משל הצב והארנב/ איל ספיר
אני לא יודע למה איזופוס לא נחשב לאחד מחכמי תבל. הרי בזמן שניוטון תרם את הגיגיו כאשר הוא יושב בנוחות תחת עץ תפוח, שייקספיר טחן עוד רבע קילו קוויאר תוך כדי כדי כתיבת עוד מחזה ומוצרט זכה לאימונים של שעות על גבי שעות עם אבא לפני שיצא לעוד סיבוב הופעות בגיל 6, איזופוס המציא את המשלים הגדולים ביותר שידעה האנושות בשנייה וחצי שנותרה לו לפני המלקה שיקבל ממעבידו.
אחרי שהעליתי את הסוגייה, נפנה לעניין. אני מקווה שכולם מכירים את המשל, אבל העולם לא כל כך יפה, אז אספר את הסיפור בקצרה.
היה היה צב, וכינויו היה 'סן אנטוניו', וארנב, כינויו 'שאר הליגה'.
הצב והארנב החליטו לערוך תחרות, על מנת לקבוע מי החיה המהירה בגינה.
אף אחד לא הימר על הצב. "הוא זקן", הם אמרו. "שמן", "מקריח", ועל אף שבתחילת המרוץ הוא השתדל ואף נתן פייט יפה לארנב, הוא עקף אותו ופתח פער מבטיח.
"זהו", "הוא גמור" הם אמרו. אז אמרו. הארנב שמע זאת. אבל הצב? הוא כבר לא שומע כלום!
הארנב ראה כמה גדול הפור שלו, ואמר לעצמו, למה לא אתפוס לי תנומה קטנה?
התיישב על ספסל סמוך לנקודת הסיום, וישן, על מנת לאגור כוחות ליום המחר.
הצב החכם ראה אותו ישן, ומיד פצח בספרינט מטורף, מהסוג שהוא לא ידע שהוא מסוגל לרוץ.
הארנב הטיפש שם לב למצב מאוחר מידי, וכשהועיל בטובו להסתער אל קו הסיום, הצב כבר עמד לו נרגש על הפודיום, מודה לכל העולם והאישתו על שהביאוהו עד הלום.
השנה, באופן בולט מבדרך כלל, ראינו איך בשלב המכריע של הליגה, ברכיהן של הקבוצות הצעירות מתחילות לרעוד, וסן אנטוניו מנצלת את המצב בשביל לעקוף את השאר.
ישנן ארבע קבוצות שממש הובילו על הספרס באיזשהו שלב של העונה, ועכשיו נמצאות מאחוריה. הנה הטבלה של הארבע בהשוואה לסן אנטוניו.
לפני חודש פברואר |
|
קבוצה |
מאזן נגד הספרס |
פייסרס |
1-0 |
מיאמי |
1-0 |
אוקלוהומה |
3-0 |
פורטלנד |
1-0 |
אחרי חודש פברואר |
|
קבוצה |
מאזן נגד הספרס |
פייסרס |
0-0 (נשאר עוד משחק אחד) |
מיאמי |
0-1 |
אוקלוהומה |
0-0 (נשאר עוד משחק אחד) |
פורטלנד |
0-1 |
עד פברואר, הספרס לא ניצחה אף משחק נגד אחת מהארבע. מאז פברואר היא ב- 2-0 וצפויה לנצח לפחות עוד משחק אחד, כאשר בלי קשר למאזן הפנימי, בפברואר היא עברה את כל 'שלוש הגדולות' וירקה להן בפרצוף כאשר היא עשתה את רוב הדרך עם קבוצת ה-D ליג שלה.
החלטתי לעבור על כל הקבוצות, ולהבין מה גרם לכך שמאז פברואר, הספרס נמצאים בכושר הכי טוב בעונה, ושאר הקבוצות (למעט אולי הת'אנדר) נמצאות בכושר הגרוע ביותר שראינו מהן.
מיאמי היט
הכי לא מוסבר. למעט רוג'ר מייסון, לא הגיע לקבוצה ולא עזב את הקבוצה אף שחקן. כריס בוש המשיך בכושר המופלא של כל העונה, מייקל ביזלי שוב עובד, כריס אנדרסן נראה כמו בפלייאוף, לברון נראה כמו לברון ו-וויד הולך וחוזר להיות וויד. מה ובכן גורם ל-4 הפסדים ב-10 משחקים? הקבוצה הזו היא היחידה בה ישנן כמה מגמות שכנראה לכל אחת מהן יש משמעות.
