לא. לא הייתי שם. אני לא הולך יותר למשחקים. החנייה באולם של ההאוקס היא תחת הכביש המהיר, ומשם עלייה תלולה ברגל עד הכניסה לעתונאים, וזה כבר לא בשבילי. אז החלטתי לעשות את הדבר השני בטיבו אחרי להיות באולם, וזה לפתוח את הטיווי 70", הלאפטופ על הברכיים, ואני מכסה משחק שלם מא' עד ת' לראשונה בהרבה, הרבה זמן.

אז יאללה. לקפיצת הביניים.

אני רואה את פיניקס עם ברידג'ס, אייטון, קראודר, פול, ובוקר. ההאוקס עם טריי, קולינס, קפלה, הוארטר, והאנטר. שמות פרטיים, שמות משפחה, מה שבא.

אני יודע שזה משחק חובה להאוקס לנצח. ההפסד האחרון נגד טורונטו הוריד אותם מהמסילה אחרי 7 נצחונות רצופים, והערב עליהם לנצח את הקבוצה שאני עדיין מאמין שהיא אוברייטד ברמות.

אבל כשיאנג עושה מיד שתי שגיאות עם שני איבודי כדור ובוקר קובע 6-2 אני אומר לעצמי, "מל…הנה זה מתחיל. מוטב שתשנה את דעתך כמה שיותר מהר על פיניקס". מה דעתי עליהם? אין כאן כל סוד: כתבתי זאת מזמן ואני עדיין איתן בדעתי:

הפיניקס סאנס היא OVERRATED ברמות!

אני יודע ששני עורכים חשובים – עידו גילרי יגיא רוזן – הם אוהדי הסאנס שפוטים והחלטתי למפרע להיות עדין וזהיר, אפילו אם ההאוקס יהיו עליונים ויובילו כל המשחק עד הנצחון, כפי שבאמת היה. נדמה לי שכשג'בל מג'י קלע את הסל האחרון בו הסאנס הובילו 35-32, מאז ועד הסוף ההאוקס ניצחו את הסאנס והם עשו זאת במשחקם הם: משחק קבוצתי, מסירות, תנועה ללא כדור, שלשות, ושחקן תחת הסל – ג'ון קולינס, ועוד אחד, קפלה – שתוקעים יתד שם בצבע וקולעים אחרי שטריי יאנג מכדרר ומטעה כניסות או זריקות, ובמקום מלעיט אותם בכדורי זהב שעידו וגיא עצמם היו קולעים.

לא רק שהסאנס אוברייטד ברמות. גם מאמנם מונטי ויליאמס הוא אוברייטד ברמות!

הוא יושב שלושה רבעים ורואה כיצד ההאוקס מנצחת את קבוצתו במסירות בפרימטר, ואז כניסה לסל של טריי יאנג או האנטר, או הוארטר, ואז כששניים מנתרים לשמור מפני זריקה, באה מסירה לקולינס או קפלה לעוד האלי-הופ, שוב ושוב, שוב ושוב, ומונטי יושב על כסאו ללא הבעה כאילו הדבר לא נוגע לו. פשוט יושב ומסתכל בשעה שקבוצתו ניצלית.

ההאוקס לקחו הובלה אתרי ה-35-32 ועד סוף המשחק החזיקו את הסאנס בביצים ולא נתנו להם דבר, ובעיקר לא לכריס פול. כריס פול הוא שחקן-שחקן אבל הפאולים שהוא עושה הם כל כך מעצבנים. אני מסתכל עליו ואומר איך לעזאזל שחקן כזה מלוכלך נראה כל כך נקי? ג'ון סטוקטון היה בדיוק כמוהו: פאולים שלא נראים קשים אבל הם מה זה מלוכלכים ומעצבנים.

אני לא יודע מה המאמן נייט מקמילן אמר לשחקניו על פיניקס, אבל מהשנייה הראשונה ההאוקס היו ב-MODE התקפי מכל הכיוונים. כאילו שהוא התחפש לאדמירל דייויד פרגייט בקרב על מוביל, אלבאמה, כשהוא זועק לכל פיקודיו: "DAMN THE TORPEDOES. FULL SPEED ASHEAD!". זה בדיוק מה שההאוקס עשו: הם באו לנצח. הם לא באו לא להפסיד. הם עלו ללא כל רגשי נחיתות כשהם אומרים בכל צורת משחקם והווייתם לסאנס: "WHATEVER YOU CAN DO, WE CAN DO BETTER!

