יותר חופשיים לבטא את הרגשות שלהם וזה משפיע גם על עולם הכדורסל. מעמד השחקן היום גבוה מבעבר, והוא פחות חושש להראות פגיעות או פתיחות ולדבר על קשיים פסיכולוגים או נפשיים. קבוצות מבינות שבשביל להוציא את המיטב משחקנים הם צריכים להיות בריאים לא רק פיזית אלא גם מנטלית. מאמנים היום הרבה יותר קשובים לצרכים של השחקנים ומשקעים המון ביחס האישי לשחקנים.

 מסר אחד שלקחת איתך קדימה מהתקופה במאבריקס?

ת: מוסר העבודה שנדרש מאיתנו כאנשי מקצוע וספורטאים לצד הרצון לפרוץ את גבולות ולנסות לחדש כל הזמן.

איזו קבוצה היא הסוס השחור שלך לאליפות השנה?

ת: השנה אין לי סוס שחור מובהק אבל אם צריך לבחור אני הולך עם דאלאס. אם תסתכל בתחתית טבלת המערב השנה תראה מספר קבוצות שהן לא חדשות ומרעננות אלא קבוצות כמו הלייקרס ודנבר. במזרח אני הולך עם קליבלנד כסוס שחור.

השנה אנחנו רואים הבדלים בין המזרח למערב כשהמזרח מאוד תחרותי וצפוף ואילו המערב יותר חלש. מה אתה חושב על זה?

ת: המזרח צפוף ותחרותי ועדיין כשאני מסתכל על הקבוצות עם החומר והכלים לאליפות אני לא רואה יותר משתיים- שלוש קבוצות כאלה לעומת המערב עם פיניקס שנראים נהדר, גולדן סטייט עם קרי וקלי שקשה להמר נגדם, יוטה שיכולה להפתיע אם כולם יהיו בריאים והלייקרס עם לברון ודיוויס בפלייאוף שזו חיה אחרת. כשאני רץ על רשימת הקבוצות במזרח אני לא רואה עדיין קבוצה שתרוץ לגמר בקלות. מילווקי מתחילים להתחבר מחדש ונראים טוב לאחרונה אבל שאר הקבוצות תלויות מאוד במצב הבריאותי שלהן כרגע. אם נסתכל לאורך השנים נראה שגמר המערב באופן מסורתית מאוד תחרותי והמהווה כמעט גמר אמיתי ואילו במזרח זה יותר חד צדדי.

הכדורסל עובר שינוי בשנים האחרונות, סטף קרי לצד מהפכת האנליטקס הפכו את המשחק לאחר אך לארץ אנחנו רואים שהשינוי עדיין לא הגיע במלואו. מדוע לדעתך?

ת: כמו בתחומים נוספים אנחנו בארץ נמצאים כמה שנים אחרי "העולם הגדול" ולכן אין לי ספק שזה יגיע אלינו בהמשך. כרגע היעדר משאבים מונעים את הכניסה של זה לארץ אבל אני בטוח שזה יתרחש בעתיד הקרוב.

בשנים האחרונות אנחנו רואים את הרוקיז מגיעים לליגה בגיל צעיר מאוד "כחבילה שלמה" כשחקנים כמו סקוט הנדרסון בן ה 17 כבר מאיימים להיות הדבר הבא. איך אתה מסביר את זה?

ת: תיאוריה מעניינת, אני לא בטוח שהשחקנים מגיעים כחבילה השלמה כמו שרמת המשחק משתפרת והכדורסל יותר טכני מבעבר. היום המון שחקנים יודעים לעשות מספר רב של פעולות ברמה גבוהה. אחת הסיבות לזה היא השפעה המורחבת של האינטרנט והפיכת הכדורסל לנגיש כבר בגילאים צעירים לילדים שרואים את הכוכבים שלהם, מחקים אותם ולומדים מהן. הטכנולוגיה היום מאפשרת לשחקנים כבר בגילאים צעירים מאוד לעבוד על היכולות שלהם ולהשתפר, חוויה שלא הייתה לשחקנים בדור שלי בעבר. ילדים היום יכולים לראות מהלכים של קרי ולוקה על מסך הנייד שלהם, להריץ אחורה וקדימה בהילוך איטי וללמוד כל מהלך, לעומת הדורות של פעם שראו משחקים בודדים בטלוויזיה או בחדשות הספורט כי זה לא היה נגיש.