לברון רוצה להיות MVP. אם כל השנאה ללברון, חייבים להודות שיש תקופות בהן הוא פשוט מושלם. כרגע, כאשר הוא שם את עצמו לפני הקבוצה, הוא נראה יותר כמו חיקוי לא רע של ג'ורדן מאשר לברון ג'יימס, והקבוצה עובדת פחות טוב.
מאבק סמוי בין שיין באטייר למייק ביזלי. אין לי שום מקור לידיעה הזו, וייתכן שניתן להפריך אותה בקלות, אבל בין שני הפורוורדים של ההיט יש מצב לא נעים. הראשון מקבל הרבה דקות על מעט עבודה, ואצל השני היחס הפוך. זה מעורר תחרותיות ואי אמפטיה בין השניים, ופוגע בשניהם.
ייאוש מגרג אודן. אין מה לומר, זה לא עובד.
אני חייב להודות, שהסיבות לחוסר היכולת של ההיט לממש את חולשת הפייסרס וליצור יתרון ביתיות לא באמת ברורות, ועדיין חסרה לי איזושהי סיבה שהיא פקטור מספיק משמעותי בשביל לכבול את ההיט. אולי ייאוש מהרכזים הלא מוכשרים שלה? השלמה עם תהליכי הזקדנות? אולי זה בכלל המוח שונא ההיט שלי שהוזה משבר? לא יודע.
פורטלנד טרייל בלייזרס
האמת, פה יש לי חיים ממש קלים. הרי גם בריצה בתחילת העונה היה ברור שהם ירדו בשלב מסוים, ומעשית, הירידה התחילה הרבה לפני פברואר. מה שקרה הוא תהליך פשוט, בו אולדריג' חוזר למקום הטוב מאחורי הלאבים והגריפינים של הליגה, לילארד מבין שהוא בכל זאת רק רכז דרג שלישי וכל הקבוצה למעשה נמצאת בשלב הדאון שאחרי ההיי.
אינדיאנה פייסרס
הקבוצה אשר בתחילת העונה נראתה כמי שיכולה להשוות את ה- 82-10 ובהמשך גררה השוואות לבאד בויס המקוריים ולכל קבוצת הגנה גדולה אחרת שאי פעם שיחקה, נראית עכשיו כמו הנציגות העלובות שהמזרח היה שולח לגמרים בתחילת המילניום. שחקנים טובים שכנראה חלקם ישארו בזיכרון לעוד שנים רבות, אבל כשאני בוחר לי חמישיות אני דוחה את הבחירה בהם פעם אחר פעם.
מעבר להיחלשות (הלא הגדולה ודי סימטרית) של רוב שחקני הקבוצה (היברט שחקן ההגנה? פול MVP? סטיבנסון MIP?), ניתן לראות שעל אף יכולת לא רעה בכלל של הרכש הטרי (9 נקודות, 3 ריבאונדים ושני אסיסטים ב-23 דקות לערב), מגמת ההיחלשות של הקבוצה החלה מיד עם הצטרפותו של אבן טרנר או יותר נכון, עזיבתו של דני גריינג'ר.
הטרייד הזה הצהיר משהו מאוד משמעותי: זין על העתיד. אנחנו רוצים אליפות השנה.
לצערו של לארי, זה לא ממש עבד. פול ג'ורג', שגריינג'ר היה המנטור שלו, קולע באחוזים מחפירים מאז שהלה עזב. היברט כבר מזמן וויתר על הקליעה והתצוגה האחרונה של סטיבנסון הייתה כשהוא היה אציל בריטי.
המשברון שפוקד את אינדי מציג באור רע את תרבות הסטטיסטיקה שמשתלטת על הג'נרל מנג'רים. המנג'רים לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך להסתכל על השחקנים כעל דף סטטיסטיקה מהלך. הם חייבים ללמוד כמה עדינות הנפשות של הילדים האלו, כי מבחינה סטטסיטית, אינדי הייתה אמורה להפסיד אולי 3 פעמים עד סוף העונה אחרי טרייד כל כך טוב.