ומי היה הראשון שאמר 'לעזאזל המוקשים. אני פורץ קדימה'? הוארטר מכל האנשים. ה-NERD הזה עם תספורת NERD שהולכת ומשתלטת על כל הלבנים ב-NBA. (לא מאמינים? תנו מבא בטיילר הירו או דנקן רובינסון. כאילו כל הלבנים האמריקאים החליטו להתחפש ל-NERDS ולנצח אותך כ-NERDS). ההוארטר הזה הוא היפוכנדר מהסרטים. חברו האנטר סיפר לעיתונאים שהוא כבר קנה לעצמו מצבה ועליה חרוט, "עכשיו אתם מאמינים לי?". אבל הנרד הזה הוא סטריק שוטר. כשהשלשה הראשונה ניכנסת הבאות מגיעות בשילשול. הוא סיים עם 5 מ-10 מהטריי. טריי יאנג היה 6 מ-11 מהטריי. ההאוקס כולה הייתה 20 מ-41 מהטריי, או 48.8%. הם שמרו על בוקר והסאנס בכבלים בפרימטר והירשו להם 9 מ-32 ל-28%. זה היה המשחק.

אבל זה לא היה כי ההאוקס קלעו והסאנס לא קלעו. זה היה כי ההאוקס שמרו, והצליחו במסירות מהירות למצוא אדם פנוי לשלשום שלהם.

וטריי יאנג חגג עליהם. כשניצמדו אליו הוא חדר וקלע. כשנתנו לו מרחב הוא זרק מדאונטאון, וכשלא נתנו לו מרחב בשמירה צמודה והוא לא יכול היה לחדור, הוא היטעה כניסה, ואז נסוג בצעד אחור, ועוד פגז ממטר אחורי הקשת, שני מטרים מאחורי הקשת, ב-90-95 שוב יאנג נשמר צמוד. הוא היטעה כניסה, צעד אחורה, וכמעט מחצי מגרש שילשל שלשה ל=90-98.

טריי יאנג סיים עם 43 נק' ב-16 מ-325, וכפי שציינתי, 6 מ-11 דאונטאונים. הוא הצדיק – לפחות עבורי – את מקומו בחמישיית המזרח לאול סטאר.

אני לא מבין את מונטי ויליאמס ולכן לדעתי הוא לא מאמן משחק יעיל. יש לו את אייטון. למה הוא לא תוקע אותו בצבע? אייטון יכול לעשות משם שמות לכולם. במקום זה הוא נותן לו רק 24 דקות, ו-16 לג'בל מגי. ידוע שסנטרים הם גזע מיוחד. אז האמינו לי שמגי הוא מיוחד בגזע. הוא סיפר פעם שהוא גדל בשכונה קשה שם חתול עם זנב נחשב לתייר. אז ג'בל מנסה היום להיראות קשה ומפחיד, אבל מלבד דאנק או שניים הוא מפחיד כמו נערת בלט.

אומר עתה דבר מוזר לקריאה: אני כבר שנים שהגעתי למסקנה שסימן לקבוצה טובה הם סלי הזבל שהיא קולעת. הלילה ההאוקס קלעו 8 סלים כאלה. עם כל סל סבל קפצתי מהכורסא. מה אגיד לכם? הכדורסל שומר אותי צעיר. מה שאני לא יודע זה מה אעשה כשאתבגר.

ההאוקס שיחקו הלילה כפי שאני רוצה שישחקו: החמישייה שעלתה, ואז דנילו גלינרי ואוקונגווה עולים מהספסל לשחרר את קולינס וקפלה, וסוויט-לו ודלון רייט נותנים מנוחה לגארדים. בוגדן בוגדנוביץ' הוא האיש ה-6 עם יד זהב לשלשות. אני אוהב את הצורה שנייט מקמילן מאמן אותם: כמו גנן, הוא יודע שכמו צמחים, כמה שחקנים זקוקים לליטוש. כמה צריך לגזום. כמה זקוקים למינרלים שונים. כמה צריכים גרזן. ויש כאלה שעוזבים לנפשם כמו את דנילו גילרי וטריי יאנג כי הם משחקים עם האינסטינקטים שלהם. מונטי? הוא גנן שמאמין שלא צריך לעשות הרבה, הטבע כבר יעשה את שלו. אולי באימוני הקבוצה הוא אחר, אבל בעת המשחק הוא בהחלט כזה. מלבד להחליף שחקנים. כששחקן מוחלף הוא פשוט הולך, מתיישב על מושבו, ומונטי ממשיך עם ההבעה הנסתרת שלו, שלא מראה קמצוץ מרגשותיו, ואני לא ראיתי אותו קורא לשחקן לשוחח איתו על משחקו.

אולי אני טועה אבל זאת הייתה הרגשתי משך כל המשחק, משחק שההאוקס ניצחה ב-OLD FASHION WAY: הגנה, מסירות מהירות, ריבאונדים, וקליעות מקרוב ומרחוק. לא היה כאן כל פלא הלילה. הקבוצה הטובה יותר הערב ניצחה ללא כל בעיות מיוחדות.