כמי שעובד עם בוגרים לצד שחקנים צעירים, מה הדבר הכי חשוב מבחינתך ללמד את השחקנים הצעירים בעולם הכדורסל של 2022?

ת: אחד הדברים המרכזים שאני מאמין בהם ועובד איתם בגילאים צעירים זה דווקא הדברים "הפשוטים". אני תמיד אומר לשחקנים הצעירים שהדבר הכי מסובך זה לעשות את הדברים הפשוטים בקלות. בשביל להיות שחקן ברמות גבוהות צריכים לעבוד קודם כל על היסודות, לעבוד על זריקה פנויה, זריקה מכידרור ועלייה ממצב כידרור לסל, יסודות הגנה טכניים וראיית משחק ולא בהכרח כדרור בין הרגליים וזריקות בניתור הצידה ששמורים לשחקנים הכי טכניים בקבוצה. לצד השחקן המוביל נמצאים לרוב 4 שחקנים שנדרשים לעשות את הדברים הפשוטים ברמה טובה ויעילה. ניקח לדוגמה את גולדן סטייט- שחקן כמו קרי הוא תופעה של פעם בדור, אנחנו צריכים לפתח שחקנים דוגמת השחקנים שסביבו ומשלימים אותו כמו גרין,לוני ואיגוודלה למשל. ילדים צריכים להבין שלא כל אחד יכול להיות קרי אבל הם לא צריכים להתבייש להיות שחקנים "אפורים" משלימים.

ליגת העל הישראלית הפכה לאורך השנים לחממה נהדרת לזרים לפרוץ כאן. מה הסיבה לזה?

ת: קבוצות בארץ מוכנות להמר על שחקנים צעירים ומוכשרים בידיעה שהם יפרצו וימשיכו הלאה תוך שנה שנתיים ולא מפחדות מזה. קבוצות מהדרג האירופאי הבכיר מסתכלות על הליגה הישראלית ולוקחת מכאן שחקנים מצטיינים והופכת את ישראל לחלק בשינוע הכישרון לרמות היותר גבוהות. בנוסף תנאים כמו מצב כלכלי, שפה ומזג אוויר מאפשרים הסתגלות נוחה לזרים והופכים את ישראל למדינה שזרים נהנים לשחק בה.

לאחר שנים שהתייחסו אליה בזלזול אנחנו רואים שליגת הפיתוח צוברת תאוצה והופכת לבית גידול ופיתוח כישרונות עבור הליגה. מה גרם לשינוי ומה סוד הקסם של הליגה?

ת: מבחינה מקצועית רמת הכדורסל שעלתה גרמה לעליה במאגר השחקנים הכישרונים ואפשרה לחלקם ללכת לליגת הפיתוח. בנוסף דחיפה משמעותית של הליגה והקבוצות שהבינו שקבוצות ליגת פיתוח יכולים למשוך קהילות מקומיות, לגרום להרחבת המותג ולתת דקות משחק לשחקנים צעירים להתפתח. שים לב שיש מספר של קבוצות פיתוח שמשחקות בעיר אחרת מקבוצת האם ובכך גורמות לקהילות נוספות חשיפה למותג. אנחנו כאנשי מקצוע בארץ מסתכלים על הליגה ומחפשים שם כישרונות בנוסף ליגות נוספות באירופה.

השנה אנחנו רואים יותר דגש הגנתי בקרב קבוצות בליגה. איך אתה מסביר את המגמה?