אוקלוהומה סיטי ת'אנדר
המשבר של OKC, בו הספרס עקפה אותה בטבלת המערב, הגיע לפני העדר, ולמעשה, היא כבר התאוששה ממנו וכרגע נמצאת בכושר מצוין. המפולת שלהם הגיעה עם חזרתו של צב הנינג'ה מעצב האופנה, ראסל ווסטברוק, וכרגע, הוא ודוראנט מחלקים בינהם את הנקודות יפה מאוד.
בכל זאת, אם תשימו לב, ניתן לראות שעד כמה שזה אפשרי עם כמויות הדקות שהם משחקים, ברוקס (וזו מעלה גדולה שלו) משתדל ליצור מקסימום דקות לא משותפות בין השניים, כי אמנם תפוקתו של ראס אינה נפגעת ליד KD, אבל מבחינה הפוכה, קל מאוד לראות כמה טוב יותר דוראנט ללא ראס.
אם אני ג"מ, אם כל הבעיתיות והסיכון בדבר, הייתי הולך על פירוק החבילה בשנה הבאה. הימור קטן: מחוץ לאוקולוהומה, ווסטברוק יהיה בקלות הרכז הטוב בליגה, ומתחרה על תואר השחקן הטוב ביותר ומלך הנקודות, כאשר הקבוצה שלו מפסידה משחק אחרי משחק.
אם אתם מתעקשים, פריקנס השנוא וספולושה השנוא פחות פצועים כרגע, והאמת, עדיף בלעדיהם.
סן אנטוניו ספרס
אז למה ובכן, הריצה הזו? קודם כל, פצועים. לאונרד היעיל חזר לאחרונה מהפציעה, וגם ספליטר החשוב (ראה יומן ספרס מספר 'אני לא יודע איזה' של רדושקוביץ') שוב זמין. טימי ופארקר שאף אחד לא יודע מה איתם כבר כמעט לא מחסירים משחקים ובכלל, ניתן לפתע להיות בטוחים שמי שעל המגרש בסן אנטוניו הם שחקנים ולא המוכרים בדוכן ההוט דוגס הקרוב.
מלבד, הפציעות, מדובר בשיטה של פופ אנד ביופורד שעובדת משנת תרפפ"ו, אז למה להפסיק?
נסיים בהימור קטן על טבלת הקונפרסים בסיום ה-82.
1) סן אנטוניו |
1) מיאמי |
2) אוקלוהומה |
2) אינדיאנה |
3) קליפרס |
3) שיקאגו |
4) יוסטון |
4) ברוקלין |
5) גולדן סטייט |
5) טורונטו |
6) פורטלנד |
6) וושינגטון |
7) דאלאס |
7) שארלוט |
8) פיניקס (Wishful thinking) |
8) ניו יורק (בבקשה, בבקשה שלא) |
שימו לב שאם התחזית (הדי הגיונית) שלי תתממש במזרח, יצא שההערכות בתחילת העונה לא היו כל כך לא מדיוקות.
מנחם לס
15 מרץ 2014 15:33:20פוסא נהדר לצעיר בן 14! המשך לכתוב. יש לך את זה. אתה ורועי מזכירים לי מאד את עצמי בגילכם: חולי ספורט עם כשרון כתיבה. ההבדל הוא שלכם ישנה במה להביע בה את כשרונכם, ואצלי הכל היה קבור במוח.
טוני פרקר המלך
15 מרץ 2014 16:21:37דווקא במיאמי הסיבה די ברורה – שובע יחסי אחרי 2 אליפויות…
איל
15 מרץ 2014 18:59:17מה זה לעזאזל שובע? נראה לך שמישהו מהם פחות רוצה לזכות?
טוני פרקר המלך
15 מרץ 2014 19:00:14נראה לי שהם בני-אדם ולא מספרים בפנטזי-ליג…
איל
15 מרץ 2014 19:28:11אבל למה החלטת ששתי אליפויות מורידות מהרצון? אתה מבין איזה כוח היסטורי יש לת'ריפיט? גם אם אתה לא מבין, השחקנים מבינים יפה מאוד.
איתן
15 מרץ 2014 16:26:09יופי של פוסט! תמשיך ככה חבוב!
יניב
15 מרץ 2014 17:03:24מסכים עם מנחם פוסט נהדר לילד שגם נמצא בצד הנכון של המפה( שונא מיאמי)
נתן גולד
15 מרץ 2014 17:04:37המשבר של אינדיאנה התחיל אחרי שגריינגר חזר מהפציעה. נראה שאת הקבוצתיות הייחודית שלהם ואת האמונה ביכולתם הם התחילו לאבד כשהוא חזר. מאז זה כדור שלג שרק גודל וגודל.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 17:28:54מרשים מאוד לבחורצ'יק בן 14. כל הכבוד!
רק דבר אחד שלא יכולתי לעבור עליו לסדר היום – עכשיו, בתקופה הנוכחית, לברון נראה כמו חיקוי לא רע של ג'ורדן?
רק בעולם מקביל, אולי, בו סם בואי לקח 6 אליפויות ונחשב לשחקן הטוב בהיסטוריה, וג'ורדן נשכח מההיסטוריה בגלל בעיות ברכיים.
מנחם לס
15 מרץ 2014 17:48:54אשך,
נראה לי שאתה באמת שונא את לברון. עד עכשיו הייתי בטוח שאתה מתבדח ועובד כל כולנו.
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2014 18:07:56בהחלט שונא אותו. מה שלא מפריע לי להתבדח על זה מדי פעם 🙂
שעייה
15 מרץ 2014 17:50:38נהנתי לקרוא. תודה.
חבל שבספורט אין לנו כשרונות בני 14 כמו החבר'ה כאן באתר.
פיזיקאי
15 מרץ 2014 18:07:23עם כל הכבוד ללברון,הוא לא יכול לקשור למייקל את הנעליים,
לברון זה השחקן הכי גדול בהיסטוריה של השחקנים עם תנועות
של טרקטור,מייקל זה כמו שירה,כמו איילה,אתה אומר לעצמך
לעזאזל עם העבודה\בית-ספר,אני רואה את מייקל כל משחק
גם אם זה יעלה בבריאות,עייפות,
וקצרה היריעה מלספר על מייקל בתגובות,צריך ספר 500 עמודים,
אפילו בתור אחד שלא אוהב את קובי,הייתי לוקח אותו לפניי לברון
בלי לחשוב,
איל
15 מרץ 2014 19:05:14הכוונה בחיקוי לא רע של מייקל, היא שחקן שלוקח על עצמו יותר מידי.
למייקל זה עבד כל כך טוב שהוא זכה עם זה בשש אליפויות. קובי השיג ככה שתיים וג'יי אר סמית' השיג בזה את תואר השחקן הטיפש ביותר בניו יורק.
כשאמרתי לא רע, התכוונתי שלפי המספרים האישיים זה לגמרי משתלם לו.
פיזיקאי
15 מרץ 2014 20:48:10אתמול היה לו יום לא משהו בזריקות.ואלן היה 5-7 והוא זורק פעמיים מהשלוש במצב בלתי אפשרי.שמתי לב שהעונה הוא לוקח את כל
הזריקות האחרונות,ומחטיא כמובן 80%,אין מה לעשות אין לו את זה
בווינריות,בשאר האספקטים הוא מצוין.
אלעד אייל
15 מרץ 2014 22:33:22איל כל הכבוד על פוסט מצוין וכתוב היטב.
כוכב חדש מפציע בשמי הופס, וישר כוח למנחם על מתן הבמה.
איל שובע הוא מושג יחסי, ובאופן טבעי אחרי שתי אליפויות רמת הדריכות והאנרגיה יורדת, והרצון להוכיח כבר פחות חזק. בגילך עדיין קשה להבין זאת, אבל גם ג'ורדן השחקן הכי תחרותי שהיה, הרגיש שובע אחרי 3 אליפויות. עדיין יתכן ומיאמי ימצאו את הרעב לקראת הפלייאוף, אבל ברור שיש ירידה טבעית מסויימת.
נראה שהשנה הפלייאוף עומד להיות מעניין במיוחד כשבמערב קשה להצביע על פייבוריטית ברורה ללכת עד הסוף, ויש לפחות 3 קבוצות שרואות את עצמן לוקחות את כל הקופה. גם המזרח נראה השנה פתוח יותר בין שתי הראשונות, ויתכן ולביתיות תהיה שם משמעות במאבק בין הפייסרס להיט
איל
15 מרץ 2014 23:03:46תודה רבה.