ת: שילוב של שינוי הפרשנות בחוקה שנתן טיפה יותר מקום להגנה לשחק בנוסף להבנה של הקבוצות שכמות הכישרון ההתקפי שלהן הוא דבר מוגבל בסוף וצריך לייצר ערך מוסף. לאורך השנים רואים שקבוצות שנבנו רק על כישרון התקפי ללא כלים הגנתיים נפלו בימים שהזריקות לא נכנסו. בנוסף, חשוב לי לומר שהמיתוס שלפיו הגנה לא קיימת בליגה הוא לא בהכרח נכון, בפלייאוף תמיד ראינו רמת הגנה גבוהה. אם בארץ שחקנים היו צריכים לשחק 82 משחקים היית רואה ששחקנים לא משחקים הגנה או טקטיקות הגנתיות מורכבות באותה רמה לאורך זמן. אני מציע לאנשים להסתכל על פלייאוף ה NBA ולראות שקבוצות משחקות הגנה ברמה גבוהה.

מי השחקן הכי מוכשר שאימנת נגדו השנה בארץ?

ת: כשבוחנים כישרון צריך לראות מה בודקים. יש שחקנים שמוכשרים באלמנטים נוספים שהם לא יצור נקודות כמו הגנה או כדורים חוזרים. אני אגיד ג'יילן אדאמס מירושלים וג'סטין פאטון מאילת.

איך יראה הכדורסל לדעתך עוד עשר שנים מהיום?

ת: האתלטיות, הקליעה והבנת המשחק יובילו עוד עשר שנים לדעתי. מי שלא יהיה אתלט ברמה עולמית ומקבל החלטות ברמה גבוהה יתקשה להשתלב ב NBA.

 בארץ הספורט מאוד שורשי לעומת ה NBA שהוא ספורט עסקי ורווחי לצד בידור. איך אתה מרגיש את ההבדלים?

ת: בארץ הקהל חם ומחובר לקבוצות שלו בצורה עמוקה, זה מייצר דחיפה ותחושה ביתית אך מהמצד שני מצב זה גורם לקבוצות לפעמים החלטות ממקום רגשי שמתחשב בשיקולים אחרים מלבד שיקולים מקצועיים, דבר שב NBA לא היה קורה כי הקבוצות שם מתנהלות עסק לכל דבר.

 מי השחקן שאתה הכי אוהב לראות בליגה?

ת: יש שניים, יוקיץ' ולאנרד. ניקולה הוא מאמן על המגרש ומדהים לראות אותו משחק. קוואי הוא שחקן שיצא לי לראות ממקור ראשון. מבחינה טכנית הוא לא מוערך יתר על המידה אבל שרואים אותו עובד על המגרש ממקור ראשון מדהים לראות את עבודת הרגליים שלו, משחק ההגנה שלו והזריקה שלו מחצי מרחק. לא הרבה יזכירו אותו בטופ 3 שחקנים שהם הכי נהנים לראות אבל אני אישית מאוד נהנתי לראות אותו.

 הבחירה שלך למרוץ ה MVP?

ת: יוקיץ'. למרות מצב הקבוצה שלו הוא ממשיך להיות השחקן הכי טוב והכי יציב בליגה ערב אחרי ערב.

לסיום, הימור שלך לאלופה?

ת: אני מקווה שפיניקס. בסוף מירוץ האליפות יקבע לפי המצב הבריאותי של הקבוצות והכוכבים בעידן הקורונה. מבחינת כישרון הם בטופ 3 של הליגה ואני מקווה שהם יזכו.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  3. טריי זריקה מחשידה

    9 פבר 2022 08:26:23

    השנה אנחנו רואים יותר דגש הגנתי בקרב קבוצות בליגה. איך אתה מסביר את המגמה?

    ת: שילוב של שינוי הפרשנות בחוקה שנתן טיפה יותר מקום להגנה לשחק בנוסף להבנה של הקבוצות שכמות הכישרון ההתקפי שלהן הוא דבר מוגבל בסוף וצריך לייצר ערך מוסף. לאורך השנים רואים שקבוצות שנבנו רק על כישרון התקפי ללא כלים הגנתיים נפלו בימים שהזריקות לא נכנסו. בנוסף, חשוב לי לומר שהמיתוס שלפיו הגנה לא קיימת בליגה הוא לא בהכרח נכון, בפלייאוף תמיד ראינו רמת הגנה גבוהה. אם בארץ שחקנים היו צריכים לשחק 82 משחקים היית רואה ששחקנים לא משחקים הגנה או טקטיקות הגנתיות מורכבות באותה רמה לאורך זמן. אני מציע לאנשים להסתכל על פלייאוף ה NBA ולראות שקבוצות משחקות הגנה ברמה גבוהה.