לגבי עניין הרצון, אני מכבד אותך ואת דעותיך, אבל לשלול מישהו על סמך "כשתגדל תבין", זו לא דרך לנהל וויכוח.
אלעד אייל
15 מרץ 2014 23:37:22איל ממש לא שללתי אותך ואת דעותיך. פשוט יש דברים שעד שלא חווים אותם קשה להבין. אתה נמצא כרגע בשיא האנרגיה שלך, ובגיל הזה הכל נראה כאילו אפשר להשיג כל דבר בחיים וזה בסדר וכך צריך להיות, אבל בחיים נסיון חוסך הרבה ומה לעשות שאת זה עדיין אין לך. אתה כמובן רשאי להחזיק בדעתך והויכוח לגיטימי לחלטין. אתה כותב מוכשר וניכר שבוערת בך אש ועם הזמן גם תלמד להסתכל על החיים עם כל מורכבותם
נתן
16 מרץ 2014 00:04:24איל, בראיונות אחרי שפרש ג'ורדן תמיד אמר שהקבוצה כבר ידעה איך לנצח בפלייאוף אחרי שתי אליפויות. האתגר היה להגיע למקום שבו אפשר לנצח ולהתגבר על העייפות המנטאלית.
איל
16 מרץ 2014 02:04:59אוקיי אלעד. מה שרשמת הגיוני ואין ברירה מלבד להסכים איתך.
מצטער אם תקפתי אותך מעט.
אלעד אייל
16 מרץ 2014 08:11:17איל זה בסדר גמור. ממש לא התכוונתי לרדת עליך בגלל גילך הצעיר. אתה בגיל נהדר, ויש לך כישרון כתיבה נפלא בוודאי יחסית לגילך. שיהיה לכולנו חג פורים שמח
מנחם לס
15 מרץ 2014 23:17:09איל, נא להירגע. אתה מדבר אל אדם שיכול להיות אביך.
איל
16 מרץ 2014 02:06:55לא התכוונתי להיות אגרסיבי כלפי אף אחד מנחם. אם כך יצא, מצטער, טעות שלי.
צביקה
16 מרץ 2014 02:50:49איל יופי של פוסט, והיית בסדר גמור. אתה צודק שאין צורך להזכיר לאדם גילו, אולי רק כשרוצים להחמיא לו. כשתגדל תדע איך להגיב ככה שזה לא יצא אגרסיבי….
מיכאל
16 מרץ 2014 08:43:18מעולה אייל! פשוט פוסט מעולה! שני דברים קטנים.
מיאמי (לא אהובת ליבי אבל אין מה לעשות היא עדיין הקבוצה המובילה או לפחות בין המובילות בליגה) עוד תתעורר.. אני לא חושב שהם ינמנמו על זרי הדפנה כל הפלייאוף.. למרות שעכשיו המשחקים החשובים לא הולכים להם.. מוזר..
אבל אני לא מצליח להתנתק מזה שלספרס אין את היכולת עדיין למרות הכל.. זה לא פלייאוף זה רק סוף עונה.. שלא תבינו לא נכון אני הראשון שישים לטימי טבעת על האצבע (מוכן לשקול כל סוג של טבעת.. סך הכל הבן אדם לא חי מהיד לפה) אבל כמו שאומרים עד שהכסף לא ביד שום דבר לא בטוח.. שנה שעברה הם נתנו פלייאוף מצוין.. השנה אפשר רק לקוות שהארנב לא יתעורר מוקדם מידי
איל
16 מרץ 2014 12:27:46לי דווקא מרגיש כאילו יש להם את הכלים ללכת עד הסוף. נאלץ לחכות ולראות.
צביקה האדום
16 מרץ 2014 11:43:54כל הכבוד על הפוסט
תומש
16 מרץ 2014 19:47:14כבוד לילד! שיחקת אותה אייל. אחלה פוסט
אור
19 מרץ 2014 05:01:03פוסט מעולה
תענוג לקרוא את מה שאתה כותב אייל
רון
10 אפר 2014 22:53:09וואו, מאיר עיניים, עמוק וחכם.
כל הכבוד.
והגיל…. זה רק יתרון.
המלך הוא עירום נאמר ע"י ילד.