    הוא אומר שהמיתוס לא נכון שולח אותנו לפלייאוף?=בעונה הסדירה הוא מודה שאין הגנות.
    בפלייאוף ההגנות יותר טובות נכון אבל גם שם הן יכולות להיות הרבה הרבה הרבה יותר טובות. למה הן לא כאלה? הוא נותן את התשובה
    "שילוב של שינוי הפרשנות בחוקה שנתן טיפה יותר מקום להגנה לשחק"-זה ניסוח עדין כי הוא מאמן אבל הליגה בעצם מכתיבה את סגנון המשחק בו היא חפצה בעזרת השופטים שאוסרים על מגע (תראו את המשחק היום של הסאנס פילי).

    אם היו בNBA משחקים בחוקי אירופה השחקנים שם היו שומרים כמו חיות ומאמללים את הכוכבים. הבעיה ששנים של דיכוי הגנה כמד'יניות גרמו לשחקנים לוותר על הגנה. מי שמתאמץ לשמור מודבקים לו עבירות אוויר.
    קחו לדוגמא מפלצת כמו אמביד אין מצפים משחקנים לשמור עליו בלי שפשוף בלי טיפה מגע בצורה סטרילית? זה נראה לכם הגיוני?

    2. tomer givati

      9 פבר 2022 12:00:58

      אני אתייחס לזה מהכיוון שלי. מסכים איתך לגבי אמביד. אחד מהדברים שאהבתי בליגה לפני 10-20 שנה זה סגנון המשחק הקשוח, שחקנים קיבלו פצצות והחזירו. היום המשחק יותר ״עדין״ וגם השופטים יותר קלים על המשרוקית( גם בשריקות על תגובות אמוציונלית של שחקנים)

  4. יהלי אולמר

    9 פבר 2022 08:32:22

    תודה רבה תומר, נהנתי לקרוא
    לדעתי, הסיטואציה בין לוקה לדאלאס מרגישה כמו הביצה והתרנגולת. מצד אחד לוקה מרחיב את עצמו ולא את המשחק שלו כי באמת אין לו עם מי לשחק ככוכב שני שיכול להוריד ממנו עומס של יצירת זריקות והובלת כדור. מצד שני המאבס עשו הימור כושל על פורזי שמקסימום יכול להיות השחקן השלישי הכי טוב בקונטנדרית, וזה לא נראה שיש להם מהלכים בשרוול. אולי מייאוש הם יציעו משהו על סימונס.

  6. עידו גילרי

    9 פבר 2022 09:33:04

    אחלה ראיון. היה מעניין לשמוע גם מה היה בדיוק התפקיד שלו במאבס ומה זה אומר מבחינת העבודה היומיומית.

    1. tomer givati

      9 פבר 2022 09:39:30

      תודה רבה גילרי, שמח לשמוע. מעולם לא אהבתי שאנשים לוקחים ראיון עם איש מקצוע לכיוון צהוב ולכן ברחתי מזה

  13. מנחם לס

    9 פבר 2022 16:18:17

    תודה תומר. שאלות ישר לעניין, אם כח לטעמי הן רבות מדי. עדיף לשאול פחות, אבל לדרבן את המגיב לפי תגובתו לשאלה המתקבלת מתשובתו. ז"א אתה שואל שאלה ואז ישנה תשובה, ואתה מגיב על התשובה בעוד שאלה מתקבלת. אבל זה יבוא עם הזמן. אני למשל בריאיון עם צ'מברליין בבאר שלו בהארלם שאלתי אולי 5 שאלות, אבל כל שאלה גרמה לשירשור של עוד 3-4 שאלות ותשובות.

    אולימ מעניין לדעת אם אייב מודי ישראלי או אמריקאי שהגיע לישראל.

    תודה תומר . הייתי נותן לך ציון "B" לריאיון הראשון שלך. יהיה מעניין לראיין מאמן ישראלי באחד מהשבועות הבאים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט